אבן בוחן/טו
|
< הקודם · הבא > |
נפשי ספיר גזרתך זך וישר מנשמת אלוה מוצאותיו מקדם. ואם קרעת שמים וירדת לשכון בערפל שית לבך למסילה העולה בית אל. אל תשכח עמך ובית אביך. אשר ידעת מאין המה. הרגעי ודומי לה׳. מתהומות הארץ יעלך גם עלה. ועתה את אחותי החרישי אליו. חולי וגוחי מבטן שאול מארץ הריסותך. צאי לך בעקבי החכמים הדבקים בה׳ כאשר ידבק האזור אל מתני איש. בזאת תנצלי כצפור מפח מן האדמה. ואם מנעימי זמנך נדחה קראו לך. בהם ראיתיך מתבוססת בדמיך. בעבורם שפלת מארץ מעפר תשחי. שובי שובי השולמית אל ערי הרכב אלהים רבותים. שובי אל עריך אלה אשר יצאת משם את ה׳ צבאות. והוא יתן לך אחרית ותקוה בגנו בערוגת הבושם. ששי ושמחי כי יאתיו חשמלים לקראת בואך. כי יאמרו באזניך בני אלהים אחותנו את היי לאלפי רבבה. אלף אלפין ישמשון קדם רבון עלמא ה׳ צבאות. במחול צדיקים בגן עדן תמונת ה׳ תביטי. תשבע בהקיץ תמונתו:
שלום עליך נפשי. תדעי לך כי ה׳ צבאות שלחני אליך קשה. גדלה צעקתך את פני ה׳ הבאה אליו בגילוליך אשר עשית. צוה ה׳ סביביו צרים עליך כתבו שטנה חתמו למו מרורות. ספר כריתות זכרך מקרב קדושים:
המר שדי לי בדבר הזה. ועתה אחי הודיעני על מה תריבני. מה חטאתי בה׳ לא אוסיף עוד עבור לו. מה יש בי עון אשובה לי כי יראתי. אם כן אלהי עלי יעיר כל חמתו מתה אנכי. אם כלה היא מעמו אמרתי נגזרתי:
שמעי בת וראי. מה רבו משובתיך ומה עצמו ראשיהם מספר ואף כי ענפיהם לא יסופרו מרוב. להרוג ולאבד ולהטות משפט גבר. לטבוח טבח והכן. לאסוף חיל בלא משפט. לדבר על ה' תועה והדומה לזה. ואם עוללת כה ותעשי הרעות. תתפלאי. אם אותם זכר ה׳ ויעלה על לבו:
העל אלה השמעת קול רעש גדול הרגזתני באימות מות מעם ה׳. וחרדת עלי את כל החרדה הזאת: ועתה ראה אחי איך יקרני עון בדבר הזה האנכי הריתי מעשים גופיים אם אנכי ילדתים. הכראות אנוש אראה. ומה פה כי אוכל. ומה ידים כי אמיש. ואיך אלך היש לי רגלים כרגלי האנשים. מום שבך תתן בי לתתי לזעוה מי יאכל ומי יחוש חוץ ממך. בפיך ובלבבך לעשותו. ידיך עזבו אלהי השמים. רגליך לרע ירוצו. רתיחת דמיך עולה תמיד כאריה משחית. ואני עניה רוח נכאה מאין כלי גשמי מה פשעי כי תריב עמדי. הסר מעלי המון אשמיך. שפוך חמתך על איבריך. כלי משחית פולעי[1] רע. תשלח חרונך תשפכנו כמים. ויצקת על כל הכלים האלה:
אני עניתי מאוד נפלאתי עליך אחותי כי תרבי לך בורית. עוונך לפגי ה׳. רפואות תעלה אין לך. ולמה כדבר אחת הנבלות תדברי. למען סבב את פני האשם להתגולל עלי ואת תנקי. האזיני הומיה וסוררת. הלא את הנותנת בי כח. ומכחך עיני הלא יביטו יראו. בדבריך שמעה אזני ותבן. ריח שמניך אריח. את תלמדי ידי למלחמה. תשימי רגלי כאילות. מפיך אנו חיים. ומבלעדיך לא ירום איש את ידו ואת רגלו. ולולא רוחך תניעני. הייתי כאבן שאין לה הופכין. כצחיח סלע לא קם ולא זע. כתבנית איש מחוקה על חקיר. ואיך אוכל לעבור את פי ה׳. ומדוע יחשב לי עון. אך את בת המרי. ימין ושמאול תפרוצי פרץ על פני פרץ. ובאה עליך הוה לא תוכלי כפרה:
ראה דבריך אך שוא ואין בהם ממש לא כן בדיך. הלא אנכי הנצבת עמך להגדיל ולהאדיר. גוף חסר לב תשאני על אברתך ואל אשר תחפוץ תטני. כל כחך להכחידני. ואני כל מעיני היו בך להועילך. מאז הייתי כלואה בקרבך. ויברך ה׳ אותך לרגלי. להיות כאלהים לדעת טוב ורע. ומדוע אלי ריבות לשום את משא חטאיך עלי. זה חסדך את רעותך. אין עניני אצלך רק כאשה עזובה עצובת רוח כבודה בת מלך נתונה לאיש כנעני לאשה. היא תתנהג עמו בישוב הדעת בסילסול מדות יקרות. כי טבע יחוסה כן חייב. תיסר אישה בדבריה הנעימים. תוכחינו לאט במחמדי לשון. והוא לרוע טבעו. יבוז לשכל מיליה. ימשל בה בחימה אפו ירדה בה בפרך בבגדו בה. ובתתה עצה לקיום מעונה. לרומם את בית אישה. והוא אוחז דרך עקלתון הפך רצונה להעציבה. ככה תתנהג עמי. כי אצעק שים פניך אל אלהים. אתה אומר שימו לחם. וכי אומר קח לך עץ חיים. אתה אומר קחו לי מנגן. כי אומר נרדפה לדעת את ה'. אתה אומר ארדוף אשיג אחלק שלל. אוי לך עני לא רצית להכירני. ואנכי נכריה שולחתי ממקום קדוש להעלות יחוס הבשר. ולא די לך סורך מנתיבתי. עוד תכפור בטובה ותאמר כי הנני למוקש בקרבך. היכופר העון הזה בזבח ומנחה עד עולם:
ה׳ אבינו. הלא שמעת ריבי נפשי עם גופי. גוף ונשמה שנתת בי. והם לפי דעתם יכולים לפטור עצמם מן הדין. טפשים הם בא זה ואבד את זה. ואחר כך תולה זה בזה. כהתנצלות החיגר והסומא שומרי הפרדס של מלך. ומי חכם ויבן לבצע מעשהו כה׳ אלהינו. למי יאתה עשות הפשרה בלתי לה׳ לבדו. יחזור נשמה לפגר מובס. כאשר היתה באמנה אתו. חובר חברים מחוכם ישוב לחבר ביניהם כבראשונה. להנקם ממעשיהם. שניהם יחד עשו שלא כהוגן ותגמולם ישאו על שכם שניהם:
נפשי ספיר גיזרתך. זך וישר מנשמת אלוה מוצאותיו מקדם. ואם קרעת שמים ירדת לשכון בערפל. ועתה יונתי תמתי זה חסדך אשר תעשי עמדי. אחרי אשר ה׳ נתן מפתח הבחינה על שכמך. פתחי לי אחותי רעיתי שערי צדק אבוא בם אודה יה. אודה עלי פשעי לה'. עוני אגיד בלב נשבר ומעוך וכתות לא ישאר במכיתתו גם צרור:
- ↑ צ"ל: פועלי.