ערוך לנר/יבמות/נז/א

ערוך לנר יבמות נז א

דף נ"ז ע"א

בגמרא דאין לו להאכיל במקום אחר לא. הנה לעיל ריש פרקין כבר נסתפקתי אם ממזר כשאינו חלל מותר בתרומה או לא וכגון הא דאמרינן בקדושין (ע"ח.) כהן הבא על אחותו זונה משוה לה חללה לא משו' לה חזר ובא עלי' עשאה חללה א"כ בשנתעברה מביאה הראשונה דממזר הוא ולא חלל אם מותר בתרומה שוב ראיתי שדין זה הובא בתשובת הרשב"א (סי' אלף ר"א) ופסק לאיסור מטעם דהולד פגום לכהונה מק"ו דאלמנה כדאמרינן לעיל (מ"ד:) לר' יהושע ע"ש, אכן כבר כתבתי לעיל (מ"ה.) דהרמב"ם לא פסק כק"ו זה לענין ולד נכרי הבא על ב"י משום דס"ל דפריכא הוא ע"ד א"כ גם ממזרת אוכלת תרומה:

ולפ"ז יש להביא ראי' מסוגיא זו לשיטת הרמב"ם (בפרק ט"ז מהל' איסורי ביאה) דפצוע דכא אסור בממזרת דלשיטת הראב"ד שם ושאר השיטות שהביא הרב המגיד דפצוע דכא מותר בממזרת יקשה אמאי אמרינן דאין לו להאכיל במ"א הא יכול לישא ממזרת ולהאכילה בתרומה דאף דר' אושעי' מסופק בבת גרים אי מאכילה בתרועה עיקר הספק הוא אי קהל גרים איקרי קהל באופן שתעשה חללה בביאתו או לא כדפרשינן לקמן אבל בממזרת דלא שייך ספק זה דודאי לא אקרי קהל י"ל דלכ"ע פשיטא דמותר לישא אותה אע"כ מוכח לכאורה כדעת הרמב"ם דפ"ד אסור בממזרת, ועיין לקמן (ר"פ אלמנה לכה"נ) דנראה לכאורה דממזר אינו אוכל בתרומה אבל באמת אינו ראי' דהתם איל אוכל כיון דבן ישראל הוא ועיין מש"כ לקמן (ע"ו.):

ואביי שכבר אכלה לא אמרינן. לכאורה אביי לשיטתו אזיל דס"ל גם לעיל (נ"ו.) כן אבל ק"ק דהטעם דהכא דלא פקע קניני' לא ס"ל אביי משמע דלדידי' לא אמרינן שכבר אכלה אפילו היכי דלא פקע קניני' ולעיל אמר אביי גופא אלא דמית לי פקע קדושתי' משמע דרק היכי דפקע קניני' לא אמרינן סברא שכבר אכלה:

רבא אמר הואיל ומאכילה. עיין במהרש"א מ"ב שהקשה לפי תי' רבא למה נקט לקמן במתניתן ואם לא ידעה לנקוט רבותא טפי אפילו בקידשה כשהוא פ"ד ע"ש, ולענ"ד י"ל דניחא לי' לנקוט בלא ידעה דמשכחת גם למשנה ראשונה משא"כ בקידש דאינה אוכלת למשנה ראשונה ובפרט דמתניתן דלקמן (דף ס"ז) דקאמר דאירוסין אינו מאכיל סובר כמשנה אחרונה:

אטו ר"י לאו גברא רבא הוא. הא דלא אקשי' מיד למה לא השיב לר"י י"ל דמתחלה הי' סובר דלמא ר' אושעי' עוסק במסכתא אחריתי הי' ושאלתו לא הי' כהוגן משום כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשיילי' במסכתא אחריתי אבל אחרי שראה שהשיב לריש לקיש ולא הקפיד על זה שאלו מ"ט לא השיב לר"י ג"כ:

אלא אליבי' דהאי תנא דתנן ראב"י אומר. הא דלא קאמר דאליבי' דר"ש קמבעי' לי' דמכשיר אפילו גיורת גופא בנזרעו בתולי' ישראל דהיינו בנתגיירה פחותה מבת ג' כדאמרינן בקדושין (דף ע"ח) כש"כ בבת גרים די"ל מדקאמר רבי יוחנן פצוע דכא כהן שנשא ב"ג ולא נקיט אפי' גיורת גופא נתגיירה פחות מבת ג' דהוי רבותא טפי משמע דלא אליבי' דר"ש קמבעי', והא דלא נקט ר"י באמת הכי משום דכראב"י קיימא לן וכר"ש לא קיימא לן וגם בברייתא דלקמן דייק שפיר דע"כ ראב"י היא ולא ר"ש מדנקטה בת גרים:

ברש"י ד"ה הא נמי. דשווי' חללה. עיין מה שכתבתי בזה לקמן (ע'.):

בד"ה למאן אי לרבי יהודה. ושבוש הוא מפני ב' דברים. ודאי דקושיות רש"י יקשו אם האית דמפרשי סברו דגם מה דקאמר אלא לר' אליעזר בן יעקב הוא מדברי ר' אושעיא, אבל י"ל דגם האית דמפרשי מודו דהך דאלא לראב"י סתמא דש"ס קאמר ולא ר' אושעיא רק הך אי כר' יהודה וכו' ואי כר' יוסי וכו' קאמר ר' אושעי', ולפ"ז מתורצים קושיות רש"י עליהם דשפיר קנסיב ואזיל דל"צ לי' למבעיא לן וגם קושיא ראשונה מתורצת שפיר דהכי קאמר לעיל והא מבעיא בעי לה ר"י מר' אושעיא ולא פשיט לן דבשלמא אי הוי פשיט לי' פשיטות גמורה דמאכיל בת גרים בתרומה אז שפיר קאמר בפשיטות ג"כ דלר"א ור"ש אכלה דחשיב יש לו להאכיל במ"א אבל השתא דתלי בפלוגתא דר' יהודה ורבי יוסי א"כ היכי קאמר דלר"א ור"ש אכלה דלמא ס"ל כר' יהודה דאין מאכיל לבת גרים וא"כ חשיב אין לו להאכיל במ"א כן נלענ"ד לישב שיטת האית דמפרשי מקושיות רש"י, ובזה מתורץ גם מה שהקשו התוספות על שיטה זו לעיל (בד"ה והא) וז"ל ותימא דלקמן וכו' ע"ש דאף שאפשר דלר"א ור"ש דמאכיל מכ"מ כיון שתלי בפלוגתא ואפשר דס"ל דלא מאכיל לא ה"ל לר' אושעי' לומר בפשיטות דלר"א ור"ש אכלה:

בד"ה או דלמא קדושה. ולשון ראשון נראה עיקר. באמת צריך ליתן טעם מי דחקו להמורה שלא לפרש כפי' הראשון שהוא פשוט יותר ובפרט דחוק מאוד לפירושו שצריך לומר דהאיבעיא בנוי לפשיטות אי אמרינן לאו בקדושתי' קאי וכל סוגית הש"ס נראה כמסופק בזה, אבל נ"ל שהמורה הוכיח ע"כ דלא ע"פ מה שפסק הרמב"ם (פ' ט"ו מהל' איסורי ביאה) דאף דקהל גרים לא איקרי קהל כמבואר שם (הל' ז') מכ"מ פסק שם (הל' ט') דגר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת הולד ישראל לכל דבר ועיין שם בהרב המגיד שכתב טעמו דלא גרע מנו"ע הבא על בת ישראל דהולד כשר, ולפ"ז ע"כ פי' רש"י ליתא דאיך אפשר לומר דבבת גרים שאמה מישראל איירי דא"כ מאי מספקא לי' בזה אי קהל גרים איקרי קהל או לא הא אפילו לא איקרי קהל מכ"מ בת ישראלית אקרי קהל ומתחללת ע"י ביאת פצוע דכא וכש"כ דקשה אמאי דפשט להיתירא דמותרת בתרומה ולכן ע"כ הוכיח המורה דבבת גר וגיורת איירי האיבעי' דר"י, אכן לפ"ז קשיא אפי' רש"י וגם אי נימא דרש"י לא ס"ל כהרמב"ם אלא דגם באמה מישראל י"ל דלא איקרי קהל מכ"מ קשה ארש"י הטעם דהרמב"ם דמי גרע גר מנו"ע ואף שי"ל דטעם דהרב המגיד לא שייך רק להרמב"ם לשיטתו דפסק כמ"ד לעיל (דף מ"ה) דנו"ע הבא על ב"י הולד כשר אבל למ"ד הולד ממזר שפיר י"ל דגם מביאת גר נהי דממזר לא הוי מכ"מ ישראל נמי לא הוי וא"כ י"ל דמספקא לראב"י דלמא ס"ל כמ"ד הולד ממזר, אכן זה דוחק דלא הוי לי' להש"ס לשתוק מהכי אלא לפרש:

ועוד נ"ל דטעמו של הרמב"ם דלא מכח סברא המציא כן אלא דדייק כן ממשנה שלימה (דפ"א דבכורים) דקתני שם דגר מביא ואינו קורא כיון דלא יכול לומר לאבותינו אבל באמו מישראל שפיר קרינן בי' לאבותינו וכן לענין תפלה יכול לומר אלדי אבותינו דאמו מישראל אבל באין אמו מישראל לא, הרי בפי' אף דבאין אמו מישראל לא נקראו אבות ישראל אבותיו והיינו ע"כ משום דקהל גרים לא אקרי קהל מכ"מ באמו מישראל יכול לומר אבותינו וא"כ שאבות ישראל נקראו אבותיו ודאי ישראל גמור הוא באמו מישראל וכש"כ באביו מישראל שהרי מתיחס אחר אביו, וזה נ"ל שהי' ראית הרמב"ם לפסקו וא"כ ודאי שקשה על רש"י, אבל נ"ל דאדרבא בזה יש לישב שיטת רש"י דכבר העירו התוספות למה הביא בגמרא דהכא הך ראב"י דבכורים ולא הך דמתניתן דקדושין דאיירי בה עד השתא ואף דהתוספות לא עשו קושיא מזה מכ"מ הרשב"א הניח בל"ע, והנה בפשטות הי' אפשר לומר דרצה בזה ליתן טעם כיון דלפי דמסקינן בקדושין (ע"ח:) הלכה בדיעבד כרבי יוסי א"כ למה מסופק אליבי' דראב"י דלא פסקינן כוותי' ולכן הביא ראב"י דבכורים דקתני שם רק דעת ראב"י ולא דשאר תנאי וגם קתני לי' גבי הלכתא פסיקתא דאמו מישראל ליתן טעם דמזה הי' משמע לר' יוחנן דהלכתא כוותי' ולכך הי' מסופק אליבי', אבל עוד יש ליתן טעם הא דהביא הך דראב"י דבכורים דוקא ע"פ דברינו הנ"ל כיון דמרישא דמתניתן שם מוכח דאף דקהל גרים לא איקרי קהל מכ"מ באמו מישראל ישראל גמור מקרי וע"ז קתני ראב"י אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל א"כ יש לספק בדבריו אם פליג ארישא וס"ל דכל החילוק שבין אמו מישראל או לא הוא דוקא לענין כהונה והיינו כשרות אתוסף בה אבל לא קדושה דלא מקרי ישראל אפילו באמו מישראל או דמלתא באנפי נפשי' קאמר ולא פליג ארישא דס"ל ג"כ כת"ק דקדושה אתוסיף בה באמה מישראל וישראל גמור אקרי וכן היא ישראלית גמורה ולכן מסופק דוקא אליבי' דראב"י וגם צריך להביא הך דראב"י דבכורים דוקא וא"ש שיטת רש"י ועיין מש"כ לקמן (פ"ד:) בזה:

בתוספות ד"ה אביי. תימא דבלא ידעה גופא. לענ"ד אולי י"ל ביישוב קושיתם דלכאורה הי' נ"ל דלא שייך סברא דמשתמרת לביאה פסולה אלא בקידש דש אשה האסורה לו כגון פצוע דכא שקידש כיון דסתם אירוסין הם ע"מ לינשא גזרו רבנן לעשות גדר שלא יבוא עלי' לפוסלה מיד משעת אירוסין אבל בנעשה פצוע דכא לאחר שנשאה כמו דאיירי מתניתן דלקמן דקתני ואם לא ידעה משנעשה פ"ד בזה לא נחשבה משתמרת לביאה פסולה שאין הוכחה בזה שרוצה לבא עלי' ולכן קאמר אביי שפיר שיש לו להאכיל בלא ידעה כגון באשה שכבר נשאת לו, אלא שמכ"מ התוספות הקשו שפיר שהרי בסוגיא דלקמן (דף ע"ה) קאמר ר"א במחלוקת שנויי' ור"א ור"ש היא אלמא דגם זה חשיב משתמרת לביאה פסולה, אכן כיון שקושית הגמרא הכא היא רק לר' אושעי' לשיטתו דלדידי' אי אפשר לומר שיש לו להאכיל בבת גרים כיון דאיבעי' לי' ר"י לקמן ולא איפשט והשתא י"ל דר' אושעי' ס"ל דלא חשיב זה משתמרת לביאה פסולה ולכן שפיר קאמר אביי אליבי' דמשכחת דמאכילה בלא ידעה ור' אלעזר דס"ל לקמן (דף ע"ה) דחשיב גם זה משתמרת לביאה פסולה ס"ל דחשיב בלא ידעה ראוי להאכיל במקום אחר דראוי להאכיל בבת גרים:

בא"ד. אלא ע"י שכבר אכלה. ק"ק כיון דלפ"ז גם אביי ס"ל סברא שכבר אכלה לענין שאוכלת לר"א ור"ש אף שאין לו להאכיל במ"א א"כ מאי קאמר שכבר אכלה לא אמרינן דאלת"ה בת ישראל שנשאת לכהן וכו' תקשי' איהו לנפשי' דהא גם הוא ס"ל סברא שכבר אכלה, וי"ל דאביי ורבא בהא פליגי דודאי תרווייהו מודו דאוכלת בלא ידעה לר"א ור"ש אע"פ דבעלמא אינה אוכלת במקום שאין לו להאכיל במ"א רק דלאביי הסברא שכבר אכלה מהני לחשוב כיש לו להאכיל במ"א כיון דמשכחת עכ"פ גבה אכילה ולכן יליף שפיר ג"כ פצוע דכא כהן מהך דמתניתן דתרווייהו חשיב יש לו להאכיל במ"א אבל רבא ס"ל דלעולם בלא ידעה חשוב אין לו להאכיל במ"א רק דמטעם שכבר אכלה אוכלת פצוע דכא בלא ידעה ואביי השיב דסברא דכבר אכלה לא מהני להאכילה דאל"כ ב"כ שנשאת לישראל ומית ג"כ תאכל:

בד"ה ואי לאו. וחללה אינה אוכלת בתרומה. הרמב"ם (בפ"ו מהל' תרומות) נתן טעם לחללה שאינה אוכלת בתרומה משום דכתיב ובת כהן כי תהי' לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה נעשית זרה א"כ טעם זה לא שייך לכאורה רק לפסלה מתרומה דבי נשא אבל שתפסל אשת כהן חללה בתרומה אכתי לא ידענו דמה בכך שזרה היא הא גם בת ישראל זרה היא ואעפ"כ אוכלת בתרומה בשנשאת לכהן מטעם קנין כספו דלא גרעה מבהמתו של כהן, וגם בגמרא דקדושין (ע"ז:) שהביאו התוספות פה דחללה אסורה בתרומה פי' רש"י שם דהיינו אם היא בת כהן, אכן ממה שכתב רש"י במתניתן דלעיל בד"ה ר"א ור"ש נראה דחללה פסולה גם כשהיא אשת כהן גם מסוגיא דלקמן (נ"ח.) מהא דפריך מכלל דנשאו נשאו ממש מוכח דחללה אפילו כשהיא אשת כהן אינה אוכלת תרומה ע"ש:

בא"ד. הוי מצי למימר. גם אי אמרינן הכי לא מתורץ אכתי למה לא קאמר טעם השוה לשניהם דקהל גרים אקרי קהל, אבל נ"ל דלכאורה יש להקשות לפי מה שכתב הרשב"א לקמן (דף ע') דטעם דאשת פצוע דכא לא אוכלת בתרומה הוא משום זונה ושכן כתב גם הרמב"ם בפי' המשניות ועיין דלפי מה שכתבתי שם גם דעת רש"י כן והרי לפי מה דאמרינן לקמן (דף ס"א) רק לחכמים נעשה זונה מבעילת ח"ל אבל לר' יהודה דס"ל (שם) זונה זו איילונית לכאורה מביאת ח"ל לא הוי זונה ועיין בהרשב"א הנ"ל דלחד תי' רצה לומר דרק לר"א דס"ל פנוי הבא על פנוי' עשאה זונה או לר' מתיא בן חרש דלא בעי זר אצלה מעיקרא אסורה אשת פצוע דכא בתרומה ולפ"ז ק' איך קאמר הכא לר' יהודה ואי לאו בקדושתי' לא אכלה דהא אמר קהל גרים אקרי קהל שהרי מטעם זה אכתי לא נפסלת בתרומה לר' יהודה, ונ"ל דעוד יש להקשות כיון דאמרינן בסנהדרין (דף נ"ג) דר' יהודה ס"ל כר"ע דאין קידושין תופסין בח"ל וע"ש בתוספות שנראה מסוגיא דשם אפילו בח"ל דלאו דשאר וא"כ כיון דלר"י ק"ג אקרי קהל הרי אין לפצוע דכא קידושין בב"ג ומאי מספקא לי' לר' יהודה הכא פשיטא שאינה אוכלת בתרומה שהרי אינה אשתו של כהן, אבל י"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתה דקאמר דלא אכלה כיון דקהל גרים אקרי קהל ואף דלא נפסלה עי"ז בביאתו שהרי אינה זונה לר' יהודה לשיטתו מכ"מ לר' יהודה לשיטתו אינה אוכלת דאין לו בה קידושין אכן לפי טעם זה דוקא בכהאי גוונא דקמבעי' לי' דהיינו בפ"ד כהן שנשא ב"ג אינה אוכלת אבל נשאה קודם שנעשה פ"ד וידעה משנעשה פ"ד היתה אוכלת לזה קאמר אי בקדושתי' קאי אפילו בכה"ג אינה אוכלת כיון דס"ל לר' יהודה בת גר זכר כבת חלל זכר נעשית חללה בביאתו ולכן מתורצת קושית התוספות דלא סני לי' בטעם דקהל גרים אקרי קהל לחוד ומה דלא סגי לי' בטעם דב"ג כבת חלל זכר לבד כתבתי לקמן בסמוך:

בא"ד. לשוויי' כחללה לגמרי. לענ"ד י"ל ביישוב קושיא זו כמו שכתב הריטב"א בקידושין שם דלכך לא דרשי שאר תנאי דשם ג"כ ק"ו דר' יהודה לאסור בת גר זכר דאתי קרא ומפיק מק"ו כן י"ל גם לר' יהודה דאתי קרא להורות דלא נילף מק"ו לגמרי דאז תפסל גם לתרומה אלא דוקא לענין כהונה תפסל דבזה איירי קרא דמזרע בית ישראל וכמש"כ באמת התוספות הכא דאי מקרא אתיא דוקא לענין כהונה פסולה ולא לענין תרומה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף