אבן האזל/רוצח/ד

אבן האזל ‏ רוצח ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתת ב"ד ומן התשלומין ומן הגלות לפי שאין ערי מקלט קולטות אותו כמו שיתבאר לפיכך הזורק אבן לתוך עדה מישראל פטור ממיתת ב"ד.

השגת הראב"ד: המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה [וכו']. א"א כר"ש הוא ואין הלכה כר"ש עכ"ל.

כתב הכ"מ: דבסנהדרין דף ע"ט גבי פלוגתא דרבנן ור"ש דאמרו שם בגמ' דר"ש סבר כרבי דונתת נפש תחת נפש ממון, אמר רבא דתנא דבי חזקיה מפקא מדרבי ומפקא מדרבנן, ופסק הרמב"ם כתנא דבי חזקיה. ודברי הכ"מ אינם ברורים דבפ"ג מה' חובל ומזיק הל' ו' מבואר דהרמב"ם לא פסק כתנא דבי חזקיה בדבר שאינו מתכוין דסבר לא חלקת דפטור מממון, והרמב"ם פסק שם דנתכוין לחברו משלם דמי ולדות. וכן כתב שם המ"מ דפסק כתנא דבי חזקיה רק בשוגג ולא באינו מתכוין, לכן צריך לומר דהרמב"ם פסק כרב אדא בר אהבה בב"ק דף מ"ב וכברייתא דר' חגי מדרומא דהוא דלא כר"ש דסבר כרבי ולא כתנא דבי חזקיה.

והנה רש"י פ' לראב"א דקרא דולא יהיה אסון אחבירו קדריש ליה אם אין אסון בחבירו אפי' יש אסון באשה יענשו, אבל בדעת הרמב"ם א"א לפרש כן דהא למד בפ"א מה' נערה הל' י"ג דין פטור קלב"מ בשוגג מקרא דולא יהיה אסון, וכ' ואע"פ שהריגת האשה בשגגה. ולפירש"י ראב"א לית ליה דתנא דבי חזקיה כלל, וכבר בארתי בפ"ג מה' חובל ומזיק דדעת הרמב"ם דאיברא דלא נתכונו להריגת האשה דמה דאמרינן במצות שבמיתה הכתוב מדבר היינו זה לזה כדכתיב וכי ינצו אנשים, אבל הכאת האשה היה בכונה כדכתיב ונגפו. ולפי"ז מה דכתיב וכי ינצו אנשים ודרשינן במצות שבמיתה אינו דנתכונו זה לזה והכו האשה דא"כ היה הכאת האשה בלא כונה אלא דקרא מגלה דרק האנשים נצו במצות שבמיתה, אבל לא נתכונו להמית האשה ומ"מ דוקא אם לא יהיה אסון באשה יענש. וזהו מה דאמר ראב"א כי נתכונו זה לזה אע"ג שיש אסון באשה יענשו היינו שלא נתכונו לאשה כלל. כי נתכונו לאשה עצמה לא יענשו היינו שנתכונו להכות האשה ולא להרגה.

אלא דצריכים אנו לבאר דלפי"ז דקרא דולא יהיה אסון הכונה אסון ממש ולא דין אסון וכדמסיק בכתובות דף ל"ה וא"כ היכי מתפרש קרא דואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש, כיון דלא קיי"ל כרבי דהיינו ממון, והתוס' שם בכתובות ובסנהדרין כתבו דאף דולא יהיה אסון היינו אסון ממש מ"מ ואם אסון יהיה היינו דין אסון שנתכונו להמית האשה, אבל דחוק לפרש כן.

ונראה דכיון דכל דין רוצח מבואר בפ' מסעי ובפ' משפטים כתב קרא רק כללות הדין, וכיון דמתחלה א' שוגג וא' מזיד מקדימים לערי מקלט, וב"ד לוקחין אותו ודנין אותו. וא"כ כשהוא קרוב למזיד דלא סגי ליה בגלות דמניחין אותו ביד גואל הדם שייך ע"ז לשון ונתת נפש תחת נפש דהא בקרא בפ' שופטים כתיב ולו אין משפט מות כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום. ומוכח דמה דשונא אינו גולה ויש רשות ביד גואל הדם להרגו זהו משפט מות, וא"כ שייך ע"ז לשון ונתת. וסמך קרא על מה דמבואר בפ' מסעי ובפ' שופטים דלהמיתו בב"ד צריך מזיד גמור ולהגמ' לר"ש ניחא יותר לאוקמי כרבי דונתת נפש תחת נפש ממון, אבל לתנא דבי חזקיה ולראב"א ע"כ נאמר דשייך לשון ונתת אפילו בשוגג קרוב למזיד וכנ"ל.

והנה הראב"ד בש"מ בב"ק מפרש הא דראב"א באופן אחר דראב"א סובר כרבנן דנתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב מיתה. ומפרש אנשים דכי נתכוונו זה לזה אע"ג שיש אסון באשה יענשו, היינו בהכאה שאין בה כדי להמית איש ויש בה כדי להמית אשה הרה, ובאופן זה ליכא חיוב מיתה ומש"ה יענשו בדמי ולדות, ולפי פרושו שפיר השיג על הרמב"ם דצריך לפסוק כרבנן.

ובמה שהקשה הכ"מ במה שכתב הרמב"ם לתוך עדה מישראל ולא כתב גווני דאמר בגמ' כגון דקיימי ראובן ושמעון ולכן חזר בו וכתב דפסק כרבנן וטעמא דפטור משום דלא הוי התראה, ודבריו תמוהים וכבר תמה עליו הלח"מ בפ"א מהלכות חובל ומזיק הל' ד' ובפ"ד הל' ה' ע"ש שדבריו פשוטים וברורים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.