קרן אורה/תענית/ד/ב

קרן אורה תענית ד ב

דף ד' ע"ב

גמרא עד שיעבור זמן שחיטת הפסח וכתחילתו כו' פירש"י ז"ל דבמנחה של ערב פסח הוא פוסק מלשאול ע"ש ולכאורה אין הכרח לזה דמצינן לפרש עד שיעבור זמן שחה"פ היינו כל היום והוי ממש סופו כתחילתו מה תחילתו מזכיר בי"ט אע"פ שאינו שואל דשאלה בי"ט ליכא ה"נ מזכיר בי"ט הראשון בערבית ושחרית אע"פ שאינו שואל וי"ל לפ"מ שכתב הר"ן ז"ל דהא דאמרי' בירושלמי ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן כו' הוא טעם ע"מ שאמר ר"י דמפסיק במוסף ואז מתחיל להזכיר טל ע"ז פריך ויזכיר טל מבערב וכפי הטעם שאמר וז"ל שם על איחור הזכרת גשם עד מוסף של שמיני א"כ ה"נ מה"ד הי' צריך להתחיל בטל מיד בערב ומשני לית כל עמא תמן ולפ"ז אם נפרש דשואלין עד י"ט הראשון לא הוי פריך אביי אלא סופו מאי ריצוי כו' דהא להכי מזכירין גשם בערבית ושחרית משום דא"א להתחיל בטל בערבית ושחרית משום דלית כל כו' אבל באמת דברי הר"ן ז"ל נפלאו ממני מפני מה לא ניחא לי' ז"ל לפרש דקאי קושיית הירושלמי נמי אתחילת הזכרה דהא שמיני זמן גשמים הוא לכ"ע ואפילו כל ימות החג זמן גשמים הוא אי לאו דסימן קללה הם ושפיר פריך ויזכיר מבערב ומש"כ דלאו קושיא היא דלהכי לא מזכירין כדי שיצאו המועדות בטל אין זה מובן דא"כ לא יזכרו גם במוסף אלא ודאי כבר הגיע זמן גשמים וכן משמע מדברי הירושלמי דקאי אהזכרת גשם להמעיין שם ועוד דטל לא שייך לקרותו כלל בשם הזכרה כיון דלא חייבו חכמים להזכיר עכ"פ זה אמת הוא דגם לענין הפסקה שייך האי טעמא דלית כל עמא תמן וד' רש"י ז"ל מוכרחים עוד ראיתי בדברי הר"ן ז"ל ונראה מדבריו ז"ל דמפרש לטעמא דכדי שיצאו המועדים בטל קאי על הזכרה דלהכי אין מזכירין כל ימות החג לא משמע כן בירושלמי דהכי איתא התם הלכה ב' אמר ר' יוחנן הלכה כר"י שאמר משום ריב"ב ואמר ר' יוחנן מאי טעמא דר' יהודא כדי שיצאו המועדים בטל מחלפא שיטתי' דר"י תמן וא אומר בי"ט הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר והכא הוא אומר הכין עד שיעבור הפסח הדא בשם גרמי' והדא בשם רבי' מן מה דאמר ר"י הלכה כר"י שאמר משום ריב"ב ואמר ר"י מ"ט דר' יהודא כדי שיצאו המועדות בטל הדא אמרה קדמיתא בשם גרמי' ותנייתא בשם רבי' ולולא דמסתפינא הייתי אומר דגרסי' איפכא קדמיתא בשם רבי' כו' דמדפסק כר"י בשם ריב"ב ומפרש טעמי' דר' יהודא ש"מ דריב"ב אמר דפוסק בי"ט ראשון ומש"ה מפרש הטעם כדי שיצאו המועדות בטל וכן מבואר בש"ס דילן דריב"ב הכי ס"ל אלא דבש"ס דילן איתא ר' יהושע ב"ב ובירושלמי איתא ריב"ב עכ"פ משמע מזה דהטעם כדי שיצאו המועדים בטל קאי על הפסקה דאע"פ שזמן גשמים הוא כל ימי הפסח אפ"ה מפסיקין להזכיר גשם ואי כדברי הר"ן ז"ל דהטעם קאי על הזכרה א"כ לא מוכח מידי דבזה ליכא פלוגתא ומדברי הרא"ש ז"ל ג"כ נראה דהטעם כדי שיצאו המועדים בטל קאי על הזכרה דמש"ה אינו מזכיר בערבית ושחרית של שמיני ולענ"ד לא משמע כן וכמש"כ מדברי הירושלמי הנ"ל ויש ליישב קצת אבל מ"מ נראה כמש"כ ודו"ק:

שם גמרא והא אמר ר' יוחנן במקום ששואל הוא מזכיר כו' פי' רש"י והיכי אמר ר' יוחנן הלכה כר"י כו' הא ליכא שאלה בי"ט. לשון זה אינו מובן דמשמע דקושייתו היא מי"ט גופא דמזכיר ואינו שואל ור"י אמר במקום ששואל מזכיר וז"א דא"כ מאי משני ההיא להפסקה איתמר הא בהפסקה נמי מפסיק לשאול בערב י"ט ומזכיר עד מוסף י"ט הראשון אלא וודאי מהא דאינו שואל בי"ט לאו קושיא היא כיון דליכא שאלה בי"ט ועיקר הקושיא למאי דמשני דשואלין בז' במרחשוון ומזכירין בשמיני ע"ז פריך והאמר ר"י במקום ששואל מזכיר ומזכיר ההוא להפסקה דלהפסקה שניהם זמן אחד להם ופריך והאמר ר"י כשיתחיל להזכיר מתחיל לשאול פסק לשאול פוסק מלזכור אלמא דבין בהתחלה בין בהפסקה שניהם זמנן שוה ומשני אלא לא קשיא הא דאמר ר"י הלכה כר"י דבשמיני מתחיל להזכיר ותיכף מתחיל לשאול הוא לבני א"י דלית להו פירי בדברא הא דאמר ר"א הלכה כר"ג הוא לבני בבל דאית להו פירי בדברא ומתחילין לשאול ולהזכיר בז' מרחשוון וא"כ כללא דר' יוחנן לכולהו איתמר בין לבני א"י בין לבני בבל כן נראה לפי ההלכה וכן פירש"י ז"ל דלר' יוחנן בכל מקום שאלה והזכרה בזמן אחד הם וא"כ ה"ה לדידן דנהגינן כבני גולה ושואלין ששים יום לתקופה ה"נ הי' צריך להתחיל ההזכרה כאותו הזמן ואנן לא נהיגו כן ולא ראיתי ג"כ לשום אחד מהפוסקים שיאמר כן ע"כ נראה לפרש דהא דאמרינן אלא לא קשיא הא לן כו' לא קאי לדחוי' שינוי' דשנינן כאן לשאול כאן להזכיר אלא האי שינוי' כדקאי קאי ואהא דפרכינן עלי' מהא דאמר ר"י התחיל להזכיר מתחיל לשאול אהא משני הש"ס לא קשיא הא לן והא להו לבני א"י דלית להו פירי בדברא מתחיל לשאול משהתחיל להזכיר היינו תיכף אחר החג אלא לדידן דאית לן פירי בדברא לא יתחיל לשאול תיכף אחר החג אבל בז' מרחשוון א"נ כי קאמר ר' יוחנן מתחיל להזכיר מתחיל לשאול בזמן שאין ביה"מ קיים דליכא עולי רגלים אבל בזמן שבה"מ קיים דאיכא עולי רגלים אין מתחילין לשאול תיכף כשהתחילו להזכיר אלא זמן השאלה הוא בז' מרחשוון וא"כ ה"נ למנהגינו דנהגינן כבני גולה ומתחילין לשאול ביום ששים לתקופה אפ"ה מתחילין להזכיר בי"ט האחרון והכי משמע לישנא דאמר ר"י התחיל להזכיר מתחיל לשאול משמע דאתי לאשמעינן להקדים זמן השאלה סמוך להזכרה והיינו בא"י אבל אי נימא דקאי אשאר ארצות איפכא הו"ל למימר התחיל לשאול מתחיל להזכיר דהא עיקר הרבותא היא דאין מקדימין זמן ההזכרה בי"ט האחרון של חג ולהכי נקט בהפסקה איפכא משום דה"א דהזכרה אינה אלא ריצוי דברים וא"כ יתחיל להזכיר קודם השאלה וכמו כן תמשך ההזכרה אחר הפסקת השאלה קמ"ל דהתחלת השאלה שוה עם התחלת הזכרה והפסק הזכרה שוה עם הפסקת שאלה אלא דיש לדקדק בשלמא בהזכרה רבותא קמ"ל שלא נימא לאחר השאלה לז' מרחשוון אפילו בא"י קמ"ל דשואלין סמוך להזכרה אבל בהפסקה מאי קמ"ל הא ליכא למ"ד להזכיר אחר הפסקת שאלה וכ"ת דאתי לאשמעינן שלא תמשך השאלה עד שיעבור הפסח וכן משמע בירושלמי א"כ איפכא הו"ל למימר פסק מלהזכיר פוסק מלשאול וי"ל דאתי לאפוקי מתירוצא דרבה לעיל עכ"פ לפי דעת הראשונים צריך לפרש הסוגיא כמש"כ וכן נראה קצת מלשון התוס' ד"ה והא להו כו' ויש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן לקמן ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן ולפירש"י קשה הא לא עבדינן תרי יומי כ"א בגולה ובגולה אין הזכרה כלל בי"ט האחרון אלא או בז' מרחשוון או ביום ששים של תקופה אלא וודאי ש"מ דהזכרה לכ"ע בי"ט האחרון והוא מוכרח ונמצא לפ"ז ליכא בהזכרה אלא זמן אחד י"ט האחרון ובשאלה איכא ג' זמנים בא"י בזמן שאין בהמ"ק קיים השאלה סמוך להזכרה תיכף אחר החג ובא"י בזמן שבהמ"ק או בשאר ארצות דאיכא פירי בדברא שואלין בז' מרחשוון ובגולה היינו בבל העמוקה שואלין ביום ששים לתקופה וכ"כ הר"ן ז"ל דזו היא השיטה המחוורת אבל מדברי הרמב"ם והרי"ף ז"ל משמע דליכא אלא ב' זמנים בשאלה בא"י ובארצות הסמוכות לה שואלין בז' מרחשון ובגולה שואלין ביום ששים לתקופה וכבר העיר הר"ן ז"ל בזה דהוא נגד הש"ס דאמרינן דבא"י בזמן שאין בהמ"ק קיים שואלין תיכף אחר י"ט ועיין בלח"מ ולדעתם נדחו דברי ר"י שאמר התחיל להזכיר כו' מהלכה ונראה לומר דחילייהו ז"ל ג"כ מהא דאמרינן ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן מהא שמעינן דאין הלכה כר' יוחנן דאמר דהזכרה ושאלה זמן אחד להם וכיון דנדחו דברי ר"י הדרינן לשינויא קמא כאן לשאול כאן להזכיר ואין לנו בשאלה אלא ב' זמנים ז' מרחשון לבני א"י ויום ששים לתקופה לגולה ובירושלמי משמע קצת כשיטת רש"י ז"ל דלשאלה ולהזכרה יש ג' זמנים בזמן שביה"מ קיים שאלה והזכרה בז' מרחשוון ובזמן שאין בהמ"ק קיים שניהם בי"ט האחרון ובגולה שניהם אחר ששים יום דהא דתניא דבגולה ששים יום איתמר בירושלמי אהזכרה ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף