כובע ישועה/בבא קמא/טז/א
כובע ישועה 
בבא קמא טז א
שאין ראוי לה לא ואי ר"ט כו'. והקשה בא"ר הא טעמיה דר"ט דקרן בחצר הניזק משלם נזק שלם מק"ו דשן ורגל שפטור ברשות הרבים בחצר הניזק משלם נזק שלם קרן דחייב חצי נזק ברשות הרבים כ"ש דחייב בחצר הניזק נזק שלם וא"כ לרב דפוטר באכלה כסות וכלים ברשות הרבים כדאיתא בדף כ' א"כ ליכא ק"ו ומודה ר"ט דמשלם חצי נזק אכסות וכלים בחצר הניזק והכא לר"א משמיה דרב קיימינן ע"ש. ול"נ דלק"מ דפטור דכסות וכלים ברשות הרבים משום כל המשנה כו' אינו מגרע הקל וחומר מלחייב עליהם בחצר הניזק [דל"ש כל המשנה] נזק שלם. דנעביד הקל וחומר מעיקר חיוב דקרן דחייב ברשות הרבים חצי נזק היכא דל"ש כל המשנה. גם מ"ש לתרץ קושיית המפרשים על מה שכתבו התוס' לעיל דלמאן דאמר פלגא נזקא ממונא פטור לגמרי במשונה דתקשי ממתני' דכסות וכלים. וכתב די"ל דיסבור כרב דפטור ברשות הרבים ולא מחייב אלא בחצר הניזק ובזה אף למאן דאמר ממונא חייב דלא ה"ל להכניסו לחצר הניזק ע"ש. צ"ע דכיון דמשונה ליכא למילף מקרן תקשי דאי מהני הסברא דלא ה"ל להכניסו לחצר הניזק לחייבו חצי נזק יהני גם לחייבו בכולו מה"ט ואמאי תנן דמשלם חצי נזק:
איכא דרמו לה מירמא תנן ה' תמין וה' מועדין ותו ליכא והאיכא הזאב כו'. עיין מה שכתב בשיטה מקובצת ק' לפרש"י שלפנינו דה' מועדין הוא החמשה תמין שהועדו [דלא כפרש"י במהד"ק דהחמשה מועדין הוא א' מה' מועדין ושן ורגל ג"כ ממניינא] א"כ מאי פריך מארי ודוב לפרוך נמי משן ורגל ואדם ע"ש. והנ"ל דבשיטה מקובצת ד"ה והנחש הקשה אי אינם מועדין רק במידי דאורחייהו מה חילוק ביניהם לשאר בהמות במידי דאורחייהו הוי שן ורגל ובלאו אורחייהו הוי קרן ועוד מאי פריך ותו ליכא והאיכא הזאב כו' מה חילוק יש בין ארי לשור ותירץ דאשמעינן שמועדין ואפילו לגדולות מהם ולא ככלב דאכל אימרי רברבי ע"ש. וא"כ י"ל דמשן ורגל ואדם ל"ק להש"ס דיחשבם עם החמשה מועדין כיון דשני העדאתן מהעדאה דקרן ותולדותיו דאינהו מועדין מתחילתן וגם אין כוונתם להזיק [וגם אדם חייב אף בשוגג] משא"כ קרן ותולדותיו ולא פריך אלא מהזאב כו' דבמידי דלאו אורחייהו דמי לקרן דשור ותולדותיו ומחולק רק במקצת דבאייעד בלא דאורחיה לקטן ממנו אייעד אף לגדול ממנו [וכמידי דאורחיה דסתמא מועד אף לגדול ממנו] א"כ ה"ל למחשבינהו בהדי החמשה מועדין. עד דמשני חסורי כו' ויש מועדין אחרים כיוצא באלו הזאב כו' והיינו דכיון דעכ"פ שנו קצת מקרן דשור נקטינהו בפ"ע וגם לרש"י במתני' דמשמע דסובר דאינהו מועדין מתחילתן לכל נזקין נמי י"ל דשייך לחושבם ביחד עם המועדין דקרן מחמת דדמי להו עכ"פ במה שכוונתן להזיק משא"כ שן ורגל ואדם דגם בכוונתן להזיק לא דמי: