מגן אברהם/אורח חיים/שלט
|
< הקודם · הבא >
פרי מגדים ♦ מחצית השקל טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ולא מרקדין. ולכבוד התורה מותר לרקד בשמחת תורה (מהרי"ק ב"י):
(ב) א' כנגד א'. וכ"פ ביש"ש ואף על גב דאי' פ"ק דיומא דהיו מכין לפני כ"ג באצבע צרדה שאני התם שהיו מכין להקיצו ולא הוי קול של שיר כמ"ש רסי' של"ח כנ"ל ולכן כתב כדרך המשוררים:
(ג) אין דנין. אין מסדרין טענות בשבת ור"ג תיקן שלא לבטל התמיד בשבת אבל לקבול כגון על טענת בתולים שרי (ש"ג פ' ז"ב) וע' בתו' כתובות דף ג' ובשביל טענות הקהל מותר לבטל התמיד (שם): כתב הרמב"ם פכ"ד אין עונשין בשבת שאע"פ שהעונש מ"ע אין דוחה שבת כיצד הרי שנתחייב מיתה או מלקות אין מלקין שנא' לא תבערו אש וה"ה לשאר עונשין וכ' המ"מ שמנאה הרמב"ם במנין המצות ע"כ ובאמת במנין המצות סי' שכ"ב משמע דוקא בדבר שיש בו חילול שבת אסור מדאורייתא וכ"מ בגמ' שבת דף ק"ו גבי הבערה ע"ש ואפשר דבמלקות נמי איכא חילול שבת כגון שעושה חבור' וצ"ע ואפשר דמרבוי דקרא דבכל מושבותיכם נפקא לן שאין דנין כלל וצ"ע בסנה' דף ל"ה משמע דוקא בדבר שיש בו חילול שבת וכ"מ בתו' שם ודיני ממונו' אין דנין גזיר' שמא יכתוב: איתא בסנהדרין דף פ"ח ע"ב שבשבת לא היו יושבים הסנהדרין בלשכת הגזית רק בחיל שלא יהא נראה כאלו דנין בשבת ונ"ל דמה"ט אסור לקבוע מקום לחליצה בשבת, ועיין בא"ע בפי' סדר החליצה סי"ז שנדחק בדבר:
(ד) ולא מקדשין. גזירה שמא יכתוב:
(ה) הכניסה לחופה. ובסמ"ע כתב דכניסה לחופה לכ"ע אסור דהרי לא התירו לכ"ג לכנוס ביה"כ משום כפרה וה"ה משום פריה ורביה ועיין ביומא דף י"ג ע"ב בתוס' בשם הירוש' דמשמע דשרי לכ"ג ואפשר שגם בגמ' דילן לא אסר אלא משום דאפשר בע"א מ"מ לכתחלה יש ליזהר ביותר שלא לאחר החופה כי כמה עבירות באין מזה, בא"ע סי' ס"ב כתב שאין לעשות נישואין בשבת ע"ש:
(ו) ולא מקדישין. משום מקח וממכר:
(ז) ולא מפרישין. דדמי למתקן ואם הפריש דינו כמבשל בשבת (ר"ן ורמב"ם) עסי' שי"ח:
(ח) ואין פודין. אפי' בכלי דדמי למקח וממכר וא"ל יתן המעות לכהן בע"ש מ"מ איך יעשה עם הברכות והסעודה יעשנה בע"ש עדיין לא חלה עליו המצוה ואיך יאמר וצונו ובשבת נמי לא דהשתא לאו מידי קעביד לכן ימתין עד יום א' (ת"ה) ובי"ד סי' ש"ה כתב הב"ח דאם מלאו לו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ו' יפדוהו ביום ו' דהוי חדש וכ"כ הש"ך ס"ק י"ט שם ול"נ דאין לסמוך ע"ז דבבכורו' דף מ"ט אמרי' מת ביום ל' כיום שלפניו כו' מ"ט דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף ה"נ ומעלה וכו' קשה מאי פריך מ"ט דרבנן הא עדיין לא כלה לו חדש אלא נ"ל דה"פ כיון שכלו כ"ט י"ב תשצ"ג ה"ל חדש ומשני דבעי' ומעל' ולכן צריך שיגיע ליום ל"א וכ"מ דקאמר מת ביום שלשים כיום שלפניו ולא חילק בין כ"ט י"ב תשצ"ג ועוד דהתוספות כתבו בסנהדרין דף י"א סוף ע"א בל' תורה הוי חדש ל' יום ולאידך שינוים אפילו בל' חכמים הוי ל' וכ"כ ביבמות דף מ"ח וכ"מ בר"ה דף כ' ע"ב ובמגילה:
(ט) גט שכ"מ. עיין בח"מ סי' רל"ה ובא"ע ססי' קכ"ג וססי' קל"ו והע"ש לא ע"ש וכ' בשם רש"ל האי דינא דהתם גם מ"ש דמיירי שגרש ע"י שליח מבואר שם דליתא אלא צ"ל שכ' בו שבת זו כמ"ש סי' קכ"ז ס"ז ע"ש:
(י) מה שעשוי עשוי. הקשה היש"ש מ"ש מהנשבע שלא למכור ועבר ומכר דאין מכירתו כלום ע"ש ובהגמ"ר ספ"ב דשבועות דע"י עצמו איבד כחו וזכותו בנדר עכ"ל וזה לא שייך כאן ועבח"מ סי' ר"ח ובסמ"ע:
(יא) האלמנה. ובמהרי"ל כ' דאיכא סכנת מיתה בדבר ומ"ב כ' דאפי' בתולה יש ליחד קודם שבת כיון די"א דחופה שלנו לא מקרי חופה וקודם החופה אסורים ביחוד, כ' החמ"ח אלמנה שנשאה ליל ה' והיתה נדה ונתייחדה עם החתן ע"י ב' שומרים שמותרת לטבול ליל שבת מאחר שנכנסו לביתו קנאה וכו' ומיהו להרמב"ם דס"ל דחופה של נדה אין קונה אפשר דה"ה יחוד וכניסה לבית הבעל לא מהני כ"ז שאינו ראוי לביאה ועוד אכתוב מזה לקמן סי' ס' עכ"ל בסי' נ"ה ובסי' ס' האריך להכריע דלא כהרמב"ם וסיים וא"כ נראה למעשה אלמנה שנכנסה לחופה קודם שבת מותרת לטבול בשבת דהא קנה אותה לכל דבר כו' עכ"ל ודבריו אין נ"ל דאף דהאיבעי' הראשונה קאי לענין תוספ' כתובה מ"מ בעי' השניה הוא ג"כ לענין ירושה דכיון דמצריך בחופה שתהא ראויה לביאה ק"ו במסירה לשלוחי הבעל אבל אי לא חזיא לביאה לא קנה כלום אפי' בחופה ועוד נ"ל דאפי' למ"ד חופת נדה קונה מ"מ באלמנה דלא מהני חופה רק יחוד בעי' דוקא יחוד הראוי לביאה דהא הרא"ש ס"ל דחופת נדה קונה ואפ"ה כתב באלמנה בעי דוקא יחוד הראוי לביאה כמ"ש ריש כתובות והעתיק לשונו הטור והרב"י בא"ע סי' ס"ג ס"ה ומה"ט נ"ל דבעי' יחוד שאין שם אדם וכ"מ בר"ן הביאו בא"ע בב"י סי' ס"א וז"ל י"א דחופה היינו יחוד דאי לאו היינו יחוד הרי נדה ג"כ ראויה לחופה וכו' ומאחר דקי"ל דחופה לאו היינו יחוד א"כ מותר לכנוס נדה עכ"ל א"כ מוכח דיחוד ממש בעי' בלא שום שומר דאל"כ הרי נדה ראוי לייחד ג"כ א"ו בעי' ייחוד ממש בלא שומר וכ"כ המ"ב סימן צ' דבעינן יחוד לאחר החופה שראוי לביאה וכ"כ רמ"א בי"ד סי' קצ"ו ובט"ז שם וכ"כ מהרי"ל בה' שבת שאפי' היה הנשואין ביום ה' אסור לבוא עליה בשבת לכן אין לסמוך על החמ"ח בזה:
(יב) להשיט במים. דוקא בנהר אבל בכלי שרי כמ"ש ס"ב (ב"ח):
(יג) ספינה וכו'. אסור להערים לישן בספינה ויודע שהעכו"ם יוליך אותה בשבת ואפי' לת"ח דאין בזמן הזה ת"ח (מ"מ) ועסי' רמ"ח ס"ג בהג"ה נכנס בה מע"ש שרי דלא הוי כשט ומ"מ אסור לצאת מספינה לספינה עססי' ת"ד: אחד היה לו חוב גדול אצל עכו"ם ונודע שהוא חולה אסור להשכיר לו ספינה קטנה ללכת אצלו דלא ברי הזיקא דשמא לא ימות או שמא יצוה לפרוע (ר"י הלוי ל"ב ע"ש) ומשמע דאם ברי הזיקא כגון מפני ליסטים מותר לעבור בספינה עסי' של"ד סי"ו ול"ל דאם התירו טלטול לא התירו ספינה דהא אפי' לדבר מצוה אסור עסי' תרי"ג ס"ו:
(יד) ואם היא קשורה כו'. וצריך שיהא קרש קשור בראשו הא' בספינה ובשני ביבשה (ב"ז ד"ך ע' ר"מ אלשקר ק"ח): (כאן שייך מ"ש המ"א בסי' ש"מ סק"ב הע"ש כ' כו' עיין ת"ש):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |