שואל ומשיב/ו/כט

שואל ומשיב ‏ ו כט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן כט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין ס"ת שקראו אחד ורצה לסיים ואחר כך אמרו שעוד אינו סיום הפרשה.

הנה מעשה בא לידי שקראו אותי לתורה פ' ויקהל פקודי מחוברים שנת תר"ו ואז הפרשה של הלוי ארוך מאוד כמשפט שני סדרות מחוברות ורצה הקורא לסיים באיזה מקום וכבר לקחתי המפה להניח על הס"ת ולנשק כמנהג ב"י וב"כ גערו בהקורא שעוד לא נשלמה הפרשה ונסתפקתי אם הוה כסילוק וצריך אני לחזור ולברך שנית על התורה שיקרא עוד או לא וטעם הספק דלכאורה כיון דנגמר הקריאה ורציתי להסתלק הוה כמו אמר הב לן ונברך דקי"ל דבשתי' ודאי מסליק נפשי' וצריך לחזור ולברך שנית על השתי' שישתה אחר כך וה"ה כאן כמו בטעה והראה לו במקום שאינו מאותו הקריאה צריך לחזור ולברך ומטעם דאין דעתו לפטור בברכתו רק מה שראה מכ"ש בזה דדעת המברך רק לפטור מה שיקרא לו הקורא וכל שנסתלק הקריאה אין דעתו לפטור בברכתו שנית או דלמא כיון דמה"ד אין צריך לברך רק הפותח וחותם רק משום הנכנסין והיוצאין וכל שכבר בירך הרי כבר עשה כתיקון חז"ל אלא שלפ"ז גם בטעו והראו לו שלא מהקריאה אינו מהראוי לברך שנית זולת בפתיחה והרי בכל השבעה קרואים צריך לחזור ולברך ומטעם דכיון שכבר תקנו שוב כל אחד מהקרואים לא נפטר בפותח וחותם וה"ה בזה. אמנם נראה דלא מקרי סילוק בזה דמה שיסתלק במחשבתו ולא אמר כלום שרוצה להסתלק לא מקרי סילוק ושאני בהב לן ונברך דזה נסתלק בהדיא ע"י דיבור וגם זה לענין שתי' ולא באכילה ואם כן בס"ת דודאי דעתו על כל מה ששייך לקריאתו וכל שהחזירו להקורא שעוד לא נשלם הפרשה כפי מה שנרשם בחומשים אין דעתו להסתלק והוה כמו אתכא דבי ר"ג קסמכינן וגם יש בזה גם כן חשש להנכנסין ויוצאין ויראו שלא בירך לאחרי' ומברך שתי ברכות לפני' ויטעו ולא יבינו הטעם ע"כ אפשר מוטב דלא יברך וספק ברכות לקולא כנלפע"ד וצ"ע בספרים ולפע"ד נראה עוד דמה שמכוון המברך לא אכפת לן דכיון שהוא מברך רק ע"ז מה שיקרא לו המקרא דכעת אין המברך קורא בעצמו וא"כ מה לנו בכוונת המברך וז"ב לפע"ד דהכל הולך אחר הקורא ולפע"ד נראה גם להיפך באם טעה הקורא וסבר שצריך לקרות ששי עד"מ ובאמת עמד בחמישי וכדומה דלא אכפת לן דהא המברך לא נתכוון לברך רק על מה שיקרא הקורא מה שצריך לקרות וא"כ מה לו להמברך בטעות הקורא וגם הקורא בעצמו נתכוין לקרות מה שצריך רק שטעה בפרשיות וסבר דעומד בששי והוא בחמישי וא"כ מה לנו בטעות בדעת הקורא דאף אם התחיל לקרות בטעות לא אכפת לן כיון דעיקר כוונת הקורא על מה שיקרהו המקרא במה שצריך לקרות ולא במה שטעה בקריאתו כנלפע"ד אבל מדברי הפוסקים לא נראה חילוק הלז. ובזה נלפע"ד מ"ש התשב"ץ והובא בב"י סי' רפ"ב באו"ח דאין להוסיף על שבעה קרואים כיון דבזמן הקודם הי' ראשון מברך והאחרון מברך לאחריו ועכשיו כלם מברכים א"כ הוה לי' גורם ברכה שא"צ ע"ש ואני אומר דאפשר בכה"ג לא מקרי ברכה שא"צ דבשלמא בזמן הש"ס דהראשון היו מברך לפני' והי' בדעתו לפטור כל הקרואים והאחרון מברך לאחרי' נלפע"ד דלכך הי' אסור להוסיף על שבעה קרואים דיותר מזה אין לו קצבה ולא סליקא אדעתי' למפטר בברכתו אבל עכשיו שכל אחד מברך בפ"ע ואחד קורא א"כ זה המברך אין דעתו בברכתו רק על אותו ענין קריאה שיקרא לו המקרא וא"כ שוב כל שלא קראו לו יותר הרי שפיר בירך לפני' ולאחרי' וכן האחר ומה גורם ברכה שא"צ שייך בזה הא עוד לא נשלם הקריאה והוא צריך לקרות כל הסדרא וא"ל שהי' יכול לעשות שיקרא כל הסדרא בשבעה קרואים ולא יצטרך להוסיף דז"א דבכה"ג כבר נחלקו הפוסקים אי מקרי ברכה שא"צ ועיין בשו"ת ר"מ גלאנטי סי' ל"א הובא במ"א סי' רט"ו דבשבת לפי שצריך להשלים מאה ברכות יכול לצות שלא יביאו לפניו הפירות כלם בבת אחת ויצטרך להביא שנית וא"כ ה"ה די"ל דכל דצריך לקרות לאנשים שהם רוצים ג"כ להתכבד בכבוד תורה ולקרות וגם בזה ישלים מאה ברכות כמבואר במ"א סי' מ"ו בהחשבון הברכות אם כן יוכל למנוע מלקרות כל הסדרא כדי שיקראו עוד אנשים רבים בתורה ואולי התשב"ץ אזל בשטת הפוסקים דאף בכהאי גוונא אסור לגרום ברכה שאינה צריכה ועיין במ"א שם ובסי' רי"ב שהאריך בזה אבל עכ"פ אין תפיסה על מנהגנו שיש לו על מה לסמוך ועיין במגן גבורים שם ושם שבררנו דבכה"ג ליכא משום ברכה שא"צ ע"ש וראיתי בישועת יעקב סי' רפ"ב שם שכתב דהתשב"ץ לא ראה דברי התוס' במגילה דף כ"ג שכתבו דלכך בשבת אין המפטיר עולה למנין שבעה דכיון דיש ספק בזה והרי מותר להוסיף והרי גם בזה"ז אין המפטיר עולה למנין שבעה ואם כן שוב יקשה דהו"ל מוסיף ברכה שא"צ וע"כ דלא כתשב"ץ ולפמ"ש א"ש דהרי כבר כתבתי דסברת התשב"ץ דאף בכה"ג הוה לי' מוסיף ברכה שא"צ וגורם לברכה שא"צ אם כן זה דוקא כשגורם בודאי לברכה שא"צ אבל במקום שיש ספק בדין אם המפטיר עולה פשיטא דבכהאי גוונא ליכא משום גורם ברכה שא"צ ל"מ לשטת התוס' דברכה שא"צ אינו רק דרבנן ועמ"א סי' רט"ו שם א"כ פשיטא דבמקום ספק לא אכפת לן ואף לשטת הרמב"ם מכל מקום בכה"ג דעושה לצאת ידי ספק והוא מברך על קריאת התורה פשיטא דבכה"ג לית בי' חשש משום שנושא ש"ש לבטלה דבאמת אינו לבטלה ואדרבא יוצא ידי שמים ועושה מספק ברכה וז"ב כשמש ואין סתירה על התשב"ץ מזה אבל מ"מ אין על מנהגנו שום תפיסה וכמ"ש ודו"ק ועיין בט"ז סימן ק"מ ס"ק מ"ו. ודרך אגב אזכיר בהא דאמרו ביומא דף ע' משום ברכה שא"צ ותמהו כלם דאיך שייך ברכה שא"צ והא הם גופין מחולקין וצריך לקרות אך בעשור ואיך נקרא ברכה שא"צ ובשו"ת רמ"ע מפאנו סי' נ"ט הרגיש בזה ונדחק ועיין במ"ג סי' כ"ה וסימן מ"ו וסי' קמ"ג שהארכנו בזה אך לפע"ד נראה דבאמת הקשו בש"ס שם דנגלול ס"ת ואמרו דאין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד הציבור ולפ"ז כיון דאינו רק משום כבוד הציבור ובכה"ג שמה"ד הי' יכול לגלול ולא נצטרך לחזור ולברך הוה משום ברכה שא"צ. אברא דלכאורה גוף הגלילה בס"ת יהיה הפסקה ויצטרך לברך ושוב אין כאן משום ברכה שא"צ אמנם לפע"ד זה לא מקרי הפסקה כל שגולל ממקום למקום ל"ש הפסקה כל שהס"ת לפניו פתוח ואינו רק גולל ממקום למקום. ובזה מיושב היטב דברי הב"ח סימן רע"ט ביו"ד שהקשה על הש"ע דהגלילה הוה הפסק ותמה הט"ז שם דא"כ מה אמרו שם לפי שאין גוללין ס"ת בציבור ת"ל דכל שיגלול יהיה ברכה שא"צ דהגלילה הוה הפסק ולפמ"ש א"ש דמה ענין גלילה זו לזו ש"ה דהוה הגלילה ממקום למקום משא"כ בנדון הש"ע דגולל הראשונה לגמרי ואין לך סילוק והפסק גדול מזה וז"ב ופשוט. ועכ"פ כשמביא אחרת שוב הוה ברכה שא"צ דהא דבאמת הי' יכולים לגלול ממקום למקום ורק דמשום כבוד הציבור הוא דעשו כן ובזה הוה ברכה שא"צ וכ"כ האו"ח הובא בב"י סי' קמ"ד ביום שיש שני ס"ת מותר לגלול ממקום למקום וידחה כבוד הציבור מלקרא ע"פ ע"ש אם כן עכ"פ הוה ברכה שא"צ כנלע"ד. אמנם אי קשיא הא קשיא דהא אמרו בב"ב דס"ת של עזרא הי' נגלל לתחלתו ע"ש בדף י"ד ע"ב ופירש"י דלא הי' לו רק עמוד אחד וגולל מתחלתו לסופו וזה הס"ת שהי' קורא הכה"ג וכמ"ש רש"י שם ואם כן היה צריך לגלול הס"ת מתחלתו לסופו א"כ ל"ש כאן משום כבוד הציבור דכשהגיע לעשור שבחומש הפקודים הי' לו להיות נשאר שם עומד פתוח ושוב לא צריך כבוד הציבור דב"כ וב"כ הי' הציבור צריכין להמתין עד שגללו הס"ת והיא קושיא נפלאה וצ"ל דמזה ראיה למ"ש התוס' בדף י"ג שם ד"ה עושה דהפירוש להיפך דהי' לו עמוד בסופו וגוללו מסופו לתחלתו דשוב לא היה יכול לגוללו ממקום למקום מפני כבוד הציבור הן אמת כיון דהקריאה הי' בס"ת של עזרא וזהו כתבו משה רבינו כמ"ש רש"י וא"כ מ"ק נייתי ס"ת אחרינא דאפשר דרצו לקרות דוקא בס"ת זה אמנם ל"ק דכיון דקראו ע"פ טוב יותר לקרוא בס"ת אחר. ובזה נלפע"ד הא דאמרו ביומא שם דכ"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים והוא תימא דמה מקום ביום הזה להראות חזותו של ס"ת וגם הי' צריכין לברך על הקריאה והלא זה הוה ודאי ברכה שא"צ דהא לא היו צריכין כלל לקרות ולמה לא חששו בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת משום דברכה שא"צ כל דהי' קורא בו יכול לברך ולקרות וליכא בזה משום ברכה שא"צ ובפרט כדי להראות חזותו. אמנם גוף החזותא והנוי נלפע"ד דהרי אמרו בב"ב שם דף י"ד ע"א דס"ת נגלל לאמצעותו וכך היו כותבי ספרים שבירושלים עושין א"כ עכ"פ ניכר שהי' נוי לס"ת כן וא"כ כיון שהכהן הי' מוכרח לקרות מהס"ת של עזרא שכתב משה רבינו וזה לא הי' לו רק עמוד אחד שלא הי' יכול לכנוס בארון כמבואר שם א"כ לכך כל אחד הביא ס"ת מביתו שהי' בשני עמודין ונגלל באמצעותו נויו של ס"ת וכך נאה ויפה לו ושפיר מביאין כל אחד ס"ת מביתו ודו"ק היטב. עוד ק"ל דלמה לא קרא כהן אחר בעשור שבחומש הפקודים ואז לא שייך פגם דדוקא גברא חדא בשני ס"ת הוא דשייך פגם ואף דכל עבודות הי' בכה"ג מ"מ כיון דדוקא עבודת היום הי' בכה"ג ושאר כל עבודות הי' יכול להיות בכהן אחר אם כן היה לו לקרות כהן אחר ואפשר לומר משום כבודו של כה"ג להראות דמצוה בכל עבודות בו וגם לפי מה דנחלקו שם אי איל של חומש הפקודים הוא האיל האמור באחרי מות וא"כ שוב אין לו להפסיק ויש לי להאריך דבזה נחלקו רבי יודא ור"ש ועוד נחלקו ר"ע ור"א בענין זה כמבואר שם דף ע' ואין כאן מקום להאריך בזה ודו"ק היטב. ובזה יש לישב ראית המרדכי דבזה הו"ל ברכה שא"צ והביא ראי' מהך דיומא ולפמ"ש אין ראיה. ומ"ש הט"ז להקשות דל"ש ברכה שא"צ בהך דיומא דנימא דמתחלה הי' דעתו על הס"ת השני' ודימה להך דאמת המים הנה באמת זה דחוק דלמה יפטר מברכה בס"ת שני' דמ"ש מס"ת הראשונה ואטו בשבת שמוציאין שני ס"ת יפטור בברכה אחת ולא יצטרך לברך ברכה שני' ומכ"ש מ"ש הט"ז באם נפסל הס"ת דהי' דעתו על ס"ת אחרת הוא תימא דזה לא עלתה על דעתו כלל ועיין במ"ג סי' קמ"ג והנה מבואר דבשני גברי ל"ש פגם ומזה תימא על מ"ש המשפטי שמואל הובא במ"א סימן ס"ט סק"ט דאין לקרות שני פעמים בס"ת אף בשני מנינים והרי כאן לא חשו לזה אברא ששם אינו מבואר שום טעם רק להחזיק המנהג ועיין בנו"ב מהד"ת סימן ט"ו בחלק או"ח. אך לפע"ד הי' נראה דהא"ש יפרש דדוקא באותו מקום שקראו הראשונים יש לחוש והיינו כל שבאו פעם אחרת יש לחוש שיחשבו שהראשונים לא התפללו כהוגן אבל כל שהם אותם אנשים למה יחושו אם יקראו שנים בשני ס"ת והא בס"ת קוראין כמה אנשים ואין לחוש. ובזה י"ל הא דאמר ר"ל משום ברכה שא"צ היינו אם יקראו במקום אחר אותה הפרשה של חומש הפקודים אז בודאי הוה ברכה שא"צ ומיושב קושית הט"ז. והנה בשנת תרט"ז שבת פ' משפטים למנחה נקראתי לס"ת ואחרי קרא א' שלישי בפ' תרומה והי' כתוב ונתתה על ארבע פעמותיו הה"א דונתתה הי' הקו מלמעלה לא הי' רחב כמשפט ה' והי' נראה כמו וא"ו שלא הי' רחב הקו למעלה וע"י הקו למטה שהוא בתוך הה"א הי' נראה כמו גימ"ל לתינוק לא חכים ולא טפש שצויתי להראות לתינוק והי' אחר שכבר קראו כל הפרשה להשלישי ולפע"ד א"צ להוציא אחרת דאף שהי' בתוך השלשה פסוקים של השלישי מ"מ לפע"ד כיון דונתת מצינו כ"פ בתורה בלא הה"א הנוספת ושם תיכף בתורה כתוב ונתת בלי ה"א א"כ אינו רק לתפארת המליצה וכל שקרא עפ"י נקודות הוא מרגיש הה"א בהקריאה ובכה"ג נלפע"ד דכשר אף אם הי' נחסר ה"ה לגמרי מכ"ש כשנכתבה ורק שאינו רחב כ"כ דאף שהתינוק היה טועה מ"מ באמת הי' הה"א ניכרת רק שקצרה ובכה"ג כל דלא הוה שינוי במבטא ונרגשת הה"א במבטא לא פסול כנלפע"ד ועשו"ת הח"ץ ז"ל ס' נ"ד ובמגן גבורים סי' קמ"ו באלף המגן ובפרט דהי' באמת עוד שם יותר מעשרה פסוקים רק שקראוהו לכהן ולוי והישראל לא יהי' קורא רק שלשה פסוקים בכה"ג יש לסמוך על מה שקרא והי' בס"פ ובפרט שנרגש במבטא ולא הוה רק כחסרות ויתרות ודו"ק היטב. שוב מצאתי בשער אפרים שער ו' אות מ"ו שכתב בהדיא דאם כתב נתת במקום בצריך להיות נתתה בה"א אין לפסול ושמחתי מאוד שכוונתי לדעתו בראשית ההשקפה ודו"ק:

והנה מעשה הי' שהי' נמצא כתוב בס"ת מן המים משתיהו דהיינו היו"ד שצ"ל קודם התי"ו כתוב אח"כ ונשאלתי בזה. והנה בשו"ת נו"ב מהדו"ת חלק יו"ד סי' קע"ח דלפירוש מנחם שהביא רש"י דמשיתהו הוא לשון הסרה א"כ אין נ"מ בין הפירוש אפשר דהוה כחסרות ויתרות ויש להסתפק אולי כיון דהנקודות משונות דמשיתהו המ"ם בשו"א ושי"ן בחירק אבל משתיהו המ"ם בפת"ח והשי"ן בשו"א אולי בכה"ג מקרי שינוי ע"ש שכתב כיון דגם במשתיהו יוכל לקרות המ"ם בשו"א ושי"ן בחיר"ק אפשר דאינו שינוי ובכלל חסרות ויתרות הוא ע"ש ולא כתב שום ראי' ולפע"ד הדבר מפורש בהדיא דהנה בפ' דברים כ"ד כתוב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו ובד"ה ב' כ"ה כתוב ואת בניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה אשר צוה ד' לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כי איש בחטאו ימותו והנה באמת בתורה כתיב יומתו שני פעמים והיינו הוא"ו קודם המ"ם וגם הוא"ו במלאפום וה"מ בשו"א ולבסוף כתוב ג"כ הוא"ו במלאפו"ם והמ"ם בקמ"ץ ושם כתוב הוא"ו אחר המ"ם והיו"ד בק"מץ וא"כ יש הרבה שינוים בנקודות ומ"מ העיד הכתוב כי כן כתוב בתורה אלמא דאין קפידא וזה בכלל חסרות ויתרות אף דא"א לקרות הוא"ו אחר המ"ם כמו שהי' צריך לכתוב הוא"ו קודם וע"כ דמה שקודם ומאוחר אין קפידא ואין מוקדם ומאוחר באותו תיבה בתורה והנקודות לא נכתבו בתורה אף שנמסרה הל"מ מכל מקום אין קפידא מזה ועל כל פנים אם נמצא כתוב בתורה לא ימותו כמו שכתבתי בזה אין קפידא. והנה שאל אותי תלמידי החריף מוהר"ר מענדיל בודק הא בתורה לא כתוב תיבת כי וכאן יש שינוי הוספת תיבת כי והכי גם זה בכלל חסרות ויתרות והשבתי דהדבר ברור דכוונה עמוקה יש בזה דהנה הכתוב אומר ואת בניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה והיא תימא דדרשת חז"ל היא דלא יומתו אבות על בנים היינו בעדות בנים ולא בעון בנים וכבר העיר בזה בספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין פי"ג והביא מכאן ראי' שאין מקרא יוצא מידי פשוטו אף שנדרש בענין אחר ע"ש ולפע"ד יש לפרש בזה מ"ש כי ככתוב בתורה בספר משה היינו כמ"ש בספר אף שהדרש הוא בע"א אבל המקרא כפשוטו וכפי מ"ש הוא כן. אמנם באמת כל זה אינו נוח לי ובמגלת אסתר בשורש ב' דף י"ח דפוס בארדיטשוב כתב כי חז"ל כוונו שלא ע"ז בלבד יורה הכתוב דהיינו בעון בנים דהא כבר כתיב איש בחטאו ימותו רק שמורה ע"ז וע"ז ע"ש ובזה מישב מה דפריך ביבמות ע"ט והכתיב לא יומתו אבות על בנים ותפס כפשטת המקרא וזה תמוה דהא הש"ס פריך ובנים בעון אבות לא והכתיב פוקד ולדבריו אין קושיא כלל. אמנם העיקר בזה כמ"ש המהרש"א ביבמות בח"א דחז"ל כוונו לסיפא דקרא איש בחטאו ימותו שזה ודאי מורה שאין לענוש בנים בעון אבותם ודו"ק ולפ"ז נלפע"ד ברור דלזה נתכוין הכותב דברי הימים שרצה לתת טעם שלכך לא המית הבנים לפי שכתוב לא יומתו אבות על בנים ולזה רצה לחדש דאף דקרא קאי על עדות בנים מ"מ הרי כתוב איש בחטאו ימותו והיינו שהטעים לנו וכתב כי איש בחטאו ימותו והיינו שזה הכותב הוסיף תיבת כי שהבין לנו שאיש בחטאו ימותו היינו שלילה שלא יומת איש אחר רק בחטאו יומת כל אחד ודו"ק היטב כי זה כוון אמת לפע"ד. והנה הרב החריף מוה' שלמה בהמנוח הגאון מוהר"ץ חיות ז"ל בהראותי זאת אמר כי נמצא בנחמי' י"ג כעין זה ושם כתוב בקהל אלקים ובתורה כתיב בקהל ד' אבל אין זה קשיא דשם לא רצה להגיד כפי מ"ש בתורה רק הענין אשר כתוב אבל כאן כתוב כי ככתוב בתורה בספר משה אשר צוה ד' לאמר והרי זה מעתיק לשון התורה ממש וזה תימא. והנה זמן רב אח"כ מצאתי ברמב"ן על התורה סוף פ' בחוקתי בפסוק כל חרם אשר יחרם כתב בזה"ל ולדעת רבותינו ז"ל יתכן שיהי' הכתוב הזה כולל דברים רבים כמו לא תאכלו על הדם וכמו לא יומתו אבות על בנים שהן דורשין אותו בפסול עדות הקרבות והכתוב אומר בו עוד רק את בניהם לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ד' לאמר לא יומתו וכו' והנה הרמב"ן הבין שהפסוק כולל שני הדרשות אבל הוא תמוה דמלבד דאין ראי' די"ל דסמך על סוף הכתוב איש בחטאו יומתו כמ"ש המהרש"א וכן כתבו התוס' בע"ז דף ל"ז אף גם דבסנהדרין פריך הש"ס ובנים בעון אבותם לא וכו' ולדברי הרמב"ן ל"ק כלל כמ"ש הרמב"ן שכולל שניהם וצ"ע. והנה בשנת תרט"ז ב' נשא הגיעני תשובה מניקלשפורג מהרב מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י וחקר במה שהוגד לו בשם הגאון המובהק מוה' מרדכי בנעט ז"ל כשהי' מזדמן שבבה"כ לא הי' לוי בעת הקריאה הי' פוסק שיצא הכהן מבה"כ כדי שלא יצטרך הכהן לברך ב' פעמים ומעל' כתב סמך ממ"ש בש"ע סי' קל"ה ס"ח כהן שקרא ראשון משמע הא לכתחלה אינו ראוי וכן משמע מספר מקור ברוך שפסק דאם אין לוי בבהכ"נ כהן שקרא ראשון אם ידע שיצטרך לעלות במקום לוי גם כן אין צריך לברך שנית ומ"מ טוב שיאמר הברכה שנית ויברך בשכמל"ו אחר הברכה השני' ומשמע דיש חשש ברכה לבטלה וע"כ אין ראוי לכתחלה לעשות כן וכ' שת"ח א' פקפק ע"ז ממה דאמרו בגיטין כ"ט נקטינן אם אין שם לוי קורא כהן משמע שלא אבד זכותו ואני תמה ע"ז דמה מוכיח מזה דשם מיירי אם יקרא כהן שנית ואם כן מיירי גם כן שלא ידעו בשעת הקריאה שאין שם לוי ושפיר קמ"ל דקורא כהן שנית וז"ב ופשוט ול"מ לפי הס"ד דכהן אחר קורא בודאי ל"ק דאין כאן שתי ברכות באדם אחד ואף לפי המסקנא דכהן אחד מיירי מכל מקום קמ"ל דאין כאן משום ברכה לבטלה וגם קאי על מה דאמר למעלה דאם אין שם כהן נתפרדה החבילה וע"ז קמ"ל דאם אין שם לוי כהן קורא. אך מה שאני תמה על הגאון ז"ל הוא דמדברי התוס' בר"ה דף ל"ג ד"ה הא משמע להיפך שהרי כתבו ראי' דברכת התורה לא נתקנה בשביל תלמוד תורה שהרי אם אין שם לוי כהן יקרא במקום לוי ומברך ובשו"ת מקור ברוך מוכיח מזה שאפילו בידע שהוא יעלה אחר כך יצטרך לברך שנית דאל"כ אין ראי' משם דדלמא שאני התם דאסח דעתי' מזה שלא ידע שיצטרך לברך שנית וע"כ מיירי שידע ע"ש ולפ"ז למה לא יצא הכהן לחוץ דא"ל דהעולם לא ידעו רק הכהן בעצמו ולא ידע הדין דכ"ז דוחק וע"כ שלא אכפת לן בזה וגם מהטעם שכתבו התוס' דלא קאי על לימוד התורה רק על הקריאה א"כ שוב לא מקרי ברכה לבטלה כיון דצריך להיות שבעה קרואים וצריך לעלות שנית ולמה לא יברך על אותו הקריאה שנית ואף די"ל דהתוס' לשטתיה דסבירא לי' שם דבדרך ברכה אינו עובר בל"ת ואינו רק אסמכתא בעלמא אבל להרמב"ם דל"ת דאורייתא הוא אפשר דאסור מיהו באמת לא קי"ל כן וגם לפי הטעם של התוס' דלא קאי על לימוד דאין לחלק בזה אמנם מה דמבואר בש"ע דוקא בדיעבד לפע"ד י"ל דלכתחלה אינו נכון מפני הנכנסין והיוצאי' שכשרואים שהכהן קורא לא ידעו שקרא שנית רק שיחשבו שנמשך הקריאה של הכהן עד עכשיו ויבצר להם משבעה ודו"ק. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש במה שבזמן המשנה הפותח מברך והאחרון מברך והאידנא תקנו שכ"א יברך מפני הנכנסין והיוצאים ומעל' נתקשה בזה לשטת הרמב"ם דברכה שא"צ ל"ת הוא דאורייתא איך תקנו ברכות לבטלות הרבה בשביל חשש דהנכנסין ויוצאין ולפע"ד נראה דהנה גוף הענין של הנכנסין ויוצאין נלפע"ד בדרך אחר דהנה באמת מה דבזמן המשנה ברכו רק תחלה ואחרון הוא משום דהאחרים נתכוונו לצאת בברכתם וכן מצאתי במג"א סי' ק"מ ס"ק ב' שכ"כ והנני יוסיף דלפמ"ש התוס' דעיקר הברכה הוא רק בשביל חיוב הקריאה וא"כ כיון שידעו שיהי' שבעה קרואים וכל אחד לא ידע אולי זה או זה לכך נתכוונו כלם לצאת בברכתו. והנה אמרו ועוזבי ד' יכלו זה המניח ס"ת פתוח ויוצא ואף בין גברא לגברא דוקא לצורך גדול הוא דמותר לצאת ועיין מ"א סי' קמ"ו בשם סדר היום וא"כ כיון שבזמן המשנה היו נזהרים בזה א"כ כ"א נתכוין לצאת אבל לאח"כ שהי' הרבה נכנסין ויוצאין שוב לא יצאו בברכתו של הראשון א"כ תקנו שכל אחד לא יתכוין לצאת בברכתו של הראשון ובכה"ג ליכא משום ברכה לבטלה דאף שיכול לפטור עצמו כ"ז שלא פטר עצמו לית בי' משום ברכה לבטלה כמ"ש המג"א סי' רי"ב בשם המהר"ם גלאנטי וכיון שהי' מכשולות רבות בזה שלפעמים לא הי' בעת ההיא ולא יצא וא"כ לא ברך לפני' ולאחרי' ע"כ תקנו שכלם לא יתכוונו לצאת וא"כ לק"מ. ובזה גם דברי המקור ברוך נדחים דאף שמברך פעם שנית כל שלא רצה לפטור עצמו ליכא משום ברכה לבטלה וכמ"ש ודו"ק. ומה שנסתפק אם מצי הישראל לבטל מצות עשה דוקדשתו במה שמכבד הכהן בהוצאה והכנסה ממילא מבין הכהן ויוצא לחוץ הנה יפה כתב דאינו רק אסמכתא בעלמא ולא אכפת לן בזה ואני מוסיף דכל דזה קנה המצות ומכבד למי שהוא נכבד בעיניו לית בי' משום קורא ראשון כמ"ש המהרי"ק סי' ט' דאף לצאת אינו צריך כמ"ש הב"י רק שטוב לצאת כמבואר סי' קל"ה ס"ב. ובמ"ש למעלה בענין ברכה שא"צ והנכנסים והיוצאים אמרתי בזה דהנה המ"א סי' רפ"ב הביא דאין להוסיף על מנין הקרואים משום חשש ברכה שא"צ והט"ז כ' דמכל הפוסקים לא משמע כן וע"ז כ' בישועות יעקב שם דמדברי התוס' במגלה כ"ג משמע גם כן דלא כהתשב"ץ וכתבתי בחדושי די"ל דתלוי אי ברכה שא"צ היא מה"ת ואף בדרך ברכה ושטת התוס' דליכא חשש וא"כ מש"ה רשאי להוסיף מה שאין כן לשטת הרמב"ם ואפשר דהתשב"ץ ס"ל כהרמב"ם אמנם לפמ"ש כעת בלא"ה נדחים דברי התשב"ץ דהא כל שאינו מתכוין לצאת ל"ש ברכה לבטלה ויש להמתיק הדברים דבאמת כל שאינן מוסיפים על שבע יוכלו הקרואים לכוון לצאת בברכת הראשון דהא שבעה קרואים מוכרח להיות אבל יתר על שבעה דלפעמים מוסיפים ולפעמים אינם מוסיפים א"כ אחר השבעה בודאי לא יתכוונו לצאת שוב אין כאן ברכה לבטלה ומש"ה יכולין להוסיף ודו"ק היטב.

והנה נשאלתי מתלמידי החתן כמר גרשון קארצר נ"י איך הדין אם אחר גמר המצוה אם מברך אם לאו ורצה לפשוט מהך דכיסוי דכת' הבה"ג דהוא גמר מצוה של שחיטה והשבתי דל"ד דשם הענינים חלוקים דשחיטה וכיסוי תרי מילי ננהו מה שאין כן במצוה אחת ותדע דבמנחות דף מ"ב מבואר דכל מידי דגמר הוא המצוה מברכינן עליו והרי מברכין על תפלין אף שהיא רק גמר מצוה דעשי' וע"כ משום דהן פעולות חלוקות אבל במצוה אחת לא נשמע מזה. והנה בזמן המשנה זה הפותח והאחרון מברכין הרי דמברך המתחיל והגומר וגם משם אין ראי' דשם עניני הקריאה חלוקים וכמ"ש התוס' בד"ה הנ"ל וע"ש במי שנשתתק באמצע דהאחרון א"צ לברך וכן בנשתתק באמצע המגלה רק דמתחיל ממקום שפסק ועט"ז סי' ק"מ ס"ק א' דרך כלל נלפע"ד דאם הגומר שמע מהמתחיל ודאי אינו מברך אבל אם לא שמע נלפע"ד דמברך הגומר גם כן וממילה ופריעה ודאי אין ראי' דאף דמל ולא פרע כאלו לא מל משום דשם הם ענינים חלוקים ובודאי אם לא שמע הפורע מהמברך ודאי מברך לעצמו.

והנה הנו"ב מהדו"ב חלק או"ח ס"י כ' ראי' דאם טעו וקראו במקום כהן והי' הכהן בבהכ"נ דאף על פי כן עולה למנין דלא כפר"ח ממ"ש בחולין פ"ז בתוס' שם דאם אחד עמד במקום כהן דאינו חייב לשלם משום דמה דכהן צריך לקרות ראשון אינו רק אסמכתא בעלמא ואם איתא כיון דלא עלה למנין א"כ מה אכפת לו לכהן הא הוא יעלה שנית ולק"מ דמשכחת לה שאז בשעה שחטף לא הי' רק כהן אחד ואחר כך באו כהנים רבים לבהכ"נ ונמצא דגזלו שהרי יוכל כהן אחר לעלות ואז לא הי' רק כהן הלז ושפיר הפסידו ולכך הוצרכו לומר דלא הוה רק אסמכתא בעלמא ודו"ק.

והנה בשנת תרי"ז ש"ק פ' תבא ט"ז אלול נקראתי במקום כהן וכשהגיע בפ' סמוך לפרשה הי' בשם הוי' הה"א הראשונה הי' דל"ת גמורה וצוויתי שלא לקרות יותר וברכתי ברכה אחרונה והטעם אף דאין מפסיקין בפ' סמוך לפרשה וגם באמצע פסוק אמנם אמרתי דהטעם הוא דאנו קורין הטעות בע"פ והוה כאלו נכתב כהוגן ולפ"ז זה בשאר תיבות אבל כאן בשם הוי' שאנו קורין אדנ"י וא"כ בע"פ אנו קורין השם אדני ובאמת הוא שם הוי' ומה אנו מועילין במה שאנו קורין ע"פ הלא בלא"ה אנו קורין ע"פ והכתיבה מ"מ צ"ל שם הוי' וכן נלפע"ד בקריין ולא כתובין כגון ישגלנה ישכבנה וכדומה בזה אם יהי' טעות לא יועיל מה שנקרא ע"פ דהא אין כתוב כהוגן ואנן בעינן קריין וכתובין ודו"ק.

והנה בשנת תרח"י ער"ח אדר שבת שקלים הוציאו שני ס"ת וקראו בס"ת הראשון סדרא דיומא ונמצא בפסוק ובשר בשדה הי' הב' כמין ב' גמור ועל ראש הב' הוא נמשך קו והנה נדמה ללמ"ד ולא הי' לי רק שני ס"ת ולא רציתי לסלק הספר כי לא הי' לי ס"ת אחר רק אותו שנגלל על שקלים ואהי' מוכרח לגלול על סדרא ואחר כך יהי' נגלל על פ' שקלים ובאמת אין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד הציבור וסמכתי על הב"ח שמתיר באות אחד שנדבק הואיל וראוי לגררו כנלפע"ד.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף