אבן בוחן/יב
|
< הקודם · הבא > |
ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בהוציאך מן אין יש למעשהו. ימינך נאדרי בכחך זה בעשותך ארץ ושמים מלא דבר. ממנו המצאת מלאכים אלף אלפים ורבבות קודש וכל קדושים עמך ואצלת מהודך עליהם. אתה יצרת מתהו ממש ברקיע השמים לשבעה וגם לשמונה. בדבריך שמים נעשו מאין עוזר. צפון וימין אתה בראתם ואין לזרים אתך. אתה הכינות מאור ושמש. אתה עשיתהו נאה זיו. ופעלו לנצוץ לממשלת היום. פן יושבי חלד יומם יפגשו חשך. אתה נותן ירח וככבים לאור לילה. פן הולכי דרכים יהלכו חשכים וכשלו בגוייתם. תקנת מאורות לשמח עולם בפעלך: תקנת בריות יקרות יחוו דיעות ממציאה מאין דבר. יגידו עוז ותעצומות הודך. בלי נשמע קולם. גופים יפים אשר אין בהם כל מום. חיים כולם ושכולה אין בהם. כמראה הבזק ינוצצו ויגהו. ותושיבם לנצח ויגבהו. יצירתם החשובה עומדת לעד. ההפעלות והשנוי לא שליט למרמא עליהו'. זולתי שינוי המצבים בהקף את הארץ. וגם בזה ירוצו ולא ייעפו אין בהם עייפות. נכבדים להלל מאוד. גשמי ברכה אשר ברכת מעשה ידיהם המה הקודמים על ברואים המוחשים לצבי ולכבוד אחרי המלאכים מלכי צבא. יושבים ראשונה במלכות לקבל שפעת מי נחל עדניך. תערוך לפנים שולחן ועליו לחם מן השמים לחם פנים לפניך תמיד יחשב עם מנחת שולחנך. יקבלו האצילות מהשולחן אשר לפני ה׳. ויאכלו ויותירו לכלכל אדמה שוקקה. מפסולת גורן ויקב הלא ישאירו עוללות לחיות זרע על פני כל הארץ. והניחו יתרם לפרנסת בני תמותה העניים והאביונים. עיני שפלים נשואות לפת בגם לעליונים למעלה. ככלבים מלקטים תחת השולחן מצפים אל ה׳ אדוניהם. ישליכו אליהם שיורי כוסות וקערות את אשר הותירו משבעם. נפלאת' אהבתך להם אוהב צדקות. חמלה גדולה ויתירה חמלת עליהם לשמרם מכל תמורה גופנית. אהה אלהי המלך חפץ ביקרם. מתנן ינבזבזן ויקר סגיא יקבלון מן קדמך. ותתן להם יד ושם בבתינו וחומותינו. אפקדתם שומרים על שוכני ארץ. ראשים ביושבי תבל הכלה. פעם להקים אומה ולרומם גוי. פעם להומם ולאבדם. מושל בכל המשילם במעשה ידיו בארץ. ועתה צדיק אתה ה' כי אריב אליך. דורש משפט ומהיר צדק משפטים אדבר אותך. מי אנכי רמה וגוש עפר נגד עליונותם כי תשים אלי לבך. מי ביתי כי תפקוד עלי ארצה. ראשיתי מזער. מחומר עשיתני. נגוע ומוכה האלהים. ואחריתי. כל עומת שבאתי מן האדמה אל העפר תשיבני. ובין שתי הנקודות האלה קיצי ומדת ימי. כאורח נטה ללון. זה שבתי הבית מעט ומהומה בו. ואם כחול ארבה ימים כולם מכאובים. יבעתוני מרירי יום. יבהלוני חזיונות לילה. אם גלמי ה׳ ראו עיניך. אותו יום יום במהלומות וכלפות יהלומון. וכפטיש יפוצץ סלע. ואיכה אלהי תפקוד בן אדם למצוא עוונו להתפש. אדון כל התולדות חדל ממני כי הבל ימי. כל עוד נשמתי בי ביעותי אלוה יערכוני. ועד אגיע חמתו שותה רוחי. בקיץ קץ עלי הזעם. ובחורף חימה עזה עלי תחרף. הגלגל בתנועותיו יביא בכליותי בני אשפתו. בשינוי עתותיו עוז פני ישונה. בתקופותיו בנה עלי ויקף ראש ותלאה. הייתי בקיץ אכלני חורב. ותוכי נחר משרב. השמש ילהטני מסביב. מחמתו יונקתי תיבש. פחד קראני ורעדה מדבר הוות כי יבא בארצנו פן יתן המשחית לדרוך בארמנותינו. לא אמלט בו מהשחפת והקדחת. שבע אפול מדליקה לחרחור מפגע לנגע. בעת חמה תצא מנרתקה למלחמה כחלב תתיכני. ממזרים קרה צינה ושלג וקרח בלילה כגבינה יקפיאוני. כפור כאפר יפזר חום היסודי. אל מי מצדדים אפנה להמלט מיד האדירים האלה. ובכל הארץ יצא קום. אנה אני בא לבלתי יפגעוני בדבר או בחרב. אלוה כל הבריות. אם הימים כוננו חיצם על יתר להכותני. יטילו עלי חניתותיהם לדקרני. מדוע ירב כעסך עמדי. איך תשית עלי חטאת. אם רב שבעתי מרורות. ומדוע אימתך תבעתני למצוא עווני. הן מאז חוללתי יחמתני אמי. ימי אימים. עתותי בעתה. ברגעי עורי רגע. תרדפם בסערך תאלתך להם. נסו כצללים ברחו לא ראו טובה. בתבל באתי. בסופה ובסערה דרכי. ותשאני רוח לא ברוח ה׳. ומבטן אמי הביאותני עד הלום. במר נפשי בחיי ובעודי כל משבריך וגליך עלי עברו. ואני כי אשים אל לבי כמה ירבה אלוה מאנוש. נפלאתי איך כשחל תצודני. ומה יתרון לאדם ידיו רב לו. כי ירגיז ארץ ממקומה. ושולח בים צירים למען הרבות עושר. מעתיק הרים לבנות גזית מקום מנוחתו. מרעיש לבנון נדור כרותית ארזים. למקלט מרעם ורעש ולמסתור מזרם וממטר. כאלו זה האיש מלפני ה׳ הוא בורח. השכח חנות אל אשר חטאו לו. ברצות ה׳ לפקוד את עון יושב הארץ. בבא עת להשליך אבנים גדולות מן השמים. אבני אלגביש על גבי איש תפולנה. מחיצה של ברזל אינה מפסקת ולא תעכבן חומת ברזל הרחבה. ובלעדי זאת כמות כל אדם ימותון אלה כדרך כל הארץ גם הם עדי אובד. אם דל ואם עשיר שניהם כאחד יאבדו. מסיע אבנים חוצב בהר. יחצוב לו קבר. מעתיק צור ממקומו. יבוא בצור ויטמן בעפר בבוא יומו. ולא נודע איו ולא נכר רשומו. יחשוף יערות לעשות אני שיט. חלף הלך לו נתיב לא ידעו עיט. השוכבים על מטות שן. לעפר ישכבו. האוכלים למעדנים. יאכלם התולעת. מתכסים בשלמה חדשת. רימה תכסה עליהם. אדמו עצם מפנינים. יעשו גל של עצמות. פה מפיק מרגליות. ילחוך עפר. אשר תהילתו מלאה הארץ. ישוב מלא תרווד רקב. האף על זה לא אפקח עיני עני ונכה רוח. האשכח יום יעברו עלי כוס מרורות כאלה. ומדוע תוגיון נפשי. ומה חפצי בביתי לבנות ולנטוע ולאסוף רבבות כאסוף ביצים עזובות. אולי להוריש לעוללים מעלליהם רעים. הבל יהבלו יבערו ויכסלו לאבד קנין כספי אשר כנסתי לי בענין רע. ואיך אדאג במה שיהיה אחרי. יכבדו בני או יצערו. והן בעודני חי עמדי ממרים היו ואף כי אחרי מותי למה אצטער בהם בלכתי אל בית עולמי אם יעלו שמים או ירדו תהומות. ומה לי לעצבים וימי מכאובים להנחילם יש. להשאיר להם אחרי ברכה. ומה תוחלתי בחלדי בראותי ילדי עצם מעצמי מהם תמיד כל היום שמי מנואץ. מי אתי במצור ובמצוק. מי לי למושאות בעת צרה. לכן אמרתי אך שלום ואמת יהיה בימי: