קרן אורה/שבת/קלא/א
גמרא מה לעומר שכן אם מצא קציר קוצר צריך לפרש דהיינו לכתחלה צריך לקצור אבל לעכב אין לנו אליבא דר"א דס"ל דמכשירין נמי דחי שבת דהא לא ילפינן לעכב אלא מדגלי קרא בחריש ובקציר ש"מ דקצירה מעכבי דאל"כ אפשר לעשותה מע"ש כדאיתא במנחות פ' ר' ישמעאל אבל לר"א אין למילף מזה דאפילו אינה מעכבת מ"מ דחי' שבת והא דפריך הש"ס הכא היינו דעכ"פ לכתחילה מצוה לקצור בזמנה. ומכאן יש קצת סעד לשיטת הרמב"ם ז"ל שפסק דנקצר שלא כמצותו כשר ואפ"ה דחי שבת מחמת מצוה קצירה וקרא דבחריש ובקציר מפרש לתוס' שביעית כמבואר בהל' שביעית וסוגיא זו מוכחת כדבריו דע"כ לר"א מסברא ידעינן דמכשירי עומר דוחין את השבת הואיל וזמנן לכתחילה היום דאי מקרא דבחריש ובקציר א"כ אמאי לא קאמר ר' יוחנן שהרי עומר חובת היום הוא ולא למד ר"א אלא מקרא דבחריש ובקציר אלא ש"מ דבעומר לא איצטריך קרא כיון דזמן קצירה הוא ומה שהקשו התוס' ז"ל דהא גופא נילף שיהא מצוה לקצור בשתי הלחם יש להבין קושיתם דהא ע"כ ר"א לא יליף אלא לענין דחיית שבת דאי יליף נמי למצות קצירה א"כ נילף נמי שתהא ראשית לקצור חטים ולמה ליה לר"א במנחות גז"ש דאביב אביב דעומר מן השעורים ולא מן החטים בלא"ה א"א להביא עומר מן החטים דא"כ לא יהי' בכורים ראשית ועוד חדשה ל"ל ולקמן יבואר עוד מזה:
תוס' בד"ה ושוין כו' ע"ש שהקשו ל"ל טעמא דיכול להפקירן כיון דלא אשכחן קרא לרבוינהו והנה לפי מה שכתבו התוס' לקמן דמצינן למילף במה הצד אלא דטרח וכתב לה קרא אתי שפיר הא דבעי הש"ס מ"ט דנילף במה הצד ולכאורה ע"כ צ"ל הכי דהא גבי פסח נמי קאמר ר"א דמכשירי דוחין את השבת כדאיתא בפסחים ומנ"ל אלא ש"מ דיליף במה הצד מכל הני. אולם ראיתי בתוס' פסחים הקשו מנ"ל לר"א גבי פסח דמכשירי' דוחין את השבת ומה שכתבו דגבי פסח עיקר המצוה הוא בלילה היינו אכילה אין זה מוכרח כ"כ דשחיטה נמי מצוה היא ואיכא מ"ד דאכילה לא מעכבא והנה עלה בדעתו לומר דילפינן פסח ממצה ואולי הוא סובר כהלל דאכילתן כאחת ולפ"ז מרור וכל מכשיריו נמי דוחין את השבת אלא דלפ"ז ל"ל במועדו גבי פסח נילף ממצה ועוד דבכל הקרבנות משמע דס"ל לר"א דמכשיריו דוחין את השבת כדאיתא במנחות ע"כ נראה דכל הני דמרבינן מבמועדו או במועדיכם ילפינן שפיר מהדדי כיון דבחד לישנא הותרו כולן בתורה ע"כ ילפינן שפיר מהדדי כל קרבנות ציבור זמ"ז דכולהו איתרבו מבמועדו כדאיתא בפ' כיצד צולין והא דאמר ר' יוחנן לא לכל אמר ר"א אתי למעוטי הנך דבעצמן אין שום דחי' אלא במכשיריו לבד והני לא איתרבו מבמועדו והא דאמרינן שתי הלחם והקרב' עמהם בפ' כיצד צולין היינו למ"ד דכבשים ולחם מעכבין זא"ז א"כ יש בעיקר מצותן ג"כ דחי' אבל למ"ד אין מעכבין ליכא למילף שתי הלחם מבמועדו ואיצטריך גז"ש דהבאה הבאה מעומר אלא דלפי מה שכתבתי דבעומר לא הוי קצירה מכשירי מצוה אלא מצוה עצמה א"כ ליכא קרא למכשירי מצוה בכל הני דאיתרבי מבמועדו וצ"ל דלפ"ז דר"א יליף מבחריש ובקציר וכן משמע מהא דאמרינן לא ליכתב רחמנא בהנך ונילף מלולב עכ"פ לפי שיטת התוס' משמע דכל מצות שנוהגות ביום ובלילה ילפינן מסוכה לר"א דמכשיריו דוחין את השבת או למ"ש דיליף במה הצד ויש להקשות הא דאמר ר"א לר"ע בפסחים מה ראי' רשות למצוה אוכל נפש בי"ט רשות אכתי תיקשי למאי דאמר ר"א דחייב לאכול בסוכה י"ד סעודות א"כ בסוכה מצוה לאכול ואמאי אסרו בה משום שבות וכן הקשו בתוס' שם מעצרת וכבר כתבנו בחידושינו לברכות בזה וראיתי בשאג"א שהקשה ג"כ כן ותירץ כיון דמצינו באוכל נפש שהותר אף משום רשות ליכא למילף תו אפילו ממצוה ע"ש אבל לפי הנ"ל אכתי תיקשי היכא דאיכא מצוה אמאי לא הותר כל מכשיריו אפילו הנך דאפשר לעשותן מעי"ט וע"כ צריך לחלק בין מצוה לאכול לשאר מצות תדע דהא בשבת נמי הכל מודים דמצוה לאכול וחלילה לדחות שבת בשבילה והא דאמר ר"א לר"ע מאי ראי' רשות למצוה היא לרווחא דמילתא אבל באמת אפילו אם היה מצוה לאכול אין מכשירי' שאפשר לעשותן מע"ש דוחין את השבת דלא ילפינן להו משאר מצות וכן איתא בירושלמי דהרבה תשובות אחרות הי' לר"א להשיב לר"ע אך זה נראה לי אי ר"א נמי ס"ל האי חיובא דאכילת כזית בסוכה בלילה הראשון דילפינן ממצה בזה נמי מכשיריו דוחין את השבת כמו במצה וגם בזה יש לפקפק ע"פ ד' הירושלמי וכבר כתבנו בזה בברכות ואכתי יש לדקדק לשיטת התוס' הא דפריך הש"ס לקמן על ר"א דאמר אתיא אות אות אלא מעתה תפילין לידחי שבת ופי' התוס' שם דכל זה הוא אליבא דר"א דאיצטריך תרי קראי למילה ולמכשירי' וא"כ לר"א באמת אמאי לא ידחו תפילין את השבת למ"ד שבת זמן תפילין הוא דהא מצינן למילף מסוכה והדברים עמוקים וצריכים עיון יותר ועיין ברשב"א ז"ל מש"כ בזה ודוק היטב בכל הנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |