נחל איתן/א/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נחל איתן א א

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

סימן א. מתי נוהג דין עגלה ערופה

א. (א) אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל (ב) וכן בעבר הירדן (ג) וכל שנכבש אחר כיבוש א"י דינו כא"י (ד) ונראה דכ"ז בבית ראשון אבל בבית שני אין נוהג מדאורייתא אלא במקומות שכבשו עולי בבל (ה) ומסתברא דגם מדרבנן אין נוהג שם וכן בסוריא (ו) ולעתיד לבא ינהג אף בקיני קניזי וקדמוני ויש חולקין (ז) אבל בחו"ל אינו נוהג.

א. (א) אין דין ע"ע נוהג אלא בא"י. ל' הרמב"ם (רפ"י מרוצח) והוא מירושלמי פרק עגלה ערופה (ה"א) אשר ה' אלקיך נותן לך פרט לחו"ל. ויש לעיין התנן בקדושין (ל"ו ב') כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל ואע"ג דאין למדין מן הכללות מ"מ הו"ל למפרך מינה בגמ' כדפריך ממילי אחריני. ואפשר עפ"ד התשב"ץ (ח"ג סי' ר') דלהכי איצטריך קרא בעגלה ערופה לרבות עבר הירדן שלא תאמר כיון שאין שכינה שם ועגלה ערופה אינה באה אלא לכפר על הדם המטמא את הארץ ומסלק את השכינה דמש"ה לא תחייב בעגלה ערופה קמ"ל דמ"מ מא"י היא כו' עכ"ל ולפ"ז י"ל דמיקרי מצוה התלויה בארץ ומה"ט א"ש נמי ערי מקלט שאין נוהג אלא בא"י כמ"ש רמב"ם (רפ"ח מרוצח) דג"ז מקרי מצוה התלויה בארץ (ומ"מ איצטריך קרא להני דבלא קרא לא הו"א דמקרי תלויה בארץ) אמנם אינו נכון דא"כ הריגת הרוצח נמי מקרי תלוי' בארץ דכתיב ולארץ לא יכופר וגו' כ"א בדם שופכו (וי"ל קצת) ובאמת מצינו עוד מצות שאינן תלויות בארץ שנוהגות דווקא בארץ כמו לא תסיג גבול רעך כמ"ש רמב"ם (ספ"ז מגנבה) וקשה לומר דזה מקרי תלוי' בארץ משום שהוא בקרקע דא"כ גם לא תעשו עול במדה זו מדת קרקע נמי מקרי תלוי' בארץ, ועוד עבודה זרה מצוה לרדוף ולשרש אחריה אין נוהג אלא בארץ ישראל כמ"ש רמב"ם (רפ"ז מע"ז), ולא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע (וזה י"ל דמקרי תלויה בארץ וכמש"כ תוס' בערכין י"ד א' (ד"ה בעכו"ם) גבי שדה אחוזה דמקרי מצוה התלוי בארץ ועי' תוספתא דקדושין פ"א ה"י וצ"ע), ועוד שהרי כתבו תוס' בב"ב פ"א א' (ד"ה ההוא) בשם רשב"א דביכורים לא מקרי תלוי' בארץ שהיא חובת גברא ואפ"ה אין נוהגת בחו"ל, ואיסור לכהנים ולוים ליטול חלק בביזה אין נוהג אלא בא"י כמ"ש רמב"ם (פי"ג משמיטה הי"א), ודין נגעי בתים אין נוהג בחו"ל כמ"ש רמב"ם (פי"ד מטו"צ ה"א) (ואין לומר דג"ז מקרי תלוי' בארץ דא"כ גם מזוזה ומעקה מקרי תלוי' בארץ) ועוד ראשית הגז ומתנות אין נוהגות אלא בא"י לר' אלעאי דקי"ל כוותי' (אך סתם מתני' דחולין דלא כוותי') וצ"ל דאין למדין מן הכללות ועיקר הכלל בא לומר דמצוה שאין תלוי' בארץ נוהגת גם בחו"ל כ"ז שלא מצינו גילוי מקרא בהדיא דדוקא בארץ ואפשר ג"כ דאגב רישא נקטי' ועיקר המשנה באה לומר דמצוה התלוי' בארץ נוהגת דוקא בא"י וצ"ע, ועי' בב"מ (קי"א ב') תד"ה כל שכתבו דלא ממעטינן גבי שכר שכיר חו"ל משום שאינה מצוה התלוי' בארץ וצ"ע מכל הני ואפשר דדוקא שם משום דאיכא לאוקמי קרא למילתא אחריתי לא מסתבר למעוטי חו"ל, ועי' שבת (ק"י ב') תד"ה ת"ל בשם השאלתות לגבי סירוס אע"ג דכתיב בארצכם לא ממעטי' חו"ל משום שהיא מצוה שאינה תלויה בארץ ועי' תוס' חולין (ק"ג ב') ד"ה כל דבשר בחלב הוי ממעטי' בחו"ל משום דאיתקש לביכורים (וכ"ה במכילתא סוף משפטים דצריך קרא דנוהג בחו"ל) וצ"ע בכ"ז. וע"ע לקמן (סי' י"א ס"ג סק"ה) אם לאו דזריעה ועבודה בנחל איתן מקרי מצוה התלוי' בארץ.

(ב) וכן בעה"י. ל' הרמב"ם והוא מתוספתא דסוטה רפ"ט נמצא בעה"י היו עורפין ובספרי ס"פ שופטים אשר ה' אלקיך נותן לך לרבות עה"י, והנה בענין עה"י אם דינה כא"י לכל מילי עי' מה שהאריכו בזה בתשב"ץ (ח"ג סי' קצ"ט ר') ובתשו' מהרי"ט צהלון (סי' רי"ו) ובברכי יוסף (או"ח סי' תפ"ט) ובמרכבת המשנה (פ"ד משמיטה הכ"ח) ובחזו"א זרעים (לקוטים סי' י') ובחזו"א על הרמב"ם (פ"ד משמיטה הכ"ח) ובקה"י לאאמו"ר שליטא (שביעית סי' ה') והנה בתשב"ץ האריך להוכיח דלענין כל מצות התלויות בארץ דין עה"י כדין א"י לכל מילי (וכ"כ המאירי בב"ב נ"ו א' ע"ש) אמנם לענין חיבת א"י כגון לענין קבורה בא"י ומצות דירה בה וכן לענין נשא אשה ושהה י' שנים ובא לא"י ואין נבואה אלא בא"י ואוירא דא"י מחכים כל אלו אינן בעה"י ע"ש באורך (והנה התשב"ץ הוכיח דעה"י חייב בתרו"מ מהא דע"ז נ"ח גבי בצר דחייב בתרו"מ וכן הוכיח בחזו"א אמנם אכתי אין מוכרח לכאו' דזה מה"ת ולענ"ד יש להוכיח דעה"י חייב בתרו"מ מה"ת ממ"ש בב"ב (נ"ו א') כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר ובהדיא כתיב בפסוק ויראהו את הגלעד שהוא עה"י ואין לומר דהתם מדרבנן קאמר דהא מסיק התם למעוטי קיני קניזי וקדמוני שהוא עמון ומואב לר"י ע"ש ועמון ומואב חייבין במעשר מדרבנן כדתנן פ"ד דידים. ועוד יש להוכיח מירושלמי רפ"ו דשביעית ויברח יפתח מפני אחיו וישב ארץ טוב זו סוסיתא ולמה נקרא שמה טוב שפטור מן המעשר אלמא דבארץ גלעד שישב מקודם הי' חייב במעשר (וי"ל בדוחק) ואין לומר דמדרבנן חייב דהא גם סוסיתא חייב מדרבנן כדא' בהדיא בירושלמי דמאי (פ"ב ה"א) וכן מוכח שם בירושלמי דאם עמון ומואב טהרו בסיחון חייב בתרו"מ ע"ש, ועי' בתשב"ץ שהוכיח דגם שביעית נוהג בעה"י מה"ת וכן בחזו"א הוכיח בז' ראיות ברורות דשביעית ויובל נהגו בעה"י מה"ת, ומ"ש רמב"ם (פ"ד משמיטה הכ"ח) דאינו נוהג אלא מדרבנן היינו משום שלא החזיקו עולי בבל ע"ש ומש"כ רמב"ם (רפ"ב מביכורים) דביכורים אינן אלא מדרבנן בעה"י כבר כ' הכסף משנה בשם מהרי"ק (סוף שורש קכ"ב) דס"ל דגם לת"ק דריה"ג ממעטינן בביכורים מה"ת משום שאינן ארץ זבת חלב ודבש ורק מדרבנן פליגי (אך בספרי זוטא ר"פ נשא מבואר דמה"ת מביאין ביכורים מעבר הירדן וצ"ע), ובתי ערי חומה מבואר בערכין נ"ב שנהג בעה"י, ורש"י (סנהדרין י"א ב' ובמנחות פ"ג ב') כתב דמביאין העומר מעה"י וכן מוכח ברמב"ם (פ"ד מקה"ח ה"ג) ירק לכתחלה אין בא אלא מיהודא כמ"ש בסנהדרין (י"א ב') וכ"ה בהדיא בריש ספרי זוטא דעבר הירדן כשר להבאת העומר ושתי הלחם ומש"כ הר"ן בנדרים (כ"ב א') שאין מביאין העומר מעבר הירדן כ' בחזו"א די"ל דכוונתו לפני שנכנסו לא"י וכמ"ש בהדיא בתו"כ אמור בפ' העומר . ולענין שאסור ליטול ללוים חלק בביזה מבואר בהדיא בספרי זוטא קרח כ"ד דה"ה בעבר הירדן וכ"כ רש"י בפ' שופטים (י"ח א') ומפ' כן בספרי ע"ש וכן לענין ערי מקלט מרבה בספרי פ' שופטים בעבר הירדן אבל לא בחו"ל ע"ש. ומ"ש בתו"כ גבי ערלה וגבי נגעי בתים וגבי שביעית וגבי עומר יכול משבאו לעבר הירדן נתחייבו ת"ל כו' הוא דווקא לפני שבאו לא"י עד שלא כיבשו וחילקו אבל אח"כ נתחייבו גם בעבר הירדן כמש"כ הר"ש משנץ בתו"כ גבי שביעית (והא דפליגי תנאי בבכורות נ"ה א' אם הירדן מא"י אי לא כתב בחזו"א (שביעית סי' ג' סקכ"ד) דהוא דוקא לענין מעשר בהמה וצ"ע דברייתא זו שנוי' בתוספתא ספ"ח דב"ק ומה ענין מעשר בהמה לשם ובתשב"ץ שם תי' דמיירי באותו חלק הירדן שאינו כנגד עה"י אלא כנגד שאר ארצות ע"ש באורך) ומה שהוצרך כאן ריבוי גבי עגלה ערופה וגם גבי ערי מקלט בספרי תי' בתשב"ץ שם סי' ר' שלא תאמר כיון שאין שכינה שם (עי' ספרי זוטא ר"פ נשא שאין עה"י כשר לבית השכינה) ועגלה ערופה אינה באה אלא לכפר על הדם המטמא את הארץ ומסלק את השכינה דמש"ה לא תתחייב בע"ע קמ"ל דמ"מ מא"י היא כו' וארץ סיחון ועוג אע"פ שאין בה שכינה ואין בה אותה חבה כיון שתיקן לה ערי מקלט יש לה ע"ע כשאר מצות א"י וזה מרבויא דקרא וחו"ל אין בה ערי מקלט ואין לה דין ע"ע עכ"ל ע"ש ובפנים יפות ובמשך חכמה ס"פ שופטים תירצו דאיצטריך רבוי לעה"י משום דאמרי' בספרי כי ימצא ולא בשעה שמצוים מכאן אמרו משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה ואמרי' במכות (ט' ב') דבעבר הירדן שכיחי רוצחים והו"א דלא נהג שם ע"ע קמ"ל דזה לא מקרי כ"כ מצוים שלא תנהוג שם ע"ע וצ"ע דא"כ גם בשכם איצטריך ריבוי דאמרי' שם בגמ' דשכיחי רוצחים ושמא ילפא מעה"י אבל הוא דחוק דקרא איצטריך לאשמעי' מה נקרא שכיח וגם דזה תלוי לפי הזמן. עוד יתכן לומר דהא דמרבה בספרי עבר הירדן היינו לפני שבאו לארץ כשנכנסו לעה"י דגבי שביעית ועומר וכו' ממעטינן להו כנ"ל והכא מרבינן לי' ומ"ש בירושלמי ר"פ ע"ע דלר' ישמעאל לא נהג ע"ע גם בי"ד שכבשו וחילקו וכ"ש לפני שנכנסו לארץ הוא דווקא לר' ישמעאל דס"ל כל ביאות שבתורה הוא לאחר כיבוש וחילוק אבל רבנן דפליגי עלי' ס"ל דנוהג לאלתר כמבואר בירושלמי ערלה (פ"א ה"ב) וי"ל דהספרי אתי כרבנן והא דמסיק שם בירושלמי דבלא"ה לא נהג בי"ד שכבשו וחילקו משום שהיו הרוגין מצויין (ויתבאר בסעיף ד' בס"ד) הוא דווקא בא"י שהיו מלחמות אבל בעה"י בזמן משה י"ל שלא הי' להם מלחמות וגם אח"כ אפשר שהי' להם שקט (ומה שמצינו בב"ר (פצ"ח סי' ט"ו) שהי' להם מלחמות אין זה כל הזמן) אך לשון הרמב"ם לא משמע כן דהו"ל לפרש דמיירי לפני שבאו לארץ וגם לשון התוספתא קצת לא משמע כן והעיקר כתי' התשב"ץ ז"ל. ולכאורה נראה דלמ"ד בירושלמי (פ"ק דביכורים ה"ח) דממעטינן גבי ביכורים עה"י מדכתיב אשר נתת לי ולא שנטלתי מעצמי לכאו' גם כאן בעגלה ערופה דכתיב אשר ה' אלקיך נותן לך ג"כ ממעטי' עבר הירדן (חוץ מחצי שבט מנשה דאמרי' שם בירושלמי שלא נטלו מעצמן) אך לפ"ז גם גבי שביעית דכתיב בר"פ בהר אשר אני נותן לכם נמעט עה"י ובפ' נסכים דכתיב נמי אשר אני נותן לכם וממעטי' בספרי זוטא חו"ל נמעט ג"כ עה"י וגבי עומר דכתיב אל הארץ אשר אני נותן לכם נמעט ג"כ עה"י וכן גבי נגעי בתים ולא משתמיט דלפלוג בכל הני מקומות למעט עה"י לכן נראה דגבי ביכורים יש שום ייתור ולכן ממעט לה אבל בכולהו אחריני מודה וצ"ע.

(ג) וכל שנכבש כו'. כ"כ המנ"ח (ריש מצוה תק"ל) והיינו למעוטי סוריא וכמש"כ הרמב"ם (פ"א מתרומות) והוא כשיטת התוס' בגיטין ח' א' (ד"ה כיבוש) ע"פ הספרי דמה שנכבש לפני כיבוש כל א"י מקרי כיבוש יחיד דקי"ל לא שמי' כיבוש (וע"ל סק"ו), מיהו למ"ד שמי' כיבוש דינו כא"י לכל מילי ונוהג ג"כ ע"ע ומ"מ לא עדיף מעה"י דבלא קרא לא הייתי מרבה לה וכנ"ל אך בתר דמרבינן עה"י בודאי גם בסוריא נוהג למ"ד שמי' כיבוש וכן לדידן למה שנכבש אחר כיבוש כל א"י אע"ג דמסתבר שאין בו חיבת א"י לענין קבורה וכל הני שכ' התשב"ץ כנ"ל סק"ב וצע"ק.

(ד) ונראה דכ"ז בבית ראשון כו'. דהא קי"ל קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל כמש"כ הרמב"ם (פ"א מתרומות ה"ה) וכשגלו בטלה הקדושה. ובתוס' ב"ב (נ"ו א' ד"ה חייב) נ' דס"ל לשמואל דקדושה ראשונה קידשה לע"ל וכבר תמה בזה בחזו"א (שביעית סי' ג' סקט"ז). והנה בעבר הירדן יש ג"כ מקומות שכבשו בקדושה שני' כמו שהוכיח התשב"ץ (ח"ג סי קצ"ט) מהא דערכין ל"ב ותמה על הראב"ד (פ"ד משמיטה הכ"ח) (ועי' חזו"א על הרמב"ם שם, ועי' ר"ש פ"ד דידים שג"כ נסתפק בזה) וכן הוכיח במרכבת המשנה שם מתחומי הגבולים של עולי בבל המבואר בירושלמי רפ"ו דשביעית.

(ה) ונראה דגם מדרבנן אין נוהג שם. וכן שמעתי ממרן בעל חזו"א (שליט"א) זצ"ל, ותדע דגבי שמיטה נתן הרמב"ם טעם בפ"ד משמיטה הכ"ד למה תקנו בה שביעית ולענין לא תחנם מבואר בע"ז (כ"א א') דליכא בסוריא אפי' מדרבנן בבתים למ"ד לא שמי' כיבוש ורק בשדה דאיכא תרתי גזרו בה ומבואר דרק היכא דאיכא טעמא גזרו וא"כ בע"ע דהוא מילתא דלא שכיחא כדאי' בספרי כי ימצא ולא בשעה שמצויים מסתברא דלא גזרו. וכן במקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל יש מקומות שלא נהג שביעית כמו שביאר בחזו"א שביעית סי' ג'.

(ו) ולעתיד לבא ינהג אף בקיני קניזי וקדמוני. כ"כ בערוך השלחן (חו"מ סי' תכ"ה ס"ק ע"ז) ולפי ששלש ארצות אלו יתוספו

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

· מעבר לתחילת הדף