אבן הראשה/דרוש/א
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
|
|
יש לבאר מה שצוה הי"ת למשה שיאמר למלך מצרים נלכה נא דרך שלשה ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו וכן אמרו משם ואסרן ט"ס לסרמה ומדוע לא צוה למיד לסרמה רצון הי"ח להוציאם לחירוח כמו שסיס כאמס וחלילה שיצוס כ' לומר לו ברמאות וכאילו קצרה ידו חיו להוציא אח כני ישראל כיד חזקה , ולמה הוצרך ה' לשלוח לכקש מפרטה כי ימן אח כני ישראל ללכח אחר שהיה כידו להוציאם כיד חזקה . ואף כי מכואר ככחוכ נוטס כדכר למטן הרכוח סאוחוח והמוסחים וכמ"ש כי אני הככדמי אח לכו ואח לב טכדיו למטן שחי אחחי אלה כקרכו ונו' וכן ככמה כחוכים, ככל זאח כיון שהיס כיד ה' להוציאם ממצרים כלא רשוח סרטה הוא כענין רמאוח ח"ו לשלוח לכקשו רשיון כדכר שאין חוטלח וצורך ברשיונו ורק לזאח כקש אוחו למטן ימאן להרשוח ולמטן יכריחו ה' במכות ואותות ומופתים ליחן רשיון. ולא קצרה יד ס' להראות אותותיו ומופתיו ככל הארן כלא טנין רמאוח ח"ו. וכיוחר ישתומם כל איש ו יפליא טל שגטו; לב פרטה אשר רוח מוטים נסכה בקרבו שלא לשלח אח ישראל אחר אשר נוכח לדטח מהמטח אשר שלח ס' כארצו אשר כידו להסיח ולהחיוח כמט ומס גס להוציא ישראל מארצו כיד חזקה ואיך נואל לחשוב כי יטלה כידו לסמרוח צווי ה' ושלא לשלח אה ישראל. ואף כי אסר סכחוב ויכבד פרטה אח לכו ויחזק לב פרטה , כי אני הככדמי אח לכו, בכל זאח יפלא הדבר מאד אחר כי מטשה פרטה היה כאיש סשונט חסר דטה והאיש אשר רגש דטת בקרבו אף אם יחזק ויככד לכו מאד לא יסרה פי ס' כראוחו כי לא יבצר סמנו להוציאם כחזקח היד שלא ברשיונו וטל מעללי שנטון כזה אינו נופל לשון כובד וחיזוק הלב. וכאשר לא יתואר האיש אשר הוכה במחלת השגעון אשר רוח שגעונו יוליכנו שולל לדסוח בנפשו כי סלך אדר הוא וכי לא יבצר מאסו לטשוח מאוסה, בשם איש כבד הלב היאות לאיש אשר רגש דטת ולב אמין כקרבו . והיה מפל לומר כלשון כי אני נסכחי כקרבו רוח טוטים ושגטון. וביוחר נשחוסם טל דברי פרטה אסרי מכח החושך אשר ככר היה שבט הוא וטסו מדוח איוסוח כיד פשטו כי נואל טוד סטפש הזה לומר לטשה לך מטלי השמר לך אל ססף ראוח פני כי כיוס ראסך פני הסוס וחלילה להחורה הקדושה לכחוב דברי שטוח אשר הוציא מפיו איש חדל תבונה כאחד המשוגעים. ואם לא סר מאחו רוח חבונתו רק שה' נתן בלבו כזאח הול"ל כי אני נתחי בלבו ונו' ולא לשון כובד הלב וכמבואר . ונם ככר החפלאו המפרשים למה נטנשו סרטם וטסו כיון שלא המרס סי ה' סדטסו רק ט"פ ההכרח אשר נתן ה' בלבו כזאת יעויין בדבריהם ז"ל:
עוד יפלא הדבר שלא סצינו אלא שכל הכא לסמא פותחין לו וכס"ש אם ללצים הוא ילין ובכל זאס אין ססייטץ לו לטמא וכסיש במנחות (דף כ"ס> שכל הרוצה לצאס לחרבות רטס יצא . ובפרש"י שבת (דף ק"ד) ד"ס סוא ילין מטצסו ילין לא ישייטוהו ולא ימנטוסו והא דקאסר בט"ג (דף נ"ה) סאיכא בית ט"ג באחרין דכי מצטריך טלמא לסיטרא מתחזי לסו בחילסא ואסר לסו שחטו לי נברא ואיימי ססרא שחטו לה נברא ואחי סטרא. אינו שסקב"ה ססייט לסם לטמא דסא אסר טלה החם הא דאסר רב מאי דכתיב אשר חלק ה, אלהיך אותם לכל סטמים מלמד שהחליק! בדברים כדי לטורדן סן הסולם והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב אם ללצים הוא ילין ולטנוים יחן חן בא לסמא סותחין לו בא לסהר ססייטק אוחו. ובפרש"י ד"ה שהחליק! בדברים מניחן לסטות ואינו בדרך סיוט אלא שמניחן לסטוס והא דשמטו לה גברא ואתי מסרא הוי כהא דאמר בברכות (דף נ"ה) שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו וכן אמר החם דסרהר טליה יומא ולאורתא חזא שרוב החלומות באין מכח כמדמה מסה שחשב וסרהר בהן ביום (וכמבואר בתשובס הרשב"ן) וכיון שסיו אדוקים ודבוקים בט"ג וחשבו באמונחם השובבה שאם ישחטו לו נברא לכפר פניו ירד סטר סרסרו בזה כל היום ולזה ראו כן בהלום בכס דמיונם ומס שבא סטר כבר אסר השים שם סמשל לאדם נאמן ט' כיון שהניט זמנן לצאת הלך זה לבית ט־נ אמרו יסורין דין הוא שלא נצא וחוזרי! ואוסרים וכי מפני זה ששוטה זה טושה שלא ככונן אנו נאבד שבוטתנו. וה"נ כיו! שכניט זמן המטר לבא אינם נטצרין הגם שהלכו אלו והקריבו לט"־נ. ואין טונח הש"ס דכי שחטו לה נברא אחי מטרא שסמיד סוא כן אלא שרגיל ושכיח הוא וכמו שאמר מקודם והא קא חזינן נברא דאזלי כי מחברי ואתו כי מצמדי שמפרש להדיא שאינו אלא אם כיו בביח הע"ג בזמן שכיה סיוטד מחחלה שיסרפאו ואם לא הניט עדיין זמן רפואתם סם שבים לביתם בחלים . ובכל זאח התועים ודבוקים בט"ג יחשבו כי סט"נ רפאם . ופל השביס בחלים יאמרו כי סוא מקצף הט"ג טליסם אשר לא קיבל קרבנס וספלתם • וכן הא דקאמר דאתי ססרא הכוונה שהוא דבר שכיח כסו שרגיל ירידת הנשמים אחר העצר; ימים רבים, אלא דקשיא ליה ^ לרבא בר רב יצחק דבשלמא יסורי; משביעי! אומן שיצאו ביום פלוני אבל גשמים דקיי"ל ריש סעניח שמפחת של נשסים ביד הקב"ה ולא נמסר ביד שליח וים בח"ל דאסר בתענית (דף י') דכל העולם כולו ע"י שליח שנא' ושולח מים על פני חוצות היה מהראוי שיעצרו כשמים מסטר אף כי בא זמנן למטן לא יסטו אחר הע"ג. ונם אם ירדו גשמים בזכות אנשים כשרים אשר ימצאו שם או מכוס היסמוח וכסו שאסר סלכא קציא לאלכסנדדוס מוקדו! לא בזכוסטן נחית סטר ולא בזנוהטן שמשא מחה עציכון אלא מכותיה דבעירא כו' (סד"ר נח ס' ל"ג וכסה דוכחי) בכ"ז סיס להסניעם שלא יראו זה בחלום הנם שכח המדמס בחלום מראה לאדם סה שהרהר ביום בכל זאח סלא ביד ס' הוא לעשות שלא יראו זס בחלומם. והגם שרצון סי"ח סוא שיסא בחירת האדם חפשית ושיהא כח ביצה"ר להחטיא וכמ"ש הכל בידי שמים חון מיראת שמים עכ"ס סיס לססניעם שלא יראו דברים כאלה במחזה החלום באשר עי"ז סן סוסעץ לתת אמון בהבלי גלוליהם והשיב לו שהחליקן בדברים כדי לטורדן סן העולם ופרש"י מניחן לסטות והבא לסמא פוסחי! לו וכס"ש שם עולם כמנהגו נוהג וסולן? ושוטים שקלקלו עחידץ ליחן את סדין וכיון שבמנהג סעולם ע"פ דרך כטבע סוא שיראו בחלום סס שסרסרו ביום אין הקב"ה מונעם ומניחן לסטות ולטמא ועכ"ס אינו מסייע אותן לטומאה ח"ו. ואם כן אפוא יפלא כדבר אשר נח; סי"ס בלב פרעם אשר ימרה את פיו. ולולי אשר הכביד ס' את לבו בודאי סיס שומע לצוויו לשלח אח ישראל. ואף כי מרוב חטאיו ופשעיו הקודמים אשד כרבה להצר לבני ישראל היה ראוי לעונש עצום. בכל זאס לא יחכן לומר אשר סייעו סייס לטומאה ונתן בלבו שלא לשמוע לדברי ה':
וגם יש להבין הא דאמר בברטס (דף ס') איל הקנים לסשס בבקשה סמך לך ואמור להם לישראל בבקשס סכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יחסר אותו צדיק ועבדום ופנו אותם קיים בסם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בטצסנו משל לאדם שהיה חבוש כו'. ולכאורה יפלא סלא לא קצרה יד ס' ליחן לסם רטש גדול ונם ליקיז מהמצרים ביד חזקה ולא ליקח ברמאות לשאול מהם כלי כסף וזהב ס"ד שלא להסזיר ויתכן ליישב כל זה בהקדם ביאור ככתוב ויאפו אס כבצק אשר הוציאו ממצרים מטס מצות ט לא,,סמן כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה ויש להבין הלא לא גורשו ממצרים רק באשר אמרו כלכו מחים ואס כיה חפן הי"ח שיחמהמהו טוד במצרים היו מניחין אוחס ויכלו להסמהמה כרבה בחסן ה'. וככר ביארו חכמי האמח שכבר. היו משוקעים במ"ס שפרי טומאה ואילו כחמהמכו פוד במצרים היו באים לשטר החמשיס וכשקמו בטומאה ולא יכלו להגאל לפולס. ולזאח לא יכלו להסמהמה פוד במצרים, אמנם בראשיח ההשקפה יפלא הדבר אשר בשנים הרבים שהיו במצרים לא נשקפו בטומאה כ"כ ואילו החמהמהו מטס מד שחמן בצקם נשקפו בטומאה מצרים ולא יכלו להגאל:
ויתכן לבאר טפמ"ש הרמב"ן בהא לשיח אלם' שני הוי עלמא שהוא כמד ששח ימי בראשית וכמ"ש רו"ל דיומו של הקב"ה אלף שנה וכס"ש ביום אכלך סמנו (מפן הדעח) וגו' וכמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אחמול וגו' וכאלף השביטי קודש לה' כנגד ייס השבינני שהוא שבח קדש וסחורה ניהנה באלף השלישי שהוא כנגד יום השלישי ליצירה יום שהוכפל בו כי טוב ואין טוב אלא חורה יע"ש . והנה בשבח (דף פ"ח) אמר בריך רחמנא דיהב אוריאן חליחאי לטס אליחאי טל ידי חליחאי ביום חליחאי בירחא חליחאי והוא ג"כ באלף השלישי שהוא כנגד יוס השלישי. והנה היום מסחלק לטרב ובוקר כמ"ש ויהי טרב ויהי בוקר יום אחד ברישא חשוכא והדר נכורא וא"כ המחצה הראשון מהאלף שנים היינו ח"ק שנה הוא ערב והח"ק שנה השניים הוא יום השלישי. וזמן כנישח ישראל לארץ היה בפרך שנח ב' אלפים חקיב ליצירה אחר השבט שכבשו ושבט שחלקו וכבר נכנסו שנח חפיח שהוא כמו י"ב שנה ומחצה קודם חיק שהוא חלק אחד משמונים בהוא י"ח מינוס והוא ביעור מיל קודם הנן ושנח חק"ב הוא סוף נן החמה של יום כשלישי דמחחלח הנן יש כשליש טישור שטה מד שעולה כל נוף השמש טל הארן (וכמבואר בבאה"ג סימן נ"ח) שהוא חלק אחד סחש"כ שהוא קרוב לשנה ומחצה. וזמן יציאח ישראל ^ממצרים ומסן חורה שהיה שנח ב"א חמ"ח שהוא כסו נ ב כנה קודם שנח חקיא שהוא חחלח כיום הוא בעמוד השחר של יוס השלישי כי סטמוד השחר עד סנן הוא טרך שטה וחומש שהוא חלק אחד מעשרים ביום שעולה ממשים שנה לפי החשבון הזה ושד קדם מטס לזה שהוא בהחחלח הברקח כשחר. ובירושלמי ריש ברכוש ובמדרש דכשראו אילח השחר שבקט אורה א"ר מייא רבה לר"ש ק ח"פחא כך היא גאולחן של ישראל בחחלה קימטא קימטא כל מה שהיא כולכח היא רבה והולכח כו' וכן יצאו ישראל ממצרים בההחלח הברקח השחר ונכנסו לארן בק הממה ובריח בין הבחריס היה בסוף אלף כשני קודם שנכנס האלף השלישי ולפמ"ש בסדר הדורוח היה זה בשנח אלף חחקציו ויטקב ובניו ירדו למצרים שנח ביא רל"ח והיה בריח בין הנחרים בסוף סיום השני כשנטה להעריב ובליל שלישי' היה הנלוח שנדמה ללילה ואחר חצוח הלילה החחיל השעבוד רד"ו בנים עד טמוד כשחר שאז נגאלו, ויש לבאר ולדקדק בחשבון השנים וחלקי השטה שיטלה הכל בטכוון ובדקדוק . ויחכן לבאר בזה ככחוביס בבריח בין הבחריס, ויאמר אציו' קחה לי עגלה משולשח וטז משלשס ואיל משולש וגו' המרמז למ"ש אוריאן סליחאי לטס הליחאי עיי חליחאי ט' שככל משונש בבריח החורה שכרש ה' טס זרט אברהם. ואמ"כ כחוב ויהי כשמש לבוא וחרדמה נפלה טל אברס והנה אימה משכה גדולה נפלח טליו ויאמר לאברם ידע חדט ט גר יהיה זרטך בארן לא לכס ועבדום ועכו אוחם ארבט מאוח בנה שראה במחזה הנבואה כאשר היה השמש של יום השני לבא ונטה להטריב ולהסחיל ליל יוס השלישי כי בלילה ההוא יהיה חשך הגלום ח' שנס שהחמיל החשבון משנולד יצחק (ומצאם הכוכבים ?עד חמלה הברקס "השחר יפלה ש' שנים לסי החשבון). ואחר זה כחוב ויהי כשמש באה ופלטה היה והנה הטר טשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, וריש ברכוח בהא דכחיב ובא השמש וטהר פריך דלסא ביאח אורו הוא ומאי וטהר וסהר נברא ופרש"י שיאיר השמש ביום השמיני ויטהר ומשני א"כ לימא קיא יטהר מאי וסהר ט' ט"ש וא"כ יחכן לפרש שראה במחזה הנבואה שהשמש באה ופלטה היה שהוא בטח כחחלח הברקח השחר שמבשר ביאה כשמש ושד פלסה היה שלא האיר שד היום ואך החחיל כשחר להבריק ואז היה יציאת מצרים ומחן חורה שכחב בו ויטל טשנו כטשן הכבשן והוא אשר טבר בין הגזרים האלה. וטיי! בשבח (דף פ"ו) שגם מחן חורה היה בעמוד השחר . ואח"ז כחוב ביום ההיא כרח כ' אס אברס בריח לאמר לזרעך נחחי אח האין סזאח ונו' שהוא ביום השלישי אחר שהניצה החסה שאז נכנסו ישראל לארן וירשוה. ובמד"ר שהראה לו ד' דברים כו' ומסן חורה ט'. והכיח ראשון נבנה אחר ח"פ שנה לצאת ישראל ממצרים ובסוף ימי שלמה העריב שמשו של יום השלישי ומטמוד השחר של יוס השלישי טד הערב שמשו היה לישראל אורה. (וע' בשל"ה על סכחוב יחחסא בו ביום הג' וביום הז' יטהר שהסחסא ומטהר פצש בחורה שניחנה ביום השלישי יטהר באלף השביטי שכולו שבח . וט' בספרים שמחחלח קדושח שבח שחי ששח קודם חצות יוס הששי והוא כתיש באוחיוח דר"ט והובא נספרים . ואולי זה כוונח השיס בפסחים (דף נ') טד שהסוס רן ומציל ופרש"י כשיעור מרוצח הסום טד חצי היום דהיינו טד חצי יום הששי). וידוע שמקצה חחלח היום כטלו [והמס חלוק מהלילה שלפניו לענין זה כסו . בקדשים וטמ"ש התוס' בנדה דף טיב] ומראש יעד הייה שיהא האלף השלישי חורה ושבחחלח יוס השלישי כבר יקדשו ויטהרו ישראל ויהיו מוכנים לקבל סחורה ואילו עבר מיו רגט אחד סהחחלס יוס השלישי בטומאה כשהיו טדיין במצרים לא יכלו לסהר עוד כל היום כהוא ונשקעו בטומאה מצרים ולא יכלו לקבל סחורה. ולזאח כאשר בטסוד השחר של ס"ו ניסן שנח ב"א המ"ח היה לפי חשבון יומו של הקב"ה כב"י (וכמ"ש בסנהדרין דף ציז) החחלח עמוד השחר של יום השלישי לא יכלו להחמהמה יוחר אף רגט במוסאס מצדם ונחפזו לצאת ממצרים בלי החסכסה , וז"ש כי גרשו ססצריס והגם שאילו הסכים הי"ח שיתמהמסו שד לא גרשו בחפזון, אמר ולא יכלו להתמהמה מטעם המבואר:
והנה השעבוד היה רק רד"ו שנה וכתוב ת' שנה לפי שהשלים קושי השעבוד כס"ש חיל ואולי לזה אמר הייה לאברהם בלשון וסבדוס ועט אוחס ארבט מאות שנה בלשן דמשחמע שיהיו ח' שנה בטבדוח ממש (ומשנולד יצחק לא היה טדיין בעמי וטבדוח) ולא אמר לו בפירוש סכום שני השטבוד ושיהא שטבוד קשה ביושר, נאשר הטבד כיודט נאמנה כי מהרה יצא חפשי ממאסרו לא יכבד טליו כ"כ נס שטבוד קשה ואכזרי בהיוח לבו שמח ובטוח כי בעוד ימי מספר ישוב לחזוס חיים נעימים ימי דרור וחופש, ולא כן בחשבו ט אבד ממנו כל חקוה וטד נצח יהיה אסיר בבור השבי ביד מציקיו כי אז יצרח סר מקרב לט ולא ידע טחם לנפשו. ומס זקני ישראל אף בהיוחם עמים ומשועבדים למצרים ידש בקבלה נאמנה סאבוחיהס אח אשר אסר הייה לאברהם אביט טיס ולזרעו אחריו וכמ"ש במדרש ולכך אמר הקב"ס למשה לך ואספה אה זקני ישראל אמר להם פקד סקדסי איל מסורס היא טדם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם לך אמור לסם י זה הסימן כו' מיד ושמעו לקולך למה שמסורה גאולה הוא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמח הוא ט"ש ואם אמר הייה לאברהס סטם שני השעבוד בבירור היו ישראל יודננים שקרובה זק גאולסם ולא הרגישו בקושי השססד (אם לא בצרות איומות ביוחר ח"ו) ולזה אמר הי"ח בלשון ארבע מאוח שנה והוא בחשבון איטש השעבוד ולא בברוש השנים והשלים קושי השעבוד בסיושס נאנקים ונאנחים שחח משא עול שעבודם בחשבם כי עוד יארכו הימים עד יבא קן גאולתם, ולזאס מראש לא שמעו אל משה וכמו שאסר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי וגו' שאמר זה בלשון ודאי שבודאי לא ישימו אסון בדבריו בידעס כי נגזר עציהם להיוש ש' שנה עבדים למצרים אך כאשר הראה להם אש האושוס האמינו לו כי פקד ה' אש בני ישראל. והנה הגם שהשלים קושי השעבוד ונשקיימה דבר ה' היה פשחון פה לפרעה שלא לשלש אח ישראל פד שישלם הזמן ח' שנה ממש ואין הקב"ה בא בפרוניא עם בריושיו (ובברכוש דף ז' כל דבור ודבור שיצא מפי הקב־ה צפובה אפילו ע"ח לא חזר בו וגבי המצרים סובה הוא) וצזאש צא צוה הי"ש לכקש מפרעה כי יוציאם לחירוש באפר לא יהיה עליו חפא אם ימאן בזאח בהיושם עבדיו פ"פ הבפחש ה/ ואך הגידו לו כדברים האלה אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשח ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו פן יפגענו בדבר או בסרב . ואף כי עבדיו הם בכל זאש עליו לישן להם רשוש לילך דרך שלשש ימים לזבוח לה' כאשר יאלנס ההכרח לזה להציל אח חייהם ואה לא יחפוץ למלאוח כקששס ענש יענש ביד פשעו חדק לבו כי גם לעבד עבדם ינשן חופש מעס לממן הציל נפשו סרדח שחש. והיה חועלח לישראל אס ניחן להם לילך דרך שלשש יפים לזבוח לה' לסהר נפשם מגלילי סומאח מצרים ויחליפו ויאמצו נח נפשם בסחלח יוס השלישי ולא יסוף מהם רגשי סהרה גס בשובם למצרים . ולא כן אם לא ילט לזבוח לה' יישארו כל הימים ההם במצרים. והנה גם הדבר הזס לא עשה ה' להוציא אש ישראל ממצרים דרך ג"י בלא רשיון פרפה באשר מחוק ונימוס העבד היא כי לא יעשה דבר בלא רשוש אדונו ובסשוח לו אדונו מול יגיש משפסו לפר שופס ומושל האנ־ן והוא יצוה סל האדון בל יזיד לעשוס ככה וכי ימלא משאלס העבד בדבר אשר הצדק אמו. ולא יאמר להעבד עשה כחפצך בלא רשיון אדונך כי ק לא יעשה אמנם ילחון אדוט -לתס לו רשיון למלא כקשחו. ולזאת לא הוציאם ממצרים דרך נ"י בלא רשיון פרעה ושלח לו כי ישנס לצאש דרך ג"י ואם ימאן בזה יסנש ביד פשעו במטח איומוח סד יאלן לפלאוס בקשסס שסה לא יהיה לפרסה פחחון פה לומר שהם עבדיו ס"פ הגסחש ה', אחר שגם באושן הג"י הולכים ברשיוט ואשר הי"ס אלצהו לזה הוא באשר הצדק אשם כי גם לעבד ינק חופש כזה למען הציל נפשו. והנה פרסה בזדון לט אמר שכבד כעבודה סל האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר. והיסה זאח מאח ה' למען יושלם בעוד פס ימי שעבודם מצד קושי השעבוד ומשה בססנחו אסר לפה הרפוסה לסם הזה למה זה שלחסני. שאם לא בא עוד סח גאולה ופדוס למה זה שלחשני לכרע להם להכביד העבודה, ואמר עוד ומאז באחי אל פרעה לדבר בשמך הרס לסם הזה והצל לא הצלח אס עסך. שיש חילול השם במה שדברסי בשמך אל פרעה ועוד הרע יושר להעם . והשיבו ה"עסה שראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה וגו' והכבדס העבודה הוא לסובה למהר הקן ופדוס בעוד מס מרם יבא היום השלישי. והנה כאשר החלו לסשוס האותות והמוסתים לפני פרפה החל לשום אל לט ולדרוש .ולחקור מדוס זאס נחון כדבר לבקש מאסו רשיון ליחנם .ללכת דרך נ"י (ואולי גם דק ואבירם אשר היו מהבאים ביס פרסה .בססלה הגידו לו מסתורי ישראל). ונחקרו נודע לו שורש דבר ט קרוב סס הפסד לבא אשר אם ישארו ישראל ־ בסס ההיא במצרים' מבלי. צאת לזבוח לה' יאבד חקושם סדי נצח ויושקעו בסומאש מצרים ויתערבו בס ויהיו עבדי עולם וגם אש זאח ידע כי לא יוציאם ה' בלי רשיונו באשר אמר לאביהם ועבדום וענו אושם ארבע פאוש שנה . ולזאש הסליפ פרעה בלבו למאן לחח רשיון פד יעבור העש למען יאבדו כל תקוה:
והנה השר צבא החכם בתכסיסי המלחמה ישלח גדוד אחד מאגפי חילו (פארעראב אוואנגראד) לצאת במערכת הקרב מול האויב הרב ועצום ממנו אף כי ידע נאמנה כי יהיה אחריש הנדוד ההוא להשחית באשר יצמח לו מזה רב מוב כי לא ימן האויב ללכש מהר בדרכו כי ישגרה אשו מלחמה ועד אשר שמצא יד האויב להכותו חרמה בין כה יחישו גדודי חילו לכשאשף יסד ולהעריך מלחמה על כאויב מאחור ומפנים ואז ישגבר על אויבו יריע שף יצריח. אמנם ידרש לזה אשר יהיה המפקד על צבא כחלון איש אביר ואמין הלב אשר אף אס ירבו ויעצמו חללי עמו ודמם ישפך כמים על שדה קפל עוד יחגור שאריח כחו לעמוד במערכה למען הניע אל הממרה אשר השוה לו מראש לעצור אש האויב במהלט עד ימצאו ידם גדודיו הנפוצים להתאחד ולהשאסף לעמיד בקרב מול האויב. ולא כן בהיות שר הגדוד איש רך הלבב אף אס הנהו מלומד מלחמה ורוח דפח לו להבין כי בדמי אנשי חילו המוגריס עסה כמים ארצה יקנה לו בעוד ימים שפארש נצחון ושמצא ידו להשמיד אנשי ריבו ולעשות בהם כלה . בכל זאה לא יוכל להתאפק ברוחו ולהבליג עלי רגשי לבבו בראותו נהר' נחלי דמי אנשי צבאו שופפין כמיס ופנר נבלת חלליהם כדומן על פני כשדה ואש מתלקחת פד לב השמים ויעמוד מערוך מלחמה ויסגיר נפשות אנשי צבאו בשלום ביד אויבו ואז שמצא יד אנשי מלחמסו לגבר חיליס בפרס יתאחדו אגפי אנשי חילו הממזרים ומפורדים הנה והנה, וכן בהיוש עיר בצורה במצור בהיות המפקד על המבצר איש אמין הלב לא יסגיר כעיר ביד צר גס אם ירבו כדורי משחית ואבני קלע להרוס בתיה וחומותיה ולסשוח הרג ואבדון בקרבה ויחכה ימים רבים גיד יחישו אנשי חיל וגדודים רבים לבא לעזרה, ובאין רוח אמין בקרבו יפול לבבו למראה כהרס והאבדון אשר באנשי חילו, ואף כי יבין ברוח חכמתו כי פוב לחכוש סד ישיג סזר ויתגבר חיל"ס לא יוכל לראות ברעה אשר ימצאו לפי שסה יושבי המבצר ואנשי חילו ולא יוכל להתאפק מלהסגיר כמבצר ביד צר ובזה יוסיף שש לאויבו' רב כח ואורם:
והנה פרעה חשב כי אם ימאן משת רשיון סד יעבור המועד ישארו ישראל סבדיו ולא יגאלו עוד ובכצ זאש היה ממהר לשלוח ישראל מארצו מרוב חלחלה ופחד כאשר באו מטס נוראות ואיומות בארצו ואף אמין הנב במערכת הקרב ימוג לבו למחזה המטש האיומות והכרם והאבדון אשר בארצו אמנם כי"ש חזק לב פרסה בל יפול וירך לבבו מפחד ומחשה וברוח שקפה ודעת מיושבת החליס בדעסו לשאת ולסבול המטח האיומוס בידעו כי פכרה יעבור המועד וחשב כי אז יהיו לו עבדי עולם. ולזאש אחר מכש החשך ;ועז לאמר למשה השמר לך אל שוסף ראות פני ונו' בידעו כי קרוב יום הנועד לבא וחשב כי סוד מעט ויאבד כל שקוה לישראל ולא ידע כי עוד יביא עליו ה' מכה איומה ומראה מכס בכורות אשר לא יוכל שאת וכי סוף דבר יהיה נאלן לשלחם מארצו. ולא היה משוגס ממראה עיניו ואך בזדון לבו חשב מזימות לסטל המכות בחשבו כי יסלה בידו שלא לשלח את ישראל סד יסבור המועד ולא נק ה' בלט לעשות הרס ואך חזק את לט שלא יפיל וירך לבבו מפחד המכות ובזדון לט עשה כרע כחפצו ברעש מיושבת . והנה אסרי אמרו סבדי פרסה אליו סד משי יהיה זה לנו למוקש אסר לט נא הגברים וגו' והעמיק עצה בל יקחו עמהם הטף למען ישקמו בטומאת מצרים ויסיו להם עבדי עולם. ואחר מכח החשך אסר רק צאנכם ובקרכס יצג נס טסכס ילך עמכם וחשב מזמוח בל יוכלו לזבוח לה' (ולבטל אח הע"ג שעבדו לסלה) ולא יטהרו מטומאחם אף בצאתם ימים אחדים . ואחר מנח בכורוח שאמרו כלגו מחים לא יכול עוד לאחר צאתה אף רגע וימהר לאמר קומו צאו מתוך עמי וגו' ולכו עבדו חח ה' כדברכם ורמז שיהיה כדבריהם כי ילכו דרך נ"י במדבר לזנוח לה' ואח"כ ישובו למצרים. ואף כי עתה כבר ידע שלא יושקעו בטומאח מצרים יישארו עבדי ה' בכ"ז היה חען כי יעבדהו עוד עד סוף הח' שגה [ילעמ"ש בב"ב (דף מ"ח) דאנב אוגסיה נמר ומקנה וכוסין אוחו עד שיאמר רוצה מגי נס ערעה אנב אוגסיה גמר וגחן רשות וחשיב ברצונו ממש הנס דנבי ערעה שהיה רשע לא שיינה סברת הרמב"ם שבעצם נעשו הוא חסן לעשות הטוב אנמי אגב אונסיה כו' וזה לא חשיב כמחנה נס דהכא הוי אונס גדול ביוחר וע' ניטין (דף נ"ה) ומשיש וכאשר חזק ה' אח לבבו לא היה כאיש נדהם ונבהל מרוב עחד ונם אסר מכח בכורוח אמר להס ברוח שקטה עבדו אח ה' כדברכם ושישובו למצרים וכאיש. אשר לא ידע עחד ומגור ונחשב כמו שנחן להם רשוח ברצונו ממש]. ולזה אמר היית למשה דבר נא באזני העם וישאלו איש מאח רעהו ונו' לסי שלח נשלם עדיץ הזמן ארבע מאוס שנה שיצאו ברכוש גדול בע"כ של המצריים רק שנתן ה' מן הטס בעיני מצרים וישאלום וכדי שיתקיים הבטחת ה' לאותו צדיק אאע"ס ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכמו שנתקיים מ"ש ועבדום וענו אותם באיכות השעבוד כאשי קושי השעבוד השלים אף כי מססר השנים כיה מעט מזה . וזה מ"ש השים א"ל ולוא' שנצא בעצמנו משל לאדם שהיה ממש בבית פאסורץ והיו אומרין לו בני אדס מוציאין אותך למחר מביס האסורים ונוסנין לך ממון הרבה ואמר - לסם בכקשה מכס הוציאוני היום ואיני מבקש כלום, שדומה להנמשל שאס יהיו משועבדים עד כלות ת' שנה יצאו ברכוש גדול ויקחו כיד חזקה בשכר עבודתם [זע' סנהדרק (דף צ"א) סנו לנו שכר עבודה של ס' רבוא ששעבדתם במצרים ס'] ואמרו כלוא' שנצא בעצמנו כיוס וטוב לנו שנצא עסה בלא רכוש גדול ובכל זאת נתקיים גם עתה הבטחת ה' היציאה ברכוש גדול עיי שאלה. [והוצרכו לשאול מהמצרים ולא נתן להס היית בעצמו רכוש גדול דכיון שהיו עדיין עבדים למצרים כל מה שקנה עבד קנה רבו ונס כדאקני ליה אחר סנה ואיל ע"מ שאין לרבך רשות בו סבר ר־מ דקני רביה וכמבואר בקדושין (דף כ"ג) ור"א אמר דכל כהיג כ"ע לא סליני דקני עבד וקני רבים ויעויש בתוס' ונס אי נימא דר"מ לטעמיה דשבר מחנה עמ"ש בתורם תנאו בטל וכמ"ש הישב"א וסבר נסי חסום לשון ראשון ודמשכחס למיד תנאו קייס שלא יקנה רבים יהיה סתחון סה ומענה לומר שלקחו בעול דעבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי ולזאת נתן היית את חן כעס בעיני מצרים שהשאילום בעצמם . ונס שבלשון ההבטחה ואס"כ יצאו ברכוש גדול מבואר שיהא הרכוש של המשעבדים אותם ולקחו בשאלה כוי שיתקיימו דברי ה'. וגם כי בהיותם עוד אז משוקעים בטומאת מצרים לא היו ראויים עוד לעשיח לכס נסים גלויים להשעיע להם טובה ועשה יק גסים גלויים להעניש המצרים ביד פשעם באשר כבדה חטאתם כי הרם להצר מאד לישראל ולזה בקריעת ים סיף טען שר של מצרים מה נשחט אלו כי' ולא קודם לזה ועוד ינואר בזה]. והנה ישראל לא הלט רק דרך נ"י ואח"כ שגו וחנו לפני סי סחירות לאחוריהם לצד מצרים ולערסה הוגד כי ברח העם ולא ישובו עוד למצרים. ואולי חשב כי באמרם נלכה דרך ג"י הוא שיהא כל מהלכם בהליכה וחזרה רק דרך נ"י וכיון שראה ביום הרביעי שלא שבו עוד רדף אחריהם בחמישי וששי וחשב שירדעס וישיגם ולא יצילם ה' מידו באשר הצדק אתו להכריחם לשוב למצרים ולעבדו עד כלות ח' שנה . ובאמת הלכו רק דרך נ"י וכאשר צעקו אל ה־ מסחד מצרים הרודפים אחריהם קרע הי"ח את היס לסני בניי ומצרים רדסו אחריהם תוך הים בחשבם כי ירדסו בצדה אחר בנ"י הבורחים וצח יענשו על מעשיהם ולזה אמר הי'"ת למשה נטה אה ידך על כים וישנו הסיס על מצרים ונו' וישב הים לענות בקר לחיחנו שכי"ת עשה נס בקיעת ה;ם יק לישראל ולא להמצרים שאינם ראויין לנס ושב הים לאיחגו ונטבעו בתוך הים וססו תמו המעבידים והמשעבדיס. וכבר נתקיים מ"ש וענו אותם ת' שנה באיכות השעבוד רק שהיה מקום טענה למצרים לימי שיתקיים נס מספר השנים ממש ולא הענישם ע"ז במכה ומנסה רק ברדסס אחר ישראל בתוך כיס והס לא היו ראויים לנס ירדו במצולות הים ונטבעו והכמיד הי"ח אותם מן הארן באופן אשר לא יהיה שוס טענה ופתחו; סס לאה"ע לאמר כי עשה לסס היית עול ח"ו. ובזה מבואר מיש במדרש וילקוט פסוק ויסעו בנ"י מרעמהש. א"ל האוקטורין הניע פרוסנסא שלכם לחזור למצרים שנא' דרך נ"י ט' א"ל משה חזרו לאחוריכן כיון שתקע קרן לחזור התחילו מחוסרי אמנה שבישראל מתלשין בשערן ומקרעין לכסותן עד שאיל משה מפי הקב"ה נאמר לי. שאתם בני חורין כי' שא"ל חזרו לאחוריכן כדברי פרעה שעדיין תלוי ברשיונו, ואח"כ איל שנאמר לו מפי סקביה שהס בני חורין ולא ישובו עוד למצרים באשר יסופו ויאבדו המשעבדים נרדפם אחריכם . ומ"ש בחנחומא וילקוט על הכתוב דויקרא למשה ולאהרן לילה וגו' למה לא מתו טלס במכת בכורות אלא ביס אמר ישב"נ כו' הוא כי כאשר לא נחנוס ללכת אף דרך גיי היו ראויים לכענש במיסה וכמ"ש כי פתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד ק האנק ואולם בסטר זאת העמדתיך וגו' שלא כים להס שום טענה ופתחון סה על מה שלא נחנוס ללכת דרך ג"י לזבוח לה' וכנתבאר למעלה . ומ"ש בילקוט בפסוק קומו צאו התחיל סרעה צווח לשעבר הייסם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין כרי אתם ברשותכם צריכק אתס להלל להקנים שאתם עבדיו היינו שעשה כמו שאיל משה אמור הרי אחס עבדיו של סקב"ה והס בר חורץ משעבוד הנסש שיטהרו מטומאת מצרים ויהיו עבדי ה' ולא מחל שעבוד הנוף לגמרי או דלענין זה דהוי כתלוה ויכיב מרוב פחד ונס אס נתנן ללכת דרך נ"י חדלו המטח סיה לו טענה שישובו אחר ג"י ואפשר שאמר שהם בני חורין וברשותם על מכך הזק שילט לזבוח לה' שיהיו עבדי ס' ושלא יחשבו באותן כימים עבדים למצרים וכדי שיוכלו ליסהר מטומאתם ויקדש נפשם לה'. ובילקוט שופטים בדטרה וברק ליל פסח היה אותו הלילה ט' היק הס הפלאים שעשה ה' לאבותינו בלילה הזה כו' וע' סה"ד שהיה שנח תרל"ו ונשלם אז זמן ס' שנה זק הגאולה. ובברכות (דף ניט) נמירי דזעפא תרתי שעי לא קאי כו' והוא בערך סיג שנה לפ"ז החשבון ומשה היה בן ס' ואהרן בן פ"ג בעת עמדו לפני פרעה וע' גיטין (דף ס"ח) מהרה דמרי עלמא כו':
וכאשר במצרים ראו נפלאות ה' להעניש המצרים ולא ראו עוד חסדי ס' ונפלאותיו להטיב כתוב בקיים ויאמינו בס' שהוא מדת הרחמים בקרש לפניהם היס (וכס"ש כי ה' נלחם להס במצרים שע"י רמסי ה' ונס קי"ס נענשו המצרים) וסל מה שאמר ם' ילחם לכס ואתם תחרשון אמר. היית למשה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסש ובמדרש אמור להם שיסיעו דברים מלבן אמש היו, אוסרים המבלי אק קברים במצרים ועכשיו אסה מרבה בתפלה כו' והוא באשר מקודם לא כיו ישראל ראויים טוד למשוח להס נס לסובכ ורק כאשר כמצרים כרבו לכרע ונכצר לכס ענשס כי"ה כיד פשעם ומזס היכ נאולכ ופדות לישראל וגם עסה אמר משה כ' ילחם לכס שהוא יעניש כמצרים על רדפם אחד בני ישראל וא"ל כי"ס מס תצעק הצי ותבקש להעניש המצרים ומזה יטיב לישראל כנס שאינה ראויין עוד לנס מצד מעשיהם אמור להם שיסיעו דברים מלבן ואז יהיו ראויים לנס. וידעי יושבי חבל כי כי"ח מסנהג במדת כחסד לכסיב לטובים ולא במדה הדין לבד (ונזה לא קטרג שר של מצרים אלא על הים שנעשה להס נסים ונם לא כיס לו טענה מקודם עד עחה שבא להוציאם להידוח לעולם ולהאביד המצרים) ולשון נסיעה הוא העתקה והילוך ממקומו וכן כעחקח המחשבה ועד"ז לשון הסעת דבר מלבו וז"ש דבר אל בנ"י ויסעו שיסיעו דרכם ומחשבוחס וכאשר נסעו מול כיס ובאו לסוך הים הראו בזה שהטיבו דרכם להאמין ולבטוח בה' בקפצס לחון הים כדבר ה' ואז זכו לנס כאשר האמינו אמונח אומן בהי"ח:
וראיתי כתוב בספר לגאון אחד[1] כי ההנהגה ההשגחית בהיותה נסתרת בדרך טבעי היא העולה על נס מפורסם וגלוי כי בהיות האיש כמקבל רצוי ושנס תניענו ישועת ה' באמצעות פעולתו להזמין לו פרנסה כשלת• ברכה במעשה ידיו למען יהיה צינור סוכן לקבל כשפע כאנהית וכאשר אינו ראוי וכגון לזה חבא הישועה בזולתו ויהיה נס הסלטיי כעני! נסי מצרים וקייס להיות ישראל ביסים הכם עדיין אינם סוכנים לזה כמאמר רז"ל (ילקוט עקב רמז חתכיח) עם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא טי מקרב גוי מלמד שהיו אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית כו' ולזה אמר ה' ילחם לכס ואחס תחרשו; ישכן מפורש בדברי רז"ל בשבת (דף נ"ג) באסרם מעשה באחד שמחה אשתו והניחה בן לינק ולא כיה לו שכר מניקה ליחן ונעשה לו נס ט' ומסקנת הגמרא אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו .סדרי בראשיס וכייט שהוא גרוע מה שלא נעשה לו נס מבעי עכ"ד. ולענ"ד מדברי הש"ס שם מוכח להיפוך סדא"ל אביי לרב יוסף אדרבה כסה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית ופרש"י ולא זכה ליפחח לו שערי שכר ויפלא כדבר האס יורה מה שנעשה לו נס גלוי שנפתחו לו ט' ולא זכה שישלח ס' ברכה במעשה ידיו שהוא מפלה נשגבה יוחר נמאס שהוא אדם גרוע ביוחד וכלא לכסה צדיקים נעשו נסים גלויים ומפורסמים ונשתנה להם סדרי בראשיס וע' סעניה (דף כ"ה). אמנם כוונת הש"ס הוא שמה שנשתנו לו סדרי בראשית שהוא נס גלוי ונפלא ולא נפתחו לו שערי סכר שהוא נס נסתר הבא בדרך הטבע ואין הי"ח עושה נסים וגפלאוס גלויים זולת כאשר יהפיז להראות גבורותיו ונפלאותיו ליושבי הבל למען יאמינו בו ויעבדוהו או לענין נחוץ ביותר לאדם גדול וצדק ולא קצרה יד ה' להזמין לו פרנסתו שיהיה לו מה ליחן שכר סניקה ולמה נשתנה לו סדרי בראשית שכוא נס גדול ונפלא ולא עביד קב"ה נסים גלויים בכדי. ומה שלא הזמין לו ה' פרנסתו הוא באשר נגזר עליו לחמת ?חיי עוני ומחסור ואם נפתחו לו שפרי פרנסה כיה גס הוא נהנה מזה כי חייו קודסין ואם היה שכרו מעט היה מוציא על פרנסתו ואס הרויח כל כך עד שכיה לו ליסן שכר מטקה כבר כיה לו במה להתפרנס בריוח ולזה נפתחו לו כו' כדי שיתפרנס כתינוק והוא ישאר בשר ומוסר כל. ולזאס נראה מסה שנשתנו לו סדרי כראשיה ונעשה נס גדול בזטח החיטק ולא נפתחו לאביו שערי שכר שהוא אדם גרוע ביותר שנס זטת כתינוק לא הושל לו ליפחס לו שערי שכר וכאשר מרוב גריעוסו לא היה אפשר להמציא פרנסת בנו בדרך טבעי היה נחון ;לעשות נס גדול ונפלא בזטח הסיטק והוא שיה על עוצם גריעות האב שנשתנו סדרי בראשית ולא נפתחו לו שפרי פרנסה שהוא דבר קטן הרבה מזה כדי שלא יבא לו שוס כנאה וכרוחה כזכות כנו . ואם לא היה גרוע ביותר כיה מועיל ט זכות התינוק להרויח פרנסתו ושלא יצטרך לנס גטי. וכן מתפרש מ"ש כמס קשים מזונותיו ט' דמתדחיש ניסא ולא אברי מזוני וגם ע' פרש"י שאין נס זס יגיל שיבראו מזונות לצדיקים בביתם כו' ונם זה נס גלוי ואינו ע"ד טבע" וע' חים'(דף קנ"ו) דפ"י זנוח גדול משתנה המזל. וכן מה שהביא מסה שאמר מרע"ה ה' ילחם לכס ואחס חחרשון נסחר לפי המבואר למעלה מדברי רז"ל שלא זט לנס קריעת ים סוף עד שהסיעו דברים מלב; וקפצו לתוך הים וע' סוטה (דף ליו) כשעמדו ישראל על הים ט' זה אומר אני יורד תחלה ליס כו' שהראו עוצם אמונתם בהי"ח במס"נ והיו אז במעלה גדולה ונשאה ונם הרבה הי"ח להראות אז מופתים עצומים וגלויים למען דעת כי אין עוד מלבדו. ובחולין (דף קל"ט) אסתר סן החורה מניין ואנכי הסתר אסתיר שיהיה הסתר פנים ונם הישועה לא היה בדרך נס גלזי רק בדרך הסחר באמצעות מרדכי ואסתר אף שהכל היה בנס ובהשגחת רי"ח. והנביא אוסר (מיכה ז') כימי צאתך מארן מצרים אראנו נפלאות בנסים גלויים ויקבלו הכל אח של מלכותו וישובו לעבדו באמת:
- ↑ הוא ספר נחלת דוד להגר"ד טעביל (חלק ב' דרוש א', עי' שם ד"ה הנה הראנו לדעת (ח. מדה"ס) ולפניו).