כובע ישועה/בבא קמא/ב/א
ארבעה אבות נזיקין. וכתב בשל"ה (תורה שבעל פה, כלל רבי) דף שצ"ו בשם העשרה מאמרות דנשמר התנא שלא להוציא הן דהיינו הויה לנזקין ע"ש. והנה מדתנן פ"ג דעבודה זרה (מז:) שלשה בתים הן שלש אבנים הן דמיירי בענין עבודה זרה לא קשיא דשם בית ואבן לא הונח דוקא על עבודה זרה ושם נזקין גרוע בעצם. אך קשה משלש אשרות הן דהתם (מח.), ושם אשירה הונח בעצם אאילן הנטוע לעבודה זרה, עיין רש"י פרשת שופטים בפסוק לא תטע לך אשרה שגיאה בתבנית:ממ: בקישור לפסוק יש להשתמש בתו #(דברים טז כא) ובמזרחי[1]. ובתורת כהנים פרשת קדושים (ריש פרשתא א יא) בעשרה שמות המגונים שנתגנה בהם עבודה זרה חשיב אשרים על שם שמתאשרים מאחרים, ואמאי תני הן. ובתוס' ריש ראש השנה
שגיאות פרמטריות בתבנית:ממ
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 2 ] (תוספות/ראש השנה/ב/א#ארבעה) נקטו בהא דעבודה זרה שלש אילנות ואולי גירסתם כן[2].
והרשב"א כתב דלא גרסינן הן דהן משמע דליכא אחרינא והכא איכא דרב אושעיא ודרבי חייא (לקמן ד:) והיינו דדייקינן (ה.) דתנא דידן תנא מניינא למעוטי דרב אושעיא כו' ומאי קשיא ליה [מנינא מכלל דאיכא אחריני] וכי מניינא דארבעה שומרין וארבעה ראשי שנים מי איכא אחרינא, אבל מדלא נקיט הן משמע דאיכא אחרינא, ע"ש. וקשה לי דבארבעה ראשי שנים איכא אחרינא וכדחשיב שם דף ז' ע"ב ראש השנה לעומר ושתי הלחם ועיין בטורי אבן ריש ראש השנה[3] והכא בשיטה מקובצת מ"ש מהמאירי.
ובספר נחלת דוד כתב דלא שייך למיתני הן אלא במחולקין בהלכותיהן כארבעה שומרים דפירשו במתני' דשומר חינם נשבע על הכל ושואל משלם הכל וארבעה ראשי שנים דזה למלכים וזה לשמיטין, מה שאין כן במחוסרי כפרה דשוין מכל צד וכן בארבעה אבות נזיקין אף שמחולקין בהלכותיהן במתני' לא נחית להכי לא שייך לשון הן [וכזה כתב בשיטה מקובצת ממהרי"ך] ע"ש. וצע"ק דבעבודה זרה דף ל' ע"א [שהובא בתוס' ריש ראש השנה (ד"ה ארבעה)] שלש יינות הן ואין בהן משום גילוי דלא נקיט חילוק בהלכותיהן לגילוי ונקיט הן. ובפ"ו דמכשירין משנה ד' שבעה משקין הן הטל והמים כו'. זולת דנימא דהא דחשיב שם תולדות למים ותולדות לדם הוי כמפרש בהו. ודע דבנודע ביהודה תנינא חלק או"ח סי' נ"ז (מבן המחבר) הביא התוספתא דמלח שנימוח אינו מכשיר ומלח תולדה דמים וכל תולדה דמים מכשיר ע"ש. ומשמע דיש דדמי לנזקין דיש דתולדותיהן כיוצא בהן ויש דלאו כיוצא בהן:
ולא זה וזה כו'. בתוס' הקשו מדמשמע הכא דעונשין ממון מן הדין אהא דמכילתא. ובהגהת הרש"ש (וכ"ה בצל"ח) כתב דכאן לא רצה ללמוד מקל וחומר רק ככל התולדות דאמר בגמ' עליהן מאי שנא קרן כו', ובשבת נמי איתא תולדות ועונשין עליהן סקילה ע"ש. ולי נראה דלא דמי דבשבת לא תעשה כל מלאכה כתיב דמשמע כל מלאכות אלא מדנסמך למלאכת המשכן ממעטינן מלאכות דלא דמו כלל למלאכת המשכן, ואמרינן דתולדות דדמו קצת למלאכות דבמשכן הם בכלל לא תעשה כל מלאכה ולא נתמעטו מהסמיכות וענשינן מקרא ולא מן הדין. אבל בנזקין בור ואש מפורש בקרא וכן קרן ושן ורגל ילפינן מקראי דהכתוב איירי בהם. וכשנלמוד תולדותיהן במה מצינו לחייב עכ"פ אין להסמיכו לומר דקרא איירי גם בהם וחשוב עונש מן הדין [ועיין מה שכתבנו בסוף ד"ה אבל במחוברת (ב:) בהא דהמכילתא].
ובשיטה מקובצת כתב דגם להמכילתא ממון עונשין מן הדין אלא דמיירי באיסור תקלה דאין עונשין מן הדין בדיני שמים ע"ש, וזה דלא כמ"ש המזרחי פרשת אמור בפסוק כל איש אשר יקרב (ויקרא כב ג) דדיני שמים עונשין מן הדין. גם מוכח מהשיטה מקובצת כמ"ש בנודע ביהודה קמא חלק אבן העזר סוף סי' ע"ח (אות טז) דכריית בור איסור תורה הוא דלא כמו שהביא שם מהמשנה למלך (הל' רוצח פ"ב ה"ב) דאיסורו דרבנן, דהכא אקרא קיימינן, ודוחק לומר דאף דאינו איסור תורה אשעת הכריה דשמא לא יפול דבר לתוכו מכל מקום כשנופל חייבתו התורה בדין שמים.
והא דלא ניחא להו להתוס' להשוות ממון ושאר עונשין ולומר דמתניתין דהכא אתי כרבי שמעון דסבירא ליה בסנהדרין דף ע"ד ע"א דגם מיתה עונשין מן הדין, יש לומר דכיון דסתם משנה דהתם לא סבירא לה כרבי שמעון אין לאוקמי סתם משנה דהכא כוותיה ועל כרחך דממון שאני:
ואילו עביד אב ותולדה דידיה לא מחייב אלא חדא. וכתב בשיטה מקובצת [מהר"י כהן צדק] דעל כרחך מגריעותא דתולדה פטור דאילו עביד שתי מלאכות בהדדי אף דדמיין אהדדי חייב אכל אחת ואחת כדמוכח פרק כלל גדול דזורה ומרקד ובורר דדמיין אהדדי וחייב אכל אחת ואחת ע"ש. ושם (שבת עג: ושם) פריך היינו זורה היינו בורר היינו מרקד, ומשני כל מילתא דהוי במשכן אע"ג דדמיא לה חשיב לה, ולא הוזכר דחייב אכל אחת. וכוונת השיטה מקובצת מדאמר רבי יוחנן שם מניינא למה לי שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב אכל אחת ואחת וא"כ מדחשיב במתני' זורה ובורר ומרקד בחשבון הל"ט מלאכות על כרחך דחייב אכל אחת ואחת.
ומזה קשה לי במה שכתב בנשמת אדם הל' שבת כלל ט"ו דבירושלמי (שבת פ"ז סוף ה"ב) איתא הבורר והמשמר והמרקד כולהו משום מעביר פסולת כל אחד ואחד חייב בפני עצמו, ודלא כש"ס דילן דתניא הבורר והמרקד כולן מלאכה אחת כו' ע"ש. ואיני יודע היכן תניא הכי ואף דמוכח מהגמ' דמלאכה אחת הן מ"מ ע"כ חייב אכל אחת בפני עצמה מדחשיב להו במנין דאבות ואף דתניא שם כמה מלאכות דהוו מלאכה אחת כזורע וזומר ונוטע כו' וחורש וחופר כו' וקוצר ובוצר כו' ודש ומנפץ כו' ואיכא מינייהו דתרווייהו אבות כזורע ונוטע דזה אב בזרעים וזה אב באילנות כדפרש"י שם וכתב וכולן מלאכה אחת הן ובעביד כולן בהדי זורע לא מחייב אלא חדא, היינו דנוטע לא חשיב בחשבון דל"ט מלאכות בהדי זורע [ומנפצו דמתני' אינו מנפץ דברייתא ע"ש בפרש"י ודו"ק[4]] אבל זורה ובורר ומרקד נחשב במנין דל"ט מלאכות. ודמני להו ולא לנוטע בהדי זורע צ"ל כמ"ש בשיטה מקובצת (ד"ה אית ספרים) דאינהו הוו יותר מלאכה אחת מזורה ובורר ומרקד ע"ש ובמה שכתבו התוס' ריש דף ע"ד (ד"ה אע"ג)[5]. ועכ"פ זורה ובורר ומרקד אף שתכליתן מלאכה אחת חייב אכל אחד ואחד מדנחשבו בל"ט מלאכות וסובר ש"ס דילן כהירושלמי.
ובמה שכתבו התוס' בד"ה ולרבי אליעזר אבל התרו בו משום מרקד פטור, ותמה הגרע"א בשבת דף ע"ג ע"ב (ועיין גלהש"ס שם קל"ב ע"א) דמ"ד משום בורר סובר נמי משום מרקד וכדמשמע מפרש"י (שבת קל"ח ע"א ד"ה דנוטל) והרמב"ם (שבת פ"ח הי"א) ע"ש. והנה בירושלמי פרק כלל גדול (שבת פ"ז הלכה ב') מבואר כהתוס' ואדרבה בקרבן העדה (בשיירי קרבן) שם ד"ה אין תימר הקשה אפרש"י והרמב"ם דדבריהם נגד הירושלמי ע"ש:
- ↑ ודלא כרמב"ן שם דנקט דכל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרה.
- ↑ רש"ש שם הגיה דברי התוס'.
- ↑ שביאר הא דלא מקשינן בגמ' שם מניינא למעוטי מאי, דאתא למעוטי ר"ה לעומר ושתי הלחם ועוד כמה ר"ה דחשיב בגמ' ובמתני' לא חשיב להו כדמפרש בגמ'.
- ↑ דבמשנה פי' קרפי"ר בלע"ז ופירושו לסרק, ובברייתא פי' מנפץ פשתן בגבעולין.
- ↑ שכתבו דל"ח שובט ומדקדק לפי שהם לגמרי בכלל מיסך ואורג, ולא חשיב נמי מנפץ כו' משום דהיינו דש ממש שזה בתבואה וזה בפשתן, אבל זורה ובורר ומרקד הם ג' דברים.