אבן האזל/איסורי ביאה/ג

אבן האזל ‏ איסורי ביאה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

דין חדש יש במוציא ש"ר ומה הוא החדוש שאם נמצא הדבר אמת ובאו עדים שזינתה כשהיתה נערה מאורשה אף על פי שזינתה אחר שיצאה מבית אביה ואפילו שזינתה אחר שנכנסה לחופה קודם בעילת הבעל סוקלין אותה על פתח בית אביה, אבל שאר נערות מאורסות שלא היה להן דין הוצאת שם רע שזנו מאחר שיצאו מבית האב הרי הן בחנק כמו שבארנו, הא למדת שבאשת איש שלש מיתות יש אשת איש שהיא בחנק, ויש אשת איש שהיא בשריפה ויש אשת איש שהיא בסקילה.

השגת הראב"ד כתב הראב"ד ז"ל בודאי זה חדוש שלא שמענו אותו מעולם וכי מפני שהבעל הביא עדים יוציאו לזו בסקילה, והלא משנה שלמה שנינו כיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה ה"ז בחנק, והטעה אותו מה שראה בכמה מקומות דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה בעלמא בחנק והכא בסקילה, ויס"ג ואילו מוציא ש"ר בסקילה ואינו מתפרש כמו שהוא סובר וקלישת הדעת הוא זה. עכ"ל.

במה דפסק הרמב"ם דמוציא ש"ר אפילו זינתה אחר החופה היא בסקילה משום דמוציא ש"ר חידוש הוא, והנה באמת מלשון הרי"ף משמע כמו שמפרש הרמב"ם ואף שהרמב"ן מפרש בדברי הרי"ף כמו שפרש"י דהכונה ואלו מוציא ש"ר שזינתה קודם החופה והראי' רק לענין אשתני דינא, אבל באמת לפ"ז לא הי' לו להרי"ף להאריך מקודם בסתם נכנסה לחופה ולא נבעלה דהויא בחנם, וכתב הרי"ף ואע"ג דהשתא נמי נערה בתולה היא כדמעיקרא כיון דאתיא לה לכלל רשות הבעל אישתני דינא ולא דיינינן לה כדמעיקרא, דלמה לו לבאר הדין דמאורשה ולא נשואה שהוא בגדר אישתני דינא כיון דראיית רבא היא פשוטה דחזינן במוציא ש"ר אליבא דשילא יש חידוש דנשואה שזינתה הרי היא בחנק וא"כ צריך להיות גם בבאו עדים אחר שנשאת שתהא ג"כ בחנק ובמוציא ש"ר היא בסקילה אלמא דלא אמרינן אישתני דינא אשתני קטלא וממילא דלא אמרינן אישתני גופא ג"כ דלרבא הכל אחד דאינו מחלק בין אישתני דינא לאישתני גופא. ועוד שכתב הרי"ף וכיון דחדית רחמנא בהא מילתא חדית נמי במילתא אחריתא דהא זה אותו החידוש דרבא אינו מחלק בין אישתני גופא לאישתני דינא כנ"ל, וזהו אותו חידוש דמצינו במוש"ר דלא אמרינן אישתני דינא אישתני קטלא, ועוד מה זה שסיים הרי"ף ואפי' לדתני שילא דהא כל החידוש הוא לדתני שילא דלדידן אין כאן חידוש כלל.

ומוכח מכל זה דהרי"ף מפרש כרבינו שמואל שהביאו התוס' דמוש"ר אפי' זינתה אחר שנכנסה לחופה ג"כ בסקילה ולהכי הוצרך להסביר דין דמאורשה ולא נשואה שיהי' לו קצת דמיון לדינא דאזלינן בתר מעיקרא משום דס"ל להרי"ף דנשואה מכיון שהיא עוד בתולה היתה צריכה להיות בסקילה ורק עיקר הטעם דכיון דעומדת ברשות הבעל וסופה להיות בעולה דיינינן לה כבעולה, ומה דהקשו התוס' ע"ז מדדרשינן לזנות בית אבי' פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל והא כתיבא במוציא ש"ר ע"כ יפרשו הרי"ף ורבינו שמואל דזהו רק לענין זה שאין סוקלין אותה על פתח אבי', ואיברא דבגמ' יליף לענין חנק דתניא בברייתא מסר האב לשלוחי הבעל הרי זו בחנק ואמר ע"ז מנה"מ וע"ז אמר רב אמי בר חמא דא"ק לזנות בית אביה ואימא פרט לשנכנסה לחופה ולא נבעלה, אמר רבא חופה בהדיא כתיב וכו' אלמא דרבא נמי יליף לזנות בית אביה דכתיב במוש"ר לענין חנק, ע"כ צריך לומר דהרי"ף ורבינו שמואל מפרשים דזה דילפינן מלזנות בית אביה הוא רק לענין זה דיצאה מרשות האב וכמו דילפינן אח"כ מנדר אלמנה וגרושה דהיכא דהדרא לבי נשא לא הדרא למלתא קמייתא כן ה"נ ילפינן רק לענין זה מקרא דלזנות בית אביה דהיכי דמסר האב לשלוחי הבעל כבר אינה ברשות אב, וגבי מוש"ר אין סוקלין אותה על פתח בית אביה דהוי כמי שאין לה אב, וכמש"כ התוס', אבל לענין זה דרשינן גבי סתם נערה מאורשה ולא נשואה דהרי זו בחנק ובזה חזינן דמוש"ר שאני שהוא בסקילה אף שזינתה אחר הנשואין כמש"כ התוס' דבקרא דלא נמצאו בתולים לנערה לא כתיבא חילוק אימתי שזינתה ממילא לא עדיף מסר האב לשלוחי הבעל שלא תהא בסקילה ורק בזה מהני מסירת האב שתצא מרשות האב, וממילא גבי סתם נערה כיון דחזינן דנשואה בחנק ואלמא בסתם נערה כיון שיצאה מרשות האב היא בחנק וממילא מסר האב לשלוחי הבעל ג"כ בחנק.

והנה הקשו הראשונים לפי' רבינו שמואל שהוא פי' הרי"ף דכיון דבאמת זה החידוש לשיטתם הוא חידוש אחר דלא שייך להא דאישתני דינא אישתני קטלא וא"כ מנין לנו זה דכיון דחדית רחמנא מילתא חדא חדית נמי מילתא אחריתא, ואמאי נימא הכי מסברא לחדש עוד מה שלא נתחדש בפירוש, והיא קושיא עצומה לפי' הרי"ף.

ונראה לבאר הענין דבאמת אינו מובן כלל הך חידושא דמוציא ש"ר וביותר תמה הראב"ד על הרמב"ם לשיטתו דמפרש כפי' רבינו שמואל שהוא פי' הרי"ף דהחידוש הוא בזינתה אחר החופה, ותמה הראב"ד וכי בשביל שהוציא הוא הש"ר נוציא זו לסקילה, ובאמת אין בזה סברא כלל, ומקודם נבאר במה דדנו הרי"ף ורבינו שמואל מפרש"י, והנה בפשוטו הרגישו הרמב"ן והרשב"א במה דקשה לפרש"י דלרש"י החידוש הוא רק אליבא דשילא וא"כ מאי מייתי רבא ראי' אימא ליתא לדשילא ואין כאן חידוש, ועוד הרגישו הראשונים דאמאי לא מייתי מעיקרא רבא ראי' מעיקר דינא דמוציא ש"ר דהוי לאחר חופה ואישתני דינא ולא אישתנו קטלא. וכתבו הראשונים דהוי ס"ל למקשן לחלק בין אישתני דינא לאישתני גופא ורבא הוי ס"ל דאין חילוק, וע"ז קאמר ר"ה ברי' דר"י דיש חילוק בין אישתני דינא לאישתני קטלא, והוא דחוק דבהך סברא גופא הוי חילוק בין המקשן לרבא, דא"כ מאי אתא ר"ה בדר"י להוסיף. ולכן מחוורת שיטת הרי"ף ורבנו שמואל דבמוציא ש"ר אפי' זינתה אחר החופה היא בסקילה וכמש"כ רבינו שמואל בתוס' דבקרא כתיב ואם לא נמצאו בתולים לנערה ואין חילוק מתי זינתה, והא דממעטינן מלזנות בית אביה כבר כתבנו למעלה דהוא רק לענין זה שאין לה בית אב ואינה נסקלת על פתח בית אביה, והך חידושא הוא גם לדידן ולאו דוקא לשילא ושפיר מייתי רבא ראי' דאיכא חידושא במוש"ר.

ובשביל זה האריך הרי"ף להסביר דשייך במקצת הך חידושא לדינא דאישתני דינא אישתני קטלא, משום דסובר הרי"ף דדינא דנשואה הוא משום דדיינינן לה כדהשתא שסופה להיות בעולה וכמש"כ, אך מה דלא הוכיח המקשן מעיקר דינא דמוש"ר אף דזינתה קודם דמ"מ אישתני דינא וכמו דמוכיח רבא לפרש"י, נראה דבאמת הא קייל"ן כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה מקח טעות וא"כ בטלו הנשואין לגמרי, איברא דהך מק"ט הוי לענין כתובה אבל גט ודאי צריכה והוי כמו נמצאו בה מומין, וכבר הקשה זה בגמ' לגבי מומין ונדרים מ"ש כתובה דלא בעיא דאמר א"א באשה נדרנית גט נמי לא תיבעי, ומשני רבה צריכה גט מדבריהם, ורבא אמר תנא ספוקי מספקא לי' גבי איסורא לחומרא גבי ממונא לקולא. ולכאורה כאן לענין מיתה הי' לנו לומר לפ"ז דלא בטלו הנשואין, אך מ"מ אפשר לומר דכיון דעכ"פ תנא ספוקי מספקא לי' והיינו דבכל נושא אשה מספקינן אם מקפיד על מומין ונדרים או לא, וכדפרש"י, וא"כ מספיקא אין עליו חיוב כתובה ולא חיוב שכ"ו וממילא לענין זכיות שלו נמי דהיינו לענין ירושת הבעל וכל דבר שיש לו בה זכות ג"כ דינא דמספיקא אין לו עלי' זכות, דיורשין דידה ודאי ומספק לא יוכל להפקיע וא"כ מספק לא נכנסה לרשותו ורק לענין גט דהוי איסורא אמרינן דמספק צריכה גט וכן מוכח מדברי התוס' בדף י' דלמ"ד מקח טעות צריכה נשואין אחרים אם יחפוץ להחזיקה לאשה.

ונראה קצת להוכיח כדברינו דכיון דהוי ספק אם מקפיד לא הוו נשואין, דהב"ש הוכיח מלשון התוס' שכתבו דמפסיד סעודתו שאם יחפוץ להחזיקה צריך לעשות סעודה מחדש, וכיון דסעודה דרבנן אמאי צריך לעשות סעודה מספק [ועי' מ"א הל' ק"ש גבי ספק אם קרא ק"ש ובביאור הגר"א שם] וע"כ דבנשואין כיון דהוי הכנסה לרשותו וכיון דמספק הא אין לו בה זכויות נשואין, ולכן לא דמי לכל קנינים דמספק הוי קנין, דקנין הוי גדר שלו ומספק נעשה הקנין ולכן אף דעפ"י דין הממע"ה ולא יכול ליקח החפץ שלקח, מ"מ אם באמת היה הקנין נתפס הקנין, אבל נשואין הוא הכנסה לרשות הבעל ורשות הוי דוקא אם נכנסה לרשותו וכיון דמספק לא נכנסה לרשותו לא הוי נשואין כלל, וא"כ לפ"ז פשוט דלא שייך להקשות כפי פרש"י מכל מוציא ש"ר לאחר נשואין על זנות דקודם נשואין, הא אישתני דינא, דכיון דהיא בעולה לא חלים הנשואין כלל.

והראוני אח"כ שעמד בזה הגרעק"א בתשובה במהדו"ת וכן באור שמח וב"ה שכיונתי בזה לדבריהם, והנה לפום חורפי' דהגאון האו"ש כתב שם דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דהוי מקח טעות נתבטלו הקדושין וצריכה קדושין אחרים, וזה טעות ומבורר בלשון כל הראשונים וכן ברמב"ם דתצא בלא כתובה, אבל גט צריכה, והוי כמו נמצאו בה מומין וכמש"כ, והב"ש בסי' ס"ח כתב דצריכה קדושין אחרים וכונתו להחמיר, אבל להדיא כתב שם דצריך לגרש אם ירצה, איברא דהגרעק"א והגאון אור שמח כתבו דכיון דחופה א"א לקיומי ע"י שליח והיינו אי מסירה ע"י שלוחי הבעל לא דמי לחופה, א"כ אפשר דלא מצי מתני תנאי בנשואין וממילא דגם דין טעות אין בזה, והוי כמו חליצה דאף דבעי כונה מ"מ אם נתכון לחליצה ורק שהי' טעות, בזה אמרינן דחליצה מוטעת כשרה כדמוכח בסי' קס"ט סעיף נ"ה, ומה דאמרינן כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה מקח טעות היינו משום דהיה טעות גם בקדושין, וחופה בלא קדושין אינו גומר אבל כאן שהקדושין היו בלא טעות ורק דהחופה הי' בטעות לא מהני, והנה האו"ש באר ספקו בזה דלא נימא איתקוש הוויות להדדי משום דחופה וקדושין לא אשכחן דאיתקוש הויות להדדי, אכן לי נראה דאינו מוכרח דבאמת מוכח בגמ' בפ' המדיר גבי הריני בועלך ע"מ שירצה אבא דמדינא בקדושי ביאה לא מצי משוי תנאי משום דלא מצי לקיומי ע"י שליח. ורק משום דאיתקש הויות להדדי יכול לעשות תנאי בקדושי ביאה, והנה אף דקיי"ל דביאה אירוסין עושה מ"מ זהו דוקא אם בעלה בבית אביה שלא לשם נשואין אבל בעלה בביתו לשם נשואין משמע מלשון הרמב"ן הובא במל"מ פ"י מהל' אישות דהביאה עצמה עושה נשואין וכן מסתבר דהא עיקר החופה היא במה שקרובה לביאה, וא"כ ביאה של נישואין בודאי עושה נישואין וא"כ כיון דבאמת מעיקר הדין אי לאו דאיתקש הויות להדדי לא הוי מהני תנאי גם בביאה של קדושין, ורק משום דאיתקוש הוויות להדדי, וכיון דזה ודאי דמהני תנאי בביאה אפילו אם יעשה ביאה של נשואין וקדושין ביחד, איברא דיש לומר דזהו משום דמהני תנאי על הקדושין, אבל כבר לא רחוק ואפשר לומר דנכלל בזה דאפשר לעשות תנאי גם על הנשואין, וא"כ אם נימא כן דמהני תנאי בביאה של נשואין א"כ ה"נ מהני תנאי בנשואין של חופה דהוי רק משום דקרובין לביאה ורק כשזינתה נפקע ממנה חיובי הבעל וממילא אפשר דנפקעו גם זכויות הבעל, אבל בודאי צריך לדונה כמו נשואה כיון דעכ"פ קודם הזנות היתה נשואה, מ"מ נבין במקצת פירושו של הרי"ף דהתורה חידשה דאזלינן בזה בתר מעיקרא קודם הנשואין כיון דהנשואין הוא רק בשביל ביאה והנשואין עכשיו נתבטלו, לכן אזלינן בתר מעיקרא, ובזה כתב הרי"ף דכיון דחדית רחמנא בהא מילתא חדית נמי במילתא אחריתא.

והנה כבר כתבנו מה דתמה הרמב"ן לשיטה זו דמנין לנו זה דכיון דחידש הכתוב חידוש זה יהיה ג"כ חידוש אחר, ואף דבארנו קצת דבריו של הרי"ף מה דכתב דאזלינן בתר מעיקרא אבל מ"מ עכ"פ אין לזה שייכות לדינא דאישתני גופא אישתני קטלא, וגם הרי"ף כתב דכיון דחדית רחמנא בהא מילתא חדית נמי מילתא אחריתא, והיינו שאינו שייך לחידוש של זינתה אחר החופה, אכן הדברים מבוארים עפ"ד הרמב"ם שפסק גבי סתם נערה המאורסה שאם באו עדים אחר שבגרה או אחר שבעלה בעלה שסוקלין אותה בבית הסקילה ולא על פתח בית אביה, וכבר תמה המ"מ דהא קרא דמוציא ש"ר איירי כשבעל ומ"מ סוקלין אותה על פתח בית אביה, והנה הרמב"ם פסק דאם באו עדים אחר הנשואין נסקלת על פתח בית אביה גם בלא מוש"ר והפלא במה מחלק בין בעלה הבעל קודם שבאו עדים וצ"ל דס"ל לחלק בין אישתני דינא לאישתני גופא. וגם צריך לומר דס"ל דביאת הבעל אחר ביאת הזנות חשיב אישתני גופא דלא כפי' התוס' וזהו דוחק.

והנה לפי מה שכתבנו מיושבים דברי הרמב"ם בפשיטות דכיון דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה מקח טעות א"כ נתבטלו הנשואין לגמרי, ורק דעכ"פ צריך לבאר דברי הרמב"ם במה שכתב דבאו עדים אחר שבעלה אינה נסקלת על פתח בית אבי' שתמהו ע"ז הראב"ד והמ"מ, ובאמת תמיהתם היא תמיהה גדולה, דדברי הרמב"ם היא ברייתא מפורשת בדף מ"ו לא אמר לעדים בואו והעידוני והן באין מאליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע, היא וזוממי' מקדימין לבית הסקילה, וקאמר הגמ' היא וזוממי' ס"'ד אלא או היא או זוממיה וא"כ היא ברייתא מפורשת דבלא מוש"ר אינה נסקלת על פתח בית אביה, וע"כ צריך לומר דחידוש יש במוש"ר ואף שכתב הרמב"ם החידוש רק לענין זה דנסקלת בזינתה אחר החופה משום דזה חידוש גדול שמשנים דינה מחנק לסקילה אבל גם חידוש זה יש במוציא ש"ר דבשאר נערה שבעלה הבעל סוקלין אותה בבית הסקילה ובמוציא ש"ר סוקלין על פתח בית אביה, וא"כ שפיר מיושב דלכאורה היה להגמ' להקשות תיכף על שילא דסבר אישתני גופא אישתני קטלא, ולפי מה דלא ידע החילוק מאישתני גופא לאישתני דינא מהא דבמוציא ש"ר הוא בסקילה אחר שנשאת, אלא דכתבנו דהוא משום דהוי מקח טעות ונתבטלו הנשואין, אכן לפי מה דקייל"ן דמוציא ש"ר הוא כשבעל וכיון דס"ל לראב"י ומוכח כן בגמ' דאחר שבעל חשיבא בעולה אף דכבר היתה בעולה מהזנות וא"כ נשתנה דינה במה שהיא בעולה ולא מהני הא דנתבטלו הנשואין משום מקח טעות, וא"כ אכתי היה להגמ' להקשות אהא דשילא מסתם מוציא ש"ר, אך באמת לא הוי מצי להקשות משום דאפשר לא סבר שילא כראב"י דמיירי כשבעל, ולכן מקשה מברייתא דבגרה, אבל רבא מייתי שפיר דבאמת אליבא דשילא ע"כ יש חידוש גם בלא דינא דבגרה משום דינא דבעולה מן הבעל ורק דרבא רוצה להראות החידוש דשילא כמו שכתבנו דמנין לשילא לחדש הך דינא דאשתני דינא ולעשות חידושים גבי מוציא ש"ר, ולזה אמר רבא שפיר מוציא ש"ר חידוש הוא גם אליבא דידן, וכיון דחדית רחמנא, עכ"פ לפ"מ שכתבנו דיהי' טעות בנשואין אם זינתה קודם החופה א"כ לא הוי חידוש כלל במוציא ש"ר, וא"כ מיושב בפשיטות מה שלא פי' הרי"ף כפירש"י, והנה כל זה אם זינתה קודם החופה אכן אם זינתה אחר החופה הא בודאי נעשית נשואה קודם הזנות.

אכן לפ"מ דכתבו התוס' גבי שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וכתבו התוס' דא"כ כל לוקח בהמה מחברו ונטרפה נימא דאדעתא דהכי לא קנה ותי' התוס' דהתם המוכר לא הי' מתרצה על תנאי כזה, וא"כ לפ"ז היכי דזינתה אחר החופה קודם הביאה בודאי שייך לומר דאדעתא דהכי לא נתחייב בכתובה, ולא בשאר וכסות, ולא שייך לומר דהמוכר לא הי' מתרצה, כיון דתליא זה בדידה, וממילא כיון שהוא לא יתן לה מה שהוא מחוייב ממילא שייך לומר דגם היא לא תתרצה ליתן לו מה שנכנסה היא לרשות הבעל, ממילא נבין במקצת חידושו של מוציא ש"ר דאף דבודאי לא שייך לומר דכיון דנתבטלו הנשואין תהי' למפרע כדין ארוסה דהא מ"מ עכ"פ כשזינתה כבר היתה מקודם ברשות הבעל.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.