ערך/נחם

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי נחם

מקור

בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ג) איתא אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין, יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע. מהו אומר, רחם ה' אלקינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים ולישראל עמך נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה כי באש היצתה ובאש את עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

זמן אמירתה

באיזו תפילה

פשטות לשון הירושלמי מורה לומר נחם בכל התפילות, כדרך שמזכיר מעין המאורע בר"ח, פורים ותענית. וכ"פ הכלבו (סימן סב) שאומר אותה בכל תפלות תשעה באב. וכ"כ האבודרהם (סדר תפילת התעניות) בשם רב עמרם גאון.

הריטב"א (שו"ת סימן סג) חילק בין התפילות וכתב שבערבית ושחרית כמי שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה, אומר רחם. ובמנחה שדומה למי שנקבר מתו, אומר נחם.

הרא"ש (תענית פ"ד) תמה על מנהג העולם לומר נחם בתפילת מנחה לחוד, והרי הזכרה מעין המאורע שייכת בכל התפילות. וכ"כ האבודרהם (סדר תפילת התעניות) בשם רב סעדיה גאון שאין אומרים נחם אלא במנחה.

הב"ח (סימן תקנז) ביאר מנהג העולם לומר נחם רק בתפילת מנחה, כעין סברת הריטב"א שעד תפילת מנחה אנו כמי שמתו מוטל לפניו שלא שייך לנחמו, ורק במנחה אנו דומים למי שמתו נקבר ואפשר לנחמו.

והבית יוסף (שם) ביאר דעת רס"ג על פי המבואר בתענית (כט.): בשבעה נכנסו נכרים להיכל כו' ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, ע"כ. וכיון שלעת ערב הציתו האש במקדש לכך באותה שעה מזכירין שפלות ירושלים ואבליה ומתפללים על תנחומיה.

נמצא שלדעת הב"ח (והריטב"א) תפילת נחם ראוי לאומרה בשעה הראויה לנחמה, ואילו לדעת הב"י אדרבה יש לאומרה בשעה שהציתו האש במקדש.

המקום בתפילה

בירושלמי שם מובא: רבי אבדימא דציפורין בעי קומי [- שאל לפני] רבי מנא, איכן אומרה. א"ל ועדיין אין את לזו, כל דבר שהוא לבא [- בקשה להבא] אומרה בעבודה, וכל דבר שהוא לשעבר אומרה בהודאה. ומתניתא אמרה כן ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא. דהיינו שתפילה זו שהוא בקשה לעתיד יש לאומרה בעבודה, בברכת רצה.

אמנם מנהג העם כבר בזמן הראשונים היה לאומרה בברכת בונה ירושלים ולא בברכת עבודה. הרא"ש (תענית פ"ד) מבאר שהעם סמכו במנהגם על דברי רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת שאמר משמיה דרב (ע"ז ח.): אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה, אומר. וכיון שתפילת נחם עוסקת בתפילה על בנין ירושלים, לכן נהגו העם לאומרה בברכת בונה ירושלים ולא בברכת עבודה. וכ"כ הרי"ף (תענית י.).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף