ערוך לנר/יבמות/לו/א

ערוך לנר יבמות לו א

דף ל"ו ע"א

בגמרא וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה. עיין בריטב"א שביאר דאביי ורבא בהא פליגי דלאביי כיון דלבסוף הוברר שלא היתה מעוברת עילה לייבום קרינן בה ורבא השיב לו דלא מקרי עולה ליבום כיון שלא יכול לייבם באותה שעה ממש, אכן ק"ל דא"כ יקשה לרבא מהברייתא דאמרינן לקמן (דף מ"א) דספקות חולצות ומפרשינן טעמא דאם יבא אליהו ויאמר דהך קידש בת יבום היא וא"כ ה"נ אם יאמר אליהו דלא מתעברת בן קיימא באותה שעה בת יבום היא:

אלא תחלוץ בתוך ט'. ותנשא לאחר ט'. ק"ל לפי מה שהקשו התוספות לקמן (מ"א: ד"ה אמאי) מאי פריך דלמא לא תחלוץ תוך ג' שמא תנשא ג"כ והי' הולד ב"ק ע"ש א"כ הכא נמי ק' דלמא לכך לא תחלוץ שמא תהי' צרתה מעוברת בב"ק ותנשא היא באיסור לשוק שהוא ממש כקושיתם שם ובזה לא שייך כתירוצם דהתם ודאי תוך ג' לא תנשא כיון ששום אשה אינה מותרת לינשא תוך ג' אבל אתוך ט' לא שייך זה כיון שגזירה זו אינה בשום אשה וי"ל דכבר הקשו התוספות הכא ד"ה ולטעמיך איך המקשן לא אסיק אדעתי' וליטעמיך דפריך וי"ל דחדא קושיא מתורצת באחרת והכי קפריך דתחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' אע"כ דחליצת מעוברת לאו שמה חלילה ואז אתי שפיר ג"כ דלא תחלוץ לאחר ט' די"ל דגזרינן לאחר ט' אטו תוך ט' ושמא לא והא הולד בן קיימא ויש כאן אסורא דאורייתא אבל אי אמרת דחליצת מעוברת שמה חליצה אז ק' דתחלוץ תוך ט' ותנשא לאחר ט' וא"ל דאסור משום גזירה שמא תנשא תוך ט' ג"כ אי אפשר לומר כן דא"כ אכתי ק' דתחלוץ ותנשא לאחר ט' דא"ל אז דאסור שמא תחלוץ תוך ט' דהיא גופא גזירה ואנן ניקו ונגזור גזירה לגזירה וכעין מה שכתבו התוספות לקמן (דף מ"א), ומתורצים ב' הקושיות וזהו סברת ר' אלעזר אבל המקשן שהשיב לו וליטעמיך לא ס"ל דגזרינן לאחר ט' אטו תוך ט' ולכן הקשה דתחלוץ ותנשא לאחר ט':

ולא תנן לה במתניתן. הא דפשיטא לי' כן דודאי ר"ל ממתניתן קדייק לה י"ל כיון דבין אי בקרא פליגי ר"י ור"ל או בסברא ליכא הוכחה לר"ל טפי מר"י ולר' יוחנן הוי סייעתא מברייתא דהכונס יבמתו דמייתי לעיל דר"ל צריך להגי' בברייתא שמא לא יהי' הולד בן קיימא א"כ ודאי אי לא הי' לר"ל שום הוכחה לא הי' מגיה בברייתא דמסייע לר' יוחנן ולכן אחרי דמשיב הש"ס דממתניתן דהאשה אין ראי' מייתי תניא כוותי' דר"ל ומהכא סייעתי', ובזה א"ש המשך הסוגיא שבתחלה הקשה מהא דהכונס ומתרץ אליבי' דר"י ור"ל ואח"כ הביא הא דר"א ואח"כ הביא ברייתא דתניא כוותי' דר"ל:

ברש"י ד"ה אלא תחלוץ. וקשה לי היכי מצי לאותובי הכי. התוספות הקשו על גירסא זו עוד דאימא ה"ט דלא תחלוץ משום דאינה עולה ליבום ומה שרש"י לא הקשה קושיא זו ג"כ י"ל דריש לקיש באמת לא ס"ל טעם דלא תחלוץ תוך ג' משום דאינה עולה ליבום אלא משום דחליצת מעוברת לאו שמה חליצה וכמש"כ הרשב"א לקמן (מ"א:) רק דבתוספות הרא"ש ביאר קושית התוספות דהכא יותר דא"כ ל"ל לר"ל להקשות ממתניתן דהאשה לפרוך ממתניתן דלקמן (דף מ"א) דאמרינן דלא תחלוץ ולא תנשא תוך ג' חדשים דלא תחלוץ אמאי אע"כ משום דחליצת מעוברת לא שמה חליצה, אבל י"ל דממתניתן דלקמן לא רצה לפרוך די"ל דהא דלא תחלוץ משום שמא תנשא כקושית התוספות דלקמן ובזה תוכל לבא לידי איסור דאורייתא אם מעוברת בולד של קימא אבל הכא לא ס"ל דניחוש לכך כיון שודאי אינה מעוברת שמזמן מרובה הלך בעלה ואם משום לא פלוג צריכה ג"כ להמתין ו' ג' חדשים להנשא מכ"מ אין סברא שנאמר שעשו ג"כ גזירה שלא תחלוץ משום שמא תנשא כיון דבנשואין גופה לא תוכל לבא לידי איסור לכן אלימא לי' לר"ל להקשות ממתניתן דלקמן דהאשה:

בתוספות ד"ה הלכתא כר"ל. אע"ג דס"ל כוותי' בפ"ב דזבחים. לפי מה שמבואר בחולין (דף כ"ט) הנפקותא בין ר"י לר"ל הוא בשחט סימן א' בפנים וא' בחוץ לענין שחוטי חוץ, ולפי מה שכתב רש"י בב"ק (דף ע"ב) גם לענין מחשב בקדשים, ואף דבחולין (דף ל"ו) לכאורה משמע דתלי בפלוגתא זו ג"כ אי דם שחיטה מכשיר בנתקנח וזה שייך גם שלא בזמן הבית מכ"מ מדלא מייתי הש"ס פלוגתא דרבי ור"ח לענין פלוגתא דר"י ור"ל משמע דלא תלי בהדדי, וכן מוכח משיטת הרמב"ם דפסק בהל' פסולי המוקדשין (פ' א') דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף, וכן פסק בהל' שחיטה ובהל' ק"פ ואעפ"כ פסק לענין הכשר דתולין הרי דמספקא לי' אע"כ דהך דהכשר לא תלי בפלוגתא דר"י ור"ל:

וא"כ לכאורה בפשטות יש לתרץ מה שהקשו התוספות דליחשוב ג"כ הא דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף דבשלמא הני דקחשיב דנוהגין גם בזמן הזה שפיר י"ל בהם הלכתא כר"ל אבל בשחוטי חוץ או מחשב קדשים שאינן נוהגין אלא בזמן הבית איך שייך בזה לומר הלכתא כר"ל דא"כ יקשה הלכתא למשיחא כדמקשה הש"ס בזבחים (דף מ"ה), וכן י"ל אמה שהקשו התוספות עוד מהא דזאב וארי כיון דב"ד של כ"ג שדנין דיני נפשות אינן נוהגין אלא בפני הבית כדאמרינן בסנהדרין (ל"ז:):

אכן נראה דזה תלי בשיטות התוספות בסנהדרין (נ"א:) דלתירוצם הראשון דשם דבכל מקום שאין נפקותא בזמן הזה לא שייך למימר הלכתא, שפיר יש לתרץ אקושיתם דהכא כן, וכשיטה זו נראה שסוברים ג"כ במנחות (דף כ"ב) ובפסחים (ס"ט:) וכן לתירוצם השני בסנהדרין שם דרק רב יוסף הוא דס"ל הכי דלא שייך הלכתא למשיחא ג"כ י"ל כתירוצינו ורבא כרב יוסף ס"ל אבל לתירוץ הר"ר חיים שם דלא שייך אלא היכי דאיכא תרתי שהוא למשיחא וגם עביד אסורא שייך תרוצינו רק לענין ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס דהתם ג"כ איכא אסורא דשחוטי חוץ אבל לא לענין זאב וארי ולתירוצם בתרא דשם דלא פריך אלא היכי דלא נ"מ אלא ליישב לישני דשמעתין ע"ש שכן נראה גם דעת רש"י דשם אפילו לענין שחיטה מתחלה וע"ס ג"כ לא שייך כתירוצינו, וא"כ י"ל דהתוספות דהכא כתירוצם בתרא דשם סברו, שוב ראיתי בשבת (ע':) שהקשו התוספות דליחשוב ג"כ הא דאין הפרשות מחלקות ותרצו דלא קחשיב אלא מה דנוהג בזה"ז ע"ש והיינו כתירוצינו ואזלי שם אליבי' דהך שיטה דלא שייך הלכתא למשיחא אפילו לענין חיוב ופטור:

בא"ד. דמכ"מ התם הלכתא כר' יוחנן. כן כתבו התוספות גם בע"ז שם, אכן לכאורה ממה שהביאו משום דמוקמינן חכמים דת"ק כר' יוחנן אין ראי' שהרי רק לחד תירוצא בע"ז (ז':) מוקמינן כן אבל יש שם עוד ג' תירוצים אחרים דלא פ"ל הכי, וא"כ י"ל דתירוץ זה מתרץ הש"ס אליבי' דר' יוחנן, והנה בשלמא הכא מתרצים התוספות שפיר די"ל דרבא ג"כ כתירוץ זה ס"ל ולכן שפיר פסק כר' יוחנן אף דתניא כוותי' דר"ל אבל לענין פסק הלכה כר"י שכתבו התוספות שם אין ראי' לפענ"ד דאדרבא מדלא מתרץ הש"ס שם בשני איבעית אימא בתראי כן כוותייהו ה"ל לפסוק ולכן כיון דתניא כוותי' דר"ל א"כ הלכתא כוותי', וזה נ"ל טעם הרמב"ם דפסק (ר"פ ט' דהל' עכו"ם) כריש לקיש ואף שבלחם משנה שם כתב דהרמב"ם פסק כר' יוחנן כמדומה שאגב ריהטי' במחילת כבודו הרמה לא עיין בסוגיא דע"ז היטב דכפי המבואר משם הרמב"ם פסק כר"ל וכן נראה דעת הכס"מ שם, וכן מוכח ודאי דמודה ר"ל דנשא ונתן ביום אידיהן אסור דהא מתרץ שם לא אידיהן דוקא וכן לאיכא דאמרי שם וראי שהגמרא ידעה דהברייתא דמייתי תניא כוותי' דר"ל לא איירי רק בנשא בג' ימים לפניהם ולכן ודאי הרמב"ם פסק כר"ל:

בד"ה משום ירושה. מוקמא לדרשא אחריתי. התוספות לא ביארו לאיזה דרשה ונ"ל שכוונו להא דדרשינן בסנהדרין (ל"ד:) והי' ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה ע"ש, ומש"כ התוספות עוד בזה ולא יוכל לבכר אצטריך משום דהורע כחו לא לבד אליבי' דרבנן צ"ל כן אלא גם אליבי' דריב"ב וכמו שכתבו בבבא בתרא שם, אכן מה שכתבו עוד בזה דס"ד כיון דשנואה בנישואי' יכול לבכר צ"ע דא"כ כי פריך בב"ב מה ת"ל לא יוכל לבכר לישני ג"כ הכי, אבל באמת כבר תירץ זה הש"מ בשם תוספי הרא"ש שם דא"כ לכתוב לא יכול לשנות ומדכתיב לא יוכל לבכר משמע דמחלק בכורה איירי ע"ש וא"כ גם אליב' דרבנן לא יישבו התוספות בזה וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף