קרן אורה/שבת/קל/ב
המהרש"א ז"ל כתב בזה בדעת רש"י ז"ל סברא מחודשת דהא דקאמר הש"ס אלא ברצון היינו אפילו בכלים ששבתו בבית התירו לענין מילה דהרואה לא יתיר לדבר הרשות משום דיאמר דילמא שבת בחצר ולא העמידו דבריהם בזה אבל לרבנן דאין היתר אפילו בכלים ששבתו בחצר העמידו דבריהם משום היתירו גם לדבר הרשות ואם היתה כן דעת רש"י ז"ל וודאי היה לו לפרש כדרכו ומלשונו שפירש אלא ברצון ר"ש שמתיר אף לדבר הרשות ולא משמע כן ולס' מהרש"א ז"ל צריך לפרש שמתיר לדבר הרשות היינו בכלים ששבתו בתוכו ודוחק. ועוד דא"כ מצינן לאוקמא נמי ברצון חכמים ובחצר שאינה מעורבת וטלטולו מבית לבית דרך חצר כ"ע מודים דמותר לטלטל בחצר כלים ששבתו בתוכו ועוד מה מועיל אם הרואה יסבור דכלים ששבתו בתוכו הוא כיון שרואה דמטלטלין אותו לבית התינוק ואפילו שבת בחצר אסור לטלטלו לבית ועוד הרי שנינו גבי תקיעת שופר דאין דוחין בשבילו שום שבות ומ"ש גבי מילה נדחה שבות בשבילו וכ"ת דלא העמידו דבריהם במקום כרת דהא כרת לא הוי אלא כדי לעשות פסחו אבל בלא"ה אין חומר למילה משאר מצות ולא התירו בהם שום שבות ובירושלמי איתא להדיא בהאי דר' יהודא הגוזר דאיירי באיזמל ותינוק ששבתו במבוי וכן משמע לישנא דהש"ס דילן ואייתוהו מהאי רישא להאי רישא משמע דלא העבירו אותו אלא דרך מבוי לבד דאל"כ מאי קמ"ל בזה ונראה דדעת רש"י ז"ל ג"כ כדעת התוס' ומה שכתב דאיזמל היה בבית שבראש האחר היינו סמוך לבית ומה שקיים סברתו מדברי הגאונים שהביא הרי"ף ז"ל הוא נכון אבל אכתי מנ"ל לדחות משום הכי הא דאיפסיק הלכתא כר"ש מהא דפסחים דילמא באמת אף לר"ש העמידו דבריהם בכלים ששבתו וכבר כתב הרי"ף ז"ל בזה על דברי הגאונים ז"ל:
תוס' בד"ה שלא כרצון ר"א כו'. קשה לרשב"א ז"ל הא אמרינן כל מקום שאפשר לקיים שניהם כו' וכן אמרינן לקמן או דאיכא אחר כו'. ונראה ליישב דהא דר"ל לא איתמר אלא היכא דהדבר הוא מחמת דיחוי וא"כ היכא דאפשר לקיים שניהם מוטב לקיים שניהם אבל לר"א דמתיר אפילו מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ע"כ התירא הוא ולאו דיחוי דהא במכשירין אכתי לא עביד מצוה ואמאי ידחה שבת ועוד נראה דמה"ת לר"א דאפילו בלא שכח מותר לעשות כל המכשירין בכל המצות שהתיר ר"א בשבת דלא מסתבר לומר דהתורה לא התירה אלא בשכח וא"כ כיון דהותרה מצוה זו בשבת ע"כ אין צריך לחזור אהיתירא אבל לר"ע דלא הותרו מכשירין כלל ואפילו אי אפשר לעשותן מע"ש כגון שלא נמצא ברזל מע"ש כיון דמכשיריו אין זמנן בשבת עיקר מילה ג"כ אינה אלא דחוי' ולא הותרה ומשום הכי פריך ליה ר"ע בפסחים לא אמרת במכשירין שלאחר שחיטה שכבר דחתה שחיטה את השבת אבל לר"א אין זו קושיא כיון דהתירא היא מה לי קודם שחיטה או לאחר שחיטה והשתא א"ש דלקמן פרכינן מהא דר"ל היינו אליבא דידן אבל לר"א לא שייכא הא דר"ל לכאן כלל. ובזה יש ליישב קצת קושיית התוס' לקמן אהא דבעי ר' יוחנן למימר דלר"א ילפינן כל מכשירי מצוה ממילה והקשו התוס' מה למילה שכן היא עצמה דוחה שבת אבל למש"כ ניחא כיון דלר"א התירא הוא אלמא דהותרה שבת אצל מצות אפילו באפשר לעשותן מע"ש ה"נ בכל המצות. וצ"ע בהא דאמר ר"א מקלות דקים כו' ובשבת מנידו על כתף חבירו ובפ' כל הכלים הנוסחא ר' אלעזר ועיין בפרק המוצא תפילין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |