אבן בוחן/ד
|
< הקודם · הבא > |
אחרי נפלי קמתי. אחרי שובי נחמתי. יהי שם ה׳ מבורך. אחרי מששתי בצהרים ראו נא כי אורו עיני. חקרתי בדברים. בינותי בספרים. מצאתי בהם תנחומות אל תשובה לאנשי צדק. שאדון הנביאים נסתפק בדבר זה. שאול שאל האיש המקודש את פי ה׳ מפני מה צדיק ורע לו. ותשובת החכמים החולקים. השוה לכולם המוסכם ביניהם. התחלק הגמול שבים ושובבים בשני עולמות שברא אלהינו. חק נתן בעולמו זה לגמול רשעים במעט הזכות אשר בידם. מונע מרשע דרכי התשובה במכמני הזהב ורב פנינים פן יראה בעיניו ובלבבו יבין ושב ורפא לו. אם רשעים יאריכו ברעתם אחריתם עדי אובד. בחיי בשרים הם יקחו חלקם. ולא תוסיף עיניהם לראות טוב. והעולם השני לא ידע אדם ערכו. ואין קצה לאוצרותיו אוצר כל כלי חמדה. לא ישערהו לב רחב. ולא יגבילהו מציב גבולות. עין לא ראתה טוב הצפון ליראיו. ולחוסיו גמול כמעשה ידיהם. והאלהים נסה אותם בעולם הזה לראות היעמדו דברי התורה שמורים בלבבם. להרבות להם מוהר ולהרחיב מתן בעולם המנוחה. נתן ימי שנותם הנה בדאגה ובשממון. כדי שלא יסורו מאחריו אל מול אחר. לשפעת מי מנוחות בהם טובעו אוהבי לנום. וירא אלהים כי טוב ויאה להם עניותא. לבל יצא עתק מפיהם מרוב כל. ויתן להם המלך את פת בגם דחוקה ומימיהם במשורה שלא יהיה צדיק נעזב. ואם עליהם עבר עת נקשה ורעב. למועד שמור להם לא יחסרו כל טוב. ועתה מה לך פה כי חצבת לך פה קבר. להמיר רע בטוב. והנקלה בנכבד. עד אשר תחשוב הנמלים גמלים. ורמש האדמה סוסים מזוינים. והזבוב ושרץ העוף הגשר הפרס והעזניה. תחשוב האדם כעץ השדה. וצל ההרים אתה רואה כאנשים. הלא כה דבריך. כי תבחר בקנינים הפחותים עד גדלו אצלך ויקרו בעיניך. עליהם שבת מאחרי ה׳. ותעש לך אלהי כסף ואלהי זהב. וה׳ אלהים אמת השלכת אחרי גיוך. לכן אם יפתוך מהתלות. כי תראה הממלאים בתיהם כסף יעשו להם כנפים פרודות מלמעלה. ונטולי כסף תרפנה כנפיהם. לא תבהל מאלה. הנה יום בא והיה כעם ככהן כמלך כהלך. ערום יצא מבטן האדמה וערום ישוב עשיר ורש. לימים הבאים חלום אחד הוא. על כן בן אדם תנה עיניך ולבך לי. זכור תזכור מה חלקך מכל הדמיון הרע הזה. ביום שתכלה הרוח וגשם אין לעשות מעשיהו. כי מה בכפך תדבק מאום אם מחוט ועד שרוך נעל תקח מכל אשר לך. ביום ההוא תתנחם על לשעבר. יום אין עצה ואין תבונה לתקן את אשר עיותה אותו וקלקלתו יחידתך. חית נפשך הרגת בלא חרב ובלא חנית. אז לא ישאר לפניך בלתי אם גוייתך ואדמתך: