אבן בוחן/יא
|
< הקודם · הבא > |
המשכיל אשר עיניו בראשו כל עוד שישמע רוע מנהג הזמן ותועבותיו אשר יזכירו אותם אליו יפחד. פן ילכד בשחיתותם. כי ישמע לשקוצי הזמן העצומים והרבים תחתיו ירגז. פן ילפתו ארחות דרכו. ויוסיף עוד שנוא אותו. יאנח לעינים משוד רשעים. וליראתו פן יחטא גם הוא במסתרים תבכה נפשו. הרבה בכה. והסכל לו יחיה אלף שנים פעמים. ויקראו באזניו שבע ביום כל התועבות האלה. לא ימיר חברבורותיו. הוא שהיה הוא שיהיה ברשעו מתחילתו ועד סופו. ולא יתרפא מנגעו עד יתן בעפר פיהו. לא יוסר בכל אלה מלכת אחר הבלי עולמו. ואולי יוסיף בו אהבה. מה נפלא קשי העם הזה אבירי לב הרחוקים מן האמת להכיר מעשי הזמן ומרמותיו. הזמן יהדפנו ממצבו. יהרסנו ממעמדו. יצנפנו צניפה. יצרפנו בכור התמורות. כי כן צוה לו המלך. והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו. ערום יערים הוא להשפיל גאותו. פעם בתהפוכות מתחלפות ימציאהו. יום ביום בבהלות שונות. בבוקר שחרו מוסר ולערב בשבט יכנו מכת בלתי סרה. ופעם יעטהו ברכות טוב. לראות אם יתן פניו נגד ה׳ ומפני שמו ניחת הוא. כאלו בא הזמן לנסותו בחידות ולא שוה לו. תמה אני למי שלא הורוהו הימים דבר חכמת בינה. בהכפל צרות בו ובשכנו. לפחות שיכירו בני איש עד מה כבודם. הוי לזקן וכסיל שישב בעולם עד כי ארכו לו הימים. ולא יוסיף דעת ותבונה להשיב שואלו דבר. אוי לפתי אם יזקין בארץ וראה עצם אדם סובל מקרים קשים ורעים. וגם בזאת לא יסיר אולתו ממנו. אי שמים. כמה עזים פני דור שכלו חייב. ואין איש שם על לב. בראותו חמת המציק ירמוס לארץ חייו. בבוא עליהם צרות חוברות. תחת שואה התגלגלו. מכות אכזרי הוכו. ולא יראו ולא חלו. ולא שתו לבם גם לזאת. איש לבצעו מקצהו. והעם לא שב עד המכהו: