פרשת דרכים/יט
פרשת דרכים 
יט
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה מדף הדפוס המקורי | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
במדרש (אליהו רבה יח): "'אך עשי לי עגה קטנה' (מלכים א' יז יג). אליהו כהן היה ואמר לה שתפריש חלה מן העיסה" ע"כ:
באהבת ה' אותנו קדשנו במצותיו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא יח ה). אמר רחמנא שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. ובזה נבא לבאר ויכוח הצרפית עם אליהו והמשך הפסוקים הלא הם כתובים בספר מלכים א' סי' י"ז זה תארם, "ותלך לקמח ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך: ותאמר חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן כצפחת והנני מקוששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנוהו ומתנו: ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי כאחרונה: כי כה אמר ה' אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וגו'".
ויש לדקדק כפסוקים אלו טוכא: חדא במ"ש היא "ואכלנוהו ומתנו", דלאיזה תכלית הזכירה יום המיתה? לא היה לה לומר אלא שאין לה כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והם נצרכים לזה לאכול ואם לא יאכלו ימותו, אבל המיתה של אחר האכילה אינו צודק לטענתה. עוד יש לדקדק במאמר אליהו "אל תיראי באי עשי כדברך, אך עשי לי משם עגה קטנה וגו'", דהיכי קאמר "עשי כדברך"? והלא זה אינו אלא כדבריו, דלדידה לא היתה נותנת לאליהו ולא כלום. עוד יש לדקדק במה שכפל אליהו דבריו ואמר "עשי לי עגה קטנה בראשונה והוצאתי[1] לי", דלמאי איצטריך לומר "והוצאת לי"? באומרו "עשי לי" סגי. ותו, במה שסיים דבריו ואמר "כי כה אמר ה' וגו'", דמאי נתינת טעם הוא למאי דקאמר איהו? והול"ל "וכה אמר ה':
וקודם כל דבר נקדים הא דגרסינן בפ' בתרא דיומא (יומא פג.): "ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל תחילה, טכל ונבלה מאכילין אותו נבלה. טבל ושביעית - שביעית, טבל ותרומה - תנאי היא, דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה. בן תימא אומר תרומה ולא טכל. א"ר היכי דאפשר בחולין כ"ע לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה, כי פליגי בדלא אפשר בחולין, מר סבר: טבל חמור, ומר סבר: תרומה חמורה. מר סבר: טבל חמור, אבל תרומה חזיא לכהן, ומר סבר: תרומה חמורה, אבל טבל אפשר לתקוניה". ע"כ. ופרש"י בדאפשר בחולין - שיש די בחולין של טבל להאכילו לאחר שתינטל תרומתו, דכ"ע לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה חולין, ואין מאכיל אותו טבל ולא תרומה. כי פליגי בדלא אפשר בחולין אא"כ אוכל את כולו, וקאמר מאכילין אותו הטבל כמות שהוא ולא יפרשו ממנו תרומתו להאכילו תרומה לעצמה וחולין לעצמן, ובן תימא אומר מוטב שיפרשו תרומותיו ויאכילוהו כל אחד לעצמו ולא יאכילוהו טבל כמות שהוא, מר סבר טבל חמור שאפילו לכהנים אינו ראוי, ומ"ס תרומה חמורה שאין לה היתר, אבל טבל אפשר דמתקן להו וחולין יהיו ראויין לכל אדם ע"כ:
והנה רגע אדבר במאי דהוקשה לי בסוגיא זו, מהא דכתב הר"ן בשם הראב"ד בחולה שיש בו סכנה דשוחטין לו, דלמה לא נאכילהו נבלה שהיא איסור לאו ועדיף מלשחוט שהוא איסור סקילה. ותירץ דנהי דאיסור נבילה הוא איסור לאו ושבת איסור סקילה מ"מ איכא חומרא אחרת בנבלה שהאוכלה עובר על כל זית וזית שבה, אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד איסור הוא דאיכא ומש"ה לאוין הרבה דנבלה לא מיקרו איסור קל לגבי חד לאו דשבת אע"ג דהוי איסור סקילה ע"כ. ונוראות נפלאתי מה יענה הר"ן ביום שידובר בו סוגיא הלזו דנחלקו רבנן ובן תימא אם מאכילין אותו טבל או תרומה, ולפי דבריו פשיטא דמתקנינו לטבל ומאכילין אותו התרומה בפני עצמה דליכא איסורא כי אם באותו זית דחרומה, אבל בטבל חייב על כל זית וזית שבה, ואע"ג שאין באותו זית של טבל שיעור תרומה להתחייב עליו, מ"מ איסור הטבל אינו בשביל התרומה שיש בה אלא גזרת מלך היא שהאוכל טבל חייב מיתה, והרי כהנים שאוכלים תרומה וחייבים מיתה על הטבל וכמבואר. והשתא הדברים ק"ו ומה התם בשבת איסור סקילה אמרינן דמוטב שיעבור איסור דסקילה ממה שיעבור תרי איסורי דלאו דנבלה, הכא דתרוייהו איסור מיתה בידי שמים, לא כל שכן שנאמר דמוטב שיעבור חד איסור דתרומהה ממה שיעבור תרי איסורי דטבל? ואע"ג דאיסור תרומה חמיר מאיסור טבל משום דטבל אפשר לתקוניה מ"מ פשיטא דטפי חמיר איסור סקילה מאיסור לאו ממאי דחמיר איסור תרומה מאיסור טבל. וכי תימא דהר"ן לא אמרה למילתיה אליבא דת"ק כי אם אליבא דבן תימא דסבר דמאכילין אותו תרומה, זה אינו, חדא דאנן קי"ל דהלכתא כת"ק וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות, דטבל ותרומה מאכילין אותו טבל, ועוד דאף דנימא דהלכתא כבן תימא עדיין הקושיא במקומה עומדת שהרי בגמרא כשבאו לתת טעם לבן תימא דאמאי מאכילין אותו תרומה אמרו דטעמיה הוא משום דסבר דטבל חמור משום דלא חזיא לכהן אבל תרומה חזיא לכהן, ולפי דברי הר"ן לא איצטריך להאי טעמא, דאף דנימא דתרומה חמירא מאיסור טבל, מאכילין אוחו תרומה משום דבתרומה לא עביד כי אם חד איסורא ובטבל עביד תרי איסורי, באופן שדברי הר"ן הללו לכאורה הם מתמיהים:
- ↑ נדצ"ל והוצאת.