אבן האזל/מלכים/ג

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אבן האזלTriangleArrow-Left.png מלכים TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
כבוד מלכים
מהר"צ חיות
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד, אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל, והשני לא יזוז מלפניו, אלא בעת שיכנס לבית הכסא או לבית המרחץ, או למקום שאין ראוי לקריאה, יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.

כותב לו ס"ת לעצמו, הכ"מ הקשה דכיון שגם הדיוט אינו סומך על ס"ת שהניח לו אביו, וא"כ המלך אף אם הניחו לו אבותיו ס"ת יתחייב לכתוב שני ס"ת ותי' דהדיוט כיון שאם יסמוך על של אביו לא יכתוב ס"ת כלל לכן אינו יוצא בס"ת שהניחו לו אבותיו אבל המלך אע"פ שיסמוך על של אביו בס"ת שחייב בו מדין הדיוט כיון שבס"ת שחייב בו מדין מלך אינו סומך הרי הוא כותב ס"ת וסגי בהכי עכ"ד והעיקר נראה בזה שהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י דוכתב לו ספר משנה היינו שנים, אלא דמשנה היינו השנית, והיינו השנית מזה שיש לו מקודם, ולכן אם הניחו לו אבותיו ולא הספיק לכתוב מקודם ונעשה מלך יוצא במצות ועתה כתבו בזה שכותב הס"ת של מלך.

ג[edit]

ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך שעושין שאר המלכים אסור ואם הוסיף לוקה.

ואם הוסיף לוקה, והקשה הרדב"ז דהרי מבואר בגמ' וכי מאחר דסוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה סוסים למה לי ומשני לעבור בל"ת על כל סוס וסוס, והרמב"ם השמיט זה, ותי' דאין נפקא מינה כלל דאם לקח אותם זה אחר זה והתרו בו פשיטא דלוקה על כל סוס וסוס ואם לקח הרבה ביחד ודאי שאינו לוקה אלא אחת ונהי דעבר בל"ת על כל סוס אבל אינו לוקה עכ"ד, ואינו מיושב דא"כ תיקשי לן הברייתא דמבואר שעובר על כל סוס ואם רק ללאו בעלמא היה להרמב"ם להביא את זה, ונראה דהרמב"ם סובר דברייתא ע"כ סברה דלאו שאין בו מעשה לוקין ולכן אפי' קנה סוסים הרבה בבת אחת לוקה על כל סוס וסוס, אבל להלכה דקיי"ל לאו שאב"מ אין לוקין עליו לא שייך זה כמש"כ הרדב"ז וכמו בקנה חמץ בפסח דשיטת הרמב"ם דאינו לוקה אלא בקנה דאז הוי לאו שיש בו מעשה ואם קנה בפעם אחת כמה זיתים ודאי שאינו לוקה אלא אחת ואם קנה בשתי פעמים לוקה שתים.

ה[edit]

המלך אסור לשתות דרך שכרות שנאמר אל למלכים שתו יין, אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. וכן לא יהא שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים, שנאמר אל תתן לנשים חילך על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.

אלא יהיה עסוק, יש לדקדק במה שכתב הרמב"ם דין מיוחד במלך שדבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל ימי חייו ולכן חייב לעסוק בתורה יותר משאר העם וקשה דבהל' ת"ת פ"א הל' כ' כתב עד אימת חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ומבואר דזה דין בכל אדם מישראל, ונראה דכאן אנו דנין באיסור המלך לשתות אף שרוצה להתענג בשתיה, וכן בהל' ו' שרוצה להיות מצוי אצל אשתו וזה אינו אלא במלך אבל הדיוט מותר לו להתענג אף שזה יגרום לבטול תורה בהכרח ע"י השיכרות או בעילות נשים, ולהדיוט אינו אסור אלא לבטל תורה בלי כל סיבה שאז אם הוא מסיר לבו מהתורה עובר על ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ועוד הרבה פסוקים מחיובי ת"ת ועי' בספר מעלות התורה בתחילתו שמנה יותר משלשים מ"ע ומל"ת על ביטול תורה.

ו[edit]

המלך אסור לשתות דרך שכרות שנאמר אל למלכים שתו יין, אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. וכן לא יהא שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים, שנאמר אל תתן לנשים חילך על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.

אלא יהיה עסוק, יש לדקדק במה שכתב הרמב"ם דין מיוחד במלך שדבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל ימי חייו ולכן חייב לעסוק בתורה יותר משאר העם וקשה דבהל' ת"ת פ"א הל' כ' כתב עד אימת חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ומבואר דזה דין בכל אדם מישראל, ונראה דכאן אנו דנין באיסור המלך לשתות אף שרוצה להתענג בשתיה, וכן בהל' ו' שרוצה להיות מצוי אצל אשתו וזה אינו אלא במלך אבל הדיוט מותר לו להתענג אף שזה יגרום לבטול תורה בהכרח ע"י השיכרות או בעילות נשים, ולהדיוט אינו אסור אלא לבטל תורה בלי כל סיבה שאז אם הוא מסיר לבו מהתורה עובר על ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ועוד הרבה פסוקים מחיובי ת"ת ועי' בספר מעלות התורה בתחילתו שמנה יותר משלשים מ"ע ומל"ת על ביטול תורה.

ח[edit]

כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו, אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה.

כל המורד, עי' תוס' מגילה דף י"ד ע"ב שהקשו מכמה דוכתי דמפורש דמורד במלכות צריך לדונו ותי' דמורד במלכות לא בעי הלנת דין אבל לדונו צריך עכ"פ, ועי' בטורי אבן שם ואינו מיושב שיטת הרמב"ם בזה שלא הביא מזה כלום.

י[edit]

יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם.

ותולה ומניחן ימים רבים להטיל אימה ולשבר, עי' יבמות דף ע"ט ועי' ילקוט שמעוני שמואל ב' כ"א ושם נזכר ב' הדינים ויש לומר דאף דבגמ' יש טעם בשביל קה"ש, אבל הרמב"ם למד מפשטיה דקרא, וגם למלך יש טעם להטיל אימה כמו שכתב.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.