ערך/ביטול חמץ
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
ביטול חמץ
גדרו[עריכה]
נחלקו הראשונים אם ביטול הוא קיום דין 'תשביתו' {{ממ|בה"ג (הלכות פסח ד"ה ומאן) רש"י פסחים ד: ד"ה בביטול, רמב"ן, וכעי"ז ברמב"ם (חו"מ פ"ב ה"ב), או שהביטול מועיל כהפקר שלא יתחייב בהשבתת החמץ שאינו שלו (שם ד"ה מדאורייתא) או שהוא מדין אחר שמבטל החמץ בליבו ומחשיבו כעפרא
על דעת התוספות הקשה הרמב"ן: א' מדוע נקטו לשון 'ביטול' ולא 'הפקר'. ב. מדוע תקנו הגאונים (שאילתות שאילתא עג; בה"ג שם; סידור רס"ג עמ' קלב) לומר שיהיה החמץ כעפר, הלא עפר יכול להיות בבעלותו של אדם. ג' כיצד אמרו בכמה מקומות שמבטלו בליבו, הלא הפקר צריך אמירה בפה. ד' הפקר צריך להעשות בשלשה (נדרים מה.) ובחמץ לא מצינו כן[1] ה' ביטול חמץ מועיל בשבת (פסחים ז.), ואילו הפקר אסור בשבת משום מקח וממכר[2] ו' דעת רבי יוסי (נדרים מג.) שהפקר אינו חל עד שיכנס לרשות זוכה, ובחמץ לא מצאנו דין זה.
במועדים וזמנים (ח"ז סימן קנח) חידש שאף לדעת רש"י והרמב"ם ביטול בעלמא היינו כשלא אמר בפיו נוסח הביטול, אך אם אמר בפיו מודו שבכהאי גוונא חשיב הפקר וקיים הדין גם בכך שאין החמץ שלו.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |