לבוש/יורה דעה/צו
דין מאכל חריף שנחתך בסכין של בשר
ובו ה' סעיפים
א צנון או שלקות חריפים שחתכם בסכין של בשר ב"י או שאינו מקונח אסור לאוכלם בחלב עד שיקלוף מהם במקום החתך כשיעור נטילה שהוא כעובי אצבע כמבואר בסי' [כ"ב]. ואף על גב דק"ל נ"ט בר נ"ט מותר שאני סכין דפעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותך הצונן הוי נ"ט הבא מן הממש ועוד דשאני צנון ושלקות דחריפין הם ובלעו טפי מדגים ואגב דוחקא דסכינתא פליט סכינא גוף הטעם שבו ונבלע בצנון ויש אוסרין אותו כולו מטעם זה שמפני חריפותו נכנס טעמא בכולו ולא סגי בנטילת מקומו. ויש אומרים עוד שאין חילוק [בין] ב"י לשאינו ב"י שאפילו חתך בסכין שאינו ב"י מקונח אסור דאגב חורפיה דצנון מחלי' ליה ומשוי ליה לשבח ולכך אסרינן ליה גם כן כשחתכו בסכין של גוי אע"ג דסתם כלי אינו בן יומא:
ב וכן הדין בכל דבר שהוא חריף כגון שומין ובצלים וכרישין ותמכא שקורין קרי"ן וכן דגים מלוחים דינן שוה לצנון ובכל אלו אם חתכן בסכין של בשר ועבר ובשלן בחלב צריך ס' לבטל ומיהו אין צריך ס' כדי כל הצנון דלא אמרינן בהיתר החתיכה נעשית נבלה ואין צריך אלא ס' כדי הבלוע בו דהיינו כדי מקום הסכין שחתך בו ונ"ל אפי' אם חתכן דק סגי בששים כנגד כל מקום הסכין שחתך בו דהא הם לא נעשו נבילה ואין צריך ביטול אלא כנגד הטעם שיצא מן הסכין ולא יותר נ"ל אבל אם חתכן בסכין של גוי החתיכה נעשה נבילה וצריך ששים כנגד כל הצנון אפילו לא חתכו דק דק ומכל מקום מותר לאכול המרקחות שעושין הגוים אף ע"פ שהם דברים חריפין מפני שיש להם כלים מיוחדים לכך:
ג תבלין שנידוכו במדוכה של בשר בת יומה אסור לאוכלם בחלב שגם הם חריפים כמו צנון מיהו תבלין או פלפלין ששמו אותם תוך מאכל של חלב וכתשו את המאכל במכתש של בשר שאינו בן יומו או איפכא דבר מועט הוא ואין בכח חריפותו כ"כ חריפות להחזיר לשבח פליטת המכתשת.
צנון או תמכא שקורין בל"א קרי"ן שנחתך ראשו בסכין של גוים נוהגין בו איסור אמנם אם לפעמים ניכר בו שנעקר כך מן הארץ במרא וחצינא אע"פ שהוא ספק דשמא בסכין של גוים נחתך נוהגין להקל ולתלות במרא וחצינא כיון שהוא ספיקא דחששת חומרא גדולה. וכל זה דוקא שחתך הצנון או התמכא עצמו אבל אם חתך [הירק] שעליהם אין לחוש שאין הירק חריף כ"כ:
ד פירות חמוצים כגון תפוחים וכיוצא בהן הוו דברים חריפים כמו שומין ובצלים הילכך לימונים של ע"א מן הדין היה לאוסרה שחותכין אותן בסכין שלהם ואגב חורפייהו בלעי אלא מפני שחותכין רבים בסכין אחד וממלאים מהם חביות י"ל שבטל טעם הסכין בהם ובודאי ראשון ושני היה ראוי לאוסרם אלא מפני שאין ניכרים הם בטלים ברוב הלכך שרו וה"ה לחביות של דגים מלוחים של גוים שרוב החתיכות מבטלות טעם הסכין ומותרין ומטעם זה נוהגין גם כן בקצת מקומות לאכול הכרוב שקורין קומפוס"ט של ע"א אף על פי שחתכוהו בסכיניהם מפני שכבר נתבטל טעם הסכין ויש מקומות שמחמירין בו ואין לשנות המנהג:
ה וקישואין ואבטיחים אינם חריפים הילכך אם חתכן בסכין של בשר מותר לאוכלן בחלב בלא קליפה אבל מ"מ צריך שיגרר מקום החתך והגרירה היא פחותה מן הקליפה שהקליפה צריכה שתהא גסה קצת כדי שתוכל להנטל כולה כאחד מה שאין צריך כן בגרירה אבל לא סגי להו בהדחה שמתוך ליחותם אי אפשר להדיח אותם כי אדרבה ע"י הדחה היה נסרך יותר אבל לפת מתוק הוא ואין טעם שומן ניכר בו הלכך אם חתך בו לפת אפי' גרירה אין צריך אלא בהדחה בעלמא סגי ולא עוד אלא אפילו צנון שחתך בו אחר הלפת שרי בהדחה כמו הלפת לפי שטעם הלפת משונה ומבטל טעם הבשר הנפלט מהסכין ודווקא לפת אבל אם חתך בו לחם או ירק או פירי אחר אסור לחתוך בו אחרי כן צנון או פרי או ירק חריף שרוצה לאכול עם חלב ואפילו בלפת י"א שאין להתיר לחתוך בו צנון אחר כך אלא פעם אחת אבל לא הרבה פעמים מפני שהטעם שבסכין חוזר וניעור מחמת חריפות הצנון ומחליא ליה אם לא שיחתוך בו לפת בין כל חתיכות צנון לצנון: