מנחה חריבה/סוטה/מא/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־08:46, 5 במרץ 2023 מאת דף היומי זאגער (שיחה | תרומות) (לקראת לימוד מסכת סוטה - ממיזם דיקטה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
קרן אורה
מהר"צ חיות
רש"ש
מנחה חריבה

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


מנחה חריבה TriangleArrow-Left.png סוטה TriangleArrow-Left.png מא TriangleArrow-Left.png ב

דף מ"א ע"ב

עומד מכלל דיושב וכו'. עיין מה שכתבתי לעיל במשנה אין ישיבה בעזרה וכו', מצאתי כעת בחידושי הראב"ד למס' תמיד שהזכרתי לעיל לענין השמירה בעזרה בישיבה דכל שצריך לעשות במקום קדוש וא"א לעמוד ולעשות שרי אבל כל מה שיכול לעשות בעמידה כגון קריאת המלך ופרשת כה"ג התם וודאי לא הותר אלא מלכי ב"ד בלבד, מיהא בירושלמי משמע שכה"ג נמי יש לו ישיבה בעזרה כמו למלכי ב"ד ומביא ראיה מעלי וכו' משמע לפני ה' היינו לא מקרי אלא בעזרה ויש לתמוה אליבה דס"ד בירושלמי דאף למלכי ב"ד אין ישיבה בעזרה ממעשה דמקדש ביחזקאל דכתיב נשיא הזה ישב בו לאכול לחם לפני ד' ושם אין לתרץ לענין ישוב בתפילה וכו' בדוחק י"ל דהוא ישב חוץ לעזרה שהיה לאכול לחם לפני ד' בעזרה דהיינו שלמים וכו' ונראה כי זה שער המקדש החיצון לא היה קדושת העזרה שלא היה יכול לישב בו כמו בעזרה וכו' יע"ש ולשון צדיק מגומגם מאד שם, ועיין לעיל בחידושי דף ס"ה ע"ב בשם התוס' יומא כ"ה ע"א ד"ה אין ישיבה דאכילת קדשים שאני וא"כ י"ל התם דהנשיא אכל שלמים לפני ה' שאני וקצרתי ועיין לעיל דף פ"ז ע"ב ועיין לעיל שם בראב"ד ריש המסכת לענין ישיבה ושינה בעזרה לפרחי כהונה השומרים עיי"ש, ויש לדייק עוד בשמעתין דמדייק מעומד מכלל דיושב והא מפורש לענין קריאה בסופא דמילתא וקורא יושב והא אין ישיבה בעזרה ומשום זה צריך לומר בע"נ, ויל"ע, וגם עיין במהרש"א לעיל ל"ז ע"ב ארור אשר לא יקים ובחידושי שם, שוב עיינתי בבאר שבע כאן ומצאתי שכבר העיר בכ"ז מאין בונין בנין של עץ והביא דברי הראב"ד והירושלמי ופירשו היטב עיי"ש וכן מדייק למה לא עשו של אבן יע"ש מש"כ בזה וב"ה אשר ינחני בדרך אמת, וכן העיר האיך קרא יושב הא לא הוי כבוד התורה יע"ש שו"ר במג"א ס' קמ"א סק"א שהוכיח מזה דבדיעבד אינו מעכב יעייש"ה וכן ראיתי בחידושי יגל יעקב כאן שהאריך בזה מהרבה מחברים יעש"ה, וביותר נראה דלעיל לענין כה"ג לא קאמר וקורא יושב אשר משמע שקרא מעומד כדרך כל הקוראים ולפי חילוק הב"ש א"ש דכ""ג קרא לחובת היום לצאת יד"ח צריך להיות מעומד, אבל מלך שלא היה היה קורא רק לזרזם ולחזקם כמצות לכך לא צריך לעמוד יע"ש, מה שכתב בתפארת ישראל על אגריפס דבאמת לא היה מלך לפי הדין יע"ש אף שזה סברא נכונה אבל לא משמע כן מהגמ' ולפי שראיתי אח"ז בת"ה שהעיר עליו ע"כ לא העתקתי מש"כ אצלי, ועיין שם בשם ההפלאה כתובות דף י"ז ע"א:

שם כל המחניף לחבירו וכו' עיין תוס' מש"כ בזה ויל"פ קצת שלא הקדימו כל זה על דליעל שאמר מותר להחניף לרשעים ועיין קר"א בעולם הזה וכו' דזה דוקא במקום סכנה ועיין היטב בבאר שבע מש"כ בזה וחידוש שלא הזכיר מדברי התוס' דכאן, ומה שמתרץ דגבי אגריפס לא היה סכנה, עיין בתורת הקנאות ועיין שערי תשובה לר"י ז"ל, ועיין בבכור שור לקמן דף מ"ז שהובא בפ"ת ליור"ד ס' של"ד ס"ק י"ט ועיין ברמ"א יור"ד סי' קנ"ו ס"א ובפ"ת שם, ועיין מג"א סי' קנ"ו הביא הא דכאן עם דעת התוס' ועיין מחהש"ק ובגלין הש"ס הוא ט"ס סי' ק"ו וצ"ל ס' קנ"ו וקצרתי עכשיו בזה, וכולם לא ראו לשין הזהב של המאורי ז"ל שכ' כל שמחניף את הרשע לשבחו בדברים המקולקלים היוצאים מתח' ידו הרי הוא כמוהו וכו' ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי וכו' שהרי אף מעשיהם של רשעים משובחים הם אצל הכל (עיין בהגהות הרצ"ח שכיוון לזה) וכו' ומה שאמרו מותר להחניף את הרשעים פירושה לכבדם במקום שאין בו חלול השם ואף זה לכוונה שלא יזיקהו ואף יעקב אבינו כשהחניפו לעשיו ליראת היזקו אף הוא נתכוון לאיים וכו' את"ד וראיתי במדרש רבה שנענש יעקב עבור זה, ושכחתי מקומו כעת, והוא אף בדבר שלא יוכלו למחות וכמו שכתבו התוס' ד"ה אותו היום משום דהחזיקו בכך נהי שלא יוכלו למחות היה להן לשתוק (ועיין בפרש"י גבי ירמיה שהיה לו לומר שקר וכו' ולא סגי בשתיקה ודו"ק) ולא להחזיקו וזה עונש החנופה בדבר עבירה שמחניף לחבירו מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה ועושה עין שלמעלה כאילו איני רואה עכ"ל, ולנו יושבי ירושלם הוא מוסר השכל והיה מן הראוי להאריך אלא שאין מפטירין בהודע וכו' ודא עקא סיבת כל הפירוד והמחלוקת שנתהוה פה, ירחם ד' וישלח מלאך השלום בב"א:

שם בתוס' ד"ה מצוה שאני וכו' ונראה לתרץ וכו' וכן ההיא דפרק כ"ג דחולץ או מייבם מוחל על כבודו כדי לקיים מצות מלך עולמים ומראה בעצמו שאימת שכינה עליו וכו' כדי לחלוק כבוד לבו"ד וכו' שהרי גם עליהן אמרה תורה שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ולא אימתיך עליו וכו' עיי"ש, וצ"ע לפ"ז אמאי אמרו ליה לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך בסנהדרין (י"ט ע"א) דהלא כיון דגם הם מחויבין בכבודו וע"כ ליכא גביה כיבוד כלל ועיין בתוס' שם ד"ה ינאי וכו' דטפי עדיף מלך וכו' יע"ש, ולפמש"כ כאן צ"ע מ"מ הרי גם הם מחיובים לכבדו ? ואפשר לומר דלכך אמרו לו שם דלא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר וכו' א"כ גם זה נוגע לכבוד שמים והשכינה, ועיין בחידושי לסנהדרין בשם חידושי הר"ן יע"ש מש"כ בזה וקצרתי ועיין שם בחידושי הר"ן ד"ה מצוה שאני שהקשה דשם פליגי רבנן על הטעם דר"י דמצוה שאני והכא כ"ע הכי ס"ל עיי"ש מש"כ שני תירוצים ובשם הרב דוד ז"ל עיי"ש, (כע"ר שתירץ הר"ן העתיקו המ"ק כאן ובשם מרש"א) ועין בת"ה וביגל יעקב, ולילי דברי התוס' הי' מקום לחלק בפשיטות דהכא משום כבוד התורה דהיא מצוה חיובית אמרינן דמצוה שאני אליבא דכ"ע, משא"כ בההיא דחליצה, שהיא רק מצוה רשוית ואם לא רצתה לא לחלץ ולא ליבם רשאי בזה פליגי רבנן עלי' דר"י ובפרט אי נימא דליכא עלה שום מצוה כלל כמו שחקרו בזה, וא"ל נמי דבזה גופה פליגי רבנן ור"י אם זאת חליצה הוי מצוה חיובית או לא וכן בכבוד הכלה לא אמרינן דמצוה שאני שהרי בידה למחול וגם י"ל דהתם לא הוי רק מצוה דרבנן ואימת מלכות וכבודו הוא דאורייתא, וכן כבוד התורה הוא דאורייתא וכן כבוד חכמים שם בקדו' י"ל דהוא מדאורי' ודו"ק, אבל מלשון התוס' שכתבו דהתם חולץ או מיבם מוחל על כבודו כדי לקיים מצות מלך עולמים ומראם בעצמו שאימת שכינה עליו עכ"ל משמע דזו היא „מצות מלך עולמים” ולא תליא ברצונה כלל, ועיין בענין זה בשו"ת ח"ס חלק ששי ובשו"ת עין יצחק ח"ש סי' ס"ב ושו"ת עמק יהושע ועוד ולא העירו מתוס' זה ואכמ"ל בזה, ובתוס' סנהדרין שם מסיימי אבל הכא גבי „יבום” מצוה איכא עכ"ל ובאמ' וממצות יבום לחוד יש לחלק באופן זה דהת' הוי ביזיון נמשך בתמידות ביבמו אותה לאשה ולכך אין לו למחול על ביזיון נמשך בתמידות אבל כאן הוא רק דרך עראי אבל לא יתיישב ההיא דכתובות דג"כ הוי דרך מקרה בעלמא, ועוד יש לעורר קצת דכבר העיר התפארת ישראל כאן דהא כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט יעיין שם מה שכתב ועיין תורת הק' מש"כ בזה, ואם כן יש לומר דבשביל כבוד התורה רצה לעשות עצמו להדיוט, אבל לא משום כבוד כלה או כבוד ת"ח ויש בזה להסביר דברי התוס' ודו"ק אמנם לענין חליצה ויבום י"ל אם באמת הוא פטור מן הדבר ולא הוי בר חיובא כלל מסופקני אם חליצתו מהני כלל ועיין שו"ת מהרי"ט וחכם צבי סי' א' לענין חלוצת אונן יע"ש ולא באתי רק לעורר וי"ל דבזה פליגי רבנן ור"י אם חליצה מצוה או קנין ופטור וקצרתי ועיין קצה"ח ואף אי ימחול מעכשיו על כבודו יחול עליו החיוב בזה גופא פליגי רבנן דאין עליו לקבל חיוב מחדש, וגם אפשר לומר לפי הנ"ל דכל יבמה שאין אני קירא בה בשעת נפילה, דאז היה בר פטור וכשם שהביאו התוס' ריש יבמות עיי"ש ודו"ק וקצרתי ולא באתי אלא לפלפולא, ועוד יש לחלק בין הכא במצות הקהל לשם דחלוצה ויבום שהקשה חידושי הר"ן סנהדרין הנ"ל דהכא דקיימינן בהקהל שהיה כל הקהל הרב רואה והיה קידוש השם ברבים כשיראו האיך מלך ישראל חולק כבוד לתורה ע"כ אמרינן בזה מצוה שאני דוגמא דאמרינן בברכות מ"ז ע"ב גבי מעשה דר"א מצוה דרבים שאני, ובפרט שהיו שם נשים וטף שדעתן קלה עליהן אם המלך יזלזל בכבוד התורה ה"נ מצוה דכבוד התורה ברבים שאני, אבל התם הוי רק מצוה יחידית במה שנוגע לו ולהיבמה ע"כ סברי רבנן דאין שומעין לו למחול על כבודו ואין עשה דוחה עשה ודו"ק, ויל"ע מדוע לא הביא הש"ס מהא דמצינו (בשמואל ב' ו') ודוד מכרכר בכל עוז לפני ד' וכו' ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לו בלבה, וכו', אחד הריקים ויאמר דוד אל מיכל וכו' ושחקתי לפני ה' והיתי שפל בעיני וכו' יע"ש, ואפשר לבאר לפ"ד דזאת היתה טענת מיכל בת שאול הלא אתה עתה מלך כל ישראל ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והשיב לה שאני שכל כוונתי לפני ה' א"כ מצוה שאני שיכול למחול ויש לבאר עוד וקצרתי ועיין בביכורים פ"ג מ"ד החליל מכה וכו' הגיע להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו ועיין שם בפירוש הרמב"ם וצ"ע, שוב חפשתי ומצאתי בתפארת שם שכתב לפרש ע"ד זה כיון דשלא כדין מלך אגריפס א"כ ק"ל ע"פ מ"ד התם דאגריפס המלך קרא עומד ושבחוהו חכמים ומקשה הש"ס הרי מלך שמחל וכו' ומשני מצוה שאני וק' מנ"ל הא דילמא להכי שבחוהו משום דשלא כדין מלך ל אע"כ דאפ"ה צריך שתהא אימתו עליך (נעלם ממנו התוס' כתובות י"ז ע"א ד"ה מלך שכ"כ שם עיי"ש) ולפ"ז שפיר קאמר הכי אפי' אגריפס דשלא כדין מלך ויש לחוש שע"י זלזול זה יחשבו דאין לו דין מלך ולא תהא אימתו עליך אפ"ה מצוה שאני עיי"ש ויל"ע בזה אלא שרצוני לקצר, וכהאי לישנא מצינו נמי בפסחים ק"ז ע"ב ת"ש אפילו אגריפס המלך וכו' ובתוס' שם ד"ה אפילו פי' רשב"ם דמלך כשר היה ומבני חשמונאים ולא דק דבסוטה אמרינן כשהגיע למקרב אחיך תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות עכ"ל, והנה פי' הרשב"ם י"ל דס"ל כזקנו רש"י ז"ל דאמו מישראל והיה מצד אמו מבני חשמונאי ואין סתירה כלל מסוטה כדפרש"י הכא ואפ"ה זילא ביה מילתא, ואגב אורחין ראינו שהיה להם הגירסא כשהגיע „למקרב אחוך תשים עליך” וכו', ולא כהגירסא שלפנינו כשהגיע „לא תוכל” ועיין מש"כ לעיל מזה ובשם התאוה לעינים, וקצרתי.

ועיין במ"ק שהקשה על טעם הר"ן הא דאין מלך מייבם, הוא משום דאין משתמשין בכלי שנשתמשו בו אחרים, דא"כ יבמה מן האירוסין דלא שייך האי טעמא מאי איכ"ל עיי"ש, שמרמז להמנ"ח מ"ע תצ"ז עכ"ל ועיינתי שם וראיתי שמדבר מזה אי מן האירוסין שייך לומר דאין מיבמין עיי"ש, והנה יש להעיר עוד לפי טעם זה א"כ באחיו מלך, גם הוא מיבם אם אשתו שנושאין אלמנותו של מלך לפי דעת ר"י אך רבנן פליגי על זה ועיין שם בתיו"ט אי חכמים פליגי ע"ז ועיין ברמב"ם ובמנ"ח שם שלהלכה אפילו מלך אסור באלמנותו וגרושתו של מלך אתר יע"ש, ועיין בשו"ת באר יצחק אלחנן האהע"ז סי' ואגב ראיתי שם במנ"ח שכתב אם המלך עבר וחלץ א"א בוודאי מיתרת לזר דהחליצה מועלת ואם עבר ויבם אפשר ג"כ דאין צריך לגרשה דאפשר דהגנאי בהקמת שם היינו הביאה הראשונה דהיא המצוה אבל אח"ז אין כאן מצוה ככל יבם הרוצה לגרש אחר ביאה ר' מגרש א"כ שוב א"צ לגרשה דזה לא הוי גנאי וכבר יצא ידי הקמת שם וצ"ע עכ"ל והוא מתנגד להסברות שכתבתי לעיל למיעוט דעתי, אמנם במחכ"ת יש הרבה לפקפק בסברתו זאת וכמו שמסיים בעצמו וצ"ע וקצרתי מכובד משא הוצאות הדפוס.

ועיין בבא"ש מה שהעיר מהא דיהושפט שהיה קם מלפני חכמי התו' ועיי"ש בשם הרמב"ם וקצרתי ועיין במגי' ג' ע"ב ודו"ק:

שם בד"ה אותו היום וכו' אבל מלך חזר ושנה וכו' עד שיהא ממש מקרב ממוצע מאביו ואמו מישראל וכו' יע"ש, עיין ביגל יעקב שתירץ לקושית האחרונים על הא דרחבעם בן שלמה, משום דמלכות ב"ד דכבר גזר השי"ת גם בניהם וכו' הרי דאלה קרא בבניהם מאן דהוא אפי' כי הוי אמו שלא מישראל מרוב חביבותיה דדוד א"נ דוקא לענין מלך ראשון אבל זרעו שבתורת ירושה דאביו או אמו מישראל סגי וק"ל עכ"ל, גם בתפארת ישראל עמד בקושיא זו וכבר קדמם בנוב"ק חחו"מ סי' א' בשם הכנה"ג חוח"מ סי' ז' וכך תירץ כהי"ע הנ"ל שמלך בן מלך אין צריך שימה שהמלכות ירושה יע"ש ונ"ב וכבר הקדימו הריטב"א ז"ל לקדושין י"ג ע"ב וז"ל ואשכחן ברחבעם בן שלמה דהוי אמו גיורת ואפ"ה מלך עפ"י הדיבור ואשמעינן דאביו דוקא ואמו לאו דוקא עכ"ל ולע"ד דמש"כ עפה"ד הוא תירוץ דמספיק וכמו שכתבו התוס' בכמ"ק לענין דבורה שדנה עפ"י הדיבור שאני, ועיין בשו"ת דברי יוסף אירגאס ז"ל כה"ג לענין קושיא אחרת וע"ש בהגהות מהר"ש על הנוב"ק, וכן חידש הח"ס חאור"ח סי' י"ב עיי"ש עוד במה שנוגע לענין זה, וכן כתב במנ"ח מ"ע תצ"ח עיי"ש ובזה ר"ל המנ"ח מ"ע תצ"ז דגם במלך ולא מלכה נימא כן דזה דוקא בתחילת המינו אבל בירושה אפשר מלכה ג"כ יע"ש והניח בצ"ע, והארכנו בזה בע"ה בעת שאלת הרשעים לבחור בנשים בועדי אר"י והרבה מזה הדפסתי בעתון מחז"ה ועוד אתי בכתובים אי"ה ויזכני להדפיס מנחה בלולה הח' שני יראה אור, ומצאתי בעז"ה בפסי' זוטרתי פ' שופטים בפסו' לא תוכל לתת עליך איש נכרי זה ל"ת איש ולא אשה מכאן שאין ממנין אשה פרנסה על הציבור עכ"ל ועיין מבי"ט בקרית ספר פי"א ממלכים (הגה"ה והנה בוודאי ממעטינן נמי קטן מאיש, וכמו שמבואר ברמב"ם שם אם הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל וכו' עיי"ש, וא"כ צע"ק משלמה המלך שמלך בן י"ב שנה אלא צ"ל כנ"ל כיון שהיה בירושה גם קטן יורש וכמו אשה ובפרט שנתן לו המלוכה בחייו ואף שהיה הקטן שבבניו ועפ"י דין הגדול קודם כמו בנחלה כשמש"כ הרמב"ם שם, אלא משום שכך צוה ועיין בסה"ד ב' אלפים תתקכ"ד ד"ה שלמה) וכן בספרי דברים שהביאו רש"י ז"ל שם דאמר אנשים וכי עלתה על דעתינו נשים ומאי ת"ל אנשים וכו' עיי"ש ובסברתם הנ"ל יש ליישב מה שהקשה הח"ס שם בסי' י"ב במה שביומא (ע"ב ע"ב) מצריך קרא לכה"ג שבנו קם תחתיו וק' הא למ"ל קרא הא בספרי דרשינן מדכ' במלך בקרב כל ישראל לרבות כל המינוים בישראל וכו' יעש"ה אמנם לפי הנ"ל י"ל דהו"א דבכה"ג שא"א שתהי' בירושה כללית דבני אהרן ולא בנות אהרן וא"כ הו"א באמת דאין בנו קם תחתיו כיון דאי אפשר להיות אצל הבנות א"כ סימן הוא דליכא בירושה קמ"ל קרא אחרינא דאמנם בנו קם תחתיו ודו"ק וכן על דרך זה הוה מקום ליישב גבי משוח מלחמה שהקשה הח"ס שם ומשום דאשה ליכא במלחמה דלאו בני כיבוש נינהו וקצרתי, וכן במה שהעיר הח"ס שם מהא דאמרי' ספ"ק דמגילה כשפוסקין גדולה לאדם פוסקים לו ולזרעו אחריו וכו' וקשה למה צריך לילפותא שהקב"ה פוסק לו גדולה ולזרעו אחריו ת"ל דדינא הכי שבניו יורשין גדולתו וכו' עי"ש ולפ"ד י"ל דהכי קאמר דפוסקין לו משמים שיזכה לבנים זכרים שיוכלו לירש גדולתו ושררתו, ולא רק נקבות לבד אם לא נימא כהמנ"ח כי יש פנים וסברות לכאן ולכאן, ומה שהאריך לבאר שם הח"ס דנשיאים מהלל ואילך נהגו בעצמם דין מלך משום מלכי הורדוס דלא היו מולכים ברשות התורה ובזה יש להצדיק במה שאמרו ליה לאגריפוס אחינו אתה שלא הורו הוראת שקר ח"ו כי היות מלכנו האמתי בראשם נשיא מדבית הלל ולא חשבו לזה אגריפס אלא לממונה בעלמא ולזה כשר כל שאמו בישראל וכו' כמש"כ התוס' שם ועיין תוס' כתובות י"ז ד"ה מלך וכו' עייש"ה, ולפי"ז צע"ק מקדושין שהביאו התוס' כאן דאמר דאף שנשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מ"מ מלך וכו' ולכך קיבל ר"י מר"ג, הא ר"ג מדב"ה הוא וראו חז"ל להשלים כתר מלכות ע"ש נשיאי תורה שהיו מזרע דוד המע"ה יע"ש וא"כ יהי' עליו דין מלכות שאין יכול למחול על כבודו וי"ל – ועיין עוד בהגהות בעל י"ע שבתוס' הרא"ש ז"ל ועיין ברמב"ם פכ"ו מסנהדרין דין א' ובמרן הכ"מ שם בר"ה ומ"ש ודו"ק ומצאתי כעת בספר לחם יהודא ח"ש על הרמב"ם בדף נ"ג ע"א שעמד על הכ"מ הנ"ל ומסיק בסו"ד דבמכילתא שאמרו דחייב במקלל הנשיא ג' הוא בזמן דליכא מלך יש לנשיא דין מלך וכן אותה שאמרו דנשיא שמחל על כבודו כ"מ מיירי בדאיכא מלך דאז אין לו מעלה נוספת על שאר הסנהדרין וכו' דברור הדבר אצלו דבדליכא מלך דין מלך יש לו ובדאיכא מלך דין דיין יש לו עכ"ל ומן התימה שלא הרגיש לפ"ד במאי ניחא ליה התם בקדושין דמפריך ליה מהא דר"ג וקאמר אלא אמר רב אשי אפילו למ"ד נשיא וכו' כבודו מחול מלך וכו' יע"ש אכתי תקשה ממעשה דר"ג דהלא הא דכבודו מחול הוא דוקא בזמן שיש על גביו מלך אבל בזמן ר"ג דהיה אחר החורבן תובב"א הלא אז היה לו דין מלך וחייב על קללתו ולכל הדברים כמש"כ הלחם יהודא ובפרט למה שמסביר הח"ס הנ"ל וצ"ע וא"ל דזה המעשה היה אחר שסילקו אותו ושיתפו עמו ראב"ע ואז לא היה להם דין מלך אלא דין נשיאים דא"א לשני מלכים וכו' ודו"ק ויל"ע בזה שם בא"ד בירושלמי וכו' ת"ל מקרב אחיך תשים עליך מלך כל שתשימהו עליך וכו' ע"כ לכאורה משמע דהביאו ירושלמי זה לחלוק על סברתם הקודמת ואפילו בשאר שררות דרשינן מקרב אחיך דשנה עליו לעכב שיה' מהברירין וכו' וי"ל בזה ועיין ח"ס הנ"ל סי' י"ב י"ג ובקונטרס הנ"ל הארכתי.

וד' יאריך יו"ש על התורה ועל העבודה ונזכה לראות פני מלכות ב"ד מלך המשיח בב"א, הדרן עלך פ' אלו נאמרין, הוא יזכנו ללמוד ולחדש בכולה גמרין:
Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף