ערך/למפרע: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שולי הגליון
מעבר לתחילת הדף
(יצירת הערך מספר הון יוסף + התאמה לאוצר) |
מ (תיקון) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
== מכאן ולהבא למפרע == | == מכאן ולהבא למפרע == | ||
בחי' הגר"ח (הל' מיאון פ"ב סוף ה"ט ד"ה והנה ברמב"ם) כתב "דודאי דין המיאון הוא הפקעה על עיקר הקידושין למפרע, אלא דמ"מ לא מהניא הפקעת המיאון לענין שנימא דגם בשעתן קודם המיאון לא היו הקידושין קיימין, כי אם רק דלאחר המיאון דיינינן ליה מכאן ולהבא כאילו לא נתקדשה מעולם..." וע"ע קוב"ש (כתובות קכח). וע"ע חי' ר' שמואל (נדרים סי' יט, ד) בשם הגר"ש שקאפ. וע"ע אבי עזרי (חמישאה, נדרים יג, כא). וברא"ש (בנדרים פ"ו סי' ג) כתב "שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו... עיקר העיקור מכאן ולהבא שהרי היה אסור עד עתה, ואע"פ שעוקרו מעיקרא מ"מ היה אסור עד היום."{{הערה|היסוד מאד קשה להבנה איך ייתכן כזה תרתי דסתרי, ויש מבארים שרק לענין הדינים שנוגעים להבא נחשב כנתבטל למפרע, דאינו עקירה למפרע באמת אלא רק דין לנהוג בזה לענין הדינים דלהבא כמו שנעקר למפרע. אמנם מדברי רש"י (בכתובות עד: ד"ה עוקר) מבואר דהתרת נדרים הוי למפרע באמת, ולא רק דין להתנהג לזה כעקור למפרע, שכתב שמה שזה נחשב עקירה למפרע זה משום שנהיה טעות, ולא משום גזה"כ. והנה אין בידי ליישב את הסתירה איך שייך שיהיה למפרע ומכאן ולהבא כאחד, ומ"מ נראה שהדבר מוכרח מצד עצמו (ר"ל אף בלי דברי רבותינו), שהרי התרת החכם את הנדר אינו מגלה שלא היה נדר מעולם, אלא התרת החכם היא הפועלת את עקירת הנדר (כמבואר בשער"י ב, ט ד"ה ועתה), וממילא פשוט שא"א לומר שלא היה נדר גם לפני ההתרה, שהרי לא היה אז מה שיעקרנו. וע"כ שרק אחר ההתרה נהיה עקור למפרע. [ובערך 'נדר' אבאר בל"נ איך פועלת ההתרה.]}} | בחי' הגר"ח (הל' מיאון פ"ב סוף ה"ט ד"ה והנה ברמב"ם) כתב "דודאי דין המיאון הוא הפקעה על עיקר הקידושין למפרע, אלא דמ"מ לא מהניא הפקעת המיאון לענין שנימא דגם בשעתן קודם המיאון לא היו הקידושין קיימין, כי אם רק דלאחר המיאון דיינינן ליה מכאן ולהבא כאילו לא נתקדשה מעולם..." וע"ע קוב"ש (כתובות קכח). וע"ע חי' ר' שמואל (נדרים סי' יט, ד) בשם הגר"ש שקאפ. וע"ע אבי עזרי (חמישאה, נדרים יג, כא). וברא"ש (בנדרים פ"ו סי' ג) כתב "שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו... עיקר העיקור מכאן ולהבא שהרי היה אסור עד עתה, ואע"פ שעוקרו מעיקרא מ"מ היה אסור עד היום."{{הערה|היסוד מאד קשה להבנה איך ייתכן כזה תרתי דסתרי, ויש מבארים שרק לענין הדינים שנוגעים להבא נחשב כנתבטל למפרע, דאינו עקירה למפרע באמת אלא רק דין לנהוג בזה לענין הדינים דלהבא כמו שנעקר למפרע. אמנם מדברי רש"י (בכתובות עד: ד"ה עוקר) מבואר דהתרת נדרים הוי למפרע באמת, ולא רק דין להתנהג לזה כעקור למפרע, שכתב שמה שזה נחשב עקירה למפרע זה משום שנהיה טעות, ולא משום גזה"כ. והנה אין בידי ליישב את הסתירה איך שייך שיהיה למפרע ומכאן ולהבא כאחד, ומ"מ נראה שהדבר מוכרח מצד עצמו (ר"ל אף בלי דברי רבותינו), שהרי התרת החכם את הנדר אינו מגלה שלא היה נדר מעולם, אלא התרת החכם היא הפועלת את עקירת הנדר (כמבואר בשער"י ב, ט ד"ה ועתה), וממילא פשוט שא"א לומר שלא היה נדר גם לפני ההתרה, שהרי לא היה אז מה שיעקרנו. וע"כ שרק אחר ההתרה נהיה עקור למפרע. [ובערך 'נדר' אבאר בל"נ איך פועלת ההתרה.]}} | ||
{{שולי הגליון}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
[[קטגוריה:הון יוסף]] | [[קטגוריה:הון יוסף]] | ||
גרסה אחרונה מ־17:47, 20 בספטמבר 2021
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
למפרע
מכאן ולהבא למפרע[עריכה]
בחי' הגר"ח (הל' מיאון פ"ב סוף ה"ט ד"ה והנה ברמב"ם) כתב "דודאי דין המיאון הוא הפקעה על עיקר הקידושין למפרע, אלא דמ"מ לא מהניא הפקעת המיאון לענין שנימא דגם בשעתן קודם המיאון לא היו הקידושין קיימין, כי אם רק דלאחר המיאון דיינינן ליה מכאן ולהבא כאילו לא נתקדשה מעולם..." וע"ע קוב"ש (כתובות קכח). וע"ע חי' ר' שמואל (נדרים סי' יט, ד) בשם הגר"ש שקאפ. וע"ע אבי עזרי (חמישאה, נדרים יג, כא). וברא"ש (בנדרים פ"ו סי' ג) כתב "שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו... עיקר העיקור מכאן ולהבא שהרי היה אסור עד עתה, ואע"פ שעוקרו מעיקרא מ"מ היה אסור עד היום."[1]
- ↑ היסוד מאד קשה להבנה איך ייתכן כזה תרתי דסתרי, ויש מבארים שרק לענין הדינים שנוגעים להבא נחשב כנתבטל למפרע, דאינו עקירה למפרע באמת אלא רק דין לנהוג בזה לענין הדינים דלהבא כמו שנעקר למפרע. אמנם מדברי רש"י (בכתובות עד: ד"ה עוקר) מבואר דהתרת נדרים הוי למפרע באמת, ולא רק דין להתנהג לזה כעקור למפרע, שכתב שמה שזה נחשב עקירה למפרע זה משום שנהיה טעות, ולא משום גזה"כ. והנה אין בידי ליישב את הסתירה איך שייך שיהיה למפרע ומכאן ולהבא כאחד, ומ"מ נראה שהדבר מוכרח מצד עצמו (ר"ל אף בלי דברי רבותינו), שהרי התרת החכם את הנדר אינו מגלה שלא היה נדר מעולם, אלא התרת החכם היא הפועלת את עקירת הנדר (כמבואר בשער"י ב, ט ד"ה ועתה), וממילא פשוט שא"א לומר שלא היה נדר גם לפני ההתרה, שהרי לא היה אז מה שיעקרנו. וע"כ שרק אחר ההתרה נהיה עקור למפרע. [ובערך 'נדר' אבאר בל"נ איך פועלת ההתרה.]
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |