יד אפרים/יורה דעה/קעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ יורה דעה קעז

עוד שם בסימן ל"ג בממרני שכותבים סתם והעיסקא מתנה בע"פ אסור משום רבית דרבנן ואין מחייבין אותו לשלם הריוח אבל אם התנה לפני עדים או אפילו בלא עדים אלא שנכתב משמעות הש"ח ע"ס פלוני קרן מדכתב קרן מכלל שניתן על עיסקא והוה ככתוב בפירוש ומחייבין אותו לשלם גם הריוח ע"ש ועיין בט"ז סי' קע"ז ובשו"ת שב יעקב:
כתב בשו"ת משאת משה חלק יו"ד סימן ט"ו בשטר עיסקא היוצא על היתומים וכתוב בו תנאי העיסקא ואח"כ כתוב ועתה נתרצה שמעון ביד חלקו מהריוח סך ס"ה גרוש' בכל שנה בין פחתו בין הותירו וכתב דהוי רבית קצוצה ומנכין הרבית שאכל וע"ש שכתב לחלק בין מ"ש מהריב"ל בח"ג סי' ס"ב וגם הביא מהראנ"ח סי' ט"ו ומבי"ט סימן קל"ב ושו"ת פנים מאירות ח"ב סימן קנ"ב ושאר תשובות. וע"ש שכתב דאע"פ שכתוב שבועה בשטר לא חיילא לעבור אדאורייתא ואפילו איהו גופיה ומכ"ש יתמי דלא מחייבינן ע"ש:
עוד שם בסימן למ"ד במי שכלל ש"ח עם הרבית משני חדשים דלהבא לפי שהיה לו כתב קודם לזה שמה שיתן לו מעות יהיה על עיסקא. מ"מ שטר זה נעשה באיסור וישבע הלוה שלא היה ריוח בעיסקא זו כי כן תיקן מוהר"מ ז"ל בעיסקא שמקבל נאמן עכ"פ על הרווחים. אם לא שיטעון שהודה לו הלוה בשעת כתיבת השטר שכבר היה לו ריוח מן העיסקא הקודמת או שיאמר להד"ם או א"י ישבע המלוה היסת ע"ש:
עיין בספרי שו"ת בית אפרים חלק יו"ד סימן מ"א שמותר לתת לשולחני מטבע שאינה של אותה מדינה והשולחני מחייב עצמו ליתן לו בלייפסיג ביריד הסמוך לשלם במטבע העודפת סך מה מטעם דאין זה רבית רק אוספי קא מוסיף בשביל טורח והוצאה ואחריות הדרך וכ"כ בשו"ת מים רבים סימן ל"ח שכתב להתיר מטעם זה וכתב דכ"ש כשמשלם מטבע של מדינה אחרת ע"ש דזה הוי כסחורה ועיין בספר בת עיני תשובה מהגאון מהו' חיים ראפפארט ז"ל בענין הלואה במטבע דריטליך לשלם מביתו מטבע זהב והמחבר ז"ל חולק עליו והיינו לפי שענין דרך הלואה גמורה וכן אני רגיל להורות בהלואה לזמן והמלוה נותן איזה מטבע והפרעון הוא במטבע אחרת החשובה יותר כפי השער שבשוק לכתוב בש"ח נתינת המלוה כמות שהוא עצה"ע ולכתוב שאם ישלם במטבע פלוני פטור מהעיסקא לפי שנעשה דרך הלואה והפרעון הוא במקומו משא"כ מו"מ של השולחני שהוא דרך מקח וממכר שאין המטבע רק כפירי ומחייב עצמו לשלם במקום אחר ג"כ במטבע שאינה של מדינה אין זה רק כחליפין בסחורה ודרך מקח וממכר שהרי אין להם שער ידוע ועולים ויורדים ושרי לכ"ע עיין שם ומצאתי בשו"ת מוהר"י הלוי ז"ל אחיו של הט"ז שמחמיר בזה שצריך ג"כ שיהיה המעות שאומר שיש לו במקום אחר מוכנים בידו בשעת עשיית העסק ואף שאין לו רק מעט מ"מ יוכל להקנות לו אותו סך ואומר לו בפירוש שמוזיל גביה כו' וטעמו דאל"כ אין זה דרך מקח וממכר שאין יכול להקנות מה שאינו ברשותו כו' ע"ש. ולענ"ד כיון שהוא מטבע שאינו מוצא שם ה"ז כמוכר פירות בהקפה כשאין לו שער ידוע ואינו מתנה עמו אם לשנים עשר חודש כו' דשרי ומכ"ש בזה דמוזיל גביה בעד הוצאה ואחריות הדרך וכמ"ש ואפשר דמהר"י הלוי מיירי שיש לו שער ידוע ומ"ש שם שהחילוף הוא עולה ויורד היינו במשך הזמן וגם מיירי שמתנה לשלם בעיר הסמוכה בענין שאין בזה הוצאה ואחריות הדרך וצ"ע:
ושם כתבתי שאין היתר לתת לבעל המעות ש"ח שיש לו על אחר העולה יותר שאף אם יכתב בשטר שם הלוה והוא ימכרנו למלוה בדין כתיבה ומסירה או כדין בדינא דמלכותא מ"מ לא יצא מכלל אחריות ואסור למכור בפחות אם לא שיכתוב בו שמוסר הש"ח ומסלק עצמו מהאחריות ע"ש:

כתב בשו"ת שב יעקב סי' ל"ה מה שנוהגין לכתוב תנאי העיסקא תחת הש"ח אין חוששין מחמת שיכול לחתוך תנאי העיסקא וישאר השטר בלי תנאי דאין חוששין לרשיעי. וגם אם יפול לפני יורש אין לחוש רק אם אין כתוב תנאי העיסקא ע"ג השטר דאין לחוש שהרשיע לחתוך ולגבות שלא כדין. ודוקא בתנאי שבע"פ אוסר הרא"ש דבתר שטרא אזלינן ע"ש. והשואל כתב לסתור והמחבר חזר להעמיד הדברים. ומבואר מדבריו דאם חותמן ע"ז המלוה והלוה דרך ההיתר עדיף טפי דהוה כשטר דעקר לשטר וע"ש באריכות בדברי הט"ז סי' קע"ו:
כתב בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ט ראובן ושמעון שקנו סחורה ביחד בהקפה על חצי שנה והסוחר אמר שינכה ד' למאה אם יתנו לו מעות מיד ונתרצה ראובן ושמעון לא נתרצה והלך ראובן ושלם להסוחר ונכה לעצמו הד' למאה מ"מ כשגובה משמעון א"צ לנכות לו כלום ואין בזה משום רבית ודוקא אם לקח הסוחר שטר משמעון שאז זכה ראובן בדין קניית שטרות אבל אם היה החוב של שמעון לסוחר בע"פ שאז יש לו דין פורע חובו שלא מדעת וגם בלא"ה אין כאן במה שיקנה ראובן המותר כיון שאין קנין למלוה ע"פ. ואף אם צוה לראובן לשלם עבורו מ"מ שוב נעשה כהלואה ואסור ליטול יותר ממה שנתן לסוחר עבור החוב דהוי רבית ע"ש. ונראה שזה נאמר לענין אם הסוחר מוותר בשביל הפרעון קודם זמנו אבל אם כבר הגיע הזמן והסוחר מוותר לראובן בשביל דשמעון משתמיט מיניה או שהוא בעיר אחרת וכיוצא אין כאן דין רבית כיון שכבר נתחייב שמעון לשלם וכיון שהוא בענין שמחויב לשלם לו ואין בו משום פורע שלא מדעתו הרי הוא מחויב לשלם לו כל החוב כמו שהוא ועדיין צ"ע בדין זה אם מה שויתר היה לפי שסבר ששמעון אינו רוצה לשלם לו וכיוצא ועיין בח"מ וגם צ"ע דמ"מ במאי קני ראובן החוב שכנגד הוויתור שישתעבד שמעון מחמת זה כיון דמלוה על פה הוא ועי' בח"מ לענין מעמד שלשתן בחוב מישראל לעובד כוכבים וצ"ע:
עוד שם סי' קמ"ח בעשיר שרוצה לקבל מעותיו מת"ח להאכיל פירותיהם דבר קצוב ה' או וא"ו למאה וידוע שהעשיר אינו צריך למעותיו אלא לטובת הת"ח אם כל האחריות על הנותן דהיינו על הת"ח שרי ואם האחריות על המקבל אך שהמקבל הזה אינו עוסק בהם כלל ואינו מרויח מאומה ונותן לו מכיסו הריוח ודאי דשרי ג"כ דמתנה בעלמא יהיב ליה ותע"ב ע"ש:
וכתב שם בעובדא דשו"ת חוות יאיר סי' קפ"ט שנתן מעות לעשיר על חביות יין בימי הבציר שיסתפק לצרכו ולא יחשיב לו אחריות וטורח וטיפול ומה שיחסר בשפיכה אין בזה איסור שזה לא נהנה רק רצה להנות לת"ח ומבואר בסי' קע"ז היכא דלית למקבל הנאה אפילו כל אחריות עליו והנותן אינו מפסיד ומרויח שרי כ"ש בזה שקיבל עליו זולא עכ"פ אפילו להראב"ד שרי. אך בעובדא שהביא שם בח"י באחד שהקדים דמי ב' חביות בחנם ע"מ שיעשה גם לצרכו חבית אחת זה ודאי אגר נטר שע"מ כן הקדים לו מעות ב' חביות כדי שישתכר בשלישית מה שהלה מפסיד טרחו ויציאותיו וזה רבית גמורה ע"ש:
כתב בתשובת אבקת רוכל סי' ה' המנהג בארצות אלו למכור זה לזה פרחים בהמתנה וקוצצים להם דמים לפרוע במעות כסף כמו ששוים הפרחים במשא ומתן שלעולם שוין לבן אחד בקירוב יותר במשא ומתן ממי שקונה אותם בדמים מיד השולחני לדעת הפוסקים שטרשא דר"נ כל שאינו אומר אם מעכשיו כו' שרי שאין להם שער ידוע שאפי' במעות קצתם קונים כך וקצתם קונים ביותר ואפילו שברוב פעמים לא שכיח שיקנו אותם במעות כמו ששוים במו"מ כיון דקי"ל דדהבא נגבי כספא פירא הוי וגם אין העלאה אלא לדבר מועט הוי כמוכר לשון של זהב ומעלה לו עליו דבר מועט ואינו אומר אם מעכשיו כו' דשרי ה"נ כל שאינו מעלה הפרחים יותר ממה ששוים במו"מ שרי אבל אם מעלה יותר ניכר שמעליהו בשביל המתנת מעות והו"ל כמפרש ואסור. וע"ש שהביא הרבה פוסקים שפוסקים כטרשא דר"נ. וע"ש שאם פי' שהאחריות של הפרחים יהיה על המוכר עד שעת פרעון חובו אפשר דמותר אפי' לא נתן כל דהו בשכר טרחו דלא דמי לדרב חמא ע"ש. ועיין בתשובת הרדב"ז ח"ג סי' תנ"א כתב ג"כ כיון שבזמן שהפרוטות מרובים הדינר בזול ובזמן שהם מרובים הדינר ביוקר הרי אין שומתן ידוע דדהבא פירא הוא ועוד כתב צדדי היתר אחרים ע"ש:
עוד שם סי' קי"ב בענין שטר משכנתא מה שהתנו שאם יצטרך הממשכן לדור עם ביתו ידור באיזה בית שירצה כו' לא דמי לחכירי נרשאה אבל הכא השתא מיהא לא דר ושמא לא יבא לעולם לדור ועוד דהתם נעשה לתועלת בעל המעות משא"כ כאן אדרבה צער הוא לו שאם יש לו שוכר יצטרך להוציאו כו' ולענין התנאי שבסוף ד' שנים יכול לתבוע מעותיו התנאי באיסור והתנאי בטל והמשכנתא קיימת לדעת הרשב"א ע"ש:
עוד שם בסי' קל"ז ראובן שעשה עיסקא עם שמעון ואח"כ טוען שנתן לו רבית ושמעון משיב בהוכחה ורגלים לדבר שלא לקח רק בהיתר הדין עם שמעון שאפי' לא היה לו הוכחה נאמן לומר בהיתר לקח ואף שיש ע"א אין העד מעיד שנטל ממנו רבית רק שנתפשר עם הרבית ושמעון משיב שכן היה רק ששאל לחכם וגער בו ומאז חזר מאותו פשרה ותיקן הענין בהיתר אין כאן שבועה להכחיש העד ונאמן בלא שבועה כמ"ש הרא"ש והמרדכי. ועוד יש טעם אחר ששמעון כתב עמו בכל שנה שטר עיסקא וגם היום השטר ביד ראובן שהודה שקיבל מאתו הפרחים על התנאים הכתובים בשטר ואם איתא שהיה בידו מעות רבית היה לו לגבות שלו ושלא לכתוב שטר דבנ"ד אורחא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כו' ע"ש:
עוד שם סימן קנ"א במה שטוען שמעון שאף לו יהא שהיה רבית יש לו שטר מחילה על כל תביעה שיש לראובן וראובן מכחישו ואומר שמעולם לא מחל והנה להרמב"ם והרא"ש מועיל מחילה ברבית שכבר לקח לכן אם שמעון מוחזק ישבע ומאחר שהביא עד שמחל הו"ל עד המסייע שפוטר אמנם בלא"ה אפי' לראובן אין כאן רבית קצוצה להרמב"ם ורבותיו כיון שלא התנו על הריוח בשעת מתן מעות ס"ל דא"י בדיינים אף ששאר פוסקים חולקים מאחר שנהגו בר"מ כהרמב"ם אין כח להוציא מידו ואפילו לשאר פוסקים הרי מכחישו ואומר שבהיתר נעשה ולכן אם שטר שמעון מקוים גובה שטרו בלא שבועה ע"ש ועיין בשו"ת מבי"ט ח"א סי' קל"ב בדין זה:
כתב בשו"ת הר הכרמל סי' ט"ז מה שמחזיק עור הבשר לוקח מהקצב העורות בסך קצוב חות משויה בשוק בשביל שמקדים לו מעות יש ללמד היתר דמתחלה בשעת קניית הבהמה קונה העור בשביל המחזיק ובשליחותו ועבש"ך ס"ק ל"א וגם י"ל שזה מחוקים של ז' טובי העיר שזהו מצב הקהלה כו' ולכן אפי' העורות ביד הקצב צריך ליתן לו שמצד הדין אין מוכר דבר שאינו ברשותו ע"ש וכולי האי ואולי והירא דבר ה' יוכל לעשות בהיתר שיקח אצל הקצב ש"ח על עיסקא באם שיתן לו העורות בסך כך אזי פטור מהעיסקא ע"ש:
כתב בשו"ת ב"ה סי' ט"ז בענין ראובן ושמעון שלוו מלוי והיה קלא דלא פסיק שבערך משך חצי שנה יורידו המטבע ולכן הם רוצים לשלם מיד כאשר הוא עובר לסוחר ולוי אומר שאין מחויב לקבלם כי הקלקול נראה לעינים העלה שאין יכולין לכופו לקבל תוך הזמן מאחר שהזמן נתקן לטובת המלוה והוא שיעור שבמשך הזמן ישובו המטבע לתיקונם ואין בזה רבית אף דמשבח בנסכא טפי מחומש דדוקא אם אחר ההלואה נשתנו הענינים אבל כאן בשעת ההלואה היה ידוע שהפסיל המלכות המטבע אף שלא היה לו ברור רק חששא קרובה שהמטבע הגרועה לא היה אלא מפני דוחק המלחמה ולכן הלוה על ג' שנים שבדעת המלוה היה קרוב לודאי שבמשך הזמן תשוב המטבע לקדמותה והלוה עלה על דעתו שירויח כפלים במסחר במשך הזמן ממה שיפסיד בעליית המטבע א"כ שניהם נכנסו בספק ואין כאן רבית ועיין בתוס' כתובות דף מ"ז כו' ואפי' קרוב לשכר אין כאן דמי יודע העתידות והחדשות הענינים לפי חוזק המלחמה והשקטתה שעי"כ יוסיפו או יפחתו המטבע וכיון ששניהם נכנסו בספק אדעתא דהכי קיבל על עצמו לשלם לזמן פלוני מעות העובר לסוחר ואין כאן רבית ע"ש. וע"ש דאם היה כאן איסור רבית אע"פ שאין כאן רק רבית דרבנן אע"פ שנתן ת"כ לקיים הפשר אין כח לכופו לפרוע מה שאסור מדרבנן כמ"ש ביו"ד סי' רל"ט אך באמת אין כאן רבית מטעם הנ"ל א"כ חל הת"כ לקיים הפשר וכופין אותו לפרוע ע"פ הת"כ ע"ש:

מעבר לתחילת הדף ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.