קרן אורה/יבמות/לז/ב
גמרא ואיבעית אימא לרבנן יחודי הוא דמיחדי להו. עיין בדברי הרשב"א ז"ל ובמשנל"מ ז"ל פכ"א מהל' איסורי ביאה ודו"ק:
ספק ויבם בנכסי מיתנא כו' הוי ממון המוטל בספק וחולקין. והקשה הרא"ש ז"ל אמאי לא מוקמינן לנכסי בחזקת היבם ו"ל הלל וכדתנן לקמן הוא אינו יורש אותן וכל הקרוב קודם אלמא כיון דהם ודאי יורשין והוא ספק יורש מוקמינן לנכסי בחזקתייהו. ותי' דמיירי דהסבא קיים דמטעם ירושה בחזקת סבא הוא. הוי ממון המוטל בספק. ואמאי הא סבא וודאי יורש הוא. ועיי' ב"ש מש"כ בזה. אבל מהא דלקמן בשמעתין משמע דהא דהוא אינו יורש אותן מיירי דווקא עם הבנים וכדאמרינן התם אינהו וודאי ואי דמיא למתניתין ספק ובני יבם בנכסי יבם משמע דווקא בני יבם דאמרי ליה אייתי ראיה דאחונא את. אבל שאר קרובים הוי ספק וספק. וכן הוא דעת הרמב"ם והרשב"א ז"ל דלא מהני חזקת האחים כיון דספק גמור הוא כדאמרי' לעיל מטעם דרובא לט' ילדן. וכן משמע לי מלשון הירושלמי דאמרינן התם בא הספק ליטול את חלקו של אביו (היינו המיתנא) אמרין לו הני אביך (היבם) בא יבם ליטול חלקו של אחיו אומרין לו הני בריה (פי' זה בן המת הוא ע"כ לכל אחד לבדו כולין האחים לדחותו שלא יקח את הכל) הא כיצד עושין שיפיות ביניה' ומחלקין נכסי המת. פי' הספק והיבם עושין שותפות ומחלקין נכסי המת ביניהם ואין לאחין כלום אלמא דמיירי דליתי' לסבא דאי איתא לסבא בלא"ה אין לאחין כלום. ואי נימא דחזקת האחין חזקה היא א"כ אמאי לא יקחו כל האחין חלק בנכסים מחמ' חזקתן. ונהי דהאחין לא יטלו מחמת ממ"נ מ"מ הוא יקח חלקו תחילה ואח"כ יחלק המותר עם הספק ואמאי קאמר מחלקין נכסי המת בשוה. אלא וודאי חזקתן לאו כלום הוא. ולענ"ד ראיה ברורה היא עד שאני תמה מדוע לא הבירוה הראשונים ז"ל. ויש לקיים דברי הרא"ש ז"ל ע"פ מאי דאיתא לקמן פרק אלמנה לכה"ג פלוגתא דתנאי אם עובר יש לו זכי' אפי' בירושה. ולדעת הרי"ף ז"ל שם אין לעובר זכיה אפילו בירושה וכל ימי עיבורו הם ברשות שאר קרובים כדתניא התם דעבדי' אוכלין בשביל המשפחה. א"כ אמאי חולק הספק עם היבם בנכסי מיתנא הא כבר היו הנכסים בחזקתו כל ימי עיבורו ואין ספק מוציא מידי וודאי. וע"כ צ"ל דהסבא קיים ולא תיקשי לפ"ז מסבא וספק בנכסי יבם. אבל גם זה אינו מוכרח:
גמרא ספק ובני יבם בנכסי מיתנא כו'. הכא אידי ואידי ספק. ופי' רש"י ז"ל דנוטל תחילה חלקו דמודו ליה ואידך חולקין בשוה. והרמב"ם ז"ל דעתו דחולקין הכל בשוה כמו היבם עצמו עם הספק ועיין בדברי הה"מ ז"ל:
ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לבתר דפליג יבם בנכסי מיתנא פלוגתא דר' אבא ור' ירמיה ר' אבא אמר קם דינא. וכתבו התוס' ז"ל דדווקא לבתר דפליג הוא דקם דינא אבל מקמא דפליג יבם יכול הספק לבא מכח ממ"נ. והרשב"א ז"ל דקדק ע"ז דהא מוקמינן לה בפלוגתא דאדמון ורבנן והתם אכתי לא נחית לדינא עם הארבעה אפ"ה לבתר דאתו לחד אמרינן קם דין הראשון אילו אתי לדינא עם הארבעה ה"נ נימא אילו אתי הספק ויבם לדינא היה החצי שלו נימא קם דינא. ותי' דהתם השדות מוחזקים ביד הבעלים יותר ממה שמוחזק הירושה הכא ביד היבם. ומש"ה בעינן דווקא בתר דפלג ע"פ ב"ד אבל בלא חלוקת ב"ד כל הנכסים הרי הם כמופקדים אצלו אע"ג שירד בהם. ועיי' בספר ישועות יעקב שהאריך שם בזה ולא הביא דברי הרשב"א ז"ל. ובירושלמי איתא מת היבם ובא הספק ליטול חלקו של אביו (היינו היבם) אי הוי קדמייא מסכן אמרו ליה הני אבוך ודוחין אותו ואומרין לו בן הראשון אתה ונוטל כל נכסי הראשון ובנכסי היבם אין נותנין לו כלום ואין הוי עתיר אמרינן לי' כולנו אחין בואו ונירש חלקו של אבינו וחלקו של אחי אבינו. וצריך לדקדק במאי קמיירי אי בתר דפלג כבר היבם והספק בנכסי המת א"כ אפילו הוי עשיר לימרו ליה הני אבוך ואין לך חלק עמנו דהא קם דינא וגם הוא למה ירצה ליטול חלק בנכסי יבם ולהחזיר מחצה שלו בנכסי המת שהיה עשיר. אלא משמע דמיירי קודם חלוקה בנכסי המת וב' החלקים מונחים כאן חלק המת וחלק היבם ומש"ה אם המת היה עני דוחין אותו אצל המת ואם היה עשיר אומרין לו כולנו נחלוק בשוה בנכסי המת ובנכסי היבם. אלא דקשה אמאי לא יהיה הברירה בידו ליטול מחצה מחלק המת ולא יטול בחלק היבם כלל כמו אילו היה היבם קיים ואמאי יהיה הברירה בידם ליתן לו חלק שוה עמהם וצ"ע:
וראיתי בש"ג בשמעתין שכתב אם היו ליבם בנות ובא הספק לטעון עמהם הוא אומר בן היבם אני והכל שלי והם אומרין בן המת אתה ואין לך כלום חולקין ג"כ כיון דזה בא לירש הכל וזה בא לירש הכל. וכתב הב"ש דהא תליא בפלוגתא דהרמב"ם והרא"ש ז"ל דלהרא"ש הכל של הבנות מפני שהן מוחזקים בנחלה כמו אם אין הסבא קיים דהכל של היבם. וכתב עוד הש"ג דה"ה בטומטום ובנות של כל אדם הטומטום נוטל חלק אחד תחילה מה שמודין ובמותר חולקין ביניהם דהוי ממון המוטל בספק. ויש לתמוה דבדין זה דטומטום עם הבנות הפכו סברתן הרמב"ם והרא"ש ז"ל דהרא"ש ז"ל כתב בטומטום ובת דנוטל הטומטום ג' חלקים פלגא דמודו ליה והשאר הוי ממון המוטל בספק וחולקין. והרמב"ם ז"ל כתב דטומטום ובנות אינו נוטל אלא חלק כבת. בשלמא להרא"ש ז"ל לא תיקשי דטומטום ובת עדיפא דהא הטומטום נמי יורש הוא עכ"פ כמו הבת. ושפיר יכול לטעון דבן הוא ליטול עוד מחצה מהמותר אבל על הרמב"ם ז"ל קשה דהשתא הכא לגבי אח דוודאי יורש הוא והבן ספק אם הוא יורש כלל חולקין כש"כ טומטום נגד בנות אמאי לא יחלוקו:
ובירושלמי בשמעתין נתבאר עוד כמה הלכות בזה והכי איתא התם מת הזקן הרי יש כאן בנים בוודאי ובן הבן בספק והוא מה שאמרו בש"ס דילן ספק ויבם בנכסי סבא אין ספק מוציא מידי וודאי מת הספק הרי יש כאן אחי אב בוודאי ואב בספק. ופי' הק"ע דחולקין האחין עם היבם את נכסי הספק. ולשון הירושלמי בזה צ"ע. דמשמע דצד האב לא מהני כלל ואמאי לא יטול תחילה חלקו עם האחים והמותר יחלוקו ביניהם עם האחים. דזה דומה לטומטום ובנות לדעת הרא"ש ז"ל:
מת אחד מן האחין הרי יש כאן אח בוודאי ובן אח בספק פי' דהיבם עם הספק באין לדון בנכסי אחד מן האחין וזה פשוט דאין ספק מוציא מידי וודאי כמו ספק ויבם בנכסי סבא. מתה אמו של ספק הרי יש כאן בן וודאי ובעל ספק. וגם זה צ"ע הא זה וזה ספק הוא דאם בעל הוא אין הבן יורשה. וצ"ל כמו שכתבו התוס' ז"ל בד"ה וב"ה אומרים נכסים בחזקתן דלענין ירושת הבעל דלאו מכח קורבה קאתי מוקמינן לה יותר בחזקת יורשי האם ע"ש. וצ"ע בדינים אלו בדברי הפוסקים ז"ל כי הלכות גדולות הם.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |