אבן האזל/שלוחין ושותפין/ה

אבן האזל ‏ שלוחין ושותפין ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר רשאי ליקח לעצמו מאותו המין, וכשהוא מוכר לא ימכור שניהם כאחד אלא מוכר אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן, ולא יקח לעצמו חטים ולחבירו שעורים אלא בכולן חטים או בכולם שעורים כדי שיהיו מעות שניהם שוין בחבלה.

השגת הראב"ד הנותן מעות לחבירו וכו' א"א זו התוספתא אינה מחוורת ואין למדין ממנה.

כתב הכ"מ על ד' הראב"ד וז"ל ואיני יודע למה דחה זו שאולי קצתם ימכרו ביוקר וקצתם בזול ויחשוב אותם שביוקר לעצמו ושבזול לחבירו, ומקודם כתב הכ"מ בטעמא שמא מה שקנה לעצמו אינו משובח, ונראה דמה שהוסיף הכ"מ טעם חדש הוא לומר דאפי' יקנה ביחד עבורו ובעד השותפות יהיה צריך לחלוק בפני שלשה ולא למכרן ביחד, עכ"פ השגת הראב"ד אינו מבואר דאיך דוחה תוספתא מה שלא נראה לו בסברא.

ונראה דהשגת הראב"ד אינו על תוספתא זו אלא על תוספתא הב' שהיא בסוף ההלכה שלא יקח לעצמו חטים ולחבירו שעורים, והכ"מ מפרש שזו היא הל' אחרת דתוספתא הקודמת קאי על זה שיש לו רשות ליקח לעצמו מאותו המין ממעות של עצמו, ומה שאמרו מאותו המין זהו רבותא דאפי' מאותו המין מותר, וכמו שפירשו המפרשים ותוספתא הב' זה שלא יחלק מעות העיסקא ויקח בחלק הפקדון חטים ובחלק ההלואה שעורין, ונראה דזהו שהוקשה להראב"ד דמוכח מתוספתא זו דחטים וחטים יכול לחלק ולומר ששק חטים זה יהיה לחלק ההלואה ושק חטים זה יהיה לחלק הפקדון, והרי"ף הביאו הכ"מ בפ"ז הל' ד' כתב דלית לשותף למפלגי לממונא בשום צד אלא להתעסק בכולו יחד, משום זה דחה הראב"ד התוספתא דמלשון הגמ' דאמר רבא להכי קרי ליה עיסקא לאעסוקי ביה, אף דאמר ולא למשתי בה שיכרא מ"מ מדברי הרי"ף מוכח דמפרש דגם תחלת דברי רבא בדוקא דצריך לאעסוקי בכוליה, ועוד מוכח כן מהא דאמר רבא בדף ק"י גבי בי תרי דעבדי עסקא דאי א"ל נפלוג רווחא ונפלוג קרנא ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך דא"ל מזלא דבי תרי עדיף, א"כ איך יכול המתעסק לחלוק חלק המלוה מחלק הפקדון דהא אפשר שבחלק הפקדון יהיה אונס דליכא מזלא דבי תרי, ולכן דחה הראב"ד התוספתא מהלכה, דכיון שלא הובאה בגמ' והיא נסתרת מדברי הגמ' אין למדין ממנה.

ובדעת הרמב"ם נראה דאינו מפרש כפי' הכ"מ שכן משמע דמפרש גם הרא"ש דלפי"ז לא היה לו להעמיד הכל בהלכה אחת והלשון משמע דהכל על ענין אחד לכן הוא מפרש דתוספתא הב' קאי על זה אם הוא לוקח במעות של עצמו ולא במעות השותפות דמעות השותפות אין לו רשות לחלק כלל, אלא דהוא במעות של עצמו, ובזה אמרה התוספתא שרשאי ליקח לעצמו מאותו המין דוקא, אבל לא יקח לעצמו חטים ולחבירו שעורים, ובטעמא נראה דשמא כשיבוא לשוק ויראה חטים ואין בהם ליקח להשותפות ולעצמו, יקח מקודם לעצמו החטים אף שחטים טוב יותר להרויח משעורים, ויקח להשותפות שעורים, לכן אסרו חכמים שיקח לעצמו מין אחר, וכיון שזה ודאי שהוא מחוייב ליקח עבור השותפות אף אם לא יזדמן ליקח גם לעצמו, דאף דאינו חייב לשלם כשלא לקח אבל עכ"פ יש בזה דין תרעומות כמש"כ הרמב"ם בפ"ז הל' ו' לכן ודאי יקח החטים שיש בשוק לשותפות, ואף דאכתי יש לחוש שאם יהיו חטים רק בשביל העיסקא, ושעורים גם בשביל עצמו שיקח להעסקא שעורים כדי שיוכל ליקח גם בשביל עצמו, לא חששו חכמים לזה כיון דיש לו חצי הריוח או יותר מהעיסקא לא יניח מלקנות חטים, אבל אם יוכל לקנותם בשביל עצמו בודאי יקנה לעצמו.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.