שרשי הים/סוטה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ סוטה א

ג

שורש דיני קינוי וסתירה

קנא לה על שנים כא' כו'. עיין בדברי מרן כ"מ שהביא לשון הירוש' דבעו התם מהו שיקנא לה מב' ב"א כאחד ואמרו דלמ"ד דמקנא לה מאביה או מבנה ה"נ מקנא לה משני ב"א כא' יע"ש. והרב מש"ל ביאר כוונת הירוש' דעיקר הבעייא היתה דאפשר דלא שייך קנוי וסתירה אלא בסתירה האסורה מן הדין דקי"ל דיחוד אסור מן התורה אבל ביחוד דב' ב"א דליכא איסור מן הדין זולת בפרוצים ומוחזקים ברשע אפשר דלא חשיב קינוי וע"ז אמרו דלמ"ד דמקנא לה ע"י אביה ואחיה אע"ג דבהנהו ליכא איסור יחוד כדאיתא בקדושין ה"נ מקנא לה מב' ב"א כא' את"ד הרב ולדידי ק"ל דיחוד דאדם אחד נמי אינה אסורה מן הדין כל שבעלה בעיר וכמו שפסק רבינו לקמן בפכ"ב מהלכו' א"ב ואפ"ה מקנא לה ודוחק לומר דקינוי דאדם אחד נמי אינו אלא בשאין בעלה בעיר למ"ד דאינו מקנא לה מאביה ובנה ומב' ב"א כא' ואולי דיחוד דאדם אחד אף ע"ג דכשבעלה בעיר הוא מותר מן הדין מיהו כיון דכשאין בעלה בעיר איכא איסור מן הדין איכא קינוי ביחוד זה דכיון דקפיד בעל חשיב כאלו אין בעלה בעיר אבל יחוד דב' ב"א או מקרוביו כאביה ובנה לא מצינו בו איסור כלל ומיהו לפי דברי הירוש' הלז ופסקו רבינו ק' מאי פריך תלמודא בפ' ארוסה דכ"ו עלה דמתני' דקתני ע"י כל העריות מקנאין כו' פשיטא והשתא מאי פשיטותא איכא טובא קמ"ל מתני' דלא תימא דקינוי דאביה ואחיה לא הוי קינוי משום דבדידהו ליכא איסור יחוד קמ"ל דאפי' הכי מקנאין ע"י וי"ל בדוחק וק"ל ואי ק"ל מאותה שאמרו בר"פ שני נזירין ספק טומאה ברה"י מהיכן גמרינן לה מסוטה מה סוטה בועל בנבעלת אף כל ספק טומאה ברה"י כגון דאיכא בי תרי אבל הכא שנים והאי דקאי גביהון הא תלתא ומשני רבא בר רב הונא באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניהם כו' ופסק רבי' בפ"ט דנזיר יע"ש הא ודאי ל"ק כלל דודאי כל שקינא לה עם ב' חשיבי כחד כיון דהספק הוי עם ב' ולא ממעטינן אלא אדם אחר שלא קינא אותה עמו דלא נכנס בכלל הספק ועיין במ"ש הר' תוי"ט שם בנזיר בשם הר"ש בפי' ממסכת תרומות:
והנה הרב ז"ל תוך דבריו הביא דברי התוס' בר"פ ארוסה שהקשו דאמאי לא מסייע תלמודא לרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבם מדאיצטריך קרא למעט שומרת יבם שאינה שותה כדכתיב תחת אישך ואם היא מותרת ליבם אמאי אצטריך קרא למעוטי הא תנן בפ' היה מביא כל שתבעל ולא תהא אסורה לו לא היא מקנא דמאי קינוי שייך היכא דלא מתסרא בסתירתה אלא ש"מ דמתסרא כו' יע"ש ותמה ע"ד דשם בד' כ"ו ממעטינן מקר' דשכבת זרע פרט למקנא לה דרך אברים ופרכינן פריצותא בעלמא הוא ופריצותא מי אסר רחמנא ומשנינן מהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא ובעל הא קא קפיד קמ"ל הרי דאפילו בקנוי דדרך אברי' ואינה נאסרת עליו אצטריך קרא למעט ומאי ק"ל והניחה בצ"ע ולענ"ד לק"מ דס"ל להתוס' דבתר דגלי לן קרא דשכבת זרע דלא אזלינן בתר קפידא דבעל תו לא צריך קרא גבי שומרת יבם למעוטי מקינו' וסתירה דכיון דלא מתסרא בסתירת' פשיטא דאינו מקנא לה דאי בתר קפידא דבעל לא אזלי' כ"ש בתר קפידא דיבם ושפיר ק"ל להתוס' אי לא ק"ל כרב המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה למה לן קרא למעט לן כיון דלא מתסרא בסתירתה והדברי' ברורים:
וראיתי עוד להרב שכתב בדעת רבינו דס"ל דקטן פחות מבן ט' מיעטו קרא דאיש איש אע"ג שאין האשה נאסרת בכך משום דהו"א דבקפידא דבעל תלי רחמנא יע"ש ואין להקשות דלמה לן תרי קראי כיון דהא שמעינן דלא אזלינן בתר קפידא דבעל מקרא דשכבת זרע דאיכא למימר בדעת רבינו דדוקא קפידא דדרך אברים לא חשיבא קפידא אבל קפידא דביאה דקטן אלימא טפי מדרך אברים וכן איפכא ולהכי אצטריך תרי מיעוטי ועיין בספר שמש צדקה בחי"ד סימן ס"ד דק"ח ע"ג וע"ד ודוק אך ק' דאם איתא דכי ממעטינן קטן היינו פחות מבן ט' א"כ למה זה לא אקשי תלמודא עלה הא פריצותא בעלמא הוא כדפריך בתר הכי בההיא דקינא לה דרך אברים ולשיטת התוס' דמיירי בקטן פחות מי"ג ניחא אך לדעת רבינו ק' וי"ל דאה"נ דהוה מצי לאקשויי הכי משום דמצי למדחי ליה דמיירי בקטן בפחות מי"ג ומשום הכי לא אקשי לעיל הכי אבל בתר דשמעיה ליה דבשקינא לה דרך אברים אצטריך קרא למעוטי משום דהו"א נזיל בתר קפידא דבעל מעתה ההיא דקטן שבקינן ליה לפשטיה בפחות מבן ט' והיא גופה קמ"ל דלא אזלינן בתר קפידא דבעל אף בביאת קטן כזה ודוק:
ומה שהקשה הרמ"ל במ"ש מרן דרבינו פסק כמ"ד דמקנא לה ע"י שנים משום דבפ"ב דכריתות תנן ומקנא לה ע"י אנשים הרבה ותמה עליו דבפירוש דמתני' הוא דמקנא לה ע"י אנשים הרבה בכל אחד לבדו כו' לכאורה קו' אלימתא היא ואפשר דהמביאו למרן כ"מ לדחות פי' זה הוא מה שהקשו התוס' ישנים עלה דמתני' דבסוטה אמרו לרבנן אין אשה שותה ושונה באיש אחד ושנים בועלים אינה שונה וכיון דאינה שונה למאי אצטרי' לומר דאינה מביאה אלא קרבן אחד והניחוה בתימא ומתוך כך פי' מרן פי' זה וכן ראיתי בספר שם אהרן בחי' למס' כריתות ולא דק שהרי פסק רבינו לקמן הל' י"ד לההיא מתני' ופי' רבינו כפי' הרב מ"ל וכעת צ"י:

יד

האשה שקנא לה בעלה ונסתרה וכו' ובא עד אחד והעיד שנבעלה עם זה שקנא הרי זו אסור' על בעלה לעולם. ע"כ. וכתב הרמ"ל דבין לדברי רבינו ובין לדברי רש"י דפ"ק דסוטה וכן ברפ"ו אין עד זה נאמן לאוסרה על בעלה אלא בשמעיד שזינתה עם האיש הלזה שקינא לה ונסתרה אבל אם מעיד שזינתה אם אדם אחר לא מהני מידי זולת כשמהימן ליה לבעל כבי תרי ומתוך כך תמה על תשו' הרשב"א בסימן תקנ"ב שנשאל וז"ל זה שאמרו אפי' שמע מעוף הפורח לא תשתה אם הודה החשוד מהו לא נהמניהו משום דאין אדם מע"ר א"ד פלגינן דבוריה והשיב מסתברא דפלגינן דבוריה ואין אנו דנין שהוא עצמו בא עליה אלא כאלו העיד שזינתה עם אחר עכ"ל, ותמה עליו הרב דכי פלגינן דבוריה ואינו מעיד שנטמאת עמו שהוא החשוד שקינא לה אלא עם אחר מה יהנה לן עדות זו כיון דלכ"ע בעינן שיעיד העד הזה שזינתה עם אותו שקינא לה ואין לומר דהוא ז"ל מיירי לענין לאוסרה על בעלה דא"כ אין הדבר תלוי בפלגינן דבוריה אלא בנאמנות הבעל ואי מהימן ליה אפי' שהוא מעיד על עצמו ואין אדם מע"ר הו"ל כעדות גוי דאי מהימן לבעל אסירא ליה ועוד דמדברי השאלה מוכח דבענין שתיית מי סוטה הוא נשאל יע"ש:
ולע"ד יש לישב דברי הרשב"א דמיירי לענין שתיית מי סוטה אלא דמלבד החשוד הזה יש עד אחר המעיד שנטמאת האשה הזאת עם איש אחר שאינו אותו שקינא לה הבעל והשתא אי פלגינן דבוריה של זה החשוד הו"ל שני עדים המעידים שנטמאת האשה עם איש אחר ששוב לא היתה שותה כמו שהוכיח לקמן הרמ"ל ואי לא פלגינן דבוריה הו"ל עד א' המעיד שנטמאת עם איש אחר שהיתה שותה לכ"ע ומצאתי למהריק"ש בהגהותיו לא"ה סימן קט"ו שכתב וז"ל אמר על אשה שזינתה עמו נאמן כעד א' דפלגינן דבוריה ולדעתי הן הן דברי תשו' הרשב"א ושוב ראיתי להר"ב חלקת מחוקק באה"ע ס"ק כ"ה פי' כן בכונת תשובת הרשב"א הלזו וע"ש עוד אי נמי י"ל דברי הרשב"א ע"פ מ"ש הרב כ"מ לעיל בהל' ח' עמ"ש רבינו וכן היו העם מרננים אחריה עד ששמע מהנשי' הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה שזינתה עם האיש שקינא לה ה"ז אסור לקיימה ויוציא ויתן כתובה ע"כ וכתב מרן כ"מ דהכי איתא בר"פ מי שקינא דל"א מי שקינא לאשתו ונסתרה ר"א אומר אפי' שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה ר"י אומר עד שישאו ויתנו בה נשים המוזרות בלבנה וידוע דהלכה כר"י ויש לתמוה על רבינו דלעיל בה"ב כתב דבקנוי וסתירה לבד תצא בלא כתובה והכא כתב מלבד הקנוי והסתירה שמע מהעם המרננים אחריה תצא בכתובה ותי' דהכא מיירי דלא היו בסתירה אלא עד אחד ולהכי ברינון יוציא ויתן כתובה עכ"ל והשתא הרשב"א בכה"ג דמתני' היתה שאלתו שיש ע"א בסתירה זאת ועדות החשוד הזה שאומר שנטמאה עמו ונשאל הרב אי פלגינן דבוריה והו"ל עד זה כנשים המוזרות בלבנה ולא היתה שותה ויוצאה בכתובה והשיב דודאי דפלגינן דבוריה ולא היתה שותה דחשיב עדות זה החשוד כרינון דנשים הטוות בלבנה ואע"ג דלכ"ע עדות ע"א לא מהני אפי' בדאיכא עדות גמור בסתירה אלא כשמעיד שנטמאת עם אותו שקינא לה בעל ה"ד להחשיבה כודאי זונה ולענין שתצא בלא כתובה אבל עד אחד המעיד שנטמאת עם אחר לא גרע מעדות נשים המוזרות בלבנה כנ"ל לע"ד:
איברא דלדברי רבינו שכתב עד אחד ששמע מהנשי' הטוות מאור הלבנה נושאות ונותנו' בה שזינתה עם האיש שקינא לה יש לבעל דין לחלוק ולומר דלא דמי עדות ע"א המעיד שנטמאת עם אחר לעדות הנשים הללו שהן מעידות על פריצותה באותו האיש שקינא לה ואיכא למימר כיון דאיכא סתירה רגלים לדבר שהאמת אתם כי היכי דמהימנינן ליה לע"א באותה סתירה אע"ג דבעלמא לא מהימן ע"א אבל רש"י לא כתב כלשון רבינו משמע דכל שנושאות ונותנות בפריצותא אפי' עם אדם אחר שוב אין המים בודקין אותה וא"כ אפשר דע"א נמי לא גרע מעדות נשים:
ודע שבעיקר קושית מרן כ"מ יש לגמגם לע"ד שנקט הקושיא בדרך קל וחומר דלעיל בהל' ב' דאיכא קנוי וסתירה לבד בלתי רינון נשים יוצאה שלא בכתובה וכאן דאיכא ג"כ רינון יוצאה בכתובה ואין זה ק"ו דלעיל מיירי בזמן דליכא מי סוטה וכאן מיירי בזמן דאיכא מי סוט' ואלולי שהנשים המוזרות היו מרננין אחריה היתה נוטלת כתובתה אלו היתה רוצה לשתות ובעלה לא היה רוצה לשתו' שוב ראיתי להפ"ח בספר מים חיים הוקשה לו כן בדברי מרן הללו וכבר התוספו' שם בר"פ מי שקנא הוקשה להם קושיא זו לפי' רש"י והיא היא גירסת רבינו ותירצו מעין מה שתירץ מרן כ"מ ז"ל ועיין שם בדברי הרב חי' הלכות שכתב שהתוס' לא ניחא להו בהכי מפני שלפ"ז דברי ר"י לא הוו דומיא דר"א יע"ש גם לדידי דחיקא לי מימר כן לדעת הרמב"ם דכל כי האי הו"ל לפרש בפי' המשנה דסתירה זו היינו בע"א כי ע"כ נלע"ד דמשמע ליה לרבי' דלא דמי הא דנשים המוזרות בלבנה לההיא דסוטה שנסת' בזמן דליכא מי סוטה או לארוסה ושומרת יבם שהביאו התוס' דלא שותות ולא נוטלות כתובה משום דהנך הן גרמו ליאסר שנסתרו ומשעת הסתירה הדבר ידוע שלא היו יכו' לשתות ועל כן אבדו כתובתן כיון שהן גרמו ליאסר עולמית אבל באשה זו דמרננו אבתרה נשים המוזרות בלבנה שנסתרה לפי דבריה שהיא אומרת שטהורה היא לא אסרה עצמה במה שנסתרה שהרי לפי דבריה בשעת הסתירה יכולה היתה לשתות וליבדק ועכשיו שהנשים מרננות אחריה הוא שהמים אינן בודקין אותה ומפני זה היא לא תפסיד כתובתה שהיא אומרת ששקר ענו בה וטהורה היא והיא לא היתה יודעת בשעה שנסתרה שיהיו הנשי' מרננו' אחריה לאור הלבנה ולא יהיו המים בודקין כדי שנאמר שהיא גרמה לו ליאסר כי לפי דעתה יכולה היא לשתות ולכך אמרינן שיוציא ויתן כתובה כן נלע"ד:
ונסתפק הרמ"ל אם כשיש עדים דטומאה עם איש אחר אם היתה שותה והאריך לצדד ולומר דיכולה לשתות אע"ג דבלא"ה אסורה לבעל כמו שמצינו באלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט דאי לאו קרא דתחת אישך לרש"י ולהרמב"ם משום דאין האיש מנוקה מעון היו שותות ובאשה זו לא שייך הני טעמי כמו שהאריך לקמן הוא ז"ל והעלה הוא מההיא סוגיא דרפ"ק דסוטה ד"ו עלה דאמר רב ששת סוטה שיש לה עדים במד"ה אין המים בודקין אותה כו' דלא היתה שותה דכל שיש לה עדים במדינת הים בין מאותה טומאה בין מטומאה אחרת אין המים בודקין אותה אבל לקמן בד"ה וראיתי לרש"י כו' דקדק מדברי רש"י עלה דמלתא דרב ששת דס"ל דדוקא כשיש עדים על אותה טומאה הוא דאין המים בודקין אבל אם יש עדים על טומאה אחרת היו המים בודקין ולא ידעתי למה לא הוקשה לו לדבריו מה יענה למאי דאקשי התם תלמודא לר"ש ממתניתין דואלו שמנחותיהן נשרפות כו' ואמאי לא משני התם בשבאו עדים דטומאה מאיניש אחרינא דהמים בודקין אותה ואין לומר דס"ל דכיון שהמים בודקים היתה שותה ולא היתה מנחתה נשרפת דאם כן כי משני תלמודא כגון שנטמאת בעזרה והיינו שנטמאת עם אחר כמו שהכריח הרמ"ל אמאי נשרפ' כיון שהיו המים בודקין אותה א"ו שאעפ"י שהיו המים בודקין אותה כל שידוע שזינתה והרי היא אסורה לבעלה לא היתה שותה והיה המנחה נשרפת שוב ראיתי להרב ז"ל לקמן ד"ה וכל שיישב כן לדעת רש"י ז"ל ולא זכר ש'ר שהוא הכריח דאי אפשר לפרש דזנות זה שזינתה בעזרה היה עם אותו שקינא לה וצ"י:
עוד ראיתי לו ז"ל שכתב וז"ל ודע דנהי שהוכחנו דטומאה דלעבר נמי כי יש עדים אין המים בודקין מ"מ עדיין יש לחקור אשה ששהתה והיתה טמאה ולא היו עדים בטומא' זו שקינא לה אבל היו עדים בטומא' אחרת מהו מי אמרינן כל שיש עדים דטומא' אפי' אחרת שוב אין המים בודקין אפי' טומא' דליכא עדים או דילמא עדים לא אהנו אלא לאותה טומא' שהיו המים באים לבדוק אבל לא לטומאה אחרת כו' יע"ש ולא ידעתי במה נסתפק אחר שהוא ז"ל לעיל בה"ה אשר כתב וז"ל ומאי דלא אוקי תלמודא מתני' כגון שבאו עדים שזינתה מקודם ולא עם זה שקינא לה אלא עם אחר הוא משום דרב ששת דאמר סוטה שיש לה עדים במד"ה אין המים בודקין אותה אין חילוק בטומאה זו אם היתה עם זה שקינא לה או עם אחר דלעולם כל דאיכא עדי טומאה אין המים בודקין ומשו"ה הוצרך לאוקומיה בשזינתה בעזרה דאי מקודם הדרא קושיא לדוכתא תגלי מילתא למפרע דכי קדיש מעיקרא בטעות קדיש וטעמא דמילתא וכו' יע"ש הרי שכתב דאפי' בשביל עידי טומא' אחרת לא היו המים בודקין אפילו טומא' דליכא עדים דמה"ט מקשי תלמודא בפשיטות לרב ששת אמאי היתה המנחה נשרפת כיון שלא נתקדשה המנח' בכלי ועיין במ"ש עוד הרב בד"ה אך ודוק:
עוד חזר הרב ז"ל וצידד לומר לפום קושטא דלרב ששת כל שלא באו עדי טומא' אחרת לפנינו היו המים בודקין אות' והוא לא אמר שלא היו המים בודקים אותה אלא בטומאה זו שקינא לה וכו' ולא זכיתי להבין דבריו הללו לפי מ"ש לעיל דמהראיה שהביא רב ששת ממתני' דמי שבאו עדים שהיא טמאה כו' משמע דכל שיש עדים שהיא טמאה אפילו מטומא' אחרת שוב לא היתה שותה ותמה מזה על פרש"י ז"ל וצ"ע כעת:
עוד ראיתי להרמ"ל בד"ה ודע הביא דברי מהרי"ט ז"ל שהק' עמ"ש רבינו ז"ל דהאשה שותה ושונה בשקינא לה עם אחר בפעם שניה שאינו אותו שקינא לה תחילה דלמאי הלכתא חוזר ושונה הא אם אמת היה הדבר שנטמאת בקינוי ב' היו המים דשתיה ראשונ' בודקין אותה דהא קי"ל כר"מ דאמר שהמים היו בודקין אותה בין להבא בין לשעבר עכ"ל ואין לומר דהית' שותה שניה שמא הזכות תלתה לה דא"כ הזכו' תולה לה השתא נמי וראיתי בספר קרבן חגיגה שאם הזכו' תלה לה על איסור מחיקת השם פעם א' לא יתלה לה על ב' פעמים ותירץ דלא היו בודקין המים להבא אלא לאותו בועל ולא כשנטמאת עם בועל אחר יע"ש ודבר זה ניתן ליאמר ומ"ש אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא הכי קאמר מאיש זה ומאיש אחר באותו קינוי שלא נטמאתי ושלא אטמא באותו בועל עצמו שנסתר' השתא עמו ועוד תירץ שאם לא בדקו אות' בשתיה ראשונ' מפני שהיה בידו עון אשר חטא כשעש' תשוב' בנתים יועילו לה המים האחרו' לבודק' וכ"כ בספר אור יקרות בחי' על הרמב"ם דמ"ד ע"ג וגם בזה לא כיוונו יפה שכבר הכריח הרב מ"ל לקמן בפ"ב ה"ח שאין תשו' מועלת לענין מי סוטה ולבר מן דין כבר כתב עוד הרב ז"ל שם בד"ה וראיתי להרא"ש דב"ד היו מזהירין אותו שאם היה יודע שיש בידו עון אשר חטא אין המים בודקים אותה ואין ס' שאם היה יודע שיש בידו עון אשר חטא לא היה משקה אותה בלא הועי' ואין לומר דשמא שכתב אותה שעה שהיה בידו עון שהרי הכריח הרב שם בד"ה אחר שכתבתי דכל ששכח אפי' חטא במזיד המים בודקים את אשתו יע"ש והנכון בזה מה שתי' מוהרימ"ט שלא היתה שונה אלא בשלא גלגל ועמד בשבועתו להבא דאז אין המים בודקים אותה ולפי מה שצדד הרב לקמן פ"ג הל' י"ז שלא היו המים בודקין לבועל אלא לאותו בועל שנסתרה עמו ועל ידו הוא משקה אותה אבל לבועל אחר דלהבא לא היו המים בודקים יע"ש אפשר דלכך היתה שונה לשתו' כדי שיבדקו המים לבועל השני ודוק:

טו

אף ה' נשים ששונאו' זו את זו מעידו' זע"ז לומר שנטמאת כו'. כתב מוהר"י כולי בהגהתו דלפי מה שהעלה הרב מ"ל לעיל פי"ב מה' גרושין די"ו דלדעת רבינו הני נשי למדו לשונם דבר שקר ואין בעדותן עדות כלל והויא לה כאשת איש גמורה ק' אמאי נאמנות הכא לאוסרה על בעלה ולדעת הראב"ד אסורה לבעלה מס' עכ"ל ואחר המחילה איני יודע מה הוא סח דמה שאסורה על בעלה לא מפני עדותן של אלו הוא דבלא"ה כל שאינה שותה אסירא וקיימא מן התורה מקרא דוהיא נטמאה וכמ"ש רבינו בר"פ ה"ב ועדותן של אלו הנשים לא מהני אלא שלא להשקותה מקרא דועד אין בה והו"ל כנשים המוזרות בלבנה וכיוצא שמונעות אותה מלהשקותה וכיון שאין משקין אותה ממילא היא אסורה לבעלה ודוק:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.