רד"ק/תהילים/קו

רד"ק ‏ תהילים קו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הללויה. אמר המשורר כנגד ישראל שהיו בדורו ובניהם הבאים אחריהםה שיהללו יה על הטובות שעשה עם אבותיהם הללו יה:

ב

מי. במזמור שלמעלה מזה זכר ענין האבות עם מה שעשה במצרים ובזה המזמור זכר עוד מה שעשה עמהם משיצאו ממצרים כל זמן שהלכו במדבר וגם משנכנסו לארץ, ואמר אם באנו לספר גבורות ה' ולהשמיע כל תהילותיו כלומר כל הניסים שעשה עם אבותינו ועמנו שאנו חייבים להללו עמהם מי יוכל להשמיע כל תהילותיו:

ובגורות ה'. הם מה שהתעולל במצרים בארצם ובים, ומה שאמר הנה שלא יוכל אדם לספר כל תהילותיו, ואמר במזמור התשיעי אספרה כל תהילתך דוד אמר אספרה כל תהלתך על כל הצרות שעברו עליו מהאויבים אמר שיתן שבח והודאה לאל שהצילו כי המה גלוים לו, וכאשר בא לספר הניסים שעשה עם ישראל במדבר ובארצם בכל דור ודור אמר מי ישמיע כל תהילתו, וכן עם היחיד לבד מה שעשה הקב"ה עמו מטובות וחסדים בכל יום ויום לא יוכל לספר כי פעמים רבים יעשה האל יתברך עם האדם נס ולא ידע ולא ירגיש בו עד אחר זמן שיתבונן בו. וכאשר אמר דוד כל תהלתיך על הניסים הגלוים שעשה עמו הידועים לכל במלחמת האויבים:

ישמיע. פירוש ומי ישמיע ומי שזכר עומד במקום שנים, וקודם שהחל המשורר לספר אמר:

ג

אשרי. כלומר אשריהם ישדראל אם היו שומרים משפטי האל אשר צוה אותם כי בזמן שהיו עושים רצונו של מקום כמה טובות עושה עמהם ואף במדבר היה סובל אותם זמן רב אולי ישובו למוטב, ואם היו שומרים משפטיו ועושים צדקות בכל עת כלומר תמיד כל שכן שהיה הוא עושה עמהם צדקות ולא היו לעולם גולים מארצם כי צפה המשורר ברוח הקדש שעתידים לגלות מארצם בעונותם. לפיכך אמר אחר זה הפסוק זכרני נא ברצון עמך:

עשה צדקה בכל עת. כי ישראל היו עושים פעמים טוב ורוב הפעמים היו מריעים מעשיהם לפיכך אמר בכל עת אשריהם אם יהיו עושים הטוב תמיד:

ד

זכרני. אם הפסוק הזה אמרו המזורר על עצמו בקש מהאל שיקום מקברו עם המתים שיחיו בעת גאולתנו וכן בפסוק הבא אחר זה. או אמר הפסוק על לשון בני הגלות הזה כי כל אחד מבקש מהאל שיזכה לראות הגאולה ואומר זכרני ה' בעת שהיה רצונך בעמך, ותוציאם מגלותם זכרני ורצה גם בי שאחיה עד עת הגאולה:

ה

לראות. שאזכה לראות העם הנבחר לך שיזכו לגאולה לשמוח בשמחת גויך, וכפל הענין שלש פעמים לחזק הענין במלות שונות כמנהג:

נחלתך. הם ישראל: ופי' להתהלל. יש מפרשים כמו לשמוח ואין צריך להוציאה מענין השבח כי בשמחת החופה ישבח אדם החתן והכלה לפיכך קראו בית החופה בי הלולא: ופי' להתהלל עם נחלתך. כי בשמחתם בצאתם יתהללו על כל עם כי בם בחר ה':

ו

חטאנו. ידבר על לשון הגלות:

עם אבותינו. כמו שאבותינו חטאו כן חטאנו אנחנו:

ז

אבותינו. בצאתם ממצרים:

לא השכילו נפלאותיך. שעשית במצרים, ולא זכרו את רוב חסדיך. כי חסדים ונפלאות שעשית עמהם בהוציאך אותם מבית עבדים ביד חזקה ובמכות שהבאת על המצריים הבדלת בינם ובין מצרים שהיתה המכה משולחת בכל הארץ והם היו נבדלים ממנה, ואחר צאתם כשרדפו מצרים אחריהם אמרו המבלי אין קברים במצרים:

ולא השכילו ולא זכרו. כי מי שעשה להם במצרים הנפלאות יצילם מיד המצרים הרודפים אחריהם אלא המרו האל יתברך וחשבו שלא יוכל להצילם וזהו וימרו על ים בים סוף:

ח

ויושיעם. הושיעם מן המצרים שהיו רודפים אחריהם:

למען שמו. כלומר אע"פ שהם המרו באל ומעטו בטחונם בו עשה הוא למען שמו שיודע בגוים:

להודיע את גבורתו. כמו שאמר ואכבדה בפרעה ברכבו ובפרשיו:

ט

ויגער . הגערה היא הרוח שהוליך בה הים עד ששמהו לחרבה:

ויוליכם בתהומות במדבר. הוליך ישראל בתהומות בחרבה כמו אם היו הולכים במדבר:

יג

מהרו. לשלשת ימים שסעו מים סוף ובאו מרתה וילכו העם והנה שכחו כל הנפלאות שעשה להם, ואילו זכרו מעשיו לא היו חושבים בלבם כי לא עשה להם כל הנפלאות ולא העבירם בים ואלא להמיתם בצמא והיה להם להמתין ולחכות מה יעשה להם האל יתברך כמו שעשה עמהם עד אותו היום והם לא חכו לעצתו וילונו. והנה עצתו היתה טובה להם ופלא גדול עשה עמהם במים שהיו מרים והמתיקם:

יד

ויתאוו. וזה היה נסיון אם יוכל לתת בשר במדבר ובישימון:

טו

רזון בנפשם. פירושו מות המתאווים ואמר בלשון רזון בעבור כי הם חשבו להשביע נפשם המתאוות ולהשמינה והיה להם הדבר בהפך:

טז

למשה. כמו במשה, כי קשור הקנאה עם הלמ"ד הוא לטוב אבל עם הבי"ת הוא לרע, וכן למ"ד לאהרן במקום בי"ת והקנאה הזאת הוא מחלוקת קרח ותלה אותם בכל ישראל מפני שלא מיחו בהם וגם היו עמהם מבני ראובן ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה: וטעם קדוש ה'. כי כן אמרו הם כי כל העדה כולם קדושים, ואמר משה אשר יבחר ה' הוא הקדוש והנה אהרן קדוש ה':

יז

תפתח. עתיד במקום עבר ולא זכר קרח כי ידוע כי הוא ראש המחלוקת, או זכר העוזרים כי עוזרי רשע הם רשעים מפני כי אם לא ימצא עוזרים לא יעשה רשעו. ואון בן פלת בתחילת המחלוקת עזר ואחר כן נתחרט ושתק מן המחלוקת:

יח

ותבער. במאתים וחמשים מבני ישראל:

להבה תלהט. הפסוק כפול בענין במלות שונות:

יט

יעשו. עתיד במקום עבר והנה הם עשו עגל בחורב במקום שקבלו התורה ששמעו באזניהם עשרת הדברים ונאמר בהם לא תעשה לך פסל וכל תמונה:

כ

וימירו. האל יתברך שראו כבודו על הר סיני בשור אוכל עשב על השור אומר לא על תבניתו:

כב

חם. הוא אבי מצרים ולגרעון נזכר וכפל הענין במלות שונות: ועוד עשה להם נוראות על ים סוף. וקרא פעולות הפלא והפוך הטבע נוראות לפי שבהן יהיה האל יתברך נורא על בני אדם ובעבורם יראוהו ויודו לו שהוא אדון הכל שהפך הטבעים ברצונו:

כג

בפרץ. באותו פרץ שפרץ ה' עמד בו משה לפני האל יתברך וגדרו:

כו

וישא נשבע: ופי' להם. בעבורם:

להפיל אותם. כל המלינים:

כז

ולהפיל. זה לא ראינו בתורה מבואר שאמר להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות וכן אמר ביחזקאל וגם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיל אותם בגוים ולזרותם בארצות, והנראה בעיני כי זהו מה שאמר וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה וכן מה שאמר וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב וגומר וישב ממנו שבי זהו לזרותם בארצות:

כח

ויצמדו. כמו שכתוב ויצמד ישראל לבעל פעור:

ויאכלו זבחי מתים. אלהיהם הם המתים:

כט

ויכעיסו. הכעיסו האל במעלליהם שנצמדו לבעל פעור, וזהו עם הנשים ועבדו ע"א לפיכך ותפרוץ בם מגפה: ואמר ותפרץ. כלומר מגפה רבה:

ל

ויפלל. עשה משפט בנופאים:

ויפלל. מן ונתן בפלילים:

לב

ויקציפו. הקציפו האל עד שבא למשה רע בעבורם שאמר לו האל יתברך כי לא יכנס לארץ:

לג

כי כי המרו את רוח משה ויבטא בשפתיו והוא המעל שמעל הוא ואהרן עמו שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים: ופי' כי המרו. כי מרדו ברוח משה בדחקם אותו עד שאמר המן הסלע הזה נוציא: ושורש המרו. מרה, ויהיו מרה ומרד בענין אחד: ויש לפרש כי המרו. ענין מר שהוא ענין שנות המצוה והחלף הדבר ופירוש כי המרו משה ואהרן את רוח השמים:

ודברו. שאמר להם ודברתם אל הסלע והם הכו:

ויבטא בשפתיו. האל יתברך שלא יכנסו לארץ בעון זה:

לד

לא השמידו העמים אשר אמר ה' להם. כמו שמבואר בתורה:

לה

ויתערבו. שהיו יושבים בתוכם לפיכך למדו מעשיהם:

לו

ויעבדו. זהו הרע שבמעשיהם שעבדו ע"א:

לז

ויזבחו. גם זה הרע שבעבודות לע"א:

לח

וישפכו. לבד עון ע"א יש להם בזה עון גדול ששפכו דם נקי, דם בניהם ובנותיהם:

בדמים. בידיעה ר"ל בדמים האלה הנזכרים:

לט

ויזנו. זה עון גילוי עריות:

מב

וילחצום בארצם לחצום ויכנעו תחת ידם:

מג

פעמים רבות. ומה ימרו בעצתם הרעה:

ימרו. האל יתברך:

וימוכו בעונם. עד ששבו מוכים ועניים בעונה והוא שגלו מארצם:

מד

וירא בצר להם. בגלותם שמע רינתם וצעקתם:

מה

ויזכור להם בריתו. בריתו עם האבות:

וינחם. על הרעה:

מו

ויתן אותם לרחמים. שמרחמים עליהם שוביהם בגלות:

מז

הושיענו. אמר המשורר זה על לשון בני הגלות וכשתקבצנו נודה לך לשם קדשך:

להשתבח בתהלתך. ותהילת ה' הם החסדים שעשה עמנו שאנו מהללים לו עליהם:

מח

ברוך ואז נאמר:

ברוך ה'. המשכילים ישבחו כפי שכלם וכל העם יאמרו אמן. ויאמרו אלה לאלה הללויה: ופי' מן העולם ועד העולם. מזמן הראשון עד זמן האחרון כלומר כל הימים:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.