ערך/אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ
אין למדים מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ הוא כלל תלמודי הקובע, כי לא זו בלבד שאין ללמוד מכלל שנאמר על פרטים שלא נכתבו במפורש, אלא אפילו אם אמירת הכלל כוללת הסתייגות ממקרים מסוימים, אין להסיק מכך ששאר המקרים המתאימים, כלולים בו.
בדברי אמוראים
בשו"ת מהרי"ק (סימן י) כתב שלא נאמר כלל זה אלא בדברי תנאים דווקא לפי שהיו שונים בלשון קצרה ולא יכלו לפעמים לבאר דבריהם כל הצורך, והביאו השל"ה (כללי התלמוד, כלל אמוראים).
וכן הביאו הקהלת יעקב במ"ל ח"ב אות ק"א והמקנה אברהם במ"ב אות ו' ד"ה אין. ובשדי חמד (מערכת האל"ף, אות לז) כתב שמדברי הראשונים שהזכיר המקנה אברהם מוכח שאף בדברי אמוראים נאמר כלל זה[1]. וכ"כ ביד מלאכי (אות כג), וע"ע חנא וחסדא (ח"א קלב:.) ואהלי יהודה (מערכת חמץ ע:).
רק במקום שיש הכרח להוציא מן הכלל
בספר מנחה טהורה (דף ח:.) ובמקנה אברהם (במ"ב אות ו) כתבו בשם הרשב"א שלא אומרים כלל זה אלא כשיש הכרח להוציא מן הכלל או כשיש קבלה על זה.
וכ"כ ביד מלאכי (כללי התלמוד כלל כד) שלא אמרו כן אלא היכא דמוכח מילתא במתני' או בגמרא, אבל אנן לית לן לשבושי כלל גדול שמסרו לנו רבותינו, שאם כן אין לדבר סוף ולא נסמוך על התלמוד הערוך בידינו שהרי רובו כללות. והביא כן מהרמב"ן (חידושי שבועות כתב יד פרק שבועת הדיינין), ומהר"ן שם, וכן מכנסת הגדולה בשם משפטי שמואל, ומהרשב"א (שבועות לח:), והרא"ש (שבועות סימן ה) בשם הרמב"ן, וכ"כ הרדב"ז (ח"ב סימן תרנ"ב)[2]. וע"ע שדי חמד (מערכת האל"ף אות לה).
וכעין זה כתב בשו"ת מהרי"ק (סימן י) שאין אומרים כלל זה אלא על ידי הדחק והיכא שאין לנו תירוץ אחר אבל אם היינו יכולים לתרץ בענין אחר היינו מתרצים.
במקרא
מצאנו במדרשים שהביאו כלל זה גם בנוגע לכללים המופיעים במקרא[3].
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |