אבן בוחן/ג
|
< הקודם · הבא > |
ורעה עוד מזאת. עליה מאנה להנחם נפשי. נתקו מורשי לבבי. בהשתוות הטמא והזובח כצדיק כרשע לסבול מצוקי ארץ לישא חרפת האדמה את מכותיה ואת תחלואיה. לא נכר שוע לפני דל. אהה ה׳ איך ימוט הצדיק בחרת בו לסגולה. וחלה והיה כאחד האדם לפגעי הימית כמטרה לחץ. נפלאתי איך שודד יבואנו עד בואו בכלח אלי קבר אשר אי אפשר בלעדיו. מדוע נתן השם כח בזמן לנגוע אל עצמו ואל בשרו. ולמה השליטו האלהים לאכול ממנו. איך אשר יעלה בהר ה׳ יעלה הכורת עליו: היורד במעמקי הסודות מי יורידהו ארץ. השולח אמרתו צרופה מי שלחו אל המקרים. בעושה נפלאות מי עשה שפטים. ומי לא יתמה בכל אלה. יודע דעת עליון לא ידע מה ילד יום. שומר הרוח לא ישמר מפח יקוש. ובמה יודע איפה יתרון תמים דעים על העדה הרעה אין בינה ודעת. ואם כן נוהג שבעולם מקרה אחד לכל. משכיל וכסיל תם ורשע נוגעת בם יד ה׳. למה לא אלך בעצת רשעים למען ייטב לי בעבורם. אם תום ויושר לא יצרוני. מדוע אטרוף נפשי להבין ולהתענות ולמה זה צום אבחרהו. אם טוב וחסד ירדפוני עד השברים. מה לי אהבת חסד והצנע לכת עם אלהי. אם צדקתי לא ענתה בי ביום מחר בעבור סופה ולא תצילני מפח יוקשים כי יבא רוגז. מה אות כי אעלה בית ה׳. אם הזמן יניף ידו על החכם וכסיל בעים רוחו. מה יתרוני כי אחכם מכל אדם. אם יש תקוה לכסיל ושבח לאויל. למה זה אפשע בעצמי לנדד שנתי מעיני לדעת איזה מקום בינה. זה הבלבול בלה בשרי בימי עדני. עליו ישבתי משתומם. יגעתי ולא מצאתי טוב משתיקה: