אילת השחר/יבמות/לז/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות ישנים
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
קרן אורה
רש"ש
אילת השחר

מפתח
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


אילת השחר TriangleArrow-Left.png יבמות TriangleArrow-Left.png לז TriangleArrow-Left.png ב

דף ל"ז ע"ב

ספק ויבם וכו' ספק אמר אנא בר מיתנא הוא וכו' ויבם אמר וכו'. לשון הגמ' הוא שיש לספק תביעה ויש ליבם תביעה, ויש להסתפק אם דוקא באופן שתובעים זה את זה לכן חולקים, וכשאינם תובעים אמרי' שמוותר כל אחד על חלקו ושוב לא יוכל לתובעו, דלכאורה לא שייך בזה ויתור דלא שייך מחילה על דבר שלו רק ע"י קנין.

אמנם הנה יל"ע אם דין זה כאן דבספק חולקין אם זה מדאורייתא או תקנה דרבנן, דמה"ת למה יחלוקו דממ"נ א' מפסיד שלא כדין, אלא צריך להיות שיהא מונח, וע"כ דהוא רק תקנ"ח, ואם זה תקנה דרבנן י"ל דלא תיקנו כן רק כששניהם תובעים, אבל כשא' מהם אינו תובע ישאר ביד זה שתובע.

רבי אבא אמר רב קם דינא. האחרונים נתחבטו בטעמא דקם דינא, ובקונטרס הספיקות (כלל ו' אות י"ב) האריך בזה. אך באמת הרי קם דינא זה ע"כ תקנה דרבנן, דמדאורייתא אין כזה דין, ורבנן תיקנוהו כדי שיהא קיום לפסק ב"ד ולא יבואו לשנות את הפסק דין בכל עת ובכל שעה עם טענות חדשות, ואפי' אם מיירי בלי פסק ב"ד כדמשמע כאן דסגי במה שחלקו אפי' לא ע"י פסק ב"ד, מ"מ גם כהאי גוונא ס"ל למאן דאמר קם דינא דתיקנו שלא ישתנה הדין כ"ז שלא יתברר הדבר ממש.

מי שהלך למדינת הים וכו'. הנה בחד דאתי מכח חד מה שתובע דרך ולא יכול ליתן לו דמים במקום דרך, י"ל דבכל מזיק מה שיכול ליתן לו דמים על ההיזק הוא משום שיכול ליקח בזה חפץ אחר כמו זה שהזיקו, אבל כאן הרי צריך דרך ומה יעשה בדמים שיתנו לו.

וחכ"א יקח לו דרך במאה מנה וכו'. יש לעיין דמשמע מיהת דבעד מאה מנה צריך ליתן לו דרך, ולכאורה יכול לומר דאיני רוצה לתת לך דרך כלל אפי' בעד כל הון דעלמא.

או יפרח באויר. יל"ע אם לשון זה הוא דוקא דלפרוח באויר אין למנוע ממנו דכופין על מדת סדום, או דבאמת גם לפרוח באויר יש לו זכות למנוע, דהא הקרקע והאויר שעליה הכל שייך לבעל השדה, ונקט לשון זה מחמת דלא שייך לפרוח באויר.

כגון שהקיפוה ארבעה בני אדם וכו'. ורש"י (בד"ה אבדה) כתב דשכחו היכן היתה הדרך, ומסתבר דגם כשטוען בעל הדרך שהוא יודע היכן הדרך, מ"מ כל זמן שאין לו ראיות דוחין אותו.

אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו. יל"ע למה אומר מהדרנא שטרא ולא אמר מהדרנא ארעא, דהא אי"ז תלוי בשטר.

תוד"ה אמר רבי אבא קם דינא. דוקא בתר דפלג אבל מקמי דפלג לא. הק' הראשונים דהא באדמון לא באו לדון ואפ"ה אמרי' קם דינא, ומ"ש הכא דבעינן פלג דוקא, ויש לחלק דבאדמון אין שם טענה חדשה, ובין אם הי' בא אצל המוכרים, ובין עכשיו שבא אצל הלקוחות, זה אותו תביעה שתובע את הדרך שלו, ובזה אמרי' דנשאר דינו כמו אצל המוכרים אע"פ שלא דנו במציאות, אבל אצל בני יבם הרי נתחדש עכשיו תביעה חדשה את ירושת היבם, וזה לא הי' קודם לכן, ובלי שהי' חולק כבר ועל זה כבר היה קם דינא, היו דנים על זה מחדש והיתה לו טענת ממ"נ, אבל כיון דפלג ועל זה כבר קם דינא, ממילא אמרי' דאותן דמים של ירושת המת כבר נפסק עליהם, וכשדנים עכשיו על התביעה החדשה דנים עליה בלבד ואין לו כבר טענת ממ"נ.

תוד"ה דאמר ליה אי שתקת שתקת. פי' ולא תטול כלום ולא כמו שפי' בקונטרס אי שתקת ומוזילנא לך וכו'. לרש"י ע"כ היינו שלא יתבע ממנו מעות יותר ממה ששוה הקרקע שלו, דא"כ מה שוה לו השדה לשלם בשביל דרך אליה יותר משוויה של כל הקרקע, אלא מוזילנא היינו שישלם פחות על הדרך, ומעלינא בדמים שישלם סכום יותר, עד כמעט כדי מחיר השדה.

בא"ד. וא"ת וארבעה דאתו מכח חד ליהדר ההוא חד דמי קצרה וי"ל דמצי אמר ליה לא מכרתי אלא מה שיש לי בה. הנה קושית תוס' היא שיוכל לטעון דהא ממוני גבך, וישלם לו דמי הדרך מה שקבל מהלקוחות, ותירצו דמצי אמר שלא לקח דמים על חלק הדרך, וקצ"ב דהא בודאי קיבל דמים על מה שמכר חלק שהי' בו דרך.

ובאמת יל"ע אם על פי דין הי' מותר לו למכור הקרקע לד' בני אדם כיון שנמצא שמפסיד לבעל הדרך את חלקו, דעכשיו לא יוכל לקבל את חלקו, ומשמע דגם מדינא דגרמי לא יהא חייב לשלם, אך מ"מ למה מותר למכור לד' בני אדם, הרי ע"כ מוכר את הדרך ששייך לאיש ואינו שלו.

ומאידך גיסא קושית התוס' צ"ע, דהנה אם ראובן מוכר בית של שמעון ללוי לא יוכל שמעון לתבוע את הכסף שראובן קיבל עבור המכירה דהא לא חלה המכירה, ונהי דראובן גזל את לוי שלקח ממנו כסף שלא כדין דהא לא נתן לו כלום, מ"מ שמעון אין לו לתבוע את ראובן, וה"נ כאן הא אין לו זכות למכור את הדרך ששייך למישהו, ומה שמכר אז רימה את הקונה, אבל לא יוכל בעל הדרך לתבוע את הדמים שהמוכר קיבל על שמכר דבר שאינו שלו, ואע"ג דכאן ע"י שלא נדע להוציא מהקונה את הדרך, נמצא דהדרך משמש להקונה, מ"מ המוכר הוא רק גורם שמישהו יגזול את הדרך, ואיך יכול בעל הדרך האמיתי לתבוע ממנו הדמים שקיבל עבור זה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א