פירוש המשנה לרמב"ם/פרה/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירוש המשנה לרמב"ם ‏ פרה ז

א

תהיה זוכר למה שקדם מהיות המלאכה פוסלת במלוי עד שיטיל את האפר וכבר התבאר בתוספתא שהיחיד אם מלא לאחרים ואפי' מלא להן אלף כלים לאלף קידושין הנה זה מותר ואם מלא לעצמו כלי אחר כלי הנה המלוי הראשון כבר נפסל לפי שכבר עשה מלאכה קודם שישליך בו האפר וזאת המלאכה הוא המלוי השני כאשר מלא זה בהיות שני קידושין אמנם אם מלא כלים רבים פעם אחר פעם לשומם כולן קדוש אחד הנה זה מותר לפי שהכל דומה כגון מי ששאב בפעם אח': וה' קדושין הוא שישליך האפר בכל חבית וחבית לבדה וקדוש אחד שיערב המימות כולן וישליך אפר הפרה בכולן בפעם אחת הנה על זה השרש אמר שאם היו רבים ומלא כל אחד מהן כליו לקדשו בפני עצמו אחר הוטב בעיניהן לשום הכל קדוש אחד או בהפך כולן כשרין לפי שלא הגיע בזה מה שיחייב פסלות אמנם אם יהיה יחיד ובא לקדש ה' קדושין ומילא אחד אחר אחד הנה הראשונה נפסלה מפני שאיבת השנית וכן הב' נפסלה מפני שאיבת הג' וכן כולן כפי מה שביארנו אלא חבית אחרונה אשר לא נעשה אחריה מלאכה היא כשרה לפי שלא נתמלא אחריה דבר וזה המשפט בעצמו לא נמלך לקדשן קדוש אחד כי זה לא יועילנו בעת המלוי אמנם מאשר מלאן לקדשן ה' קדושין ואם נהפך הענין ומלאן זו אחר זו לקדש קדוש אחד הנה הן כשרים אפי' קדשן קדוש אחד כמו שביארנו אך למה שהביא ושב וקדשן ה' קדושין הנה החבית אשר ישליך בה האפר תחלה כשרה בין השליכה בחבית שמלא ראשונה או באחרונה לפי שהמים כולן כשרים לפי שבמלוי לא נתחדש בה פסלות וכל מה שיקדש מאלה החביות פסול לפי שכל מה שנשאר מן המים נשארו פסולין לפי שהמלוי על קדוש אחד נתמלא ואם אמר לאחר קדש לך אלה החביות והוא יעמוד במקומו אין כשר אלא חבית שקדש בראשונה להיותה כולו מלוי אחד ואם א"ל קדש לי את אלו כולן כשרין לפי שיקדש אדם לזולתו קדושין רבים זה אחר זה ולא יהי' בזה פסלות כמו שבארנו בתוספ' שמי שיקדש לחבירו זה אחר זה כולם כשרים לפי שאינו הוא אשר מלא:

ב

אמר בין לו בין לאחר ר"ל שזה הוא אם מלא לעצמו או מלא לאחרים אם התחיל להתעסק במלאכה אחרת בעת המלוי הפסול והשאיבה עסקה מכלל העסקי' ולכן אם מלא לשני' כא' שאיבה לכל א' מן עסק השאיבה יפסול לאחר ולכן שניהן פסולין:

ג

אם לו פסול ביאור זה שאם קדש לעצמו פסול שבעת לוקחו ההשתדלו' בידו אחת נפסלו המים שלו קודם שישליך בהן האפר ולא השליך האפר אלא במים פסולין ואם היה מקדש לאחר ואין לו באלה המים דבר הנה הוא קדוש כשר לפי שאין בלקחו ההשתדלות לעצמו להפסיד מה שלזולתו וא"ת שהוא כבר לקח ההשתדלות בעת הקדוש כבר ידעת שהקדוש לא יפסל בעשיית מלאכה ואמנם נפסל אם קדש לעצמו מדרך שהוא התחיל להתעסק קודם שישליך האפר באלה המים אשר נשאבו והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר ומזאת הסבה בעצמה המקדש לו ולאחר בזמן אחד שלו פסול לפי שהוא כבר התחיל להתעסק קודם שישליך האפר במים שלו ונפסלו בעשיית מלאכה ואם קדש לב' כאחת שניהן כשרין לפי העיקר אשר הודעתיך לפי שאין לו יכולת בלקחו להתעסק בפסול המים אשר שאב לזולתו ושמור זאת הכוונה והבינה:

ד

שמור אלו הג' עיקרי' שהמקדש או מזה בשכר שזה הקדוש וזאת ההזאה פסולין וכבר קדם לך זה בד' מבכורות (דף כט.) הנוטל שכרו להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה והעיקר השני שהמלוי בשכר מותר והעיקר הג' וכבר נכפל פעמים רבות שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר ואם יהיו אלו העיקריי קיימין ואמר איש לאיש קדש לי ואקדש לך הנה אשר קדש בתחלה הוא קדוש כשר ואשר קדש באחרונה הוא קדוש פסול לפי שהוא מקדש בשכר וכאילו יוליך זה אשר לפניו ויעשה לו תמורה ממה שקדם לו אצלו מן האחת ואם אמר איש לאיש מלא לי ואמלא לך הנה אשר מלא בתחלה פסול בהיות כוונתו בעת המלוי שימלא לו הוא תמורה ממנו והוא כמו מלא לו ולאחר בבת אחת אשר קדם שזה פסול ואשר ימלא באחרונה כשר לפי שהוא ממלא בשכר ואם אמר איש לאיש קדש לי ואמלא לך שניהן כשרין ואמנם אשר קדש בתחלה הנה הוא קדוש כשר ואע"פ שיהיה כעושה מלאכה בשעת קדוש כי זה בלתי מפסיד לקדוש ואשר מלא באחרונה כשר לפי שהוא ממלא בשכר וזה מותר והפך זה מבואר ממה שזכרנו:

ה

הממלא לו ולחטאת. מי שימלא מה שיוחד לעצמו או לשתותו או לרחוץ בו או זולת זה וימלא אחר לקדוש ויצטרך שיקדש אשר ייחדו לעצמו עד שלא יפסל מי חטאת בעשיית מלאכה וכבר ביארנו באהלות (פט"ז מ"ב) שאסל הוא הקנה אשר יושם על הכתף ויתלה בו דבר אשר ינשא במשא ואמר יתברך (במדבר יט ט) למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורים הן מי נדה ולכן ישימם נכחו עד שיהיו שמורים נכח עיניו ואם מלא שני כדים הנה אי אפשר לו אלא שישים אחד נכחו ואחד מאחוריו:

ו

כבר ביארו בתוספתא ענין זאת ההלכה ואמרו המוליך את החבל לבעלים לדרכו כשר וענין זה שהוא אם מלא מים לחטאת והיה החבל מוכן אצלו ולקח החבל בידו בעת נושאו המים להשיבו לבעליו ואם היה הולך לדרכו ופגע באדון החבל מידי עברו יתננו לו וישלים דרכו וזה מותר ושלא לדרכו פסול לפי שהוא יצא מדרכו מפני החבל עד שישיבנו לבעליו אחר ישוב לדרכו ואלה המים פסולין לפי שכבר עשה מלאכה עם המלוי והנה הכשירו ביבנה הוראת שעה לזה שהוא כשר ואע"פ שהוליך שלא לדרכו:

ז

אם שאב המים וקבץ החבל בידו בעת השאיבה שורות כמו שיעשו האנשים בעת השאיבה הנה זה כשר לפי שזה דרך השואבין לעשות ואם שאב והשליך החבל בארץ עד שהעלה הדלי ואח"ז שב וקיבץ החבל בידו חלק חלק פסול שהוא לקח השתדלות שאינו מכונת השאיבה קודם שישליך האפר במים:

ח

דע שזאת הכוונה והוא שהשואב מים לקידוש הנה ישאב בכלי כפי מה שראוי ויקבץ המים במקום אחד והוא נקרא שוקת ויהיה כל מה שיש שם מן המים בשוקת כשר והנה יקודשו אלה המים והם בשוקת וישאב ממנה מעט מעט עד שיכלה והנה לא יסיר מקחת מזאת השוקת מעט מעט ויקדש אותו ויזה עד שישלם וישוב וימלא מן השוקת. ולקיחת מים מן השוקת יקרא זולף וכבר ידעת העיקר שכל מי שיעשה מלאכה שאינה ממה שיעזור בשאיבה ולא מכוונתה שהוא יפסול את המים ולכן אם הצניע את החבית אשר ירצה למלאות לבלתי תשבר או שכפאה על פיה לנגבה כשיעור מה שישאב לא יפסל לפי שזה מכוונת השאיבה וכן אם הסיר החרסים מתוך השוקת בעת השאיבה להתקבץ בה מים רבים הנה כל זה מצרכי המלוי ואם תיקן זאת החבית או הגביה לשאת בה אפר פרה או מים מקודשין או ניקב השוקת לבלתי יעכבוהו החרסים בעת שידלה המים מן השוקת כל זה אינו מכוונת המילוי וכבר עשה מלאכה במילוי ולכן פסול:

ט

הורה הוראה. שהבדיל בין המותר והאסור וכן אם דן דיני ממונות או חלצה ומיאנה בפניו כמו שהתבאר בתוספ' והיות האדם הולך והיה אוכל זה ממה שלא יפסיד המלוי. ודבור א"ר יהודה מבואר:

י

כבר ידעת שהממלא כל עוד שיעשה מלאכה קודם הגיע האפר באלה המים הנה הוא פסול אך אם מסר המים לשומר שישמרם הנה שבו ברשות השומר וכל עוד שיעשה השומר מלאכה בעת שמרו אלה המים פסלן ואם עשה בעל המים מלאכה לא פסלן להיות המים ברשות שומר זה אם יהיה השומר טהור אמנם אם היה טמא המים פסולין לפי שהוא בחזקת טמא ואמר רבי אליעזר ואע"פ שבא והגיע בהזייתו ברשות הטמא הנה הוא נשאר תחת שמירת הבעלים וכל עוד שעשו מלאכה נפסלו המים לפי שזה השומר לא הקפיד בשמירתו להיותו טמא ואין הלכה כרבי אליעזר:

יא

בקדוש אחד. שנתערבו המימות והשליך בהן אפר אחר כמו שביארנו הנה הן יחד כאיש א' ואע"פ שכל אחד מהן מילא ונשא לעצמו והלך ג"כ מה שיש לו להלוך שזה מותר כמו שקדם ואין הלכה כרבי יוסי:

יב

אוכל על מנת לקצות. הוא שיחתוך הפירות כשהן פגים לייבשן וישירם ואחר יאכלם הנה הוא לא יפסול המים כמו אשר מענין הליכה מהלוך אם היה רצונו שיגדור הנה הוא לא יפסול בזה הרצון עד שיגדור וכן זה לא יפסול אע"פ שנשרו מאלו הפירות ושכבר נשלמה מחשבתו ועשה מלאכה וזה כולו כפי מה שביארנו שאין בכל ענין המלוי פסול: ואמרו בשביל שלא יאבד הוא תנאי בפסלות לפי שהוא אם השליכ' שם משום שאין לו לצורך בהם ולא יקפיד אם ישארו או יאבדו הנה הוא לא פסל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.