שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/יג: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (מערכת העביר את הדף שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/יד לשם שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/יג בלי להשאיר הפניה) |
(טיפול כללי) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{ | {{מרכז|'''שאלה'''}} | ||
אם יוכל איש ישראל ללכת אצל טבח ביום־טוב לומר לו תן לי מצה אתח או מנות שתים בשר והטבח גוי מעצמו רוצה לשקול המנה או המנות לראות כמה הוא נותן ביד האיש ישראל ולהודיע אליו אחר יום־טוב כמה חייב אליו, או נאמר שיש שום צד איסור מחמת השקל אשר עשה הגוי. יורינו מורה צדק דין אמת. | |||
''' | {{מרכז|'''תשובה'''}} | ||
''' | '''נראה''' בעיני דאין כאן צד איסור והטעם שהשקל רוצה לומר לשקול הבשר אפילו ישראל עצמו אינו אלא איסורא בעלמא דהוי מעשה חול. ואם־כן כיון שהגוי שוקל מעצמו הבשר ובאותו מעשה אין לו לישראל הנאה ביום־טוב, אם־כן אין לחוש, שהרי מתניתין פרק אין צדין {{ממ|[[בבלי/ביצה/כח/ב|ביצה כח:]]}} לא קאמר אלא לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר כו' ובנידון־דנן איהו לא אמר אלא תן לי חלק, אם הגוי שוקל לעצמו הוא שוקל. וכי תימא הרי מתניתין פרק כל כתבי {{ממ|[[בבלי/שבת/קכב/א|שבת קכב.]]}} נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור, הא קמן דבשביל ישראל אסור, ובנידון־דנן נראה דבשביל ישראל קעביד, דהתם לא אמרינן אלא שעושנ מלאכה ומאותה מלאכה מתהנה ישראל בו ביום ואפילו־הכי כשהגוי עושה בשבילו יכול ישראל להתהנות בו ביום וכדאמרינן {{ממ|[[בבלי/שבת/קכב/ב|שם קכב:]]}} שמואל איקלע לבי אביתורן{{הערה|לפנינו: אבין תורן. ובהלכות גדולות {{ממ|[[הלכות גדולות/שבת/טז|הלכות שבת פט"ז]]}}: אבי תורן.}} אתא ההוא גוי וקא מדליק שרגא אהדרינהו שמואל לאפיה כיון דחזא דאייתי שטרי וקרי בהו אמר אדעתיה דנפשיה קא מדליק הדר אהדרינהו לאפיה ביה שרגא. ע"כ. והדברים קל־וחומר, התם דהוי מלאכה דאורייתא ואפילו הכי כיון שראה כוונת הגוי היה לתועלתו של גוי חזר שמואל לאפיה ונהנה מן המלאכה עצמה, בנידון־דנן דהוי אפילו לישראל איסור קל מאד והגוי עושה להנאת עצמו וישראל אינו נהנה ביום־טוב מפועל המשקל, פשיטא דליכא צד איסור. | ||
הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה: | |||
<noinclude>{{שולי הגליון}} | |||
{{ | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
{{ | |||
גרסה מ־16:16, 12 באפריל 2024
|
< הקודם · הבא > |
אם יוכל איש ישראל ללכת אצל טבח ביום־טוב לומר לו תן לי מצה אתח או מנות שתים בשר והטבח גוי מעצמו רוצה לשקול המנה או המנות לראות כמה הוא נותן ביד האיש ישראל ולהודיע אליו אחר יום־טוב כמה חייב אליו, או נאמר שיש שום צד איסור מחמת השקל אשר עשה הגוי. יורינו מורה צדק דין אמת.
נראה בעיני דאין כאן צד איסור והטעם שהשקל רוצה לומר לשקול הבשר אפילו ישראל עצמו אינו אלא איסורא בעלמא דהוי מעשה חול. ואם־כן כיון שהגוי שוקל מעצמו הבשר ובאותו מעשה אין לו לישראל הנאה ביום־טוב, אם־כן אין לחוש, שהרי מתניתין פרק אין צדין (ביצה כח:) לא קאמר אלא לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר כו' ובנידון־דנן איהו לא אמר אלא תן לי חלק, אם הגוי שוקל לעצמו הוא שוקל. וכי תימא הרי מתניתין פרק כל כתבי (שבת קכב.) נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור, הא קמן דבשביל ישראל אסור, ובנידון־דנן נראה דבשביל ישראל קעביד, דהתם לא אמרינן אלא שעושנ מלאכה ומאותה מלאכה מתהנה ישראל בו ביום ואפילו־הכי כשהגוי עושה בשבילו יכול ישראל להתהנות בו ביום וכדאמרינן (שם קכב:) שמואל איקלע לבי אביתורן[1] אתא ההוא גוי וקא מדליק שרגא אהדרינהו שמואל לאפיה כיון דחזא דאייתי שטרי וקרי בהו אמר אדעתיה דנפשיה קא מדליק הדר אהדרינהו לאפיה ביה שרגא. ע"כ. והדברים קל־וחומר, התם דהוי מלאכה דאורייתא ואפילו הכי כיון שראה כוונת הגוי היה לתועלתו של גוי חזר שמואל לאפיה ונהנה מן המלאכה עצמה, בנידון־דנן דהוי אפילו לישראל איסור קל מאד והגוי עושה להנאת עצמו וישראל אינו נהנה ביום־טוב מפועל המשקל, פשיטא דליכא צד איסור.
הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
- ↑ לפנינו: אבין תורן. ובהלכות גדולות (הלכות שבת פט"ז): אבי תורן.