ערך/יובל

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף.

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png יובל

במכירה

לגבי מכירת קרקע, מפורש בתורה (ויקרא כה) שחוזרת ביובל.

במתנה

לפי רבי מאיר (בכורות פ"ח מ"י) מתנה אינה חוזרת ביובל, שלא נאמר בתורה אלא מכר. אבל חכמים [ובכללן ר"א] סוברים שהמקבל קרקע במתנה צריך להחזירה ביובל, שנאמר (פסוק י') "תשובו" לרבות את המתנה (בכורות נב:)

בירושה

בירושת הבכור

במשנה בבכורות (שם) נחלקו התנאים הנ"ל גם לגבי חלק הבכורה, האם הבכור מחזיר ביובל את החלק הנוסף שירש (שהרי ירש פי שנים מאח רגיל) לתפוסת הבית, שיתחלקו בו הוא ושאר אחיו שווה בשווה.

ר"א סובר שחלק הבכורה חוזר ביובל, דכתיב "לתת לו פי שנים", מתנה קרייה רחמנא (ולשיטתו [וכחכמים] דמתנה חוזרת ביובל). אבל חכמים [ובכללן רבי מאיר] סוברים שאין הבכורה חוזרת ביובל. לרבי מאיר, משום דמתנה קרייה רחמנא (ולשיטתו מתנה אינה חוזרת ביובל). ולחכמים, ירושה קרייה רחמנא, דאמר קרא "לתת לו פי שנים" מקיש חלק בכורה לחלק פשוט, מה חלק פשוט ירושה אף חלק בכורה ירושה (גמרא שם).

בירושת היבם

עוד נחלקו התנאים הנ"ל במשנה (שם) לגבי ירושת היבם. ובגמרא (שם) מתבאר דטעם המחלוקת הוא משום דירושת היבם "בכור" קרייה רחמנא (והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת), ולכן תליא בפלוגתא דלעיל בירושת הבכור, דלר"מ ור"א חשיב כמתנה, ולחכמים חשיב כירושה. וכן תליא בפלוגתא דלעיל במתנה האם חוזרת ביובל.

וממילא, לפי חכמים [ובכללן רבי מאיר] ירושת היבם אינה חוזרת ביובל (לחכמים משום ירושה, ולרבי מאיר משום מתנה). ורק לפי ר"א ירושת היבם חוזרת ביובל.

בירושת הבעל

במשנה (שם) נחלקו התנאים דלעיל גם לגבי ירושת הבעל, האם הבעל צריך להחזיר ביובל מה שירש מאשתו ליורשיה המקוריים (הביולוגים).

ומסבירה הגמרא (שם) ששורש מחלוקתם בזה היא האם ירושת הבעל דאורייתא או דרבנן. ולכן הדבר תלוי גם במחלוקתם לגבי מתנה, כי אם ירושת הבעל דאורייתא היא נחשבת כירושה, אבל אם ירושת הבעל דרבנן הרי שהיא נחשבת כמתנה.

לפי חכמים [ורבי מאיר בכללן] ירושת הבעל דאורייתא, ואינה חוזרת ביובל. ולפי ר"א ירושת הבעל דרבנן, וחוזרת ביובל.

לפי רבי יוחנן בן ברוקה

האחין שחלקו

בירושה רגילה, אם יש כמה אחים, יש לדון האם מחזירים הכל ביובל לתפוסת הבית וחולקים שוב.

ובגמרא

יובל בבית שני

דעת רש"י (גיטין לו. ד"ה בשביעית בזמן הזה) דבבית שני לא היה יובל נוהג. אבל רבינו תם תוס' שם ד"ה בזמן) ורמב"ן (שם, הו"ד גם בריטב"א שם) הוכיחו שהיובל נהג בבית שני[1].

מלחמה ביובל

הרמב"ן (גיטין לו. הו"ד גם בריטב"א שם) הוכיח שהיובל נהג בבית שני מהמעשה שהזכיר יוסף בן מתתיהו על אחד ממלכי בית חשמונאי שקרובותיו היו שבויות בידי תלמי ונמנע מלהלחם עמו משהגיעה שנת השמיטה, לפי שהיא שנה קדושה שאין ראוי להלחם בה.

שמיטת כספים ביובל

איתא בספרי דברים פרשת ראה פיסקא קיב "שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה שהיה בדין מה שמטה שאין מוציאה עבדים משמטת מלוה יובל שמוציא עבדים אינו דין שישמט מלוה תלמוד לומר וזה דבר השמטה שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה, קל וחומר לשמטה שתוציא עבדים ומה יובל שאין משמט מלוה מוציא עבדים שביעית שמשמטת מלוה אינו דין שתוציא עבדים תלמוד לומר [ויקרא כה יג] בשנת היובל הזאת שביעית משמטת מלוה ויובל מוציא עבדים.




שולי הגליון


  1. ראה להלן הוכחת הרמב"ן מדברי יוסף בן מתתיהו.
מעבר לתחילת הדף