מנחת חינוך/קיד
מצוה קיד לא תבערו אש ביום השבת
(א) שלא יעשה הדיין כו'. עיין ר"מ פכ"ד מהל' שבת. והנה הרהמ"ח לא נקט אלא מי שמחויב מיתה לא יהרגו אותו הבית דין אבל שאר עונשין אינו מבואר, ובסנהדרין ל"ה וביבמות שיטה דעליה מבואר כן. והר"מ שם כתב אין עונשין בשבת כו' כיצד הרי שנתחייב בבית דין מלקות או מיתה כו' אין מלקין אותו ואין ממיתין שנאמר לא תבערו כו' מבואר דגם מלקות בכלל לאו זה. ובמג"א סי' של"ט עמד על הר"מ דבשבת ובסנהדרין משמע דוקא מיתה שיש בה חילול שבת אבל בדבר שאין בו חילול שבת אין עובר בלאו הזה. וכתב דאפשר דהר"מ מיירי במלקות שעושים חבורה שיש בה גם כן חילול שבת ע"ש. והנה העובר על זה והמית בשבת מחויב מיתה נסקל במזיד ובשוגג חטאת ככל מלאכה בשבת, ועי' תוס' סנהדרין דהוי מתקן כיון שיש לו כפרה בזה ע"ש. והנה אין לפלפל כאן בדין אהדריה לאיסורא קמא כי נראה מהש"ס דהיא רק גלוי מילתא דהיה איזה הוה אמינא מחמת הקל וחומר דידחה שבת וכתבה התורה דהיא מלאכה ואינה דוחה שבת, עיין שם ביבמות ובסנהדרין, והיא בכלל כל המלאכות.
אך צריך עיון למה ימנה ללאו בפני עצמו דהוא רק גלוי מלתא דזה לא הותרה בשבת אם כן הוא בכלל לא תעשה כל מלאכה ולמה נמנה הלאו בפני עצמו וגם אי הוי לאו בפני עצמו היה רק בשבת ולא ביום טוב דביום השבת כתיב. ועיין בסנהדרין דגם יום טוב אין רציחה דוחה ובתוספות פסחים ד"ה אי הבערה בלאו א"נ ביום טוב דיום השבת כתיב אם כן עכצ"ל מחמת ההוה אמינא דידחה גילתה התורה דאינה דוחה והוי בכלל מלאכה בשבת אם כן צל"ע למה נמנה למצוה בפני עצמו. ובמגן אברהם שם כתב דאפשר דמריבוי דקרא נשמע דאין דנין כלל אם כן במקום דליכא חילול שבת אפשר דלוקין מלאו זה. אך אפשר דהוי לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין וצריך אריכות ומובא כמה פעמים בחיבורי זה.
וכבר הבאתי כמה פעמים בחיבורי זה דצריך להתרות בו משום הלאו הכתוב בתורה ועי' תוספות שבת דף ע"ג ובכמה מקומות (בבא קמא ב. ד"ה ולרבי) דבשבת אם עושה איזה מלאכה דמתרינן משום לא תעשה כל מלאכה, אך אם התרו בו משום אב אחר כגון שזורע והתרו משום קוצר אינו התראה דהוא סבור שהלעיג בו ע"ש אם כן בכל המלאכות אם התרו בו משום הלאו דלא תבערו ודאי אינו התראה דכל המלאכות חוץ מהבערה אינן בכלל הזה דהבערה. אך נראה במבעיר אם רוצה מתרין בו משום לאו דלא תעשה כל מלאכה ואם רוצה מתרין משום הלאו דלא תבערו אף על גב דלאו זה לחלק יצא מכל מקום מבואר הבערה בפירוש. ונראה כיון דמלאו זה אף על פי שאינו מבואר רק שריפה מכל מקום אמרינן ה"ה כל עונשין סקילה הרג וחנק אם כן נראה דאם המיתו בית דין בשאר מיתות חוץ מהבערה מכל מקום סגי אם התרו בו משום לאו דהבערה כיון דהוא בכלל לאו זה אבל בעלמא כל המלאכות אינם בכלל לאו זה. אבל דין ב"ד באיזה מיתה הם בכלל לאו זה ומהני התראה מלאו הזה. וגם נראה דמהני התראה משום לאו דמלאכה כי היא רק גילוי מילתא דהוי בכלל מלאכה כמ"ש. אך ביום הכפורים נהי דפסקינן דלחלק יצאה וחייב על הבערה ביום הכפורים עיין שו"ת שאגת אריה בהלכות יום הכפורים האריך בזה מפני מה אינו נדחה מפני רציחה כמבואר בסנהדרין מכל מקום אפשר דצריך להתרות בו משום לאו דמלאכה דוקא אם הרגו באיזה מיתה כי לאו זה כתיב ביום השבת, ויום הכפורים ויום טוב אינם בכלל שבת, רק צריך להתרות בו משום לאו דמלאכה. וגם בכל מבעיר צריך להתרות דוקא משום מלאכה ולא מלאו זה דהבערה דכתיב ביום השבת, ויבואר זה אם ירצה השם במצות יום טוב ויום הכפורים גם יבואר שם אי אמרינן מתוך גבי יום טוב.
ועיין משנה למלך שם שנסתפק ברודף אחר נערה המאורסה דניתן להצילה בנפשו והוא מצוה עיין ר"מ פ"א מהלכות רוצח אם רודף בשבת אם הוי כמו עונש בית דין דאין עונשין בשבת הוא נמי, או אפשר דניתן להצילו בנפשו אף בשבת, ומביא בשם הרי"ף בפסחים דנראה דסבירא ליה דמצוה להרגו אף בשבת וע"ש שהניח בצריך עיון.
וברודף אחר חבירו להרגו פשיטא דניתן להצילו בנפשו אף בשבת משום פקוח נפש.
ועיין פמ"ג שם כתב דבועל ארמית בפני עשרה מישראל דקנאים פוגעין בו אינו דוחה שבת ואסור להרגו בשבת, וביום טוב יבואר אם ירצה השם במצות יום טוב.
והנה לאו זה הוא סקילה וכרת וחטאת ככל הלאוין דשבת ונוהגת בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן, ולענין תשובה ושאר דברים הוי כמו מחלל שבת, אך אי נימא דלאו הזה הוא אפילו על עונש שאין בה חילול שבת הוה ליה כמו לאו דמחמר וחוץ לתחום דהוי רק לאו בעלמא ויש לפלפל (עי' בהשמטות[1]):
- ↑ לא מצאנו.