משנה ברורה/אורח חיים/תקעו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
על איזה דברים מתענין ומתריעין
(א) ומתריעים וכו'. כתב הרמב"ם מ"ע מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שלא תבא על הצבור שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות [ועיין במגיד משנה דהכריע לדינא דלאו דוקא בחצוצרות דה"ה בשופר] כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיו"ב זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו אלה וגו' וזהו שיגרום להסיר הצרה מעליהם אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרית היא הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהן הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי וכו' ומד"ס להתענות על כל צרה שלא תבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים וכו' עכ"ל ותמה המ"א למה אין אנו נוהגין לתקוע בעת צרה ואפילו אם נאמר דאין ת"צ בבבל הלא מדאורייתא מצוה לתקוע בלא תענית וכנ"ל ונשאר בצ"ע ויש מאחרונים (א) שתירצו דמדאורייתא מצוה זו נוהג רק בא"י וכדכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם וגו' ויש שכתבו דאפשר דאף בא"י דוקא כשהיה תחת רשותינו ואפשר עוד דדוקא כשהגזרה הוא על רוב ישראל אז מ"ע לתקוע אבל בלא"ה לא [פמ"ג]:
(ב) על הדבר. והאידנא (ב) אין מתענין כלל בשעת הדבר דמנוסה הוא כשאינו אוכל ושותה קולט שינוי אויר ח"ו. ולענין ט"ב עיין לעיל בסימן תקנ"ד ס"ו בבה"ל:
(ג) שלשה מתים. מת (ג) א' בכל יום:
(ד) אין זה דבר. דאין זה (ד) קבע אלא אקראי בעלמא:
(ה) בכלל מנין אנשי המדינה. לפי שהן חלושות המזג ועיין בלבוש דבין מנין הת"ק ובין מנין המתים לא יהיו מאלו וכן משמע בשלטי גבורים:
(ו) בא"י. דכיון דגבירה לוקה שפחה לא כ"ש. וסוריא אינה בכלל א"י דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש [מ"א]:
(ז) ולא במקצתה. דהא איכא (ד) גבירה ג"כ דניצולת ותינצל עם הניצולין:
(ח) היה דבר במדינה. אף בחו"ל:
(ט) אע"פ וכו'. לפי (ה) שהדבר מתלוה ובא עמהן:
(י) שהן רחוקות זו מזו. אבל אם שיירות הולכות אין מתענות הרחוקות (ו) אבל כל סביבותיה מתענות ולא מתריעות כדי להשתתף בצרתן וכן נמי במפולת סביבותיה מתענות מטעם זה:
(יא) הרי שרבתה בעיר מפולת. ואפשר דשיעורא בשלשה בתים [ריטב"א]:
(יב) כותלים בריאים. אבל אם הם רעועות אינם בכלל זה:
(יג) שאינן עומדין בצד הנהר. אבל אם עומדין בצד הנהר אע"פ שהן כותלים בריאים (ז) אפשר דהנהר שטף בהן מתחתיו את יסודם:
(יד) החולאים. וה"ה כשאבעבועות פורחים בתינוקות ומתים יש לגזור תענית וכבר נדפס סליחה על תחלואי ילדים ובשל"ה כתב דכל אחד יבריח בניו מן העיר בעת הזאת דהיא מחלה המתדבקת:
(טו) והיו מתים וכו'. עיין לקמיה בהג"ה:
(טז) חכוך. שחין (ח) שמתחכך אדם עליה:
(יז) ואם פשט ברוב הצבור וכו'. עיין בב"ח שדעתו דבזה אפילו אינם מתים ממנה גוזרין תענית שהשחין לח הוא כעין שהיה במצרים והוא קשה כמות אכן בזה בעינן דוקא כשפשט ברוב צבור משא"כ לשאר חולאים:
(יח) מיד. עיין בחידושי ריטב"א שדעתו דעכ"פ בעינן שיהיו מתים מאותו חולי שלשה אנשים ואז נתחזקה החולי למומתת רק שאין צריך לזה שיהיה דוקא בשלשה ימים כמו בדבר אלא בין ביום אחד או יותר מתענין ומתריעין עליו אכן לפי מה שמבואר בב"י בשם הירושלמי מוכח דלענין אסכרה אפילו לא מת ממנה רק אחד מתענין עליו ונראה דמ"מ דוקא כשירד חולי זה להרבה אנשים אף שלא מת עדיין רק אחד מהן צריך להחמיר וכדמשמע לשון השו"ע אבל אי לא"ה לא ועיין בלח"מ שדעתו דבעינן שימותו ממנה שני אנשים (ואשתמיטתיה דברי הב"י בשם הירושלמי וכן הריטב"א):
(יט) אפילו הרחוקים. וצ"ע (ט) על הרמ"א שלא הגיה כאן רק שיהיו באותה הפרכיא כמו שהגיה בס"ח וכן למה לא חלק על דברי השו"ע בס"א וסי"ב במש"כ וכל הערים שסביבותיהם וכו' לפרש דה"ה הרחוקים שהיו באותה הפרכיא:
(כ) נראתה בשדה ביום אם ראתה וכו'. משמע דבשדה בלילה שדרכה להיות שם אין ראיה מעמידתה שנשתלחה להזיק אבל בעיר בלילה דיש בזה ג"כ צד אחד של ריעותא אפשר דגם זה בכלל שילוח הוא:
(כא) ב' בני אדם. שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וזו שעמדה לנגדם ולא יראה בכלל שילוח הוא:
(כב) שדה שסמוכה לאגם וכו'. ר"ל בזה אם עמדה כ"ז שלא רדפה אחריהם אינה משולחת (י) דכיון דסמוכה לאגם היינו רביתא והאי דלא ברחה סברה אי אתי בתראי עריקנא לאגמא מיד:
(כג) באגם. הוא מלא קנים ואילנות קטנים (יא) וה"ה יער גדול:
(כד) אפילו רדפה אחריהם אינה משולחת. דכיון דהיינו דוכתא שלה (יב) סמכה אדעתה ורהטא אבתרייהו:
(כה) ואכלה אחד מהם. רבותא הוי דאע"ג דאכלה אחד מהן הוי משולחת (יג) מדטרפה השניה ולא אכלה וכ"ש אם לא אכלה כלל בודאי משולחת הוי מדטרפה אותן [תוספות] ובפירוש ר"ח איתא להיפך עי"ש:
(כו) שמזיקים ואינם ממיתים. אבל אם (יד) ממיתין אפילו יתושים וזבובים מתענין ומתריעין עליהם וי"א דעל נחשים ועקרבים (טו) אפילו אם אין אנו יודעין עדיין שימותו על ידן ג"כ חוששין ומתענין ע"ז:
(כז) ירקון והשדפון. ירקון הוא תבואה שהכסיפה פניה ושדפון הוא רוח שמריק הזרע מן התבואה. ושיעורו כמלא פי התנור פי' תבואה שראוי לעשות פת כמלא פי תנור ובגמרא מסתפק אם ר"ל ככיסוי התנור או כשורות הלחם הדבקים בפי התנור זה אצל זה א"נ זה למעלה מזה:
(כח) באותו הפרכיא. היא מלכות. ודוקא בזה שהיא מכה מהלכת אבל כשאינה מהלכת אינה מתרעת אלא מתענית בלבד כמ"ש סי"ב [מ"א]:
(כט) ה"ז צרת צבור. ומתענין [לבוש]:
(ל) זועקים עליה. בפה לומר עננו [לבוש]:
(לא) וכל סביבותיה. היינו (טז) באותה הפרכיא כמ"ש ס"ח [מ"א]:
(לב) ולא קטנים. לאו דוקא קטנים גמורים אלא כל שהם פחותים מי"ח לזכר וט"ו לנקבה אין גוזרים הצבור עליהם תעניתים אלו כיון שאינם תעניתים קבועין [מ"א] וי"א דמה שאמרו ולא קטנים היינו (יז) דאין בהם מצות חינוך כמו ביוהכ"פ לקמן בסימן תרט"ז ס"ב (יח) ומ"מ נכון שיאכלו רק כדי קיום הגוף ולא להתענג באכילתם. והמ"א כתב דהמנהג שאין גוזרין תענית אלו על פחותים מי"ח לזכר וט"ו לנקבה:
(לג) חוץ מתעניות הגשמים. עיין לעיל סימן תקע"ה ס"ה:
(לד) ב' צרות וכו'. אבל כשיש להם צרה אחת (יט) יכולים להזכיר בתפלתם גם צרות שעברו אגב צרה זו שמתפללין עליה:
(לה) על אחת מהם. ואם יש חולאים בגדולים וקטנים אף בשני מינים נראה דמותר להתפלל על שניהם ביחד דמ"מ תפלה אחת היא להקב"ה [פמ"ג]:
(לו) ומסירין המכשולים וכו'. כמ"ש בישעיה הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו' ועיין במ"א שתמה למה אין אנו נוהגין כן הלא זהו עיקר התענית ע"ש:
(לז) ומתריעים. ט"ס דגם בשחרית מתריעין וצ"ל מתחננים וכן הוא ברמב"ם [הגר"א]:
< הקודם · הבא >