אבן הראשה/דרוש/ה

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אבן הראשה ‏ דרוש ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דרוש ה

במד"ר בראשית (פרשה י"ז) א"ר אחא בשעה שבא הקב"ה לכראות את האדם נמלך במלאה"ש אמר לשן נעשה אדם אמרו לו אדם זה מה פיכו א"ל חכמקו מרובה משלכם הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת הסוף. אסר להם זה מה שמו ולא היו יודעין העבירן לפני אדם א"ל זה מה פסו. אמר זה שור זה חמור זה סוס וזה נמל • ואחה מה שמך א"ל אני נאה להקרא אדם מ'. ובהשקפה ראשונה יפלא מאתנו מה חכמה יש בזה שקרא ובדה להם שמות . לזה שור ולזה סוס וכמדומה?:

אמנם יבואר הדברים כאשר נתבונן ונשים אל לב כי שס כל דבר כלה"ק יורה על הדבר כציור מהותו . ולא ככל השפות והלשונות המתהלכות כאין שיקראו בשמות דרך סימן בדוי והסכם . ואף! כי קצר יד שכל אנוש להשיג כדבר העסוק הזה עד תכונתו. ככ"ז נשכיל לדעת זה משמות כלי הדיבור . כמו הלשון שדנולנ"ח ממוצא כלשון ומבסאו . וכאסרינו לשון נדבר ונניע הלשון סול השיניס . ובאמרינו שן נדבר בסכסא ומוצא כשידם. וכן כאסרינו חיך נדבר במכסאו ומוצאו. כי גיכ"ק ממוצא החיך וגם כחית דומה לו וקרוב אל הכ"ף אף כי אחה"ע מן הגרון ופה ידובר בלה־ק במוצא השפתים ותנועת הפה . ובאמרינו פה נסנירו וכאשר נדבר במכסאינו שפה יתנועעו השיניס וכשפתים כעומדים בקשר אמץ. ומה מאד מסכים הדבר לחיקי השכל הישר כי מוצא וסכסא כדיבור •ורה על ציור ומהות הדבר אשר נדבר ממט ולא ככל כשפות כנכריות אשר הס בדויים והסכסייס ואין כל רוח תכונה בס . וכן השם אב ואס יורו בהברתם ומבנואס על ענינם כי השם אב הוא כלה"ק כל דבר מקורי וסיבת כדבר וראשו וכמו אבות ותולדות (ריש ב"ק) ונם כשם אס מקורית לתולדחה . רם הנדל ביניהם כאשר נבחין מסכעם שגידול הולד הוא בבטן האס והוא עצור וסגור בסדרי בסנה עד צאתו לאויר העולם . ולא כן האב מפל העיבור ויצירת הולד ברחם האם בגוף מובדל סמנו ועובר ירך אמו ולא ירך אביו • וכזה יבואר דקדוק לשון רז"ל כדן אב ואם למקרא וכמדומה בנמצא כחשו' אלפס שנשאל כזה רב האי גאון ז"ל. ועפ"ז יתכן לומר לענ"ד שכנין אב שהוא דכר המלמד לעדן אמר נבדל ומופרד ממנו הוא בדסיק אב המוליד שאינו מחאסד עמו ממם. אבל אם למקרא שכן הוא קריאתו ואינו עדן מופרד ומובדל ממנו הוא בציור ודמיק האס המתאחדת עם תולדתה כסגור בה ואינו כדמיון האב שתולדתו מופרדת ממנו. והנה כאשר נבטא בשפתינו השם אב - אשר ראשיתו האות א' הוא הברה יסודית ומקורית וקול פשוט הנשמע מהחזה והגרון . ואחריתו האות כ' רפויה ישסע מבטאו בשפחיס פתוחים יורה מבטאו ציור תכונתו שהוא מקור וראשית לתולדחו כיוצא מטנו כאשר בכחו ואונו יפפול העיבור וההולדה. ולזה ראשיתו בהברה מקורית ויסודית וסופי הברה חיצונית כשפחים פתוחים ונצייר בהברת מבסאנו יציאה מכס אל הפועל כחוצה . אבל כשם אס סוס במ"ס אשר ישסע מבטאו בשפתים סגורות אף כי מוצא השפסים הוא המוצא החיצוד כיותר יורה סכסאו בסגירת השפחים כי תסגיר בה התולדה ,פרמה דבוקה במקורה וסגורה בה. וכאשר נבחין זה כמבטא נשכיל לדעת כי ירמז סכסאס על ענינס וציור מהוסס. וכאשר נבחין קריאתם וסבסאם כשמות שפח נכר נראה כי מבטאם בדוי בלא כל ציור ודוגמא לתכונתם וענינם. וכן הפס אח אחות שהם ביסס הקריבות והאחדות מבטאם בהכרה ממוצא אחד כי ח' וח' הן ממוצא אחד וקרובין כמבסאם בהברה מקוריית המתרחבת ומורגשת במוצא אחד, וכן השם אסד אחת . (והכרס המיס שהוא בנגיעת ב' שפתיו כתיבתו בכתב אשורית הוא קרוב למרובע כציור ותכנים נגיעות השפות וכאשר בסוף התיבה יומשך הכרתו לזה גם בכתב הוא סחוס בסוף התיבה והברתה מחברת וסוגרת כמורנם בכברה ומבטא הבי"ס אשר ישמע בנגיעת השפות מצד אחד גם ציורו בכתב הוא בצד אחד פתוח. ואב כפתיח ואם בצר"י המתרחבת בהברחה כי זרע האב " מתרחב "ומתפשט ברחם כאס וכמים נרגם יותר ככברחו מן כ' כרפה) . ועוד דוגמאות רבות יורו לנו כי השמות בלה"ק יציירו לנו מהות הדבר וענינו. אמנם קצר יד שכלנו להבין ולהשכיל איך יורה שס ומבטא כל דבר ודבר מל תכונתו כאשר ידרש לזה לדעת חכמת כיצירה והסבעיס עד תכליתם כשלימות ואשר יהיה חכמת אלהים בקרבו להשכיל כמבטא המורה על תכונתו וצלמו. ולזה היה חכמה גדולה ועצומה שידם אדה"ר השם היאות לכל אחד מכבע"ח ע"פ סנפו וציורו וכמ"ש וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו כי בחכמת אלהים אשר בקרבו קראם בשמם העצמיי היאות להם ע"פ חכמת היצירה:

ובזה יבואר דברי רז"ל במד"ר (פי"ח) כשם שנתנה תורה כלה"ק כך נברא העולם בלכ"ק . שמעת מימיך אומר ניני גיניא אנחרופי אנרופיא נברא נכרתא אלא איש ואשה למה שכלשק הזה נופל על הלשון הזה והוא שכל השפות והלשונות הבדויים והסכמ"ס יקראו לדברים קרובים ומתייחסים בתכונוחם וענינס כשמות מופרדים ונבדלים מאד במבט חס. ולא כן בלה"ק אשר קריאת כל דבר יורה פל ציור ענינו ותכונתו כשהדברים קרוביך ומחייחסין זה לזה בתכונתם וענינם נס מבטאם קרוב זה לזה כהכרח . וכמו שנקרא עוף המעופף (ובל"א פאגעל פליהען שונות כמכמאם) ונכלה כמו עלה טבלת ונבל מכול שנבל רוחה וגופה , ונשק מפנק ולשון חיבור בנשיקה וקרינה לפה וכן שקה (שתה) הקריבות לפה . וכן ביארתי השם שכל אשר מבטאו קרוב לשקל וגיכ"ק הוא ממוצא אחד והברח השכל רפה והשקל חזקה שהשם שקל הוא עיש משקל (כפימ"ש כח"כ) וככח השכל ישקול בפלס ומאזני העיון וישפוט אח הדבר הנשוא אם ישר ונכון הוא ובאשר ישקול רגשי תבונה ודברים רוחניים הברתו רפויה והמשקל שהוא בפנינים חומריים מורגשים נס הברסו יותר חזקה ומורגשת. (ואולי מזה כשם שגל והשגל יושבת אצלו, וכר"ה (ד"ד) סלכחא כת זונו וחברתו בדמיון וסטנה אחת עסו כאשי ישקלו כד ככד) ועוד דוגמאות רבות כאלה לאין מספר. וזיש רז"ל שבלשון יק נקרא האיש אנסרופי והאשה ניניא במבטאים רחוקים אף שהם קרובים ומחיחסים בעניגם וכן ביתר השפות הנכריות לא יסדמו שמות איש ואשה בסבסאם כמו בלהיק אשר הבדלם כמעט אינו מורגש והכרת הה"א נסתר כאשר השמות בשפת קדשינו יציירו ענק ותכונת הדבר הקרוא וכמבואר:

וע"פ האמור נחשב הדיבור כלה"ק יותר למעשה שכמכסאו ופקיסס שפתיו מצייר עטני הדברים כפועל ולא כן כשמדבר ביתר הלשונות הבדויים ומוסכמים שהוא דבר התלוי כמחשבת המדבר ואס ידבר בו איש שאינו מכין אותו הלשון יהיה אך כיסוים ריקים אשר אין כל רוח בם והדיבור בעצמו אינו מצייר עניט הדברים. ובזה יבואר מ"ש יהיו לרצון אסרי פי והגיון לכי לפניך ' כי אמרי פי הוא אף בלא הגיון הלב באשר עצם דברי ההפלה מורים על הענינים והסודות הצפונים בתיבותיה והגיון לכי הוא הגיון המחשבה ולזה בעמדנו בתפלה לפני שוכן מרום בחפלה הסדורה כידינו מאנשי כנה"ג כלה"ק אף כשיעלה במחשבתנו דדך מקרה מחשבה זרה שהוא מן הנמנעות להזהר מזה וכמ"ש כ"ב (ד' קס"ד) ובחוס' וירושלמי שאין אדם ניצול מזה בכל יום ככ"ז עצם הדברים רומזים על פטנס ואף שהספלה הוא פטדה שכלב ואינו דומה להנחת ססילק וכדומה שגם בלא כונה עכ"פ משה מעשה הסצוה בחסרון המחשבה והכונס ככל זאס יעלה לרצון אמרי פיט ואף אס מקוצר ידיעסינו לא נדע סודם וטונחם דברי הססלס בעצמם אוסיוסיהס וחיבוחיהם ,רומזין ומסרשץ המודוס הנשגבוס הצפונוס בס ויעלו לרצון לפני ה'. ולא כן המחפלל בלשון אחרת שאין הדברים סורים סל מנינם וכוונח כלב הוא שעושה אוחס לדיבור ובחשבו מחשבה ורעיון זר נעמדו בחפצה לפני ה' הוא מדבר ביטוים רקים מבולבלים אשר אין כל רוח בם . ומפנל ופוסל החפלה ולא יעלה לרצון וכדי בזיון אשר בעמדו לפני ממ"ה הקכ"ה בספלה והחנונים מדבר ומצפצף ביטוים ריקים ומחשבחו מליאה רעיונוח זרוח . ומה ניאצו האומרים כי גם בזה"ז יכיל להחפלל בכל לשון כי מלבי אשר אין כדורוח האחרונים אנשים אשר יוכלו להחפאר בנפשם כי ידעו להפסיק הסודוח הגשנבוח הצסונוח בהחפלה המסורה בידינו עוד זאח כאשר לא ימלט שלא יעלה בסחשבסו ורעיונו מחשבה זרה יפסול ויפסיק חפלחו בביטוים ריקים אשר סיגול הסה ולא יעלו לרצון וצא כן נהסצהנו כמסורה בידינו בלה"ק וכמבואר:

והנה הרמב"ן ז"ל (פ' תשא) הביא דברי הרמב"ם במו־נ שאמר אל החשיב שנקרא לשונינו לה"ק לנאוחינו או לטעוסיצו אבל הוא כי זה הלשון קדוש לא ימצאו בו שמוה מטניס כו', והרמב"ן השיג ע"ז וכתב שנקרא לה"ק שהיסיש מדבר בו עם נביאיו ובו ברא עולמו וקרא שמוח שמים ואק וכל אשר בם ט'. ובזה יבואר מ"ש הרמב"ם (והובא גם בטוח"ס סי' פ"ז) וז"ל רבוחינו הורו שאין משביעי; אלא בלה"ק ואין ראוי לסמוך על הוראה זו וע' בב"ח . וי"ל בישוב דעחם לפי המבואר (סי' קליח) דסשחבע שבועה שיש לי בה כו' וכמ"ש הרא"ש והנס"י דאף שנשבע ע"ד ב"ד יש להחמיר שיפרש הנשבע כל צד רמאות שיכול לחשוב בלבו (וסרמב"ם והטור השמיטו זה) והנה מחשבה מוציאה מידי מחשבה ולא מידי דינור ומעשה עיין קדושין (דף נ־ט) ומש"ה משביעין לכחחלה בלכיק שהדיבור רומז על ענינו ואץ כל כך חשש רמאות לפי שאין מחשבה מוציאה מידי דימר ועקימח שפתיו ודברים שבלב אינם דברים וכשנשבע בלשון אחרת שהמחשבה וההסכם הוא שעושהו לדבור יש יוחר חשש רמאות שמחשבה מוציאה מידי מחשבה והנם שנשבע ע"ד ב"ד ולא מהר מחשבחו לעקור מה שמוציא בפיו סוב לכסחלה שישבע בלה"ק מסעם המבואר. והרמב"ם הולך בשיסחו שאין בלה"ק יחרון אלא שלא ימצאו בו שמוס גנאי ולזה לדפחו אין טעם לדבר להשביע בלה"ק:

וע"פ האמור יש. ליישב מיש חלמידי ר"י סס"ק דברכוס ד"ה פחח ובירך בדשיכרא וזיל אבל במצוה שחלויה באמירה בלבד ודאי צריך כונה שהאמירה היא בלב מ'. וחמה ע"ז הסו"א בריס (דף כ־ח) דא"כ מאי פריך מהא דאם היה קורא בחורה אס לא כיון לנו לא יצא . ובזה י"ל דפריך מדלא יצא כשלא כיון לבו אף שקרא בחורה בלה"ק שנחשב דיבורו למעשה המצוה ובעק"ש כוי מעשה והא דפסח ובידך בדשיכרא י"ל לכך הירוצא דמיירי שבירך בכל לשק שכל האמירה שלו הוא בלב והסכם סחשבחו וצריך כונה . ועיין מ"א (סי' סיב) בשם החום' בסוטה וס"ש הפס"נ ליישב קושייח החום' ודאסשר שבלה־ק יוצא נס כשאינו מבין . והנה הא דקדושין (דף מיס) דדבריס שבלב אינן דברים כמכירה הוא פ"י מעשה ועיין נדרים (דף כיח) וחסמה בקול נחסמח בקולו ואינו דבר החלוי במחשבה . ועמ"ש החום' בב"מ (דף צ') ולשיטח המל"ס (ע, ח־ס יו"ד תשו' רכ"ז) דכיק ששייך בו שום מעשה הוי לאו שיש בו מעשה שפיר פריך בסנהדרין (דף ס"ה) וקול לר"י לאו מעשה והוא ט? וכשמעידין בלהיק יהא ממשה ונם לשיסח החיטך יש ליישב ואף דבכל לשון כיון שמוציא מחשבתו בשפתיו הוי מעשה מ"מ בלה"ק נחשב יוסר למעשה דליס מחשבה סוחרח לדיטרו ועיין ע"ז (דף מ"ד) ואו"ח (סימן שיז סעיף ס"ז) ומה שהקשה הס"ז ובסי' המשנה לרמב"ם ס"א דאבוח ובמ"א לסי' ס"ה ס"ק ב' וסי' קציג) וביד אפרים (סי' ק"א). ועיין ר"נ נדרים (דף ס"ז) ויש נ"כ לחלק דבסעשה או דיבור בלה"ק ל"מ כ"כ חזרה חכ"ד משא"כ בלשון אחר. ועפ"ז מיושב מה שמקשין בנדרים שם דסריך למימרא דינא אוחה דוקא הוא והא גבי קרעים דכחיב על על ט' דהא שאני החם דהוי מעשה דא"צ כוונה כ"כ כסברת החר"י ספ"ק דברכוח משא"כ גבי הפרח נדרים . ולפמ"ש דהיינו דוקא בשאר לשו; שסיר פריך מכא דינזזור ויסר אף אם כסר לה כלה"ק ומוכח דיניא אוחה דוקא הוא . ועמ"א (סי' חל"ד סיק ו) סעם נוסחם כל חמירא בלשון חרנום ולא בלה"ק ועסמ"ש י"ל ג"כ להורות שהביטול הוא רק בלב ואין בדיבור כלום בלא הביטול בלב. והסיח כתב והובא במיא (סי' ק"א) שטוב לאדם שיחפלל בלשון שמבין בו משיחפלל בלכ"ק ואינו מבי! בו דכחיב יען ט ננש העם הזה בפיו וגו'. ואולי דעחו זיל דכיון שנם בלה"ק אין אט בקיאין היטב בסבעאו ודקדוקו ואצל הספרדים יש הבדל נרגש במבטא בין חייח לכיף וכדומה ואצלינו שאין הבדל מורגש במבטא אינו מבאר כ"כ כעני! ועיין מנילה (כיד) שקורץ לאלסין עיינין ט־ כשאחה מניע אצל וחכיחי ט' - (ולזה אמר במו"ק (דף ס"ז) ובכריחוח (דף ח') לדברי עייא לסי שר"ח היה מבטאו רפה ונראה כאומר סייא והשיב לריח שאמר שעובי כקיל הוא חסרון וגריעות דכשאחה מניע אצל וחכיחי לס' צריך לקדוח במבטא עב ומורגש) ונם לקרוא ככקידוח בדקדוק נדרש חינוך והרגל מנוער לזה אם הוא ע"ה ואינו סבץ מס שמתפלל יחפלל בלשון שמבין בה . ובודאי חלילה לו לעזוב מקור מים חיים התפלה כמסורה בידיט וכמיש הגאון יד אפרים זיל והמתפלל בדקדוק המבטא והנקודות בכל הסרטים וכסי המבואר בש"ט יעלה לרצון אמרי פיו וכמ"ש . וק כתב אשורית י"ל שרומז מסר על פנינו ומבסאו ח' צ' ש' ממוצא השינים ומבטא הדץ דק ותוארו בכתב אשורית כתבנית השן והצ' בשני ראשים והשין בשלשה רחשים ציור מבטאו הרחב וכתבניס שלשה כשינים וחיבורן מחחס ואולי זה שארז"ל בסנהדרין (דף כ"ב) שמאושרת בכתב ויחכן לומר שכתב אשורית נחשב יוחר כדיבור לטנץ שבועה בכתב וכדומה וצריך מיעוט דמסיהם ולא מסי כתבם כשכוחנין עדוחם ככתב אשורית:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף