שו"ת חתם סופר/א/קצו: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־01:49, 13 במרץ 2022

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט ושמחת פורים לה"ה ידידי ורב חביבי תלמידי הרבני המופלג מו"ה אליעזר נ"י ולחתנו ה"ה הרב המופלא החרוץ ושנון מו"ה משה ליב נ"י:

לעשות רצונם חפצתי והנה היא לוטה פה כי לא ידעתי מקום לשנוח לשם כי אין לי שם שום מכיר גם אדרעס לא ידעתי ע"כ מידכם יהיה זאת לכם וגם ה' יתן הטוב וארשינו יתנו יבולה:

על דברת הפר"ח (או"ח סי' תרצ"ה) שפקפק על הרמ"א שפסק בהגה"ה (שם ס"ד) שאם שלח מנות לריעו ולא אבה לקבל כי מחל לו יצא ידי חובתו. וכתב הפר"ח לא ידעתי מניין לו זה. הנה בספר קרבן נתנאל פ"ק דמגילה (סי' ז' ס"ק ט') השיב על פר"ח מש"ס נדרים (ס"ג ע"ב) דיכול להתיר נדרו שלא עפ"י חכם לומר הריני כאלו התקבלתי ע"ש. וה"נ דכוותי'. וצדקו דברי רמ"א.

ואני אומר לא עיין הגאון במ"ש הר"ן (שם כ"ד ע"א) בשם הירושלמי דמיירי בסתם ופליגי ר"מ ורבנן אי כוונת הנותן לכבוד עצמו או לכבוד המקבל. אבל אי כוונת הנותן לכבוד עצמו לא מהני באומרו הריני כאלו התקבלתי. וא"כ יפה כתב פר"ח מנ"ל לרמ"א דכוונת מתקני משלוח מנות, היינו מרדכי ובית דינו, אי היתה לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו.

והנה ראיתי בזה ב' טעמים בתרומת הדשן (סי' קי"א) כ' כדי שיהיה הרווחה לבעלי שמחות אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו ע"ש. וי"ל אפי' אית לי' טובא מ"מ תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו כבסוף מס' תענית (כו:). וא"כ כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אינו במחילתו כלום אלא אפילו אית ליה מ"מ לא ימחול משום שלא לבייש אך בספר מנות הלוי (אסתר ט יט) כתב בשם ראשית להרבות השלום והריעות היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד. פי' במקום שראוי להיות עם א' הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת. לכן תקנו משלוח מנות. א"כ י"ל כיון ששלח והראה חבתו אעפ"י שזה מוחל לו כבר יצא יד"ח. ויפה כתב פר"ח מנ"ל למהר"י ברי"ן ולרמ"א שכתב משמו להכריע בזה:

והנה עוד כתב רמ"א אשה חייבת בשלוח מנות כאיש. וגם ע"ז כתבו פר"ח ומהריק"ש מנ"ל האי הא כתיב איש אל רעהו ולא אשה. ובתשו' שבות יעקב (ח"א סי' מ"א) כתב כדאמרי' בקידושין (ל:) איש אמו ואביו תיראו כשהוא אומר תיראו הרי שניהם אמורים ומ"ט נאמר איש שהאיש סיפוק בידו לעשות ולא האשה. וא"כ ה"נ הא כתיב קימו וקבלו לשון רבים א' האיש וא' האשה ולמה נאמר איש אל רעהו שהאיש סיפק בידו.

והנה מ"ש קימו וקבלו הוא לשון רבים לא נ"ל. דהאי איהודים קאי שכלל היהודים קבלו לעשות אשר החלו ובכלל זה משלוח מנות איש ולאשה. אבל לא היה צריך לזה דבלא"ה יפה כתב קרבן נתנאל דהשוה אשה לאיש במצות פורים שהן היו באותו הנס ורק איש כתיב ולזה י"ל אשה אין סיפוק בידה לעשות.

אך בספר ברכי יוסף (שם ס"ק ח) הקשה ע"ז דתוספת פ"ק דקידושין אע"ג דמן התורה מעשי ידיה לעצמה ושפיר סיפק בידה מ"מ לא שכיחא אצל אביה אלא אצל בעלה. וזה לא שייך הכא גבי משלוח מנות ע"ש. ולכאורה קושיא גדולה היא. אלא י"ל מטעם אחר כיון שמזונות אשה על בעלה מן התורה להרמב"ם. ועיי' רמב"ן פ' משפטים. נמצא לפ"ז היא סמוכה על שולחן אחרים מסתמא ומשו"ה כתיב איש. אבל אם אינה סמוכה כגון אלמנה חייבת כנ"ל. אך זה תליא בספיקא דמג"א (שם ס"ק יב) ותלי' בפי' הש"ס דמיחלפי סעודת פורים אי טעמא משום דכל הסומך על שולחן אחרים פטור משלוח מנות. ונ"ל דתלי' בהנ"ל אי הטעם למלאות חסרון סעודתו של חברו כיון שהוא עצמו סמוך על שולחן אחרים פטור מזה ואי טעמא משום אהבת רעים גם הסומך על שולחן אחר חייב:

אלא לפ"ז סתר רמ"א עצמו דמה שמחייב אשה ע"כ ס"ל הסומך על שולחן אחרים פטור דהטעם משום למלאות חסרון סעודת של חברו וא"כ איך פסק אם מחל לו פטור הא לזה הטעם לא מהני מחילה ונמצא מזכה שטרא לבי תרי:

ואיידי דאיירי התם בפר"ח הקשה על רבינו אפרים שבהרז"ה פ"ק דמגילה דמייתי לפסק האי דחייב אינש לבסומי וכו' דכיון דאירע סכנה קם רבה שחטי' נתבטל הדבר והקשה פר"ח א"כ לשתא כדאמרי' רבה לר"ז תא נעביד ס"פ בהדדי מ"ט אמר לאו כ"ש ושעתא מתרחיש ניסא הא מעובדא דאשתקד נתבטל הך דחייב לבסומי ולא יתבסם ולא יסתכן ע"ש:

ולכאורה י"ל דבירושלמי אי' סעודת פורים בשבת מאחרי' אחר שבת דימי פורים צריכים שיהי' ניכר שעושה לשם פורים משא"כ בשבת אין היכר עי' מג"א סס"י תרפ"ח והנה בחולין (קי"א ע"א) מי עדיפת לן מינה דכתיב וקראת לשבת עונג משמע סעודה לכבוד ת"ח הוה כעין סעודת שבת ולא ניכר שהיא לכבוד פורים ולירושלמי הנ"ל אסור ובפרט ר' זירא דכד הוה מזמני לי' לא אזיל רק משום אתיקורי הוא דמיקרי ביה ועבדי טובא לכבודו בכל הזמנים וא"כ אין סעודת פורים ניכר וק' איך עבדי ר"ז ורבה ס"פ בהדדי וי"ל דס"ל דלא כהירושלמי דשפיר יש היכר כיון שמשנה בחיוב בסומי מה שאינו בשאר שבת וי"ט ואית' היכרא משו"ה עבדי בהדדי [כמו שכתב הלבוש לענין נשואין בפורים דלא כמג"א סס"י תרצ"ו] ולפ"ז לק"מ ק' פר"ח דלשתא כי הוה הדר ובעי למיעבד סעוד' פורי' בהדדי אמר ר"ז ממנ"פ אי לא תתבסם וליכא שינוי בגוף הסעודה א"כ איך יי"ח סעודת פורים ואי תתבסם לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא ולק"מ קו' פר"ח:

אדרבא לפ"ז יש להביא ראיה לרבינו אפרים דאיך עלה ע"ד ר"ז ששום אדם לא יאכל סעודת פורים עם ב"ב מפני הסכנה אלא יתבודד בחדרי חדרים אע"כ מאותה שעה נתבטלה מצוה דבסומי בפוריא ורק להזמין ת"ח אצלו אינו נכון משום שאינו ניכר וכנ"ל:

ויש לדחוק ולומר שאין חשש סכנה עם ב"ב דלבו גס בהם וגייסי אהדדי רק רעים אחרים המרבים התעוררת ושמחה איכא סכנה והנה פ"ק דמגלה אמרי' משפחה ומשפחה לאתויי' משפחות כהונה ולוים שמבטלים עבודתן וכו' והנה רש"י בפי' מגלה (אסתר ט כח ד"ה משפחה) כ' ע"ד פשיט שיתאספו משפחות וישמחו בפורים וא"כ ק' מנ"ל לש"ס ללמוד מזה דמבטלים עבודתן הא אפשר לפרש כפשוטו אע"כ ס"ל לש"ס כיון דמצוה לבסומי אין נכון להתאסף משפחות משפחות אלא כ"א עם בני ביתו:

ובמקום אחר כתבתי דבמס' שבת פרק מי שהחשיך (קנו.) א"ל רבה אנא במזל מאדים ואינני לא מוהל ולא טבח ולא אומן וא"ל אביי מר נמי עניש וקטיל ע"ש ואי הא מימרא דאביי הוה בתר עובדא דשחטי' לר"ז צ"ל דלא הוה בעי למימר מר נמי שחטי' לר"ז וצ"ל משו' דהדר אחיי' ע"י תפלתו לא בעי למתלי במזל מאדים מ"מ לק"מ ק' רבינו אפרי' די"ל ס"ל להרי"ף דשומר מצוה לא ידע דבר רע וע"י מצוה לבסומי לא יארע מכשול אך היכי דשכיחא הזיקא כגון רבה דהוה במאדים לא מהני הגנת המצוה אבל מי שלא ידע בנפשו שהיא מזל מאדים א"צ לחוש לזה דאזלינן בתר רובא ושומר פתאי' ה' כדאי' שם במס' שבת ע"ש ה' שומר ומגין לשומרי מצותיו:

ואחתום בברכת שמחת פורים כנפשם היפה ונפש אוהב נפשו:

פ"ב יום א' ז' אדר תקצ"א לפ"ק:

משה"ק סופר מפפד"מ:

שולי הגליון

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-שלום וכ"ט ושמחת פורים לה"ה ידידי ורב חביבי תלמידי הרבני המופלג מו"ה אליעזר נ"י ולחתנו ה"ה הרב המופלא החרוץ ושנון מו"ה משה ליב נ"י:
+<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
+{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
-לעשות רצונם חפצתי והנה היא לוטה פה כי לא ידעתי מקום לשלוח לשם כי אין לי שם שום מכיר גם אדרעס לא ידעתי על כן מידכם יהיה זאת לכם וגם ה' יתן הטוב וארשינו יתנו יבולה:
+'''שלום''' וכ"ט ושמחת פורים לה"ה ידידי ורב חביבי תלמידי הרבני המופלג מו"ה אליעזר נ"י ולחתנו ה"ה הרב המופלא החרוץ ושנון מו"ה משה ליב נ"י:
-על דברת הפרי חדש אורח חיים סימן תרצ"ה <small>([[פרי חדש/אורח חיים/תרצה#ד|ס"ד]])</small> שפקפק על הרמ"א שפסק בהגה"ה <small>([[שולחן ערוך/אורח חיים/תרצה#ד|שם]])</small> שאם שלח מנות לריעו ולא אבה לקבל כי מחל לו יצא ידי חובתו וכתב הפרי חדש לא ידעתי מניין לו זה הנה בספר קרבן נתנאל פ"ק דמגילה <small>([[קרבן נתנאל/מגילה/ז#ט|סימן ז אות ט]])</small> השיב<ref>עי"ש בקרבן נתנאל שהביא כן בשם הדרכי משה ולפנינו ליתא שם.</ref> על פרי חדש מש"ס [[בבלי/נדרים/סג/ב|נדרים ס"ג ע"ב]] דיכול להתיר נדרו שלא על פי חכם לומר הריני כאלו התקבלתי ע"ש והכי נמי דכוותיה וצדקו דברי רמ"א<ref>עיין דרכי משה (<small>[[דרכי משה/אורח חיים/תרצה#ז|שם סק"ז]])</small> שנתן טעם לדבר לפי שאין אדם מקבל מנות בעל כרחו.</ref> ואני אומר לא עיין הגאון במ"ש הר"ן בשם הירושלמי <small>([[ירושלמי/נדרים/ח/ז|נדרים פ"ח ה"ז]])</small> שם כ"ד ע"א <small>([[ר"ן/נדרים/כד/א|ד"ה ואמרינן]])</small> דמיירי בסתם ופליגי ר"מ ורבנן אי כוונת הנותן לכבוד עצמו או לכבוד המקבל אבל אי כוונת הנותן לכבוד עצמו לא מהני באומרו הריני כאלו התקבלתי ואם כן יפה כתב פרי חדש מנא ליה לרמ"א דכוונת מתקני משלוח מנות היינו מרדכי ובית דינו אי היה לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו והנה ראיתי בזה ב' טעמים בתרומת הדשן <small>([[שו"ת תרומת הדשן/קיא|סימן קיא]])</small> כתב כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו ע"ש וי"ל אפילו אית ליה טובא מכל מקום תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו כבסוף מסכת תענית ואם כן כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אין במחילתו כלום אלא אפילו אית ליה מכל מקום לא ימחול משום שלא לבייש אך בספר מנות הלוי <small>([[מנות הלוי/אסתר/ט#יז|אסתר ט יז]])</small> כתב בשם ראשית<ref>צ"ב כוונתו ולכאורה הוא ט"ס, ועי' שם [[מנות הלוי/אסתר/ט#כב|פסוק כב]] בשם ר"י בן שושן.</ref> להרבות השלום והריעות היפך מרגילתו<ref>פי' רכילותו.</ref> של הצר שאמר <small>([[תנ"ך/אסתר/ג#ח|אסתר ג ח]])</small> מפוזר ומפורד פירוש במקום שראוי להיות עם אחד הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת לכן תקנו משלוח מנות אם כן יש לומר כיון ששלח והראה חבתו אף על פי שזה מוחל לו כבר יצא ידי חובתו ויפה כתב פרי חדש מנא להו למהר"י ברי"ן ולרמ"א שכתב משמו <small>([[דרכי משה/אורח חיים/תרצה#ז|דרכי משה סק"ז]])</small> להכריע בזה:
+'''לעשות''' רצונם חפצתי והנה היא לוטה פה כי לא ידעתי מקום לשנוח לשם כי אין לי שם שום מכיר גם אדרעס לא ידעתי ע"כ מידכם יהיה זאת לכם וגם ה' יתן הטוב וארשינו יתנו יבולה:
-והנה עוד כתב רמ"א <small>([[שולחן ערוך/אורח חיים/תרצה#ד|שם]])</small> אשה חייבת בשלוח מנות כאיש וגם על זה כתב פרי חדש <small>([[פרי חדש/אורח חיים/תרצה#ד|שם]])</small> ומהריק"ש <small>(ס' ערך לחם או"ח סי' תרצה, הו"ד בפר"ח שם)</small><ref>זה לשון מהריק"ש: יש מי שכתב דאשה צריכה לשלוח מנות לאשה שכמותה ואין נ"ל כן מדברי התלמוד וכל הפוסקים המפורסמים גם לא נהגו כן.</ref> מנא ליה האי הא כתיב (<small>[[תנ"ך/אסתר/ט#כב|אסתר ט כב]])</small> איש (אל) [ל]רעהו ולא אשה. בתשובת שבות יעקב <small>([[שו"ת שבות יעקב/א/מא|ח"א סימן מא]])</small> כתב כדאמרינן בקידושין <small>([[בבלי/קידושין/ל/ב|ל:]])</small> איש אמו ואביו תיראו כשהוא אומר תיראו הרי שניהם אמורים ומאי טעמא נאמר איש שהאיש סיפוק בידו לעשות ולא האשה ואם כן הכי נמי הא כתיב <small>([[תנ"ך/אסתר/ט#כז|אסתר ט כז]])</small> קימו וקבלו לשון רבים אחד האיש ואחד האשה ולמה נאמר איש אל רעהו שהאיש סיפק בידו והנה מ"ש קימו וקבלו הוא לשון רבים לא נ"ל דהאי איהודים קאי שכלל היהודים קבלו לעשות אשר החלו ובכלל זה משלוח מנות איש<ref>לכאורה חסר כאן איזה תיבות, והמכוון שבכלל המצוות שקבלו עליהם הוא לשלוח מנות איש לרעהו, אך אין מקור מכאן שאף אשה חייבת במשלוח מנות.</ref> ולאשה אבל לא היה צריך לזה דבלאו הכי יפה כתב קרבן נתנאל דהשוה אשה לאיש במצות פורים שהן היו באותו הנס ורק איש כתיב ולזה יש לומר אשה אין סיפוק בידה לעשות אך בספר ברכי יוסף הקשה על זה דתוספות פ"ק דקידושין <small>([[תוספות/קידושין/ל/ב|שם]] ד"ה שיש)</small> [כתבו ד]אף על גב דמן התורה מעשי ידיה לעצמה ושפיר סיפק בידה מכל מקום לא שכיחא אצל אביה אלא אצל בעלה וזה לא שייך הכא גבי משלוח מנות ע"ש ולכאורה קושיא גדולה היא אלא י"ל מטעם אחר כיון שמזונות אשה על בעלה מן התורה להרמב"ם <small>([[רמב"ם/אישות/יב#ב|אישות פי"ב ה"ב]])</small> ועיי' רמב"ן פרשת משפטים <small>([[רמב"ן/שמות/כא#ט|שמות כא ט]])</small> נמצא לפי זה היא סמוכה על שולחן אחרים מסתמא ומשום הכי כתיב איש אבל אם אינה סמוכה כגון אלמנה חייבת כנ"ל אך זה תליא בספיקא דמגן אברהם <small>([[מגן אברהם/אורח חיים/תרצה#יב|שם סקי"ב]])</small><ref>ועיי"ש שהניח בצ"ע וכתב דטוב להחמיר וליתן.</ref> ותליא בפירוש הש"ס <small>([[בבלי/מגילה/ז/ב|מגילה ז:]])</small> דמיחלפי סעודת פורים אי טעמא משום דכל הסומך על שולחן אחרים פטור משלוח מנות ונראה לי דתליא בהנ"ל אי הטעם למלאות חסרון סעודתו של חברו כיון שהוא עצמו סמוך על שולחן אחרים פטור מזה ואי טעמא משום אהבת רעים גם הסומך על שולחן אחר חייב:
+'''על''' דברת הפר"ח {{ממ|[[פרי חדש/אורח חיים/תרצה|או"ח סי' תרצ"ה]]}} שפקפק על הרמ"א שפסק בהגה"ה {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תרצה#ד|שם ס"ד]]}} שאם שלח מנות לריעו ולא אבה לקבל כי מחל לו יצא ידי חובתו. וכתב הפר"ח לא ידעתי מניין לו זה. הנה בספר קרבן נתנאל פ"ק דמגילה {{ממ|[[קרבן נתנאל/מגילה/א#ז|סי' ז' ס"ק ט']]}} השיב על פר"ח מש"ס נדרים {{ממ|[[בבלי/נדרים/סג/ב|ס"ג ע"ב]]}} דיכול להתיר נדרו שלא עפ"י חכם לומר הריני כאלו התקבלתי ע"ש. וה"נ דכוותי'. וצדקו דברי רמ"א.
-אלא לפי זה סתר רמ"א עצמו דמה שמחייב אשה על כרחך סבירא ליה הסומך על שולחן אחרים פטור דהטעם משום למלאות חסרון סעודת של חברו ואם כן איך פסק אם מחל לו פטור הא לזה הטעם לא מהני מחילה ונמצא מזכה שטרא לבי תרי:
+ואני אומר לא עיין הגאון במ"ש הר"ן {{ממ|[[ר"ן/נדרים/כד/א#ואמרינן|שם כ"ד ע"א]]}} בשם הירושלמי דמיירי בסתם ופליגי ר"מ ורבנן אי כוונת הנותן לכבוד עצמו או לכבוד המקבל. אבל אי כוונת הנותן לכבוד עצמו לא מהני באומרו הריני כאלו התקבלתי. וא"כ יפה כתב פר"ח מנ"ל לרמ"א דכוונת מתקני משלוח מנות, היינו מרדכי ובית דינו, אי היתה לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו.
-ואיידי דאיירי התם בפרי חדש <small>([[פרי חדש/אורח חיים/תרצה#ב|שם ס"ב]])</small> הקשה על רבינו אפרים ש[[המאור הקטן/מגילה/ג/ב|בהרז"ה פ"ק דמגילה]]<ref>וכן הביאו דבריו הר"ן <small>([[ר"ן על הרי"ף/מגילה/ג/ב|מגילה ג: מדפי הרי"ף]], ו[[ר"ן/מגילה/ז/ב|בחידושים ז:]])</small> רבינו יצחק ב"ר ברכיה <small>(על הרי"ף)</small>, ספר האשכול <small>(ח"ב הל' פורים סי' ח)</small>, המעילי <small>(ספר המאורות, מגילה שם)</small>, המאירי <small>(מגילה שם)</small> והשיטה מקובצת <small>([[שיטה מקובצת/מגילה/ז/ב|מגילה שם]])</small>.</ref> דמייתי<ref>רבינו אפרים לא הביא לפסק זה, וצ"ל שחלק על הרי"ף דמייתי כו'.</ref> לפסק האי דחייב אינש לבסומי וכו' דכיון דאירע סכנה קם רבה שחטיה<ref>כמבואר בגמרא מגילה ([[בבלי/מגילה/ז/ב|ז:]]).</ref> נתבטל הדבר<ref>אך עיין ב"ח <small>([[בית חדש/אורח חיים/תרצה#ב|או"ח סימן תרצה סק"ב]]) שאף לדעת רבינו אפרים צריך לשתותו הרבה מלימודו שייטב לבו במשתה ויהא שתוי או אפילו שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך רק שתהא דעתו עליו .</small></ref> והקשה פרי חדש אם כן לשתא כדאמריה רבה לרבי זירא תא נעביד סעודת פורים בהדדי מאי טעמא אמר לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא הא מעובדא דאשתקד נתבטל הך דחייב לבסומי ולא יתבסם ולא יסתכן ע"ש<ref>עי' לעיל [[שו"ת חתם סופר/א/קפה|סימן קפה]] שהקשה רבינו עוד על דעת רבינו אפרים, הלא רבא היה אחר רבה ורבי זירא ואם כן היאך אמר <small>([[בבלי/מגילה/ז/ב|מגילה ז:]])</small> מיחייב איניש לבסומי בפוריא</ref>:
+והנה ראיתי בזה ב' טעמים בתרומת הדשן {{ממ|[[תרומת הדשן/א/קיא|סי' קי"א]]}} כ' כדי שיהיה הרווחה לבעלי שמחות אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו ע"ש. וי"ל אפי' אית לי' טובא מ"מ תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו כבסוף מס' תענית {{ממ|[[בבלי/תענית/כו/ב|כו:]]}}. וא"כ כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אינו במחילתו כלום אלא אפילו אית ליה מ"מ לא ימחול משום שלא לבייש אך בספר מנות הלוי {{ממ|[[מנות הלוי/אסתר/ט#יט|אסתר ט יט]]}} כתב בשם ראשית להרבות השלום והריעות היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד. פי' במקום שראוי להיות עם א' הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת. לכן תקנו משלוח מנות. א"כ י"ל כיון ששלח והראה חבתו אעפ"י שזה מוחל לו כבר יצא יד"ח. ויפה כתב פר"ח מנ"ל למהר"י ברי"ן ולרמ"א שכתב משמו להכריע בזה:
-ולכאורה י"ל דבירושלמי <small>([[ירושלמי/מגילה/א/ד|מגילה פ"א ה"ד]])</small> איתא סעודת פורים בשבת מאחרין אחר שבת דימי פורים צריכים שיהיה ניכר שעושה לשם פורים מה שאין כן בשבת אין היכר עיין מגן אברהם סוף סימן תרפ"ח <small>([[מגן אברהם/אורח חיים/תרפח#י|סק"י]])</small> והנה ב[[בבלי/חולין/קיא/א|חולין קי"א ע"א]] מי עדיפת לן מינה דכתיב <small>([[תנ"ך/ישעיה/נח#יג|ישעיה נח יג]])</small> וקראת לשבת עונג משמע סעודה לכבוד תלמיד חכם הוה כעין סעודת שבת ולא ניכר שהיא לכבוד פורים ולירושלמי הנ"ל אסור ובפרט רבי זירא דכד הוה מזמני ליה לא אזיל רק משום אתיקורי הוא דמיקרי ביה <small>([[בבלי/חולין/מד/ב|חולין מד:]]-[[בבלי/חולין/מה/א|מה.]])</small> ועבדי טובא לכבודו בכל הזמנים ואם כן אין סעודת פורים ניכר וקשה איך עבדי רבי זירא ורבה סעודת פורים בהדדי וי"ל דסבירא להו דלא כהירושלמי דשפיר יש היכר כיון שמשנה בחיוב בסומי מה שאינו בשאר שבת ויום טוב ואיתא היכרא משום הכי עבדי בהדדי [כמו שכתב הלבוש ‎‎<small>([[לבוש/אורח חיים/תרצו#ח|או"ח סימן תרצו ס"ח]])</small> לענין נשואין בפורים דלא כמגן אברהם סוף סימן תרצ"ו <small>([[מגן אברהם/אורח חיים/תרצו#יח|סקי"ח]])</small><ref>דעת הלבוש שם שכשם שאין עושין סעודת פורים בשבת כן אין לעשות סעודת נשואין בפורים, וכתב המגן אברהם דלא דמי דבשבת לא תהא סעודת פורים ניכרת מה שאין כן גבי נשואין לא אכפת לן שלא תהא סעודת הנשואין ניכרת.</ref>] ולפי זה לא קשה מידי קושיית פרי חדש דלשתא כי הוה הדר ובעי למיעבד סעודת פורים בהדדי אמר רבי זירא ממה נפשך אי לא תתבסם וליכא שינוי בגוף הסעודה אם כך איך יצא ידי חובת סעודת פורים ואי תתבסם לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא ולא קשה מידי קושיית פרי חדש:
+'''והנה''' עוד כתב רמ"א אשה חייבת בשלוח מנות כאיש. וגם ע"ז כתבו פר"ח ומהריק"ש מנ"ל האי הא כתיב איש אל רעהו ולא אשה. ובתשו' שבות יעקב {{ממ|[[שבות יעקב/א/מא|ח"א סי' מ"א]]}} כתב כדאמרי' בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/ב|ל:]]}} איש אמו ואביו תיראו כשהוא אומר תיראו הרי שניהם אמורים ומ"ט נאמר איש שהאיש סיפוק בידו לעשות ולא האשה. וא"כ ה"נ הא כתיב קימו וקבלו לשון רבים א' האיש וא' האשה ולמה נאמר איש אל רעהו שהאיש סיפק בידו.
-אדרבא לפי זה יש להביא ראיה לרבינו אפרים דאיך עלה על דעת רבי זירא ששום אדם לא יאכל סעודת פורים עם בני ביתו מפני הסכנה אלא יתבודד בחדרי חדרים אלא על כרחך מאותה שעה נתבטלה מצוה דבסומי בפוריא ורק להזמין תלמיד חכם אצלו אינו נכון משום שאינו ניכר וכנ"ל:
+והנה מ"ש קימו וקבלו הוא לשון רבים לא נ"ל. דהאי איהודים קאי שכלל היהודים קבלו לעשות אשר החלו ובכלל זה משלוח מנות איש ולאשה. אבל לא היה צריך לזה דבלא"ה יפה כתב קרבן נתנאל דהשוה אשה לאיש במצות פורים שהן היו באותו הנס ורק איש כתיב ולזה י"ל אשה אין סיפוק בידה לעשות.
-ויש לדחוק ולומר שאין חשש סכנה עם בני ביתו דלבו גס בהם וגייסי אהדדי רק רעים אחרים המרבים התעוררות ושמחה איכא סכנה והנה פרק קמא דמגילה <small>([[בבלי/מגילה/ג/א|ג.]])</small> אמרינן משפחה ומשפחה לאתויי משפחות כהונה ולוים שמבטלים עבודתן וכו' והנה רש"י בפירוש מגילה <small>([[רש"י/אסתר/ט#כח|אסתר ט כח]])</small> כתב על דרך פשוט שיתאספו משפחות וישמחו בפורים<ref>ז"ל שם: משפחה ומשפחה, מתאספין יחד ואוכלים ושותין יחד.</ref> ואם כן קשה מנא ליה לש"ס ללמוד מזה דמבטלים עבודתן הא אפשר לפרש כפשוטו אלא על כרחך סבירא ליה לש"ס כיון דמצוה לבסומי אין נכון להתאסף משפחות משפחות אלא כל אחד עם בני ביתו:
+אך בספר ברכי יוסף {{ממ|[[ברכי יוסף/אורח חיים/תרצה#ח|שם ס"ק ח]]}} הקשה ע"ז דתוספת פ"ק דקידושין אע"ג דמן התורה מעשי ידיה לעצמה ושפיר סיפק בידה מ"מ לא שכיחא אצל אביה אלא אצל בעלה. וזה לא שייך הכא גבי משלוח מנות ע"ש. ולכאורה קושיא גדולה היא. אלא י"ל מטעם אחר כיון שמזונות אשה על בעלה מן התורה להרמב"ם. ועיי' רמב"ן פ' משפטים. נמצא לפ"ז היא סמוכה על שולחן אחרים מסתמא ומשו"ה כתיב איש. אבל אם אינה סמוכה כגון אלמנה חייבת כנ"ל. אך זה תליא בספיקא דמג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/תרצה#יב|שם ס"ק יב]]}} ותלי' בפי' הש"ס דמיחלפי סעודת פורים אי טעמא משום דכל הסומך על שולחן אחרים פטור משלוח מנות. ונ"ל דתלי' בהנ"ל אי הטעם למלאות חסרון סעודתו של חברו כיון שהוא עצמו סמוך על שולחן אחרים פטור מזה ואי טעמא משום אהבת רעים גם הסומך על שולחן אחר חייב:
-ובמקום אחר<ref>לעיל [[שו"ת חתם סופר/א/קפה|סימן קפה]].</ref> כתבתי דבמסכת שבת פרק מי שהחשיך <small>([[בבלי/שבת/קנו/א|קנו.]])</small> א"ל רבה אנא במזל מאדים ואינני לא מוהל ולא טבח ולא אומן ואמר ליה אביי מר נמי עניש וקטיל עיין שם ואי הא מימרא דאביי הוה בתר עובדא דשחטיה לרבי זירא צריך לומר דלא הוה בעי למימר מר נמי שחטיה לרבי זירא וצ"ל משום דהדר אחייה על ידי תפלתו לא בעי למתלי במזל מאדים <ref>עי' לעיל <small>([[שו"ת חתם סופר/א/קפה|סימן קפה]])</small> שהכריח רבינו מכח קושיא זו שמעשה זה אירע אחר כך.</ref> מכל מקום לא קשה מידי קושיית רבינו אפרים דיש לומר סבירא ליה להרי"ף דשומר מצוה לא ידע דבר רע ועל ידי מצוה לבסומי לא יארע מכשול אך היכי דשכיחא הזיקא כגון רבה דהוה במאדים לא מהני הגנת המצוה<ref>כמבואר בגמרא [[בבלי/יומא/יא/א|יומא יא.]], [[בבלי/פסחים/ח/ב|פסחים ח:]], [[בבלי/קידושין/לט/ב|קידושין לט:]] ו[[בבלי/חולין/קמב/א|חולין קמב.]]</ref> אבל מי שלא ידע בנפשו שהיא מזל מאדים אין צריך לחוש לזה דאזלינן בתר רובא ושומר פתאים ה' כדאיתא שם במסכת שבת <small>([[בבלי/שבת/קכט/ב|קכט:]])</small><ref>גבי הקזת דם בערב שבת בשעה שמאדים משמש בו</ref>  עיין שם ה' שומר ומגין לשומרי מצותיו<ref>בשו"ת זכר יהוסף <small>([[זכר יהוסף/מאמר תהלוכות האגדות/ב|מאמר תהלוכות האגדות פ"ב]])</small> כתב שכבר קדם לרבינו בביאור זה בספר מראות הצובאות <small>([[מראות הצובאות/ליקוטים מחידושי גפ"ת/מגילה/ז/ב|ליקוטים מגילה ז:]])</small>, שרבה בגודל צדקתו משל ברוחו וגבר על המזל והפכו לדבר אחר וכמו שאמר אביי <small>([[בבלי/שבת/קנו/א|שבת שם]])</small>, לכן בעת שכרותו שנסתלק הבחירה נשאר ביד המזל ועשתה הטבע את שלה עפ"י הוראת המזל. אמנם הוא סבירא ליה שאף רבינו אפרים מסכים לביאור זה, וכתב שלכן דעת יש פוסקים דמאותו מעשה דרבה נדחה מימרא דרבא דאמר חייב אינש לבסומי בפוריא כל כך עד דלא ידע, שיש לחוש למכשול עון ח"ו כפי הוראות טבע מזלו כמו שאירע לרבה. ופליג על רבינו הסובר שסומכים בזה על הרוב.</ref><ref>עוד ביישוב ראיית רבינו אפרים ממה שהסמיכה הגמרא מעשה דרבה ור"ז לדינא דרבא, עי' בפר"ח <small>([[פרי חדש/אורח חיים/תרצה#ב|או"ח סימן תרצה ס"ב]])</small> וע"ע הגהות יד אפרים <small>([[הגהות יד אפרים/אורח חיים/תרצה#ב|או"ח סימן תרצה ס"ב]])</small>.</ref> ואחתום בברכת שמחת פורים כנפשם היפה ונפש אוהב נפשו:
+'''אלא''' לפ"ז סתר רמ"א עצמו דמה שמחייב אשה ע"כ ס"ל הסומך על שולחן אחרים פטור דהטעם משום למלאות חסרון סעודת של חברו וא"כ איך פסק אם מחל לו פטור הא לזה הטעם לא מהני מחילה ונמצא מזכה שטרא לבי תרי:
+'''ואיידי''' דאיירי התם בפר"ח הקשה על רבינו אפרים שבהרז"ה פ"ק דמגילה דמייתי לפסק האי דחייב אינש לבסומי וכו' דכיון דאירע סכנה קם רבה שחטי' נתבטל הדבר והקשה פר"ח א"כ לשתא כדאמרי' רבה לר"ז תא נעביד ס"פ בהדדי מ"ט אמר לאו כ"ש ושעתא מתרחיש ניסא הא מעובדא דאשתקד נתבטל הך דחייב לבסומי ולא יתבסם ולא יסתכן ע"ש:
+'''ולכאורה''' י"ל דבירושלמי אי' סעודת פורים בשבת מאחרי' אחר שבת דימי פורים צריכים שיהי' ניכר שעושה לשם פורים משא"כ בשבת אין היכר עי' מג"א [[מגן אברהם/אורח חיים/תרפח|סס"י תרפ"ח]] והנה בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/קיא/א|קי"א ע"א]]}} מי עדיפת לן מינה דכתיב וקראת לשבת עונג משמע סעודה לכבוד ת"ח הוה כעין סעודת שבת ולא ניכר שהיא לכבוד פורים ולירושלמי הנ"ל אסור ובפרט ר' זירא דכד הוה מזמני לי' לא אזיל רק משום אתיקורי הוא דמיקרי ביה ועבדי טובא לכבודו בכל הזמנים וא"כ אין סעודת פורים ניכר וק' איך עבדי ר"ז ורבה ס"פ בהדדי וי"ל דס"ל דלא כהירושלמי דשפיר יש היכר כיון שמשנה בחיוב בסומי מה שאינו בשאר שבת וי"ט ואית' היכרא משו"ה עבדי בהדדי [כמו שכתב הלבוש לענין נשואין בפורים דלא כמג"א [[מגן אברהם/אורח חיים/תרצו|סס"י תרצ"ו]]] ולפ"ז לק"מ ק' פר"ח דלשתא כי הוה הדר ובעי למיעבד סעוד' פורי' בהדדי אמר ר"ז ממנ"פ אי לא תתבסם וליכא שינוי בגוף הסעודה א"כ איך יי"ח סעודת פורים ואי תתבסם לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא ולק"מ קו' פר"ח:
+'''אדרבא''' לפ"ז יש להביא ראיה לרבינו אפרים דאיך עלה ע"ד ר"ז ששום אדם לא יאכל סעודת פורים עם ב"ב מפני הסכנה אלא יתבודד בחדרי חדרים אע"כ מאותה שעה נתבטלה מצוה דבסומי בפוריא ורק להזמין ת"ח אצלו אינו נכון משום שאינו ניכר וכנ"ל:
+'''ויש''' לדחוק ולומר שאין חשש סכנה עם ב"ב דלבו גס בהם וגייסי אהדדי רק רעים אחרים המרבים התעוררת ושמחה איכא סכנה והנה פ"ק דמגלה אמרי' משפחה ומשפחה לאתויי' משפחות כהונה ולוים שמבטלים עבודתן וכו' והנה רש"י בפי' מגלה {{ממ|[[רש"י/אסתר/ט#כח|אסתר ט כח]] ד"ה משפחה}} כ' ע"ד פשיט שיתאספו משפחות וישמחו בפורים וא"כ ק' מנ"ל לש"ס ללמוד מזה דמבטלים עבודתן הא אפשר לפרש כפשוטו אע"כ ס"ל לש"ס כיון דמצוה לבסומי אין נכון להתאסף משפחות משפחות אלא כ"א עם בני ביתו:
+'''ובמקום''' אחר כתבתי דבמס' שבת פרק מי שהחשיך {{ממ|[[בבלי/שבת/קנו/א|קנו.]]}} א"ל רבה אנא במזל מאדים ואינני לא מוהל ולא טבח ולא אומן וא"ל אביי מר נמי עניש וקטיל ע"ש ואי הא מימרא דאביי הוה בתר עובדא דשחטי' לר"ז צ"ל דלא הוה בעי למימר מר נמי שחטי' לר"ז וצ"ל משו' דהדר אחיי' ע"י תפלתו לא בעי למתלי במזל מאדים מ"מ לק"מ ק' רבינו אפרי' די"ל ס"ל להרי"ף דשומר מצוה לא ידע דבר רע וע"י מצוה לבסומי לא יארע מכשול אך היכי דשכיחא הזיקא כגון רבה דהוה במאדים לא מהני הגנת המצוה אבל מי שלא ידע בנפשו שהיא מזל מאדים א"צ לחוש לזה דאזלינן בתר רובא ושומר פתאי' ה' כדאי' שם במס' שבת ע"ש ה' שומר ומגין לשומרי מצותיו:
+ואחתום בברכת שמחת פורים כנפשם היפה ונפש אוהב נפשו:
 פ"ב יום א' ז' אדר תקצ"א לפ"ק:
@@ שורה 23: / שורה 36: @@
 משה"ק סופר מפפד"מ:
-{{שולי הגליון}}
+<noinclude>{{שולי הגליון}}
+{{פורסם בנחלת הכלל}}
-[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר]]
+{{ניווט כללי תחתון}}
+[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: א - אורח חיים]]
+[[קטגוריה:משלוח מנות]]</noinclude>

שו"ת חתם סופר/א/קצו: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־01:49, 13 במרץ 2022

תפריט ניווט

חיפוש