רב פעלים/א/סוד ישרים/ה

רב פעלים ‏ א סוד ישרים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חקירה אחת חקרתי בס"ד, כי הנה נודע בשבתות וימים טובים נעשה יחוד עליון למעלה, וגם עליית העולמות, וכנגד זה נתקנו התפילות, ועוד יש כנגד זה פרטי מצות הן בדבור הן במעשה, אך נודע כי ליושבי תבל יש הבדל רב ביניהם בזמן היום והלילה, שיש מקומות שאצלם הוא חול גמור, ובשאר מקומות נעשה אצלם שבת או יו"ט קודם כמה שעות, וכן להיפך ביציאת שבת ויו"ט, לאלו חול גמור, ולאלו עדיין הוא שבת ויו"ט, ויש הבדל בין אלו לאלו כמה שעות, ויש מקומות שהם מעבר השני שבכדור הארץ שכנגדנו, דכאן הוא י"ב שעות יום ואצלם י"ב שעות הלילה, הרי הפרש גדול בין הכא להתם, ועל כן אם נאמר עליית העולמות ויחוד העליון יהיה ע"פ השעות של ארץ ישראל א"כ בחו"ל הרחוקים מאד שיש ביניהם לבין ארץ ישראל ששה שעות או י"ב שעות הרי אלו לא יש בשבת שלהם סדר עליית העולמות ויחוד העליון, וא"כ התפילות שלהם לא יעשו פעולה בעליית העולמות והפרצופים והיחוד העליון למעלה, וא"כ למה יעשו במקומות אלו סדר התפילות וכיוצא בהם בשבתות וימים טובים, ובשלמא על שמירת שבת ויו"ט מצד הלאוין והעשין הכתובים בתורה, עליהם אין להקשות קושיא כזאת, כי י"ל מעיקרא כך ניתנה מצות שבת ויו"ט מאת השי"ת בשמירתם, שכך גזר השי"ת שכל אחד מישראל יקיים מצות שמירת שבת ויו"ט בלאוין ועשין שבהם, כפי השעות והזמן של מקומו וארצו שעומד וחונה שם, וכמ"ש הרדב"ז ז"ל והביאו הגאון חיד"א ז"ל, יען כי כל מצוה התלויה בזמן ושעות היום והלילה א"א שישתוו בה כל יושבי תבל, ולכן מוכרח לומר שמעיקרא כך ניתנה מצות שבת ויו"ט לישראל מאת השי"ת, אבל התפלות וכיוצא בהם, וכונות שלהם שהם מתוקנים ומיוסדים על עליית העולמות ויחוד העליון, איך שייכים אצל מקומות הרחוקים שיש הבדל ביניהם לבין ארץ ישראל כמה שעות, אם אין נעשה למעלה פעולה על ידם, שמאחר דכל הפועל של עליית העולמות ויחוד העליון נעשה ע"י יושבי ארץ ישראל, א"כ למה יעשו הרחוקים סדר התפילות וכיוצא וגם הכונות שלהם בשבתות וימים טובים שלהם, ודי להם שיקיימו שמירת שבת ויו"ט בלאוין ועשין שנכתבו בתורה עליהם, מפני שכך היתה גזרתו יתברך בשמירת שבת ויו"ט, שכל אחד ישמור השבת ויו"ט כהלכתו ומשפטו המפורשים בתורה, כפי שעות המקום שהוא עומד וחונה שם. וכיוצא בחקירתנו זאת מצינו שהקשה רבינו זלה"ה בשער טעמי המצות ושער הפסוקים בענין השביעית, וז"ל, ונבאר עתה שא"כ שהכל נעשה מעצמו, למה אנו צריכין להתפלל או לעשות מצות בימים אלו, כגון בשבת או בשביעית, מאחר שהכל נעשה מעצמו, עכ"ל ע"ש:

ואם נאמר שגם במקומות הרחוקים הרבה מן א"י, יעשו פעולה למעלה ע"י התפלות וכיוצא בהם בעליית העולמות ויחוד העליון, צריך להבין היכן הפעולה נעשית למעלה, וכי יש רקיעים ועולמות אבי"ע ופרצופים עליונים לכל מקום ומקום בפני עצמו, והלא הכל הולך אל מקום אחד, ומאחר כי ההתחלה והסוף של עליית העולמות והפרצופין העליונים ויחוד העליון הכל נעשה כפי הזמן והשעות של ארץ ישראל, א"כ מה יעשו הרחוקים אשר יש הפרש ביניהם שש שעות או י"ב שעות:

והנה חקירה זו לא לבד על שבתות ויו"ט היא תהיה, אלא גם היו תהיה על שאר מצות התלויים בזמן, כגון מקרא מגילה ושאר מצות התלויים ביום פורים, וכן הדלקת נרות חנוכה, וכיוצא בהם, וכן שייכא נמי גם על תפילות וק"ש של כל יום ויום, שנתקנו בעבור המשכת המוחין והיחוד של מעלה דבר יום ביומו, במשך כ"ד שעות של היום והלילה:

וראיתי להרב המקובל בספר טוב הארץ דף י"ח ע"א, שכתב וז"ל, מעלות התפלות בא"י נבאר, כי היחוד העליון נעשה ע"י תפילות ישראל בארץ ישראל, והענין כי כבר ידעת שהאדם בתפילתו חוצב להבות אש, ומאותם ההבלים מתהווה סוד תיקון המתהיוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד עלינו לשבח, ותיקון זה עולה באויר העולם מרקיע אל רקיע, עד פתח היכל לבנת הספיר, כנזכר בזוהר פ' פקודי שעומד הכל שם ברקיע א' הנזכר שם עד גמר תפילות ישראל יחד, ותתקשרנה כולם ותעלנה, אמנם יש להתבונן העיכוב הזה שתתעכבנה עד קבוץ תפלות כל ישראל, דוקא בהיות ישראל על אדמתם, שאין מקדים זריחת השמש בא"י עיר אל עיר שיעור הרבה, מפני שא"י כולה ת' פרסה, ולכן אפשר להמתין:

אמנם עתה שישראל נפוצים בארבע פינות העולם, אם נאמר שתתעכבנה נמצאו תפילות מעוכבות זמן הרבה כפי שיעור קדימת זריחת מקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות, ונמצא יש בזה ערבוב תפילות, כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפילת ערבית ואיך יהיה ענין זה. ואם נאמר שלא ימתינו, נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים, כי קהלה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה אחרת, ולעולם מיחדים והולכים, ועד"ז יקשה כי המשמרות העליונות הם קבועות לערב ולבקר, א"כ איך יהיה עניינם שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום:

ועד"ז יקשה על מנוחת השבת שאלו שובתים ואלו הם עושים מלאכה, והיאך יהיה זה הענין. והנה בספר יסוד עולם הקשה ענין זה, ותירץ מה שתירץ יע"ש:

אמנם המקובל האלקי מהר"ר משה קורדובירו זלה"ה כתב וז"ל, ואני אומר לענין זה, כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל, ישראל העומדים בחו"ל עובדי ע"ז בטהרה, והם כוונו בזה כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהג לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום, אלא על נקודת א"י שהיא מבחר הישוב, ופתח היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה, וזריחת א"י היא בקר למשמרת הבקר, וערבית א"י היא לילה לשליטת ממשלת הלילה, ועד"ז מתנהגות המשמרות ומספר הימים, לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי, ואין לנו לחוש להראות הירח בחו"ל, או שלא יראה, כי העיקר הוא בא"י, ושם ב"ד קבועים, ומקדשים חדשים חגים וזמנים, והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם, ובחו"ל אין קובעים, ואם קבעו לא קדשו שאין בהם ממש, ויום שבת בא"י הוא עיקר הכל, מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה, והוא בא"י כנז"ל, ועשה הקב"ה תנועת הגלגל, ובחר במקום המכוון כנגד מעלה לא יחסר ולא יעדף והיא נקודת א"י, ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו, אלא בא"י דוקא ולא בשום מקום זולתו, מפני שא"י חשובה היא לענין היחוד, והיחוד אינו עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בא"י לכלות תקוני תפלתם:

אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת, אל כל בחינת השרים שישראל שם שרויים תחתם, שניצוני שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות השכינה, והתפשטות היחוד הזה יהיה ע"י תפילתם של ישראל השוכנים שם, שהם אינם מייחדים עתות היחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו, והיינו עובדי ע"ז בטהרה, שאינם מיחדים יחוד הזמן העליון, אלא יחוד זמן השרים החיצונים, אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבש בשר ההוא, ועד"ז הוא קדושת שבת, כי יקידם להם מנוחה מה מצד הנצוץ המתפשט, או תתאחר מנוחתם, ועד"ז הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו, לפי זריחת השר או שעת ההערכה שלו. אמנם מספק עשו שתי ימים טובים, ונקרא יו"ט שני של גליות, הוא שודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני, ולא עשה כן ליום שבת, ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים, ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת, והשרים שובתים באיחור וקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם יו"ט אינם מודים בקביעותו, שהם מסתפקים בקדושתו, ולכך צריך לבוש יום ליום, והם שני ימים, יום טוב הא' מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן, בהתלבש אור קדוש באור של הגולה, עכ"ל הרמ"ק ז"ל שהביאו בספר טוב הארץ הנז', ולשון זה של הרמ"ק ז"ל הובא כדמותו כצלמו ממש בספר חסד לאברהם להרב מהר"א אזולאי ז"ל, במעין השלישי עין הארץ נהר ח' יע"ש:

והנה נודע, כי אזהרה שמענו מרבינו מהרח"ו ז"ל, בהקדמתו לספר שער ההקדמות, דברים אלו לא יובנו בשכל אנושי חומריי, אלא בקבלה מפה אל פה, או מפי אליהו זכור לטוב וכו', וכל ספרי המקובלים האחרונים שהיו אחר החרבן אל תקרב אליהם, כי מן הרמב"ן ז"ל ואילך נסתרה דרך החכמה הזאת מעיני כל החכמים ולא נשאר בהם כי אם קצת ענפי הקדמות בלתי שרשיהם, ועליהם בנו המקובלים האחרונים דבריהם בשכל אנושי וכו' ע"ש. גם רבינו הרש"ש ז"ל בנה"ש כתב וז"ל, עידי בשמים כי כל עסקי ולימודי אינו אלא רק בדברי האר"י זלה"ה ותלמידו מהרח"ו ז"ל לבדם, ובלעדם אין לי עסק בשום ספר מספרי המקובלים ראשונים ואחרונים, ואפילו בדברי שאר תלמידי האר"י ז"ל לא למדתי, וכשיזדמן לפני דבר מדבריהם אני מדלגו, כי על כן איני כמזהיר אלא כמזכיר למען ה', אל יהי לכם מגע יד בדבריהם, אלא כל לימודם לא יהיה אלא בעץ חיים, ובספר מבוא שערים, ובשמונה שערים, המפורסמים שכולם דברי אלקים חיים עכ"ל, ע"ש. גם הגאון חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"ב דף ט"ו כתב, ואני בעניי איני חש לסודות שלא גילה רבינו האר"י ז"ל עצמו, וגם כי הרמ"ז ז"ל גדול כבודו עטרה בראש כל אדם, מ"מ אני בער ולא אדע, כי מה שלא גילה האר"י רבינו הגדול ז"ל אשר למד עם אליהו זכור לטוב כאלו אמרו שלא לסמוך, עכ"ל ע"ש:

על כן דברים אלו הנז"ל שנכתבו בשם רבינו הרמ"ק ז"ל, כיון שאמרם רבינו הרמ"ק מהשערת שכלו. וכמפורש בדבריו שכתב ואני אומר וכו', אין לנו לסמוך עליהם, כי דברים כאלה שהם עומדים ברומו של עולם, אם אין להם הכרח והוכחה מדברי קבלה האמיתית אין לסמוך עליהם כלל, ומאחר שרבינו הרמ"ק ז"ל מהשערת שכלו אמרם יש לנו רשות לדבר ולטעון עליהם, מה שנראה לנו לטעון, כי על זה אמרו אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה. והנה באמת כל המעיין יראה, מה ששפט רבינו הרמ"ק ז"ל על יושבי חו"ל, שאין להם חלק ולא מגע ולא פעולה ביחוד העליון העקרי הנעשה למעלה, ולא בעליית העולמות והזווגים והמשכת המוחין אשר נעשים על ידי התפילות בחו"ל, הן בשבת ויו"ט ור"ח, והן בחול, שאין להם שום מגע בעיתות היחוד הנעשה למעלה בשום זמן, ורק פועלים ביחוד השרים החיצונים, שהוא נעשה בקדושת ניצוץ אור השכינה המתלבש בשר משבעים שרים ששולט במקום ההוא שיושבים בו ישראל, וקדושת השבת תמשך להם מצד הנצוץ הקדוש המתפשט בשר ההוא, הנה באמת דבר זה אשר דן אותו רבינו הרמ"ק ז"ל מדעתו, אחר בקשת אלף מחילות מכבוד תורתו, הוא דבר זר מאד, ולא יאמן לומר שכל גדולי ישראל נביאים ותנאים ואמוראים וחסידי עליון אשר עבדו את השי"ת בחו"ל, ושם גדלו ושם נפטרו, כולם אין להם מגע ביחוד העליון העקרי, ובכל עליית העולמות והמשכת המוחין הנעשים על ידי תפילות ומצות, כי אם רק מגעם הוא בניצוץ הקדוש אשר מתפשט ומתלבש תוך השר משבעים שרים שהם יושבים בארצי. ובאמת מצינו בגלות בית ראשון, שכל ישראל נביאים ובעלי רוה"ק חסידים וצדיקים כולם היו בחו"ל, ולא היה אחד מהם בא"י, היתכן שהיו כל ישראל ערומים ח"ו מן פועל הקדוש העקרי, ולא נעשה באותם השבעים שנה שום פועל ביחוד העליון העקרי, ושאר עליות והמשכת מוחין על ידי שום אחד מישראל, והיתכן בדעת לומר, דעל כל נביאים וחסידים וצדיקים שהיו בחו"ל, נאמר דבר זה, דח"ו היו עובדי ע"ז בטהרה, כאשר כתב הרמ"ק ז"ל שזה הדבר נאמר על כל יושבי חו"ל יהיה מי שיהיה, חלילה לומר כן, ולא אאמין שדברים אלו יצאו מקלמוס רבינו הרמ"ק ז"ל, כי איך ישפוט שכלו הזך לומר דבר זר כזה:

וכל זה אני טוען מצד הסברה, אך באמת יש לי לטעון כמה טענות לסתור אותם הדברים שנכתבו בשם הרמ"ק ז"ל, חדא כי בקבלה האמיתית שקבל רבינו האר"י ז"ל מפי אליהו זכור לטוב, סידר כונות עמוקות לתפילות של כל יום ויום, ושל שבת ויוה"כ ויו"ט ור"ח וכיוצא, ולתקיעת שופר וסוכה ולולב ואכילת מצה וכיוצא, ובכולם פירש הפעולה הנעשית על ידינו למעלה בכל דברים הנזכרים, הן בעליית העולמות, הן בזווגים והמשכת המוחין וכיוצא, ולא תלה שום דבר בכל אלה בישיבת ארץ ישראל, ולא עשה הפרש בזה בין יושבי א"י לבין יושבי חו"ל, ולפי הדברים שנכתבו בשם הרמ"ק ז"ל הנז' נמצא כל סדר הכונות ופועל התפילות והמצות המפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל הוא רק אצל יושבי א"י, ולא ליושבי חו"ל, שאין להם מגע בכל זה ואין להם כניסה שם כי אם רק הם נכנסים בחור קטן ששם בלבד מגיע פועל התפילות והמצות שלהם, ומשם נמשך להם קדושת שבתות ויו"ט וכיוצא. גם זאת ועוד, לפי דברים שנכתבו בשם הרמ"ק הנז', צריך לומר שאותה ההארה הגדולה שנעשית בזמן מרדכי ואסתר, אשר בעבורה נקבעו ימי הפורים במצות שלהם בכל דור ודור, לא נעשית בתחלתה בשנה הראשונה, אלא רק מצד אותו הניצוץ המתלבש בשר שהיה שולט באותו מקום שהיו יושבים בו ישראל באותו זמן:

עוד יש לסתור דברים הנז' ממ"ש רבינו זלה"ה, בספר מבוא שערים ש"ב ח"ג פ"ט דף מ"ד ע"א וז"ל, וכל התחתון מחבירו נקרא בן אליו, והוא המעלה אליו מ"ן וכו', ונשמות הצדיקים הנמשכות מאצילות הם בני זו"ן המעלים להם מ"ן, וכן עד"ז נשמות הצדיקים הנמשכים מבריאה, הם המעלים מ"ן בבריאה, ורוחין של הצדיקים ביצירה, ונפשות בעשיה. סוף דבר שאין זווג בעולם זולתי ע"י העלאת מ"ן ע"י הבנים, ובכל תפלות התחתונים מעלים מ"ן, וכפי כונתם ומעשיהם בעת ההיא, כך גודל תיקונם להעלות נצוצות רבים של מ"ן, אם בכמות ואם באיכות, ובכל יום מעלים ניצוצות חדשות, וזהו גודל התפלות והמצות, ואין כל האנשים שוים, כי כל אחד מעלה כפי בחינתו הראויה אליו, ולכן הכל צריכים זה לזה, ולא יוכל אחד מישראל לעשות מה שיעשה חבירו, והבן זה היטב, וכל זה יהיה עד שיבא המשיח בע"ה עכ"ל ע"ש. נמצא מדברי קודש אלו אנחנו לומדין שכל ישראל צריכים זל"ז, ולא יכול אחד לעשות מה שיעשה חבירו, וא"כ מוכרח לומר שיושבי א"י צריכים ליושבי חו"ל, וכן יושבי חו"ל צריכין ליושבי א"י ואפשר יזדמן שיושבי חו"ל הם גדולים במעלה יותר מיושבי א"י, כי יזדמן צדיק בחו"ל שבחינתו במקום עליון, ונמצא יושבי א"י צריכין למעשה יושבי חו"ל, ואם יושבי חו"ל כל עסקם ומגען הוא באותו הניצוץ בשר של חו"ל, ואין להם מגע לעלות יותר, איך ישלימו מעשיהם למעשה יושבי א"י:

ועוד יש סתירה גדולה לדברים הנז' מדברי רבינו האר"י ז"ל שהביא רבינו מהרח"ו ז"ל בעולת תמיד, וז"ל, מטטרו"ן שר היצירה מנהיג העולם בששת ימי החול, והכונה הוא כי האצילות תתלבש בעשר ספירות דבריאה, ועוד מתלבש הבריאה ביצירה, ששם סוד מטטרו"ן ומנהיג העולם, אך בשבת ויו"ט האצילות תתלבש בבריאה, ומנהיג העולם בימים אלו בלי אמצעות יצירה ועשיה, ולכך י"ס דבריאה נקראים לבושין דשבת ויו"ט וכו' והפרש שיש בין ארץ ישראל לחוצה לארץ בימי החול הוא, כי לעולם ימי החול הם שית ענפים דמטטרו"ן, שאמרנו שנסתעפו מן השכינה, והיחוד של תפארת ומלכות הוא שם, והדרים בא"י מזונותם מן השכינה שנזונים על ידה, אבל הדרים בחו"ל מזונותם על ידי מט"ט וכו'. ומ"ש שהיחוד של תפארת ומלכות הוא במט"ט, אין הכונה שהיחוד ע"י מטטרו"ן ממש, כי מי נתן מלאך באצילות עכ"ל, ע"ש:

גם בשער הכונות בדרוש ר"ח דף ע"ו ע"ד, מפורש שם בדברי רבינו האר"י ז"ל, שבארץ ישראל האצילות מתלבש בבריאה, והבריאה ביצירה, וע"י היצירה יוצאת הפעולה, אך בחוצה לארץ גם היצירה מתלבש בעשיה, ועל ידי העשיה מתנהג העולם בכל יום במדה אחת וכו' ע"ש, נמצא אין הפרש בין א"י לחו"ל, כי אם רק בזה, שבא"י יהיה בהתלבשות היצירה בלבד, ובחו"ל בהתלבשות העשיה ג"כ, ותו לא מידי:

גם נודע מ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות, בכונת רצה והחליצנו שאומרים בשבת, שיחלצנו מן מט"ט השולט בימי החול, שבשבת יתעלה בבריאה כמ"ש וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, שהוא סוד הבריאה הנקרא כסא הכבוד, ולכן אומרים מבחינתך לבדך תשגיח עלינו ביום השבת, ולא מבחינת מט"ט ע"ש, והנה זה הנוסח של רצה והחליצנו נתקן לאומרו הן בא"י הן בחו"ל, ונמצא אין מקום לדברי הרמ"ק ז"ל הנז' אשר שפט בדעתו על יושבי חו"ל:

גם עוד מלבד הסתירות הנז' שיש לאותם הדברים שכתבום בשם הרמ"ק ז"ל, הנה הדברים בעצמן אין להם הבנה ואין מתישבים כלל, כי הוא אומר בזה"ל, אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינת השרים שישראל שרויים תחתם, שניצוצי השכינה מתפשט אליהם בסוד גלות השכינה, והתפשטות היחוד הזה יהיה ע"י תפלתם של ישראל השוכנים שם, עכ"ל, והנה נודע כי השבעים שרים. הם למטה בעשיה, ואין להם מגע למעלה מן העשיה, והניצוץ של אור השכינה המתפשט בתוכם הוא לפי ערך ואיכות העשיה, וכל תפלות ישראל ומצות שעושים הם עולים למעלה למעלה ביצירה ובריאה ואצילות, ופועלים שם באצילות, ואין לשרים מגע במקומות אלו העליונים, כי הנה תמצא לרבינו מהרח"ו ז"ל בעולת תמיד שהבאתי לשונו לעיל, שכתב מ"ש שהייחוד של תפארת ומלכות הוא במט"ט, אין הכונה שהייחוד ע"י מטטרו"ן ממש, כי מי נתן מלאך באצילות עכ"ל ע"ש, וא"כ כ"ש וכ"ש על שבעים שרים שהם בעשיה, ואם כונת הרמ"ק ז"ל לומר שפועל של התפילות והמצות נכנס ועובר ועולה דרך הניצוץ המתפשט בתוך השרים, זה אפשר ואנחנו מודים בכך, אך הן אמת שנכנס ועובר דרך השרים, מ"מ הוא עולה למעלה עד האצילות ופועל שם, ואיך נתיישבה בזה החקירה דהיושבים בא"י ובחו"ל אינם שוים בזמן ועתות היחוד העליון, כי אלו מתפללים שחרית, ואלו מנחה, ואלו ערבית, בשעה אחת, וכן כאן זמן שבת, וכאן זמן חול, ומה לנו בהתחלת עליית הפועל והתיקון שעובר במקום השרים, הלא העיקר הוא התכלית של העליה והפועל, שצריך להיות שוה בכל ישראל, נמצא הדברים אלו בעצמן שנכתבו בשם הרמ"ק ז"ל, אין להם הבנה וישוב כלל:

ומ"ש שבא"י עצמה שיש הפרש בזמן התפילות, אלו גמרו התפלה, ואלו התחילו, שממתינים התפילות זל"ז, ועד גמר התפלה של כנסיה האחרונה אז עולין הכל ביחד, הנה דברים אלו כתובים בדברי רז"ל במדרש שוחר טוב קפיטל פ"ח, רבי פנחס אומר מלאך שהוא ממונה על התפלה ממתין עד שתתפלל כנסיה אחרונה של ישראל, ונוטל התפילות ועושה אותם עטרה להקב"ה ע"ש, ועוד איתא במדרש רבא, שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו, מהו שומע א"ר פנחס בשם ר"מ ור"י בשם רחב"א, בשעה שישראל מתפללין אין אתה מוצא שכולן מתפללין כאחד, דהכנסת זו תחלה ואח"כ הכנסת האחרת, ומאחר שכל הכנסיות גומרות, המלאך הממונה על התפילות נוטל כל התפילות שהתפללו בכל הכנסיות כולן, ועושה אותם עטרות להקב"ה שנאמר עדיך כל בשר יבואו, ואין עדיך אלא עטרה, שנאמר כולם כעדי תלבשי, ע"כ ע"ש:

והכי איתא בזוה"ק פרשת ויקהל דף רמ"ו ע"א, כל אינון צלותין דמקדמי עד לא סיימי ישראל, כולהו צלותהון מתעכבי בהאי רקיעא, והאי בזק דשלטא על הא רקיעא מתקן לון עד דאתא סנדלפו"ן רב ממנא רוח עלאה דשליט על כולא, וכד גמרין ישראל כולהו צלותין נטיל לון מהאי רקיעא וסלקא וקשיר לון קשרין וכתרין למאריה כמה דאוקמוהו, עכ"ל:

ונ"ל בס"ד, דלעולם פעולה ותיקון בעליית העולמות וזווגים והמשכת המוחין, נעשה בתפלה ומצוה בשעתם ואינו מתעכב, ומ"ש במדרש ובזוהר בהמתנת התפילות זל"ז, קאי על בירור ועליית מ"ן, שהוא נעשה מגוף התפלה, וזה יתעכב עד סיום הכל, כדי שיעלה של הכל ביחד. ודבר זה מוכרח לאומרו, אב"א קרא ואב"א סברא, והיינו אב"א קרא דהא מצינו בשער הכונות בדרושי הלילה דרוש ד' דף נ"ג ע"ד, בד"ה והנה וז"ל, והנה כמו כן ממש צריך האדם התחתון לכוין בעצמו, כי רוחניותו ונשמתו מסתלקת ממנו, והוא מעלה אותם בתחלת הלילה בסוד מ"ן לגבי נוקבא דז"א לצורך שלה, כדי שתקבל אח"כ היא באותו הרגע ממש של חצות לילה, להעלות מ"ן לגבי בעלה שהוא ז"א, המתחיל להזדווג עמה בחצות לילה, ואע"פ שהזווג הזה מתמיד והולך כל חצות אחרונה של הלילה עד אור הבוקר, אין בכך כלום כיון שכבר העלתה מ"ן לגבי בעלה בתחלת הזווג, ברגע חצות לילה וכו' עכ"ל, הרו להדיה עת הזווג של חצות לילה נעשה באותו רגע של חצות לילה ממש, ואינו מתעכב זמן היחוד אפילו רגע, ומזה תקיש לשאר הזווגים של היום ג"כ, וכן לזמן העליות, ובאמת הרואה יראה שבמקומות אשר בא"י עצמה א"א שיהיה שוה רגע של חצות לילה בכל מקום, ומוכרח שיש הפרש ביניהם:

גם עוד כתב שם בסוף הדרוש הנז' וז"ל, הכלל העולה מכל זה הוא, כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאת מעלת האדם העושה בסדר שאמרנו, שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפלת ערבית עד סוף תפלת מנחה, ואין ספק שהיודע לכוין כל זה על אמיתתו, גורם שהזווגים הנז' נעשים על ידו ממש, ואין קץ ותכלית לשכרו עכ"ל, וכיון דאמר נעשים על ידו ממש, ש"מ דאין ההמתנה בעיקר הפועל של הזווגים זל"ז:

ואב"א סברה, כי הנה הרואה יראה בזוה"ק פ' תרומה דף ע"ב ובמ"א, ובדברי רבינו האר"י ז"ל בכונות שחרית ומנחה וערבית, הכל נתקן ע"פ סדר התיקון והעליות והיחוד הנעשה למעלה, כי בשחרית יש ד' בחינות מן פרשת העקדה עד הזמירות בעולם העשיה, והזמירות בעולם היצירה, והיוצר וק"ש בעולם הבריאה, והעמידה בעולם האצילות, וכל זה דרך עליה והתכללות מתתא לעילא, ואח"כ חוזרים ויורדים בכל הסדר שיש מן ובא לציון עד עלינו לשבח, וכל סדר היחודים והזווגים והמשכת המוחין בק"ש ועמידה וברכת כהנים ונפ"א, הכל הוא צריך להיות בזא"ז דוקא, וא"כ איך אפשר שיתאחר הפועל שלהם עד גמר הכל, שאם יתאחר הפועל הראשון איך יאמרו דבר שהוא כנגד פועל השני, וכן עזה"ד, מאחר דלא נעשה כלום מה שצריך להיות קודם זה, גם ידוע שכל יום יהיה זווג ועיבור ולידה בסוד נפ"א, ומזמור יענך, וקדושת ובא לציון, ואיך קהלה הראשונה תאמר סדר זה, ותכוין בכל זה הזווג והעיבור והלידה, ועדיין לא נעשה כלום, ואיך יכוונו בסוד הלידה ועדיין לא נעשה זווג ועיבור, אתמהא:

גם ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל, בתועלת ועילוי תפילת הותיקין, שהיו קורין ק"ש קודם הנץ החמה, שיש בזה פועל ותועלת גדולה על הקורין אחר הנץ החמה, וכנז' בשער הכונות, ואם הפועל של הכל נשאר עד סיום הכל ולא נעשה בעיתו, מה תועלת נמצא בתפילת הותיקין, גם היכא משכחת לה תפלת ותיקין בכל מקום ומקום שבא"י, מאחר דאין נץ החמה שוה ברגע בכל ערים של א"י, ואם נאמר אעיקר הוא על זמן נץ החמה שבירושלים, ששם שער השמים, א"כ לא יש תפילת ותיקין אלא רק בירושלים:

על כן מוכרח לומר כמו שכתבתי דלא קאי ההמתנה על פועל הנעשה בעליית העולמות והזווגים והמשכת המוחין, כי לעולם הפועל נעשה בשעתו דבר בעתו ולא יתעכב, וההמתנה היא על גוף התפלה, שהיא נעשית מ"ן, שאז עליות המ"ן של כל התפילות יעלו של הכל ביחד:

ודע כי מצינו בדברי רבינו האר"י ז"ל בספר מבוא שערים, ובעץ חיים שער מ"ן ומ"ד פ"ב, הקדמה יקרה, ואביא דבריו בקיצור, והוא כי אלו המ"ן שעולים מן בירור הנעשה על ידי התפילות של כל יום ויום, אינם מתתקנים בזווג ההוא של אותו היום שעולים בו, אלא משתהים שם בתוך היסוד של הנוקבה עד עת בא זווג השני, ונקוט כלל זה בידך שאין שום בחי' מ"ן שיתוקנו בפעם אחת, אלא אמנם בפעם ראשונה עולים בבחינת מ"ן, ואח"כ בזווג השני הם נתקנים ומצטיירים ונעשים נשמות מתוקנות, ולפ"ז כל הבירורים העולים ביום ראשון בשבת משתהים שם עד יום שני בשבת, וביום שני יורדין ונמשכים בסוד מוחין, וכן עזה"ד בשאר ימים, עכ"ד זלה"ה ע"ש:

וכן כתב רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום דף צ' בכונת המעביר וז"ל, גם נודע כי הבירורים המתבררין ועולים למ"ן לזו"ן בכל יום ע"י התפלות והמצות שעושין ישראל הנקראים בנים לזו"ן, וכן כל הבירורים המתבררים ע"י הפרצופים העליונים וכו', הנה אותם הבירורים אי אפשר להם להתתקן באותו הזווג, רק נתקנים קצת ע"י אותו הזווג, ואח"כ חוזרים אותם הבירורים עם הזו"ן לרדת ולברר ולהעלות עוד ניצוצין אחרים למ"ן, לפרצוף העליון ההוא להתתקן, ושוהים ומתעכבים שם, והם מתתקנים שם לאט לאט בכל המשך זמן עיכובם שם עד בא עת הזווג השני, ואז נגמר תיקונם של הניצוצות הראשונות ע"י אותו הזווג השני וכו', וכעזה"ד תמיד חוזר חלילה בכל יום, עד שיושלמו כל הבירורים, וכמעשה הראשונים כך מעשה השניים כמבואר בעץ חיים ובספר מבוא שערים ש"ב ח"ג פ"ט דף מ"ג וכו' עכ"ד ע"ש, ועוד עיין שם שעשה הרחבת ביאור בפרטות ענין זה ע"ש, והשתא לפ"ז בין תבין אם ימתינו התפלות זל"ז, אין כאן עכבה מצד ההמתנה, יען כי גוף התפלות שהם עליית המ"ן בלא"ה לא יעשו פעולה שלהם להתקן בו ביום, אלא נשלם ונגמר תיקונם ביום השני בזווג השני, ודוק היטב:

והנה בזה יישבנו ענין עליית המ"ן הנעשה בגוף התפלה, אך חקירתנו בענין עליית העולמות והמשכת המוחין וייחוד העליון במקומה עומדת, כי קהלה זו עושה פעולות ההם בשעה זו, וקהלה אחרת עושה פעולות ההם בשעה אחרת, שבזה יש מאות ואלפים קהילות חלוקים זמ"ז בזמן, וכיון דהמקום הנעשה בו יחוד העליון הוא מקום אחד, וכל הפעולות האלה הם נעשים פעם אחד, איך יתיישב הענין הזה ברבוי הקהילות ההם, הן בא"י הן בחו"ל:

ועל זאת נשיב בס"ד, ואקדים לך מ"ש רבינו זלה"ה בשער רוה"ק הנדפס בירושלים, דף מ' ע"א וז"ל, דע כי התורה היא מחצב של נשמותיהם של ישראל כי ממנה חוצבו, ולכן היא תורה אחת וישראל גוי אחד והקב"ה אחד, הוא סוד שש ספירות חג"ת נה"י שבהם נשרשת תורה, כי על כן נקראת תורה על שמם, כי אלו השש ספירות הם עלמא דאתגלייא, שבו מתגלים הוראותיו יתברך, משא"כ בשלשה ספירות ראשונות שהם עלמא דאתכסייא, גם בחינתם ממטה למעלה וממעלה למטה הם ו' כפולה, כי משם י"ב שבטי ישראל, וכללות תכלית פרטם הם שש מאות אלף רגלי כמנין ו', והם סוד ששים רבוא שרשים של נשמות, ואין עוד. וז"ס דור הולך ודור בא, אין דור פחות מששים רבוא, והדור שהולך הוא הדור שבא כנז' בספר הבהיר, וכדוגמה זו יש ששים רבוא פירושים לתורה, שבכתב על כל פסוק ופסוק וכן נודע כי ד' מיני דרכי פירושים יש לתורה, וסימנם פרדס, פ שט ר מז ד רש ס וד, וכל דרך מארבעה דרכים אלו יש בו ששים רבוא פירושים, נמצא כל נשמה ונשמה שבששים רבוא נשמות ישראל יש לו דרך אחד בכל התורה, כפי בחינת שורש מציאות נשמתו הנקשרת בתורה, ולכן כל אדם מישראל יכול לחדש חידושים בתורה כפי חלקו מה שאין חבירו יכול לחדש, האמנם יש אדם כלול מכמה ניצוצות חלקי הנשמות, וכפי מספר הניצוצות ההם יכול לחדש פירושים בתורה, ולכן מרע"ה שהיה כלול מכל ישראל, ידע כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, וז"ס מ"ש רז"ל מלמד שהיה משה שקול כנגד כל ישרחל, עכ"ל ע"ש:

גם נודע בספר שערי קדושה לרבינו מהרח"ו זלה"ה, שאור המיוחד העליון של עשר ספירות הוא הנקרא מחצב הספירות, שהוא סוד אלקות גמור, ושם יש פרטי א"ק ואבי"ע עם כל הפרצופים, אך בדרך כלל נקרא כולו בשם אצילות, ועליו מלביש אור אחד הנקרא בשם מחצב הנשמות, ויש בו ג"כ א"ק ואבי"ע וכל הפרטים ההם, אך בדרך כלל נקרא בשם בריאה, וזה אור המיוחד של מחצב הספירות, מתלבש תוך האור הזה הנקרא מחצב הנשמות בכל פרטיו:

ומפורש בדברי רבינו האר"י זלה"ה, כי התורה שניתנה לנו היא מן הבריאה ולא מן האצילות, דאיתא בזוה"ק בראשית אית אורייתא דאצילות, ואית אורייתא דבריאה, והתורה שניתנה לנו היא מן הבריאה, שמשם נמשכו נשמות ישראל, בסוד מ"ש רז"ל כל הנשמות חצובות מתחת כסא הכבוד, שהוא סוד הבריאה שנקרא כסא, ולכן אומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת:

וכתב רבינו הרש"ש ז"ל בנה"ש וז"ל, ידוע כי התורה עצמה היא הגוף הקדוש, והתרי"ג מצות הם תרי"ג איברי גוף התורה. והענין הוא, כי התורה היא שורש ומקור עצמות אור הנרנח"י, המתפשטים בכל פרצוף, והוא אור הא"ס המתפשט תוך הנרנח"י דיחידה דחמשה פרצופי הכתר דא"ק, ותוך הנרנח"י דחיה דחמשה פרצופי חכמה דא"ק, ותוך הנרנח"י דנשמה דחמשה פרצופי בינה דא"ק, ותוך הנרנח"י דרוח דחמשה פרצופי ז"א דא"ק, ותוך הנרנח"י דנפש דחמשה פרצופי המלכות דא"ק, עוד מתפשט עצמות איר הא"ס הנז"ל וכו', וכע"ד הנז"ל הוא מתפשט וכו', וכן ע"ד הנז"ל הוא מתפשט וכו', וכל זה נקרא מחצב הספירות:

ועל א"ק ואבי"ע דכל פרט ממחצב הספירות הנז' מלביש עליו בשוה מכל צדדיו וסביבותו, א"ק ואבי"ע דמחצב הנשמות המתייחס אליו, ונקרא בשמו דוגמתו ממש בכל פרטיו, ונכלל ונפרט בכל פרטי ספירותיו ופרצופיו בעובי ובאורך ע"ד הנזכר במחצב הספירות וכו', ונתבאר כי באדה"ר נכלל כל מחצב הנשמות, והיו כלולים בו כל הנשמות וכו', והנה מגוף התורה מתפשט ומאיר תרי"ג מיני הארות וכו', והענין כי. כל מצוה נחצבה ונמשכה מאור כל גוף התורה, והיתה כל מצוה כלולה מכל תרי"ג מצות הכוללות השרשיות:

ומאור גוף התורה מאירים ומתפשטים ששים רבוא פירושים ע"פ הפשט לששים רבוא פרצופי העשיה , שהם פרצופי הנרנח"י דנפש דכל פרצוף מששים רבוא פרצופים הנז"ל, וששים רבוא מיני פירושים ע"פ הרמז לששים רבוא פרצופי היצירה , שהם פרצופי הנרנח"י הרוח, דכל פרצוף מששים רבוא פרצופים הנז"ל, וששים רבוא מיני פירושים ע"פ הדרש לששים רבוא פרצופי הבריאה , שהם פרצופי הנרנח"י דנשמה דכל פרצוף מששים רבוא פרצופים הנז"ל, וששים רבוא פירושים ע"פ הסוד לששים רבוא פרצופי האצילות שהם פרצופי הנרנח"י דחיה דכל פרצוף מששים רבוא פרצופי הנז"ל, וסוד שורשי הארבעה פירושי פרד"ס הנז"ל לששים רבוא פרצופי הא"ק שהם פרצופי הנרנח"י דיחידה דכתר דכל פרצוף מששים רבוא פרצופים הנז"ל וכו':

והנה מחצב הנשמות הזה שנכללו באדה"ר עדיין היה מבחי' אחור באחור וכו', (פירוש מן ו"ק שנקראים אב"א כי הנ"ר נקראים פב"פ), וכן הוא במחצב הנשמות כשנכללו באדה"ר, כדי שעל ידי המצות שיעשה יכוין להעלות הבירורים דפב"פ, ואז יתוקן גם הוא פב"פ שימשכו לו מוחין דנשמות דפב"פ, (פירוש הנ"ר) וכו', ואז נברא גוף אדה"ר מבחי' הכלים די"ס כנודע, ויפח באפיו נשמת חיים שהוא אור מחצב הנשמות הנז', ועליו נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, כדי שע"י התורה והתפילות והמצות שיעשה, יעלה מ"ן שהם הבירורים דפב"פ לפרצופים העליונים, ואז ננסרים וחוזרים פב"פ, ואז יתוקן גם אדה"ר, שהוא הכלים והאורות דפרצופים דמחצב הנשמות, לנסור אותן ולהחזירן פב"פ, ולהמשיך להם האורות והמוחין והנרנח"י דפב"פ, עכ"ל ע"ש:

והנה נודע, כי במחצב הספירות לא יש לא קטנות ולא ירידה ולא חסרון, אלא תמיד הפרצופים והספירות הם שלמים בגדלות, ויונקים מן עצמות אור א"ס המתפשט בהם בתמידות בלי הפסק, אך במחצב הנשמות נמצא פעם גדלות פעם קטנות, פעם ירידה פעם עליה, וכמה שינויים כפי הזמנים והעיתות, ואנחנו כל פועל מעשינו בתורה ובתפילות ובמצות פועלים במחצב הנשמות, כדי שיקבל שפע והארות והמשכת מוחין ממחצב הספירות, ששם מתפשט עצמות אור א"ס, ששם הוא מאיר ומושפע תמיד:

גם ידוע שבמחצב הנשמות יש כמה שרשים גדולים, וכל שורש יתחלק לכמה שרשים קטנים, יש שורם גדול מתחלק לאלף שרשים קטנים, ויש למאה, וכיוצא בזה, וכמ"ש בשער הגלגולים דף י"ב ע"ב, ובמ"א יע"ש, וכל שורש ושורש הוא שלם בכל בחינת העולמות אבי"ע ובפרצופים גמורים, ולכל שורש יש שביל פתוח למחצב הספירות לכל פרט ופרט בפ"ע, לקבל השפע והמשכת המוחין משם:

ונודע שיש אילן, ויש ענפים יוצאים ממנו, וכל ענף וענף הוא שלם באבי"ע, ובכל הפרטים, כמו שיש באילן באין הפרש, וגוף האילן הוא כנגד ארץ ישראל שהיא חלקו יתברך, והענפים חלוקים כנגד חלוקת הארצות שהם תחת שליטת שבעים שרים, ועל זה האילן אשר במחצב הנשמות, תיקנו לומר בנוסח ליקבה"ו קודם כל תפלה, וקודם כל מצוה להשלים אילן העליון, והענפים היוצאים ממנו הם כמוהו ונחשבים כולא חד, ואין בהם פירוד, וכאשר תמצא בחוש הריאות באילן וענפיו הנטועים בארץ, והוא ע"ד מש"ה ונהר יוצא מעדן וכו' והיה לארבעה ראשים, ורק האילן יתייחס לארץ ישראל מפני שהיא חלקו יתברך, ואינה תחת שליטת שרים, והענפים שהם מגופו של האילן שהם שלמים בכל פרטים שבאילן, יתייחסו לשאר ארצות כפי חלוקת השבעים שרים, אך באמת האילן והענפים למעלה הם כולא חד, ודבר זה הוא מוכרח מדברי זוה"ק, ודברי רבינו האר"י זלה"ה, כי א"א לאילן בלא ענפים:

ולפ"ז ממילא עלה בידינו ישוב נכון, איך יושבי חו"ל פועלים ע"י התפילות והמצות פעולתן בהמשכת המוחין ויחוד העליון במחצב הנשמות בזמנים חלוקים זע"ז, אשר לאלו חול ולאלו שבת, ולאלו שחרית ולאלו ערבית, ולאלו מנחה ולאלו ערבית, שכל יושבי ארץ וארץ מעלים תיקון שלהם באותו ענף הגדול אשר במחצב הנשמות, המחובר לאילן הגדול שהוא שלם באבי"ע, ובכל הפרטים שבאילן דמחצב הנשמות, אך עובר התחלת התיקון בעשיה דרך אותו השר השולט באותה הארץ, אשר היא מכוונת כנגד אותו ענף שבמחצב הנשמות, דמעבר התיקון כשעולה מלמטה צריך שיתחיל לעבור דרך אותו השר שבעשיה, כי הכל נכנס תחילה לעשיה, ועולה ועובר משם למעלה. למעלה, ויושבי ארץ אחרת מעלים תיקון שלהם לענף אחר שבמחצב הנשמות, שהוא כנגד חלוקת הארץ ההיא שעומדים, וג"כ עובר תחלה דרך אותו השר השולט בארץ ההיא, וכן עזה"ד, ויושבי ארץ ישראל מעלים תיקון שלהם לאילן הגדול אשר במחצב הנשמות, ובאמת כל פרטים שיש באילן יש בענפים, ואין הפרש ביניהם כי אם באיכות האורות, והכל הולך למקום אחד, כי הפעולה שלנו שתהיה עושה המשכת המוחין, היא מושכת המוחין ממחצב הספירות, שהוא פתוח להשפיע הן בפרטים שבאילן, והן בפרטים שבענפים, וכמו שנעשה יחוד העליון בפעולה העולה באילן שבמחצב הנשמות, כן נעשה יחוד העליון בפעולה העולה בענפים שבמחצב הנשמות ההוא, כי מחצב הספירות עומד תמיד בגדלות ושלימות ושם כל הימים הוא בסוד השבת, ואין שם זמן חול כלל:

ואם תשאל על קהילות אשר בארץ ישראל עצמה, שהיא משך ת' פרסה, שמוכרח להיות ביניהם זמן חצי שעה או שעה, וכן אפילו בעיר אחת שהיא ירושלם עצמה, יזדמן קהל בית הכנסת זו יתפללו בשעה זו, ואחר רבע שעה יתפללו קהלה אחרת בבית הכנסת אחרת, וכן אחר חמשה דקים קהלה אחרת, ונמצא שאינו שוה זמן היחוד העליון אצל כל הקהלות שבאותה העיר, הנה אין בדבר זה תימה כלל, כי אפילו אם יהיו עשרים תפילות או יותר בזא"ז במשך שעה אחת או שתים, הנה כל או"א מהם עושה בתפלתו יחוד העליון והמשכת מוחין, כי כן מפורש להדיא בשער הכונות בדרושי הלילה דרוש ד' וז"ל, גם ז"ס מ"ש בגמרא שהיו קצת ת"ח מתפללים נדבה באמצע היום, וכונתם היתה להחזיר המוחין פעם אחרת, ולגרום זווג עליון בשאר עתות היום וכו' ע"ש. ונמצינו למדין לנ"ד, דכל קהלה המתפללת גורמת זווג עליון והמשכת מוחין מחדש ע"י תפלה שלה, מאחר שאפילו בתפלת נדבה מחזירין המוחין פעם אחרת, וגורמין זווג עליון, וכ"ש בתפלת חובה, שכל קהלה היא מתפללת חובה שלה, וה"ה בזווג עליון הנעשה בתפילת מוסף של חג השבועות, ובתפילת מוסף של שמיני עצרת, ג"כ כל קהלה מחדשת בתפלתה זווג עליון, ואין כאן תימה:

ולפ"ז מ"ש בזוה"ק בהקדמת בראשית דף ח' ע"א, בענין חג השבועות וז"ל, אמר לון רבי שמעון בני זכאה חולקיכון, בגין דלמחר לא תיעול כלה לחופה אלא בהדייכו וכו', אבל בזמנא דכלה אתערא למיעל לחופה ביומא דמחר אתתקנת ואתנהרת בקישוטהא בהדי חברייא דחדאן עמה כל ההוא ליליא, ואיהי חדת עמהון, וביומא דמחר כמה אוכלוסין חיילין ומשריין מתכנסין בהדה, ואיהי וכולהו מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה בהאי ליליא וכו' ע"ש, אין הכונה בזה כמ"ש מקדש מלך דמחכאן עד שיושלמו כל הקהילות שבירושלים ושאר ארצות, אלא הכונה מחכאן לכל קהלה וקהלה שתעשה לה התיקון והזווג בתפלתה בפ"ע, ומחכאן לכמה זווגין שיהיו מכל חד וחד מהקהלות. ומ"ש למחר לא תיעול לחופה אלא בהדייכו, הכונה לא תיעול מאיליה אלא בהדייכו אתם וחבריכם, כל קהלה בפ"ע. ודע כי ודאי כל האנשים של הקהלה, הם משותפים בפועל הטוב העליון הנעשה ע"י תפלתם, ומעלה עליהם כאלו כל אחד עשה הפועל הטוב לבדו בשלימות, ויש להם שכר שלם לכל או"א, וכמו ענין כתיבת ס"ת של שני שותפים, דאיכא דס"ל כל או"א קיים מ"ע שלמה, והכא הוא כ"ש, ואפילו מאן דפליג התם מודה הכא כאשר ישפוט המעיין:

ודע כי מצינו בזוה"ק פ' פקודי דף רנ"ב ע"א, וז"ל, האי חיוותא איהי קיימא באשגחותא דצלותין. בגין דאינון שאלתין דשאלי בני נשא בצלותיהון כולהו קיימי בידא דהאי חיוותא, ואנח לון בהאי היכלא, וקיימין אינון שאלתין בהאי היכלא עד ארבעין יומין לאשגחא בהון, דהא בכל ארבעין וארבעין נפקא האי חיוותא ונטיל לכל אינון שאלתין ואנח לון קמייהו דאינון שבעין ותרין נהורין ודיינין לון, עכ"ל ע"ש, ומפשט הלשון משמע דקאי על שאלת צרכיו של אדם המוסיף בתפלת חובה בשומע תפלה, וגם בסוף אחר יהיו לרצון, וגם עוד מה שמתפלל בשאר שעות היום על צרכיו, ולא קאי על תפלות חובה, מיהו הלשון סתום וחתום, ולא ידענו טעמו, על כן לא נדבר בו כלום. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.