שו"ת חתם סופר/א/קצו: הבדלים בין גרסאות בדף
(סיום עריכה) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
אלא לפי זה סתר רמ"א עצמו דמה שמחייב אשה על כרחך סבירא ליה הסומך על שולחן אחרים פטור דהטעם משום למלאות חסרון סעודת של חברו ואם כן איך פסק אם מחל לו פטור הא לזה הטעם לא מהני מחילה ונמצא מזכה שטרא לבי תרי: | אלא לפי זה סתר רמ"א עצמו דמה שמחייב אשה על כרחך סבירא ליה הסומך על שולחן אחרים פטור דהטעם משום למלאות חסרון סעודת של חברו ואם כן איך פסק אם מחל לו פטור הא לזה הטעם לא מהני מחילה ונמצא מזכה שטרא לבי תרי: | ||
ואיידי דאיירי התם בפרי חדש <small>([[פרי חדש/אורח חיים/תרצה#ב|שם ס"ב]])</small> הקשה על רבינו אפרים ש[[בעל המאור/מגילה/ג/ב|בהרז"ה פ"ק דמגילה]]<ref>וכן הביאו דבריו הר"ן <small>([[ר"ן על הרי"ף/מגילה/ג/ב|מגילה ג: מדפי הרי"ף]], ו[[ר"ן/מגילה/ז/ב|בחידושים ז:]])</small> רבינו יצחק ב"ר ברכיה <small>(על הרי"ף)</small>, ספר האשכול <small>(ח"ב הל' פורים סי' ח)</small>, המעילי <small>(ספר המאורות, מגילה שם)</small>, המאירי <small>(מגילה שם)</small> והשיטה מקובצת <small>([[שיטה מקובצת/מגילה/ז/ב|מגילה שם]])</small>.</ref> דמייתי<ref>רבינו אפרים לא הביא לפסק זה, וצ"ל שחלק על הרי"ף דמייתי כו'.</ref> לפסק האי דחייב אינש לבסומי וכו' דכיון דאירע סכנה קם רבה שחטיה<ref>כמבואר בגמרא מגילה ([[בבלי/מגילה/ז/ב|ז:]]).</ref> נתבטל הדבר והקשה פרי חדש אם כן לשתא כדאמריה רבה לרבי זירא תא נעביד סעודת פורים בהדדי מאי טעמא אמר לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא הא מעובדא דאשתקד נתבטל הך דחייב לבסומי ולא יתבסם ולא יסתכן ע"ש: | ואיידי דאיירי התם בפרי חדש <small>([[פרי חדש/אורח חיים/תרצה#ב|שם ס"ב]])</small> הקשה על רבינו אפרים ש[[בעל המאור/מגילה/ג/ב|בהרז"ה פ"ק דמגילה]]<ref>וכן הביאו דבריו הר"ן <small>([[ר"ן על הרי"ף/מגילה/ג/ב|מגילה ג: מדפי הרי"ף]], ו[[ר"ן/מגילה/ז/ב|בחידושים ז:]])</small> רבינו יצחק ב"ר ברכיה <small>(על הרי"ף)</small>, ספר האשכול <small>(ח"ב הל' פורים סי' ח)</small>, המעילי <small>(ספר המאורות, מגילה שם)</small>, המאירי <small>(מגילה שם)</small> והשיטה מקובצת <small>([[שיטה מקובצת/מגילה/ז/ב|מגילה שם]])</small>.</ref> דמייתי<ref>רבינו אפרים לא הביא לפסק זה, וצ"ל שחלק על הרי"ף דמייתי כו'.</ref> לפסק האי דחייב אינש לבסומי וכו' דכיון דאירע סכנה קם רבה שחטיה<ref>כמבואר בגמרא מגילה ([[בבלי/מגילה/ז/ב|ז:]]).</ref> נתבטל הדבר<ref>אך עיין ב"ח <small>([[בית חדש/אורח חיים/תרצה#ב|או"ח סימן תרצה סק"ב]]) שאף לדעת רבינו אפרים צריך לשתותו הרבה מלימודו שייטב לבו במשתה ויהא שתוי או אפילו שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך רק שתהא דעתו עליו .</small></ref> והקשה פרי חדש אם כן לשתא כדאמריה רבה לרבי זירא תא נעביד סעודת פורים בהדדי מאי טעמא אמר לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא הא מעובדא דאשתקד נתבטל הך דחייב לבסומי ולא יתבסם ולא יסתכן ע"ש: | ||
ולכאורה י"ל דבירושלמי <small>([[ירושלמי/מגילה/א/ד|מגילה פ"א ה"ד]])</small> איתא סעודת פורים בשבת מאחרין אחר שבת דימי פורים צריכים שיהיה ניכר שעושה לשם פורים מה שאין כן בשבת אין היכר עיין מגן אברהם סוף סימן תרפ"ח <small>( | ולכאורה י"ל דבירושלמי <small>([[ירושלמי/מגילה/א/ד|מגילה פ"א ה"ד]])</small> איתא סעודת פורים בשבת מאחרין אחר שבת דימי פורים צריכים שיהיה ניכר שעושה לשם פורים מה שאין כן בשבת אין היכר עיין מגן אברהם סוף סימן תרפ"ח <small>([[מגן אברהם/אורח חיים/תרפח#י|סק"י]])</small> והנה ב[[בבלי/חולין/קיא/א|חולין קי"א ע"א]] מי עדיפת לן מינה דכתיב <small>([[תנ"ך/ישעיה/נח#יג|ישעיה נח יג]])</small> וקראת לשבת עונג משמע סעודה לכבוד תלמיד חכם הוה כעין סעודת שבת ולא ניכר שהיא לכבוד פורים ולירושלמי הנ"ל אסור ובפרט רבי זירא דכד הוה מזמני ליה לא אזיל רק משום אתיקורי הוא דמיקרי ביה <small>([[בבלי/חולין/מד/ב|חולין מד:]]-[[בבלי/חולין/מה/א|מה.]])</small> ועבדי טובא לכבודו בכל הזמנים ואם כן אין סעודת פורים ניכר וקשה איך עבדי רבי זירא ורבה סעודת פורים בהדדי וי"ל דסבירא להו דלא כהירושלמי דשפיר יש היכר כיון שמשנה בחיוב בסומי מה שאינו בשאר שבת ויום טוב ואיתא היכרא משום הכי עבדי בהדדי [כמו שכתב הלבוש לענין נשואין בפורים דלא כמגן אברהם סוף סימן תרצ"ו ([[מגן אברהם/אורח חיים/תרצו#יח|סקי"ח]])<ref>דעת הלבוש שם שכשם שאין עושין סעודת פורים בשבת כן אין לעשות סעודת נשואין בפורים, וכתב המגן אברהם דלא דמי דבשבת לא תהא סעודת פורים ניכרת מה שאין כן גבי נשואין לא אכפת לן שלא תהא סעודת הנשואין ניכרת.</ref>] ולפי זה לא קשה מידי קושיית פרי חדש דלשתא כי הוה הדר ובעי למיעבד סעודת פורים בהדדי אמר רבי זירא ממה נפשך אי לא תתבסם וליכא שינוי בגוף הסעודה אם כך איך יצא ידי חובת סעודת פורים ואי תתבסם לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא ולא קשה מידי קושיית פרי חדש: | ||
אדרבא לפי זה יש להביא ראיה לרבינו אפרים דאיך עלה על דעת רבי זירא ששום אדם לא יאכל סעודת פורים עם בני ביתו מפני הסכנה אלא יתבודד בחדרי חדרים אלא על כרחך מאותה שעה נתבטלה מצוה דבסומי בפוריא ורק להזמין תלמיד חכם אצלו אינו נכון משום שאינו ניכר וכנ"ל: | אדרבא לפי זה יש להביא ראיה לרבינו אפרים דאיך עלה על דעת רבי זירא ששום אדם לא יאכל סעודת פורים עם בני ביתו מפני הסכנה אלא יתבודד בחדרי חדרים אלא על כרחך מאותה שעה נתבטלה מצוה דבסומי בפוריא ורק להזמין תלמיד חכם אצלו אינו נכון משום שאינו ניכר וכנ"ל: | ||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
ויש לדחוק ולומר שאין חשש סכנה עם בני ביתו דלבו גס בהם וגייסי אהדדי רק רעים אחרים המרבים התעוררות ושמחה איכא סכנה והנה פרק קמא דמגילה <small>([[בבלי/מגילה/ג/א|ג.]])</small> אמרינן משפחה ומשפחה לאתויי משפחות כהונה ולוים שמבטלים עבודתן וכו' והנה רש"י בפירוש מגילה <small>([[רש"י/אסתר/ט#כח|אסתר ט כח]])</small> כתב על דרך פשוט שיתאספו משפחות וישמחו בפורים<ref>ז"ל שם: משפחה ומשפחה, מתאספין יחד ואוכלים ושותין יחד.</ref> ואם כן קשה מנא ליה לש"ס ללמוד מזה דמבטלים עבודתן הא אפשר לפרש כפשוטו אלא על כרחך סבירא ליה לש"ס כיון דמצוה לבסומי אין נכון להתאסף משפחות משפחות אלא כל אחד עם בני ביתו: | ויש לדחוק ולומר שאין חשש סכנה עם בני ביתו דלבו גס בהם וגייסי אהדדי רק רעים אחרים המרבים התעוררות ושמחה איכא סכנה והנה פרק קמא דמגילה <small>([[בבלי/מגילה/ג/א|ג.]])</small> אמרינן משפחה ומשפחה לאתויי משפחות כהונה ולוים שמבטלים עבודתן וכו' והנה רש"י בפירוש מגילה <small>([[רש"י/אסתר/ט#כח|אסתר ט כח]])</small> כתב על דרך פשוט שיתאספו משפחות וישמחו בפורים<ref>ז"ל שם: משפחה ומשפחה, מתאספין יחד ואוכלים ושותין יחד.</ref> ואם כן קשה מנא ליה לש"ס ללמוד מזה דמבטלים עבודתן הא אפשר לפרש כפשוטו אלא על כרחך סבירא ליה לש"ס כיון דמצוה לבסומי אין נכון להתאסף משפחות משפחות אלא כל אחד עם בני ביתו: | ||
ובמקום אחר<ref>לעיל [[שו"ת חתם סופר/א/קפה|סימן קפה]].</ref> כתבתי דבמסכת שבת פרק מי שהחשיך <small>([[בבלי/שבת/קנו/א|קנו.]])</small> א"ל רבה אנא במזל מאדים ואינני לא מוהל ולא טבח ולא אומן ואמר ליה אביי מר נמי עניש וקטיל עיין שם ואי הא מימרא דאביי הוה בתר עובדא דשחטיה לרבי זירא צריך לומר דלא הוה בעי למימר מר נמי שחטיה לרבי זירא וצ"ל משום דהדר אחייה על ידי תפלתו לא בעי למתלי במזל מאדים <ref>עי' לעיל <small>([[שו"ת חתם סופר/א/קפה|סימן קפה]])</small> שהכריח רבינו מכח קושיא זו שמעשה זה אירע אחר כך.</ref> מכל מקום לא קשה מידי קושיית רבינו אפרים דיש לומר סבירא ליה להרי"ף דשומר מצוה לא ידע דבר רע ועל ידי מצוה לבסומי לא יארע מכשול אך היכי דשכיחא הזיקא כגון רבה דהוה במאדים לא מהני הגנת המצוה<ref>כמבואר בגמרא [[בבלי/יומא/יא/א|יומא יא.]], [[בבלי/פסחים/ח/ב|פסחים ח:]], [[בבלי/קידושין/לט/ב|קידושין לט:]] ו[[בבלי/חולין/קמב/א|חולין קמב.]]</ref> אבל מי שלא ידע בנפשו שהיא מזל מאדים אין צריך לחוש לזה דאזלינן בתר רובא ושומר פתאים ה' כדאיתא שם במסכת שבת <small>([[בבלי/שבת/קכט/ב|קכט:]])</small><ref>גבי הקזת דם בערב שבת בשעה שמאדים משמש בו</ref> עיין שם ה' שומר ומגין לשומרי מצותיו ואחתום בברכת שמחת פורים כנפשם היפה ונפש אוהב נפשו: | ובמקום אחר<ref>לעיל [[שו"ת חתם סופר/א/קפה|סימן קפה]].</ref> כתבתי דבמסכת שבת פרק מי שהחשיך <small>([[בבלי/שבת/קנו/א|קנו.]])</small> א"ל רבה אנא במזל מאדים ואינני לא מוהל ולא טבח ולא אומן ואמר ליה אביי מר נמי עניש וקטיל עיין שם ואי הא מימרא דאביי הוה בתר עובדא דשחטיה לרבי זירא צריך לומר דלא הוה בעי למימר מר נמי שחטיה לרבי זירא וצ"ל משום דהדר אחייה על ידי תפלתו לא בעי למתלי במזל מאדים <ref>עי' לעיל <small>([[שו"ת חתם סופר/א/קפה|סימן קפה]])</small> שהכריח רבינו מכח קושיא זו שמעשה זה אירע אחר כך.</ref> מכל מקום לא קשה מידי קושיית רבינו אפרים דיש לומר סבירא ליה להרי"ף דשומר מצוה לא ידע דבר רע ועל ידי מצוה לבסומי לא יארע מכשול אך היכי דשכיחא הזיקא כגון רבה דהוה במאדים לא מהני הגנת המצוה<ref>כמבואר בגמרא [[בבלי/יומא/יא/א|יומא יא.]], [[בבלי/פסחים/ח/ב|פסחים ח:]], [[בבלי/קידושין/לט/ב|קידושין לט:]] ו[[בבלי/חולין/קמב/א|חולין קמב.]]</ref> אבל מי שלא ידע בנפשו שהיא מזל מאדים אין צריך לחוש לזה דאזלינן בתר רובא ושומר פתאים ה' כדאיתא שם במסכת שבת <small>([[בבלי/שבת/קכט/ב|קכט:]])</small><ref>גבי הקזת דם בערב שבת בשעה שמאדים משמש בו</ref> עיין שם ה' שומר ומגין לשומרי מצותיו<ref>ביישוב ראיית רבינו אפרים ממה שהסמיכה הגמרא מעשה דרבה ור"ז לדינא דרבא, ע"ע הגהות יד אפרים ([[הגהות יד אפרים/אורח חיים/תרצה#ב|או"ח סימן תרצה ס"ב).</ref> ואחתום בברכת שמחת פורים כנפשם היפה ונפש אוהב נפשו: | ||
פ"ב יום א' ז' אדר תקצ"א לפ"ק: | פ"ב יום א' ז' אדר תקצ"א לפ"ק: | ||
גרסה מ־17:39, 27 בפברואר 2018
שלום וכ"ט ושמחת פורים לה"ה ידידי ורב חביבי תלמידי הרבני המופלג מו"ה אליעזר נ"י ולחתנו ה"ה הרב המופלא החרוץ ושנון מו"ה משה ליב נ"י:
לעשות רצונם חפצתי והנה היא לוטה פה כי לא ידעתי מקום לשלוח לשם כי אין לי שם שום מכיר גם אדרעס לא ידעתי על כן מידכם יהיה זאת לכם וגם ה' יתן הטוב וארשינו יתנו יבולה:
על דברת הפרי חדש אורח חיים סימן תרצ"ה (ס"ד) שפקפק על הרמ"א שפסק בהגה"ה (שם) שאם שלח מנות לריעו ולא אבה לקבל כי מחל לו יצא ידי חובתו וכתב הפרי חדש לא ידעתי מניין לו זה הנה בספר קרבן נתנאל פ"ק דמגילה (סימן ז אות ט) השיב[1] על פרי חדש מש"ס נדרים ס"ג ע"ב דיכול להתיר נדרו שלא על פי חכם לומר הריני כאלו התקבלתי ע"ש והכי נמי דכוותיה וצדקו דברי רמ"א[2] ואני אומר לא עיין הגאון במ"ש הר"ן בשם הירושלמי (נדרים פ"ח ה"ז) שם כ"ד ע"א (ד"ה ואמרינן) דמיירי בסתם ופליגי ר"מ ורבנן אי כוונת הנותן לכבוד עצמו או לכבוד המקבל אבל אי כוונת הנותן לכבוד עצמו לא מהני באומרו הריני כאלו התקבלתי ואם כן יפה כתב פרי חדש מנא ליה לרמ"א דכוונת מתקני משלוח מנות היינו מרדכי ובית דינו אי היה לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו והנה ראיתי בזה ב' טעמים בתרומת הדשן (סימן קיא) כתב כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו ע"ש וי"ל אפילו אית ליה טובא מכל מקום תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו כבסוף מסכת תענית ואם כן כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אין במחילתו כלום אלא אפילו אית ליה מכל מקום לא ימחול משום שלא לבייש אך בספר מנות הלוי (אסתר ט יז) כתב בשם ראשית[3] להרבות השלום והריעות היפך מרגילתו[4] של הצר שאמר (אסתר ג ח) מפוזר ומפורד פירוש במקום שראוי להיות עם אחד הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת לכן תקנו משלוח מנות אם כן יש לומר כיון ששלח והראה חבתו אף על פי שזה מוחל לו כבר יצא ידי חובתו ויפה כתב פרי חדש מנא להו למהר"י ברי"ן ולרמ"א שכתב משמו (דרכי משה סק"ז) להכריע בזה:
והנה עוד כתב רמ"א (שם) אשה חייבת בשלוח מנות כאיש וגם על זה כתב פרי חדש (שם) ומהריק"ש (ס' ערך לחם או"ח סי' תרצה, הו"ד בפר"ח שם)[5] מנא ליה האי הא כתיב (אסתר ט כב) איש (אל) [ל]רעהו ולא אשה. בתשובת שבות יעקב (ח"א סימן מא) כתב כדאמרינן בקידושין (ל:) איש אמו ואביו תיראו כשהוא אומר תיראו הרי שניהם אמורים ומאי טעמא נאמר איש שהאיש סיפוק בידו לעשות ולא האשה ואם כן הכי נמי הא כתיב (אסתר ט כז) קימו וקבלו לשון רבים אחד האיש ואחד האשה ולמה נאמר איש אל רעהו שהאיש סיפק בידו והנה מ"ש קימו וקבלו הוא לשון רבים לא נ"ל דהאי איהודים קאי שכלל היהודים קבלו לעשות אשר החלו ובכלל זה משלוח מנות איש[6] ולאשה אבל לא היה צריך לזה דבלאו הכי יפה כתב קרבן נתנאל דהשוה אשה לאיש במצות פורים שהן היו באותו הנס ורק איש כתיב ולזה יש לומר אשה אין סיפוק בידה לעשות אך בספר ברכי יוסף הקשה על זה דתוספות פ"ק דקידושין (שם ד"ה שיש) [כתבו ד]אף על גב דמן התורה מעשי ידיה לעצמה ושפיר סיפק בידה מכל מקום לא שכיחא אצל אביה אלא אצל בעלה וזה לא שייך הכא גבי משלוח מנות ע"ש ולכאורה קושיא גדולה היא אלא י"ל מטעם אחר כיון שמזונות אשה על בעלה מן התורה להרמב"ם (אישות פי"ב ה"ב) ועיי' רמב"ן פרשת משפטים (שמות כא ט) נמצא לפי זה היא סמוכה על שולחן אחרים מסתמא ומשום הכי כתיב איש אבל אם אינה סמוכה כגון אלמנה חייבת כנ"ל אך זה תליא בספיקא דמגן אברהם (שם סקי"ב)[7] ותליא בפירוש הש"ס (מגילה ז:) דמיחלפי סעודת פורים אי טעמא משום דכל הסומך על שולחן אחרים פטור משלוח מנות ונראה לי דתליא בהנ"ל אי הטעם למלאות חסרון סעודתו של חברו כיון שהוא עצמו סמוך על שולחן אחרים פטור מזה ואי טעמא משום אהבת רעים גם הסומך על שולחן אחר חייב:
אלא לפי זה סתר רמ"א עצמו דמה שמחייב אשה על כרחך סבירא ליה הסומך על שולחן אחרים פטור דהטעם משום למלאות חסרון סעודת של חברו ואם כן איך פסק אם מחל לו פטור הא לזה הטעם לא מהני מחילה ונמצא מזכה שטרא לבי תרי:
ואיידי דאיירי התם בפרי חדש (שם ס"ב) הקשה על רבינו אפרים שבהרז"ה פ"ק דמגילה[8] דמייתי[9] לפסק האי דחייב אינש לבסומי וכו' דכיון דאירע סכנה קם רבה שחטיה[10] נתבטל הדבר[11] והקשה פרי חדש אם כן לשתא כדאמריה רבה לרבי זירא תא נעביד סעודת פורים בהדדי מאי טעמא אמר לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא הא מעובדא דאשתקד נתבטל הך דחייב לבסומי ולא יתבסם ולא יסתכן ע"ש:
ולכאורה י"ל דבירושלמי (מגילה פ"א ה"ד) איתא סעודת פורים בשבת מאחרין אחר שבת דימי פורים צריכים שיהיה ניכר שעושה לשם פורים מה שאין כן בשבת אין היכר עיין מגן אברהם סוף סימן תרפ"ח (סק"י) והנה בחולין קי"א ע"א מי עדיפת לן מינה דכתיב (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג משמע סעודה לכבוד תלמיד חכם הוה כעין סעודת שבת ולא ניכר שהיא לכבוד פורים ולירושלמי הנ"ל אסור ובפרט רבי זירא דכד הוה מזמני ליה לא אזיל רק משום אתיקורי הוא דמיקרי ביה (חולין מד:-מה.) ועבדי טובא לכבודו בכל הזמנים ואם כן אין סעודת פורים ניכר וקשה איך עבדי רבי זירא ורבה סעודת פורים בהדדי וי"ל דסבירא להו דלא כהירושלמי דשפיר יש היכר כיון שמשנה בחיוב בסומי מה שאינו בשאר שבת ויום טוב ואיתא היכרא משום הכי עבדי בהדדי [כמו שכתב הלבוש לענין נשואין בפורים דלא כמגן אברהם סוף סימן תרצ"ו (סקי"ח)[12]] ולפי זה לא קשה מידי קושיית פרי חדש דלשתא כי הוה הדר ובעי למיעבד סעודת פורים בהדדי אמר רבי זירא ממה נפשך אי לא תתבסם וליכא שינוי בגוף הסעודה אם כך איך יצא ידי חובת סעודת פורים ואי תתבסם לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא ולא קשה מידי קושיית פרי חדש:
אדרבא לפי זה יש להביא ראיה לרבינו אפרים דאיך עלה על דעת רבי זירא ששום אדם לא יאכל סעודת פורים עם בני ביתו מפני הסכנה אלא יתבודד בחדרי חדרים אלא על כרחך מאותה שעה נתבטלה מצוה דבסומי בפוריא ורק להזמין תלמיד חכם אצלו אינו נכון משום שאינו ניכר וכנ"ל:
ויש לדחוק ולומר שאין חשש סכנה עם בני ביתו דלבו גס בהם וגייסי אהדדי רק רעים אחרים המרבים התעוררות ושמחה איכא סכנה והנה פרק קמא דמגילה (ג.) אמרינן משפחה ומשפחה לאתויי משפחות כהונה ולוים שמבטלים עבודתן וכו' והנה רש"י בפירוש מגילה (אסתר ט כח) כתב על דרך פשוט שיתאספו משפחות וישמחו בפורים[13] ואם כן קשה מנא ליה לש"ס ללמוד מזה דמבטלים עבודתן הא אפשר לפרש כפשוטו אלא על כרחך סבירא ליה לש"ס כיון דמצוה לבסומי אין נכון להתאסף משפחות משפחות אלא כל אחד עם בני ביתו:
ובמקום אחר[14] כתבתי דבמסכת שבת פרק מי שהחשיך (קנו.) א"ל רבה אנא במזל מאדים ואינני לא מוהל ולא טבח ולא אומן ואמר ליה אביי מר נמי עניש וקטיל עיין שם ואי הא מימרא דאביי הוה בתר עובדא דשחטיה לרבי זירא צריך לומר דלא הוה בעי למימר מר נמי שחטיה לרבי זירא וצ"ל משום דהדר אחייה על ידי תפלתו לא בעי למתלי במזל מאדים [15] מכל מקום לא קשה מידי קושיית רבינו אפרים דיש לומר סבירא ליה להרי"ף דשומר מצוה לא ידע דבר רע ועל ידי מצוה לבסומי לא יארע מכשול אך היכי דשכיחא הזיקא כגון רבה דהוה במאדים לא מהני הגנת המצוה[16] אבל מי שלא ידע בנפשו שהיא מזל מאדים אין צריך לחוש לזה דאזלינן בתר רובא ושומר פתאים ה' כדאיתא שם במסכת שבת (קכט:)[17] עיין שם ה' שומר ומגין לשומרי מצותיו[18] ואחתום בברכת שמחת פורים כנפשם היפה ונפש אוהב נפשו:
פ"ב יום א' ז' אדר תקצ"א לפ"ק:
משה"ק סופר מפפד"מ:
- ↑ עי"ש בקרבן נתנאל שהביא כן בשם הדרכי משה ולפנינו ליתא שם.
- ↑ עיין דרכי משה (שם סק"ז) שנתן טעם לדבר לפי שאין אדם מקבל מנות בעל כרחו.
- ↑ צ"ב כוונתו ולכאורה הוא ט"ס, ועי' שם פסוק כב בשם ר"י בן שושן.
- ↑ פי' רכילותו.
- ↑ זה לשון מהריק"ש: יש מי שכתב דאשה צריכה לשלוח מנות לאשה שכמותה ואין נ"ל כן מדברי התלמוד וכל הפוסקים המפורסמים גם לא נהגו כן.
- ↑ לכאורה חסר כאן איזה תיבות, והמכוון שבכלל המצוות שקבלו עליהם הוא לשלוח מנות איש לרעהו, אך אין מקור מכאן שאף אשה חייבת במשלוח מנות.
- ↑ ועיי"ש שהניח בצ"ע וכתב דטוב להחמיר וליתן.
- ↑ וכן הביאו דבריו הר"ן (מגילה ג: מדפי הרי"ף, ובחידושים ז:) רבינו יצחק ב"ר ברכיה (על הרי"ף), ספר האשכול (ח"ב הל' פורים סי' ח), המעילי (ספר המאורות, מגילה שם), המאירי (מגילה שם) והשיטה מקובצת (מגילה שם).
- ↑ רבינו אפרים לא הביא לפסק זה, וצ"ל שחלק על הרי"ף דמייתי כו'.
- ↑ כמבואר בגמרא מגילה (ז:).
- ↑ אך עיין ב"ח (או"ח סימן תרצה סק"ב) שאף לדעת רבינו אפרים צריך לשתותו הרבה מלימודו שייטב לבו במשתה ויהא שתוי או אפילו שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך רק שתהא דעתו עליו .
- ↑ דעת הלבוש שם שכשם שאין עושין סעודת פורים בשבת כן אין לעשות סעודת נשואין בפורים, וכתב המגן אברהם דלא דמי דבשבת לא תהא סעודת פורים ניכרת מה שאין כן גבי נשואין לא אכפת לן שלא תהא סעודת הנשואין ניכרת.
- ↑ ז"ל שם: משפחה ומשפחה, מתאספין יחד ואוכלים ושותין יחד.
- ↑ לעיל סימן קפה.
- ↑ עי' לעיל (סימן קפה) שהכריח רבינו מכח קושיא זו שמעשה זה אירע אחר כך.
- ↑ כמבואר בגמרא יומא יא., פסחים ח:, קידושין לט: וחולין קמב.
- ↑ גבי הקזת דם בערב שבת בשעה שמאדים משמש בו
- ↑ ביישוב ראיית רבינו אפרים ממה שהסמיכה הגמרא מעשה דרבה ור"ז לדינא דרבא, ע"ע הגהות יד אפרים ([[הגהות יד אפרים/אורח חיים/תרצה#ב|או"ח סימן תרצה ס"ב).