אבן בוחן/ה
|
< הקודם · הבא > |
אשאלך והודיעני. הביען כי תצבור כעפר שאר ועפרות זהב לך. כל אבן יקר מסוכתך. אין אלהים כל מזימתך. התבטח על משענת הקנה הרצוץ הזה. היוקח מקנה וסוף משען ומשענה לזקוף כפופים. לסמוך גויה נדכאת מרוב ימים. או מעץ רקבון מטה עוז לחולה ולנשברת. כן הממון וקנין העושר לכל הבוטחים בו. הבוטחים בחילם. עודם בחיים מהמונם ארץ רעשה ומשאונם עמודיה יתפלצון. מגאונם עמודי שמים ירופפו. וממחרת הובד גשמם ושפל רומם. והיה ענינם כמראה החולמים. בתנומות עלי משכב ששון ושמחה ישיגו והקיצו בנפש ריקה והנה חלום. ישוב לא על כמו שהיו בטרם תפול עליהם התרדימה. כל אשר גזרו אומר בלילה דברים לא ברים בטרם יבא החרסה בעוד השמש לבא והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה. בטלו הגזירות ההן אחת מאלף לא תקום ולא תהיה. אין מספר לגדודי הסבות בהם תשתנה הצלחת האדם כהרף עין. כדרור לעוף יתעופף כבודם. גז חיש כציפור לנוד ידוד מהם. ראה גם ראה איך אבד העושר ההוא בענין רע. בלילה היה גדול כים. ובבוקר כטל משכים הולך: ואולי בדרך לא ישוב. ואם כאלה רבות ראית נפלאתי איך לא סרת מלכת אחרי רעיונך יבהלונך ועודך מחזיק בם. והענין אצלי כתינוקות של בית רבן המשחקים ברחובות עיר בקיץ בתוך הצהרים. כוונתם לשום עליהם רב או מלך והיה הנער אשר יבחרו בו יקבלו עליהם את עול מלכותו באימה ובמוראים גדולים. וגם הנער ההוא תועה בעצמו ויתברך בלבבו שעלה לגדולה. ושער בנפשו שהצליח למלוכה. ורם לבבו ושכח אם כבודו מתמיד או שחוק עשה לו אלהים. עוד מעט בעבור המנחה בקום המלמד ממשכב הצהרים בחרונו יבהלם לבא לפניו אל הלמוד. יפרדו איש מעל אחיו מהמעמד ההוא שוים במדריגה כבראשונה. כן מנהג הזמן הזה להשוות בני חלוף המצליחים אשר החזיקו בעושר ושחקו בו כציפור: