אבן הראשה/דרוש/ג

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אבן הראשה ‏ דרוש ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דרוש ג

במדרש וילקוט משלי על הכתוב ובחחטלוח עשה מלחמה ר' נחן ור' אחא בשם ר' סימון אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כעדן חבילות חבילות של מצות עינים רמות והיו לטוטפות בין עירך לשון שקר ולמדתם אותם אש בניכם ידים שופכות דם ' נקי וקשרתם לאות על ידך, לב חורש מחשבת אין אשר אנכי סצוך היום סל לבבך ורגלים ממהרות לרוץ לרעה כוי נץ אחר מילה שנחנה בין ברכים כו'. ובראשית ההשקפה הדברים צריכין ביאור האם אי; חיוב עשייח המצוח אלא כשעשה חבילות חבילות של עבירות ? והאם יטסר עק שפיכת דם נקי בקשירת תפילין על ידיו ומה מנין חבילות חבילות לס"ש הכחוב ובחחבולוח שהוא מענין עצה ומזימה למלחמה:

ויתכן לבאר זה עפמ"ש הכתוב (משלי כ"ד) גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח כי בחחבולוח תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יוסץ כי בשדה המערכה במלחמה לא ברוב חיל וכח וכלי נפק לבד יתגבר על אויביו כי בהיות שרי הצבא מנהלי הקרב יודעים במכסח טכסיסי המלחמה (ססראסעניע) ואח מצב מקומות מחנה האויב על מסטנחו אח ההרים והבקעים והנחלים (טאסאגראפיע) אשר במחוזות ההם ובהיותם בעלי רוח אמיץ ואשר הסכינו ללמד ידיהם בקרב ברוח חבונחס יגברו חילים על אויביהם הרבים ועצומים מהם במספר חילם וכלי נשקם באין להם שרי צבא ואנשי חיל חכמים ויודעים בתכסיסי כמלחמה וכאשר יגברו מלכי אירופא בחיל קטן וגדודי צבא מעטים על אויביהם עמי אזיא ואפריקא הפראים אף אס חילם רב ועצום מהם ובידם כלי נשק סונים ומהולליס אשר יקחו להם בכסף סבשי סרושש המעשה אשר באירוסא, ובכל זאש אף שרי צבא מצוייניס ברוש מכמשם ושבונשם בעצוש ומזימוש למלסמה באין להם אנשי צבא וכלי נשק לא יוכלו לעמוד במערכה מול רבבוש אנשי השיל החמושים בכלי נשק אף אס המה מנהליהם ושריהם אנשי ששדי מדע אשר לא ידמו מאומה מסנסיסי המלחמה, באשר למלשמה ידרש אנשי שיל וכש וכלי נשק טובים ונס רוש עצה וששבולוש ח"ש ואיש דטש מאמן כח כי לא במיל וכש לבד שעשה לך מלחמה כי אס נס ברוח דעש ועצוש ושחטלוש:

והנה הכשוב מדבר סמלחמת היצר כמבואר מהכשוביס הקודמים וראש הפרשה אל שקנא באנשי רעה ואל ששאו להיוש אשם וגו' ואשר ידרש להאדס לעמוד כנגדו בסלחמש שניפה חמוש כלי נשק שורה ומצוש וסע"ט וכמ"ש בברטש (דף ה') לעולם ירגיז אדם יציס על יצה"ר ופרש"י שיעשה מלחמה י עם יצה"ר ובקדושין (דף ל') שיצרו של אדם משגבר עליו בכל יום ומבקש להמישו ט'. ובאבוש דר"ג (פרק כס) שכל שיש בידו מדרש וחין בידו הלכוש זה גבור ואינו מזויין וכל מי שיש בידו הלכוש ואין בידו מדרש חלש ודין בידו, יש בידו זה וזה נבור ומזויין, ומקודם אמר שמי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכוש לא סעם סעס של חכמה ומי שיש בידו הלכוש ואץ בידו מדרש לא סעם סעס של יראש חסא והירא חטא בלא שורה וחכמה הוא כנטר שאינו מזויין ואי! לו במס להסגבר על יצרו וגם לא ידע במה יכשל ומי שיש בידו שורה בלא יראש חטא הוא חלוש וחסר אונים להשנבר על יצרו אף בהיותו חמוש כלי נשק השורה ומחוסר יראש חסא יכול ברשש יצרו ולא יטמוד כנגדו בהכלי נשק אשר בידו ופעמים יקח הנבור הדין מיד החלש ויסישהו בכלי זיין ההם וכן מי שים בידו תורה בלא יראש חסא וכמ"ש ביומא (דף ע"ב) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשים לו סם מישה וכן אמר בשעניש (דף ז') וסי שיש בידו זה וזה שהוא נטר ומזו"ן ויוכל להתגבר על יצרו ידרש לו לבקש עצוש ושחבולוש למלחמה ברוח דעש ותבונה וכס"ש בברכיש (דף יז) מרנלא בפומיס דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה ופרש"י להערים בכל סיני ערמה ליראש בוראו וטארו חיל"אופני השמבולוש להתגבר טל היצר שאס עשיש חבילוש חבילוש של עבירות פשה כנגק חבילוש חבילוש של מצות, וכאשר במערכת הקרב יפלג שר הצבא חילו לגדודים ואגסים אשר יפיצס במקומוש רבוש וישאמן להכשיר האויב מפנים ומאחור. ובמרי המבצר והמקומות היושר נדרשים להמטרה ואשר משם יעברו ארחוש ונשיבוש רבוש ברכסי הרים ונחלי מיס יאחד (קאנצענסרירען) נדודים רבים מאגפי חילו ויבצרם בצריחים וסוללות בכלי שושח ונשק, כן במלחמה הפנימיש על היצר ונטייה רעה אשר בלב האדם, ידע כל אדם בנפשו וירגיש אל מה יטהו יצרו ע"ס מזגו ושכונשו לחטוא כי לא כל האנשים דומין בסבעס ושכונשם . זה בטבעו אוהב בצע הון ועושר ויצרו מסהו לאהוב בצע ומעשקוש או כי יעש עול ומרמה במסחרו ומלאכשו, וזה בטבעו ומזגו רודף ענבים ותענוגי בשרים נמבדס ויצרו מחסיאו לזנות אחרי מראה עיניו וללכח בשרירות לבו ויש אשר בתטנתו וטבעו היא איש רע ולשונו חרב חדה אשר עים נסייתו וטבעו יצרו סחטיאו בלה"ר ושנאת חנם לירד לח" חבירו ולרדפו באף ומסה והאדם עלול ביושר ליפול ברשש יצרו ולפשוש הרע בדברים שהוא נוסה לזה ט"ס שכונתו. והנה אף כי ימצאו אנשים רעים וחסאיס אשר ע"ס רוע שטנשס הם עלולים לפשות כל רע לרצוח ולנאף לגנוב ולעשוק ולעשות כל תועבה . אנשים כאלה הם כיוצאים מן הכלל ואך מעט המה בתבל. ובדרך כלל יש לכל איש תכונה מיוחדת אשר פ"ס טבעו ימהו יצרו לחטוא:

וזאת העצה סיעוצה מרז"ל לבקש שחבולוש לעקור ולשרש הנטייה הרפה אשר בנפשו שאס יצרו שוקסו להחטיאו לדבר רע בלשון שקר יתחזק בכל עח בקיום מצות ולמדשס אושם אח בניכם בשקידה ישירה ודבר זה הוא בידו באשר אין שיקף היצר והחאוה מפריעו בלי לעשות ולדבר סוב כתגבורת החאוה לדבר רע ואך מעצלות לא ישקוד בדברי התורה וכאשר יוסיף אומץ לשקוד בקיום המצוה הזאת יוסיף כח ועלמה לנפשו אשר יוכל להתגבר על תאות יצרו המחטיאו בלשק שקר ואס יצרו תוקפו ומהסיאו להיות רגליו ממסרות לרון לרעה ואין בידו לכבוש תאות יצרו הבוערת בקרבו ירון אחד מילה ט' שאין בזה תאוה חזקה ותוקף היצר המונעו מעשיית המצוס ובכח וזכות הסצוה לש"ש יעצה בידו להוסיף כח בנפשו אשר יוכל לכבוש יצרו בלי לרון לרעה [וגס יש לפרש עסמ"ש בשבת (דף קנ"ו) יהי נברא אשיד דמא אמר רב אשי אי אימנא אי ננבא אי סבחא אי מוהלא וישתמש בטבע אבירות הלב ואכזריות שבנפשו בשפכו דם מילה בכרישש ערלת התינוק שידרש להמוהל להיוש אביר הלב ובזכות עשיית המצוה לש"ש ינצל שלא יסהו טבעו והכונשו לענין רע ודבר עבירה]. והנם שהחוב הוא על כל אדם מישראל לקיים כל התרי"ג מצות בשליסוש ונס המצות שאינם נוהגות בזה"ז ע"י לימוד הלכותיהם בכל סרנדהס וכס"ש כל העוסק בשורש עולה כו'. בכל זאש יש להאדס להשאק בכל כסי ולשקוד ביותר על קיום המצות המסוגלות לעקור ולשרש הנסיה הרפס אשר בנפשו ולשום מצור פל הנמיה ושכונה רפה אשר בה ישבצר אויבו בנפשו יצרו הרע המתגבר כליו בכל יום ומבקש להכריתו מחיי הנפש, וכמו שלשחלואי הגוף יש רפואוש כוללות ופנימיוש המחלימים ומבריאים הנוף ויש שרופוש מקומיות להגהות מזור להאבר הכואב כאשר ישימו עליו שחבושש ורפיה מסמי רפואה . כן בתחלואי הנפש יש רפואה כיללש והוא בעסק כתורה כס"ש בעירוני! (דף ניד) חש בראשו יפסוק בהורה שנאמר כי לויש חן הס לראשך שאס ממשב והוגה דעות זרום וכחבוש יעסוק בשורה ויאירו עיניו באור האמש והמאור שבה סחזירשו למוטב וחש במעיו יעסוק בתורה שאס יצרו שוקפו לסלאוש כרסו ובסנו במאכלות אסורוש יעסוק בשורה שהיא אילת אהבים ומצלש ק העבירה וחש בכל ניט יעסוק בשורה שנא' ולכל בשרו מרפא שהוא סמא דחיי חיי הנפש. ובכל זאש כאשר בפצע ופריה בנוף ידרש לשום עליו תחבושת בשמי מרפא והרפואות הפנימיוש יקחו רק במדה קצובה פעמים ביום והרפיה שעל המכה כל שזח ממנו ק ידרש תרופה מקומית לפצעי נפשו [והתורה מצלש סן כעבירה רק בפידנא דפסיק בה ובעש שטרוד בעסקיו כס"ש בברכוש (דף ל"ה) הנהג בהן מנהג דרך ארן יוכל להכשל בחטא. וקשירת שפלי! היה עליהם כל היום בימי רז"ל דהיסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלוש ראש וכן לפמ"ש הש"א פד שיעור מהלך ק' אמה אין בו משום היסח הדעת] ואס יצרו מחסיאו בעיניס רמות ישקוד ביותר במצות והיה לטוטפות בץ עיניך שיהיו עליו כל היום ולא יסיח דעהו מהן ובזה ימצא מזור ושרופה בל יוכל יצרו להחסיאו. ורז"ל בקדושתם מסרו לנו אופני השרופות לתחלואי כנפש בכל פרטיהם ואום:, שמירת הבריאות להנצל סהחולי :

ובזה יתכן לבאר מ"ש בשבת (דף קי"ח) איל רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך במאי זהיר ספי איל בציצית יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחיש ואשא כסה דלא רסיה. ולכאורה יפלא במה ידט שבעצים אסם .מהמצות היה זהיר ביושר וכבר אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כו'. ועפמ"ש יבואר זה שכאו"א מהצדיקים היה נזהר ביוחר באחד מכמצוח על שאר המצוח [וע' בתשובת הגאונים הפשרה מדוח הקדושוח שנהג בהו רב שכאו"א מתלמידיו לקח לו מדה אחח מהן] שגס בצדיקים יש יצה"ר יע' סוכה (דף ניב) כל הגדול מיזבירו יצרו גדול הימנו כדי שינדל שכרו בהסגברו על יצרו ובקדושה נפשו יוכל להתגבר מליו [ומה שאמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומי נפשיה הכוונה שהיה מסיתו לחטוא והיה צריך לכבוש יצרו בהרגזה יצ"ט ולא כההוא גב־ח שהכיר בו שלא הסיחו יצרו כלל לחטוא] ואילו היו כמלאכים בלא יצהיר לא היו בעלי בחירה ומצד שהן בעלי בחירה ומחנברים על יצרן הן גדולים ממלאה"ש • וכאויא מהצדיקים ידע חכונחו ומבעו ובמה יוכל יצרו לפתותו ולהחטיאו ובחרו להם המצוה המסוגלח לשמרם מהנמיה הזאת והתאמצו לזהור בה יותר סוד מזהירותם ככל מצות השורה ולדקדק ? בה כרבה יוסר מכסי שורת הדין:

ואולי יש לבאר בזה דברי הכתוב (ישעיה כ"ח) הכל היום יחרש החרש לזרע יפתח וישדד אדמתו הלח אם שוה פניה והפין קצת וכמן יזיק ושם חטה שורה ונו' ויסרו למשפט אלהיו יורנו וגו' ובסנהדרין (דף ק"ה) א"ל נביא לישראל חזרו בחשובה אמרו לו אין אנו יכולין יצהיר שולט בנו איל יסרו יצריכס א"ל אלהיו יורנו . וצריך להבין ביאור והמשך הכתובים . ועפמ"ש יסכן לבאר שהחרישה לזרע הוא עמג האדם לחריש ולזרוע על תלמי לבבו מטע כתורה ומיראה ע"ד הכחוב (ירמיה ד') נירו לכם ניד ואל תזרעו אל קצים וביארו החום' בפסחים (דף ק"ז) דה נירו וזיל דכסיכ אס חשוב ישראל נאם ה' אלי חשוב ואם חסיר שקוצים ונו' סי' לאחר שתסירו שיקוצים אז סשובו אלי וכיז ששיקולים עמכם ונח"אשחס ממנו לא סוכלו לשוב כו' ואל תזרעו אל קוצים כיז שהקוצים בתוכה אינה מופלח זריעתה כלום פ"ש. וז"ש שגס אס לא יעמול כל היום לחריש ולזרוע על סלמי לבבו מסס התורה ויקבע עחיס לתורה ויעסוק גס בד"א כמ"ש הנהג בהן מנהג דרך ארן יעשה פרי לדטק בה' ולהתרחק מרע (וכמ"ש אלהיו יורט ויורה חטאים בדרך) וינצל מיצהיר בעזרת חחטלוח שונות הנדרשות לכל איש ואיש כסי מזגי וטנסי , והוא שאמר כי לא בחרון ידוש קצת וגו' כי במסה יחבס קצת וכמן בשבט , שצריך לידע אופני מזריעה והדישה לכל מין ומין כשונה בסוגו הקצת בהפצה וכמן בזריקה מ' ועדז ידרש לכל איש ואיש כסי טבעו וחכונחו לסשוח חסבוליח שונות להשריש בקרבו נטעי נטמנים וכי יעש פרי כי ילך כל היום אורח משרים בדרכי ה' ותורתו:

ובמדרש ובילקוט שם איתא גבר חכם בעוז זה בועז ואיש דעת מאמן כת שנזדרז על יצרו הרע בשבועה שנא' חי ה' שכבי עד הבקר וגו'. וביאור הדברים הוא שבועז כדעה ותטנס עשה התכולה להחגבר על יצרו שהיה ירא סן יסחהו יצרו לבא עליה לסי שהוא פנוי והוא פנויה ולעבור על החטא הקל לקנותה כביאה בלי חוסה ועדים וכרכה ושיש גואל אחר קרוב ממט [ואס היה כעין ינום עיין בחה"ע (סימן קס"ו) אי הביאה לקנותה צריך שיהיה בפני עדים] ומפט קלות החמא היה ירא סן יתגבר עליו יצרו לפתהו וכמ"ש בסנהדרין (דף ק־ג) ונגע לא יקרב בחהלך שלא תמצא אשחך ספק נדה בשעה שח בא מן הדרך ופיש"י שקשה לו כשימצא את אשחו ספק נדה יוסר מניה ודאיח שיצרו רזוקסו ואומי טהורה היא ועל חנם אני מונע [ועמ"ש סריי ריש ברכוח שהחמירו על כספק יותר מן כודאי שעל הודאי משים האדם החמא על לט ודואג ומתחרט ט' עיש] ועשה טעז תחבולה שנזדרז על יצרו בשבועה שאמר סי ה' שכבי עד הבקר וגו' ואז היה בטוח כנפשו שלא יתפתה לטכיי מל המי! ה " מיי מק שטמה. וטל דרך זה מצינו בנדרים (דף ח') מניין שנשבטין לקיים חח המצוה שנא' נשבפחי ואקיימה לשמור משפטי צדקך ונו' הא קמיל דשרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה . וגם זה הו א אחת מן התחבולות כמוטילוח במלחמת היצר , וכאשר יבקש לו האדם טצוח ותחבולות בהליכות מסחרו וכדומה . יוסר מזאת ידרש לו לבקש תחבולות לבל יסול ברשת יצרו:

ובברכות (דף סיג) דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי חודה הלויין בה בכל דרכיך דמהו והו א יישר ארחוחיך אמר דבא אפי' לדבר טבירה ופרש"י ק לב אס צורך מצוה הוא כגון אליהו בהר הכרמל טבור טליה . אמנם לנירסח המיי דאמר טלה רב פפא היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחחרחא רחמנא קרי ליכא לפרש הכי אלא דהוי לדבר טבירה בלא שום צורך מצוה , וכן משמט מדאמר שכל גופי חורה חלויין בה שהוא דבר כנוהג תמיד בכל טח וז ק ולא דרך הוראס שטה לבד . נס י ה א כבר ידעיק זה ממ'ש טח לטשוח לה' הפרו חורחך ופרש"י הפרו חורחו עושי רצונו ע ו ן אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה משום דטח לטשוח סייג כו' וגם כבר ידטנו זה ממקרא מפורש בסורה כמש ביבמות (דף צ') אליו חשמטון אפילו אופר לך טבור טל אחת מכל מצות שבחורה כגון אליהו בסר הכרמל הכל לפי שטה שמט לו וטיש בחוס' ובסנהדרין (דף פ"ס) אם ט' פ הדיבור טשה וצריך לבאר וליישב פרש"י ז"ל . וטכיס לנירסח הט"י יפלא הדבר היחכן שיאמרו לגנב דפי אח ה' בדרכך הרט וכאילו מטשה הגניבה ישר בעיר ה' כאשר ידרוש טזרחו ? וט' שבס (דף קליט) רומא (דף ס') רשפים היו אלא שחלו במחונם בהקב'ה כו' לפיכך הביא טליהס ה קני ה נ' נזרוח כ ע ד ג' טבירוח שבידם ולא הועיל להם מה שאמרו הלא ה' בקרבנו לא ח טא טלינו רטה . ונס כאן כשמותר מחתרת וקורא ה' לעזרה : (r מנאן ה' ט"ד הכתוב ט צ ע ברך נ ק ה' וטיק בי ק( ד'צ ויתכן לבאר וליישב זה שדקדקו מיל ממיש הכתוב בכל דרכיך ואחיכ אסר ארחתיך בשינוי הלשון , שהחכם מכל אדם הורה בזה פצה ותחבולה לרשט המסור ביד יצרו הבוטר בקרבו ולא יוכל לשוס מתג ורסן לחאוח ל ט כאשר הן ברשות לבן . אשר בכל זאת יוכל לשוב מדרכי משובתו . כי כאשר אין יצרו של אדם ססאוה אלא מה שעיניו רואו שהפין רואה והלב חומד [וכמ"ש בסוסה (דף ח') ועש בחוס' ובפרס טון נזל וגניבה וכמיש בחנינה (דף י' א) גזל בפניו נפיש יצריה (פרשיי כשהוא רואה לפניו שיכול לנזול) שלא בפניו לא נפיש יצריה] . וכאשר אץ ע ד עיניו הדבר המסובב סזימס ותאוח לבו לא יכבד עליו לשוב ולהתחרט ולהסכים נדפסו כי לא ישוב עוד לכסלה ורשעים מלאים חרטות• וגס כשלא יוכל להתגבר סל יצרו המסיסו לנטב רכוש רעהו בפח לא סמצא ידו לפשות כזאת יוכל בנר^ לשוס הגיונו ומבטחו בה' המשביע לכל חי כי יכלכלו בידו הרחבה , וכאשר ישים מחשבתו והגיונו לבטוח ב ה' ישוב לו ההרגל לטבע עד כי גם בטח אשר תמצא ידו לעשות הרט ובשוב אליו חאוח יצרו ויעמוד אפומא דמחתרסא ינ סח בה' ויבקש עזרתו אף כי אין יצרו מסור בידו בלי לשוב לכסלה. וכאשר בדרט הרע ידרש עזר ה' יש סקוה כי יעזוב דרכי משובתו בזכרו כי הוא מצפה לטזרח ה' אשר צוה באזהרה שלא לגישות כזאת וכי בטח תסץ לו פרנס בעשותו הרט ולא ישים מבס p בהיתר , ולא ודי מחי בה' כמעט אין חקוה כי ישים אל לבו להטיב מעלליו חיש בכל דרכץ דטהו והוא ייכר ארמשיך שהדרך פוא ההילון ונסיה לאיזה מקום ואורח הוא הנהג ח האדם הסמידיס שנס אס דרכך ונטיית לבבך הוא לחטא ו ט ט ר ה ואסה ס מ ר ברשות לבך ויצרן־ דט תמיד אח ה' עד כי ישוג לך לטבע שגם בעמדך אפוסא דסחחרתא הצפה לעזרת ה' דהיה ה' בעזרך לעורר בך רוס סהרה כי חלך ארס מישרים:

ויש לבאר ג"כ עסמ"ש קדושין (דף ל') אס פגע בך סמול זה משכהו לבהס"ד ושיבא גה הוא לבהס"ד, והוא באשר האנשים המסלפים אירחותס יבקשו להם כבוד וגדולה ויאמר אני ואפסי עוד ומי הוא פלוני הנעבזה אשר ירהב בנפשו להתדמות אלי ובבואם למלאות חאווז לבבם הנמנזוח יהפכו לפנוים מבלי דעח כל משח ונבקש מאסם נדבח כסף יהיו שפלים בעיניהם ויאמרו הלא גס פלוני קפץ ידו סחח ולמה זה מחן אני וישכחו אז אח רום לבבם ונאוסם וירדפו חחי הכגוד המדומה אשר המשכיל ידע כי אך כבל וריק הוא וכמ"ש גאוח אדם חשסילנו ויתרחק ממשוח צדקה המכבד את האדם באמת . וטוב יוחר אם בגאותו ורום לבבו יפזר כסף והון לעניים למען ידעו כי נדיב הוא סל נדיבות יקום ואף כי גם זה הבל ומצות כצדקה צריך שיהיה לש"ם לקיים.מצות הי־ת . בכ"ז כשיודע בנפשו שהיצר מחטיאו בגסות כרוח ויבצר מאתו להכניעו ישתמש בו למדה טובה לעפות חסד וצדקה כגם בעשותו שלא לשמה הוא מחיה נפשות רעבות. וז"ש בכל דרכיד דעהו שיבקש תחבולות להשתמש גם "במדה רפה שהות דבר עבירה לדבר מצוה ופסולה יפרה והוא יישר ארמותיך שמתוך שלא לשננה הוא בס לשמה ויטזרכו ה' ללכת ארח מישרים. וחם פנס בך ממול זה משכמ לבהמ"ד ואף כי גם בשבתך בכהס"ד לעסוק בתורה ימשוך כיצר אחריך' וירדוף להחסיאך בכ"ז אם אב; •הוא ניסוח כו' כי המאור :שבה מחזירתו למוטב וכס"ש הלא כה דברי כאש ונו' ומתוך שלא לשמה בא לשמה . וכאשר יתגאה בלבו בתורת ה' אשר בקרבו סופו שישים אל לבו כי תועבת ס' כל גבה לב ויעזדהו ה' לבא למדת הענוה [וגס ימצא בהמדה י מה שיוכל להשתמש בס לסוב ע"ד מ"ש בסוטה (דף ה') שצריך שיהא מ א' משמנה שבשמינית וכמ"ש רגבה' לט בדרכי ה' שלא יאמר סי אני ט אעשה מצות ה' לדבקה בו. ובכל הנסיות הרעות ימצא הערום בירתה איך להשתמש' בהם לסוב] • ואס לב אבן לו סחסדון רגשי יראת חסא הוא דמות בתורה וביחיד חלק האגדה הנמשל למים כמ"ש בסגיגה (דף י"ד) הצפון בסשכיותס דברי מוסר ויראת חסא ואס ברזל הוא מתפוצץ שאם יצדו כברזל סכת התאוה כטערת בקרבו סספוצץ בלימוד ההלטת שססריסהו במלחמתה של תורה וכמ"ש בסוף ה' א"כ להדסנ"ם והוא בחלק ההלכות. וכבר נתבאר מזה בדרוש (ב'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף