אבן האזל/ממרים/ז

אבן האזל ‏ ממרים ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

כיצד דנין בן סורר ומורה מביאין אותו אביו ואמו תחילה לבית דין של שלשה, ואומרין להם בננו זה סורר ומורה, ומביאין שני עדים שגנב משל אביו וקנה בשר ויין במה שגנב ואכל אותה אכילה האמורה אחר ההתראה, וזו היא עדות הראשונה ומלקין אותו כשאר חייבי מלקות שנאמר ויסרו אותו ולא ישמע אליהם, חזר וגנב משל אביו ואכל אכילה זו, אביו ואמו מביאין אותו לבית דין של שלשה ועשרים ומביאין שני עדים ומעידין עליו שגנב ואכל אכילה זו האמורה אחר שהתרו בו, וזו היא עדות אחרונה אפי' היו השנים הראשונים הם האחרונים, ואחר שמקבלין עדותן בודקין אותו שמא הקיף השער את כל הגיד, אם לא הקיף ולא שלמו לו שלשה חדשים גומרין דינו כדרך כל הרוגי בית דין וסוקלין אותו, ואינו נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים שנאמר בננו זה זהו שלקה בפניכם.

ואחר שמקבלין עדותן בב"ד בודקין אותו שמא הקיף השער את כל הגיד, הכ"מ כתב ע"ז צ"ע שלא הצריך לבדוק אם הקיף זקן אלא בעת שרוצים לגמור דינו למיתה, למה לא הצריך לבדקו קודם שילקוהו שאם הוא גדול כיון שאינו נעשה בן סורר ומורה לאו בר מלקות הוא עכ"ל, וכתב על זה הלח"מ דלענין מלקות מוקמינן לי' אחזקתו הראשונה דעדיין לא הקיף כמו שהוא עד עתה עד שיתברר לנו שהקיף אבל לענין מיתה לא סמכינן אחזקה אלא צריך לבודקו, וסברתו אינה ברורה דמנלן לחלק בין מיתה למלקות ולמה לא נברר גבי מלקות כיון שאפשר לברר, אך באמת מדברי הרמב"ם בהלכה ה' מוכח דכל החילוק בין הקיף או קודם שהקיף אינו אלא לדין סקילה שכתב וכן איש שגדל והרי הוא ברשות עצמו אינו נסקל מפני שגנב ואכל ושתה אכילה זו המכוערת הא כיצד מפי השמועה למדו שאין דין זה אלא בבן שלש עשרה ויום אחד שהביא שתי שערות עד שיקיף כל הגיד הרי הוא ברשות עצמו ואינו נסקל ומבואר דכל הדין שאם הקיף פטור אינו אלא בדין סקילה.

ובטעמו של הרמב"ם נראה דסובר דקרא דכי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם והנה אף שהפסוק הוא לחייבו מלקות מדין בן סורר ומורה דבלא זה לא היה מתחייב במלקות מפני שהוא קטן ולא בר מלקות הוא, אבל עיקר הפסוק הוא הקדמה לפסוק שלאחריו דכתיב ותפסו בו אביו ואמו וגו' עד ורגמוהו וגו' ועיקר מה דכתיב ויסרו אותו זהו על הב"ד של שלשה ועל זה לא כתיב התנאי של בן ולא הראוי לקרותו אב, אלא דבקרא דכתיב ויסרו אותו הוא גם הלכה דכיון דהוא סורר ומורה וגנב משל אביו ואכל בשר ושתה יין מלקין אותו וזהו הקדמה לעיקר קרא שאחריו דכתיב ורגמוהו, ולכן גם בתחילת הפסוק דכתיב כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וכתוב בן זהו הקדמה על הפסוק שאחריו דכתיב ורגמוהו, אבל דין המלקות לא שייך לדין בן סורר ומורה ולא צריך לזה התנאי ד"בן".

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.