אבן האזל/שלוחין ושותפין/ד

אבן האזל ‏ שלוחין ושותפין ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ובהשגת הראב"ד. עיין מש"כ בפ"ד מהל' מכירה הל' י"ד.

ג

השותפין שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וזה ג' מאות, ונתעסקו כולן בממון ופחתו או הותירו השכר או הפחת ביניהם בשוה לפי מנינם ולא לפי המעות, ואפי' לקחו שור לטביחה שאילו טבחוהו היה נוטל כל אחד לפי מעותיו, אם מכרוהו חי ופחתו או הותירו השכר או הפחת לאמצע, בד"א בשנשאו ונתנו במעות שנשתתפו בהן, אבל אם המעות קיימין ועדיין לא הוציאו אותן ופחתו או הותירו מחמת המטבע ששנה המלך או אנשי המדינה חולקין השכר או ההפסד לפי המעות, בד"א בסתם אבל אם התנו שיטול בעל המאה ג' רבעים מן השכר ויטול בעל המאתים רביע ואם נפחתו לא יפחות זה שיטול ג' רביעי השכר אלא רביע ההפסד ויפסיד זה שנוטל רביע השכר ג' רבעים מן הפחת הרי אלו חולקין כפי מה שהתנו שכל תנאי שבממון קיים.

השגת הראב"ד השותפין שהטילו לכיס וכו' עד אם מכרוהו חי והותירו או פחתו השכר או הפחת לאמצע א"א לא נתחוורו דברים הללו כשמכרוהו חי אלא בריוח שהרויחו בו כשהוא חי במלאכתו מפני שהחלק הקטן צריך לגדול.

ואפי' לקחו שור לטביחה, הכ"מ הביא דברי הר"ן שכתב דלרב המנונא לאו דוקא מתחלה לחרישה אלא אפי' לקחו לטביחה ועומד לטביחה ונמלכו ומכרוהו חי השכר לאמצע, וראיה לזה מדאוקמינן הא דתנן במתני' כך הם חולקים, כשהותירו או פחתו המטבעות ולא אוקים כשלקחו פירות או סחורה הראוי ליחלק, ובהוכחת הר"ן היה אפשר לומר דלעולם דאם קנו סחורה ע"מ לחלק ומכרו חולקין לפי מעות, ומ"מ לא אפשר לאוקמי מתני' בהכי דכיון דתנן שהטילו לכיס הוא ודאי ע"מ למכור ולהרויח, אכן הרא"ש הוכיח כן ממה דפריך בגמ' לרבה מברייתא דקתני השכר לאמצע מאי לאו בשור לחרישה ועומד לטביחה, ומשני לא בשור לחרישה ועומד לחרישה, ופריך אבל שור לחרישה ועומד לטביחה מאי לפי מעותיו אדתני סיפא לקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו, זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו ליפלוג וליתני בדידה, בד"א בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו, ואי נימא דבלקח שור לטביחה ועומד לטביחה, וכן בלקחו סחורה ע"מ לחלק סחורה גם רב המנונא מודה א"כ גם לרב המנונא קשיא דליפלוג וליתני בדידה, ובזה אין אנו יכולין לתרץ דכיון דתניא שהטילו לכיס לא מצי למיתני שור לטביחה דעכ"פ עדיף מלקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו דג"כ לא הטילו לכיס, וא"כ מוכח שפיר דרב המנונא אית ליה נמי בשור לטביחה ועומד לטביחה דהשכר לאמצע.

אכן בדעת הרמב"ם אינו מיושב לומר כן דכיון דבגמ' לא הוזכר לקחו שור לטביחה אין זה דרך הרמב"ם לכתוב להדיא מה שלא הוזכר בגמ', ועוד דגם בגמ' קשה לפרש כן דרב המנונא דאמר שור לחרישה הוא רק לאפוקי מדברי רבה ולמה לא אמר בפי' דאפי' שור לטביחה נמי השכר לאמצע, לכן נראה בדעת הרמב"ם דמפרש דלא כפירש"י ושאר מפרשים שפירשו שור לחרישה היינו שלקחו שור לחרישה ועומד לטביחה היינו שנמלכו עליו לטביחה, והנה לדעת רש"י מיושב דסובר דאפי' טבחוהו מ"מ השכר לאמצע כיון דתחלת מקחו היה לחרישה, אבל לדעת הרי"ף שכן הוא דעת הרמב"ם דדוקא מכרוהו חי ואפי' לקחוהו לחרישה, דאם היה הרמב"ם סובר דאם לקחוהו לחרישה אפי' טבחוהו אח"כ השכר לאמצע היה צריך לכתוב הך דינא, וע"כ דבכל אופן דוקא אם אח"כ הרויח מחרישה או מכרוהו חי לדעת הרי"ף והרמב"ם א"כ צריך לפרש בגמ' דשור לחרישה שלקחוהו לחרישה ועומד לטביחה היינו שנמלכו עליו לטביחה, ונזדמן להם ומכרוהו חי, כמו שמפרש הרי"ף וזה חסר בגמ', ולכן מפרש הרמב"ם דשור לחרישה היינו דהשכר שאנו דנין בו אם לאמצע או לפי מעותיו הוא מחרישה, ועומד לחרישה, היינו דמעיקר קנייתו עומד כך, בזה סבר רבה דהשכר לאמצע אבל אם עומד לטביחה שמעיקר קנייתו עומד לטביחה אז אפי' השכר שהרויח בו הוא מחרישה שחרש קודם שטבחוהו נמי לפי מעותיהם, ורב המנונא סבר דאפי' עומד לטביחה שמעיקר קנייתו היה לטביחה מ"מ כיון שהשכר הוא מחרישה לא מחלוקת הבשר השכר לאמצע, ומה שלא הזכיר הרמב"ם שהרויח מחרישה, אלא כתב שמכרוהו חי זהו משום שמפרש דשור לחרישה הוא רק דוגמא בעלמא שלא נתחלקו בבשר וזה ע"כ מוכח מראיית הר"נ ומראיית הרא"ש דאם נימא דבכל אופן השכר לפי מעותיהם רק ממה שהרויחו מחרישה, א"כ למה לגמ' לאוקמי מתני' שהשכר והפחת היה משינוי המטבעות וכן קשה דלמה תניא בברייתא לקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו, וע"כ דמה דאמרו רבה ורב המנונא שור לחרישה הוא רק לדוגמא שהשכר היה מהשור כשהוא חי ושלם, ולא מחלוקת בשרו, ולכן כתב שפיר הרמב"ם הדין כפרושו של הרי"ף במכרוהו כשהוא חי וממילא מובן דכ"ש מה שהרויח במלאכתו.

והנה ח"א העירני לפרש בדברי הרמב"ם דמה שכתב ואפי' לקחו שור לטביחה קאי על מה שהתחיל והיינו שמתחילה הטילו לכיס ובזה מסתבר יותר דאף שאח"כ קנו לטביחה מ"מ כיון שמתחילה הטילו לכיס להרויח לאמצע לכן אם אח"כ מכרוהו חי הוא לאמצע, אבל אם מתחלה לקחו לטביחה א"כ לא נשתתפו כלל להרויח לאמצע, וגם לפי"ז צריך לפרש כפי"מ שפירשתי הגמ' לדעת הרמב"ם שעכ"פ יתאימו דבריו עם דברי הגמ' אלא שגם דברי הגמ' נפרש כן דמחלוקת רבה ורב המנונא בשור לחרישה ועומד לטביחה הוא על תחלת דברי שמואל שהטילו לכיס, ורבה סבר דאף שמעיקרא הטילו לכיס מ"מ כיון דלבסוף קנו לטביחה א"כ נתבטלה השותפות להרויח לאמצע, אכן אף דבסברא היה מוסבר יותר הך דינא שחלק ע"ז הראב"ד, אבל לפי"מ שבארנו דעיקר יסוד הרי"ף והרמב"ם דאפי' במכרוהו חי הוא ג"כ לאמצע, הוא מראיתם של הרא"ש והר"ן מהא דמייתי ממתני' ומברייתא א"כ מזה גופא מוכח דאפי' לא הטילו לכיס קודם, אלא תחלת השותפות היתה בזה שקנו שור לטביחה ואם בזה אינו לאמצע תשאר עכ"פ קושיית הרא"ש דא"כ אכתי ליפלוג וליתני בדידה, דעכ"פ זה עדיף מלקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו, וע"כ מוכח דאפי' בכה"ג הוא לאמצע.

ולכן צריך לפרש דמה שכתב הרמב"ם ואפי' לקחו שור לטביחה הכונה דזהו תחלת השתתפותם, ואף שכתב אח"כ בד"א שנשאו ונתנו במעות שנשתתפו בהן אבל אם המעות קיימין וכו' ואם נימא דתחלת השתתפותן היה בזה שקנו שור לטביחה א"כ הא מתחלה לא נשתתפו בהמעות, אבל באמת אינו דקדוק דדברי הרמב"ם הולכים על תחלת ההלכה שכתב השותפין שהטילו לכיס, ואח"כ כתב ואפי' לקחו שור לטביחה וכו' ואח"כ כתב על תחלת ההלכה דמה שבהטילו לכיס השכר לאמצע זה דוקא בנתעסקו בהמעות אבל המעות קיימין ונעשה פחת או הפסד בהמעות, השכר והפחת לפי המעות, ובאמת יש לומר דבעיקר הלכה זו מוכח דאין נ"מ אם הטילו קודם לכיס או לא, דכיון שאנו אומרים דכל זמן שלא נתעסקו בשותפות אין השכר והפחת מעיקר המעות לאמצע, וא"כ אם נימא דלקחו שור לטביחה בלחוד לא הוי השכר לאמצע, א"כ מאי מהני מה שהטילו לכיס קודם כיון שלא נתעסקו בהמעות לשם שותפות, וע"כ מוכח דעיקר לקחו שור לטביחה הוי התעסקות בשותפות וכמו שכתבנו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.