יד אפרים/יורה דעה/עו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ יורה דעה עו

לפי שהאש. עבה"ט ועיין לעיל סי' ס"ח דמותר למלוג ברמץ שהוא אפר חם מבואר אע"פ שאינו אש ממש אלא תולדות האש אמרינן ביה משאיב שאיב וה"ה בהסיק תנור וגרפו וצלה אצלו מבחוץ דשפיר משאיב שאיב ואף שיש לחלק בין זה לרמץ דהרמץ הוא בא ממה שדלקו האור בעצם ושלט האור בו בעצמו נשאר חמימותו בתוכו כמו בגחלים והוי חום האש ממש מה שאין כן בחום התנור שלא שלט האור בעצמותו אלא הוחם מחמת האש סמוך לו אפשר דלא הוי כאש ממש ולא שאיב אך ז"א דאין לחלק בכך וכן מוכח בפסחים דף פ"ו תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח כו' ע"ש דמוכח דודאי לענין להיות נקרא צלי שיהיה ניתר מחמת דם שבתוכו שפיר הוי צלי אש ולכן אם היה מונח בשר אצל תנור בית החורף עד שיצלה יש להתיר לגמור צלייתו אצל האש ואם היה מונח ממנו קצת אצל התנור ואותו מקצת הוחם הרבה עד שהיס"ב והחתיכה שממנו והלאה לא הוחם כלל נראה שמותר לחתוך החתיכה עד המקום שהוחמה ויאכלנה צלי ושאר כל החתיכה שלא הוחמה עדיין מותרת לבשל על ידי מליחה כדינו אבל אם לא חתך אותה ולקחה מן התנור בעודה חמה שהיס"ב יש לאסור כל החתיכה בבישול במקום שאין הפ"מ אבל אם יש הפ"מ כגון באווזות שיש לפעמים הפ"מ מחמת השומן שע"י צלי ילך השומן לאיבוד או בדיעבד שכבר נתבשל יש להתיר וטעם לדבר משום דאע"ג דבעודה אצל התנור החם נורא מישאיב שאיב ואף שפירש בתוכו ממקום למקום ממש אין בו כח להבליע אל שאר הבשר שלא הוחם ולכן אם חתכו בעודו מונח אצל התנור אין בית מיחוש אל שאר הבשר ומותר בבישול מכל מקום אם לקחו משם בעוד היד סולדת בו התם מבליע בשאר הבשר ושוב אינו יוצא ע"י מליחה רק על ידי צלייה כמ"ש הרשב"א דמה שנבלע על ידי חום האש אינו נפלט כי אם על ידי אש ואם כן אסור לבשל אלא שי"ל דהו"ל כנוגעים זה בזה שפסק הרמ"א בסי' ק"ה דאינו אסור רק כדי קליפה וכן דעת הש"ך מכל מקום הט"ז הביא דעת רש"ל דאסור כולו ואין להקל כי אם בהפ"מ וכן דעת המ"י בהפ"מ ע"ש וכ"כ הט"ז בסי' צ"ב אכן אם לקחו מהתנור בענין שהחתיכה שהרתיחה מחום התנור הוא למעלה י"ל כיון דלמטה היא קרה תתאה גבר וא"צ יותר מכדי קליפה ואם החתיכה הרתיחה למטה י"ל תתאה גבר לאסור כולו ובאמת הוא תמוה קצת שנאמר שחתיכה קטנה שבשולי הבשר תגרום חמימות למעלה בכל החתיכה שתבלע ממנה ואפילו היא גדולה כמה ועינינו הרואות שהוא קרה ממש ולא הגיע לשם מחום אשר בקצה מזה כלום ואין כאן מקום להרחיב הדיבור רק עכ"פ נראה לפענ"ד שיש להקל גם אם היה החתיכה החמה למטה כיון דבלאו הכי אין האיסור אלא משום דם ודם אינו מפעפע למעלה במליחה וה"ה בצלי ועיין בב"י סי' ק"ה בשם הרשב"א שיותר י"ל שמפעפע במליחה מבצלייה מפני המוהל היוצא מהבשר כו' וגם דדם כחוש לגמרי ולא דמי לציר נבלה שיש סרך שמנונית וכיון שהוא דרבנן ועיין בת"ח כלל ל"ז להקל לצלי בכחוש באיסור דרבנן ואף דבסי' ע' אוסר הרב בדגים עד ס' ועיין בת"ח כלל כ' ובכלל ל"ח ובמנ"י ס"ק י"ד ולדבריו צ"ל דגם היכא דאיסור משום דם גזרינן אטו שמן מכל מקום בנידון זה נראה שאין להחמיר כולי האי דבכל גוונא די כשחותך ממנה החתיכה ששלט בה האור עד מעט למעלה ממנו כ"ק ויאכלנו צלי והשאר מותר בבישול ונראה דאף אם אין כאן רק הפסד מועט או לצורך יש להתיר בכל גווני שהרי אין כאן חשש רק שמא ע"י החום נתעורר הדם לצאת ולא יצא עדיין ופירש ממקום למקום דמחמת זה אוסר באו"ה לאכול כל שלא נצלה חצי צלייתו ושוב חוזר ונבלע בשאר בשר מחמת שהוא עדיין חם שהיס"ב וא"כ אין כאן איסור רק לדעת רמ"א לעיל סי' ס"ט דמחמיר בכשא"מ כהפוסקים דפירש ממקום למקום אפילו אחר מיתה אסור מה שאין כן להרא"ש דמה שהולך מצד זה לצד זה מותר וכן דעת כמה פוסקים והמחבר א"נ אין כאן מקום לחוש כלל ואפילו מאן דאוסר פירש ממל"מ אין כאן איסור על הבשר כלל שהרי הוא עצמו מותר לצלי ולית ביה משום חנ"נ ונגד הדם שבו ודאי יש ס' בשאר הבשר ובכה"ג יש לסמוך על הראב"ד דבמאי דנפיק מיניה משערינן ואם לא הוחם מן הבשר רק חתיכה קטנה שיש בשאר החתיכות ס' כנגדו וכן בעוף שלם שהונח אצל התנור והוחם במקום אחר חתיכה קטנה כשיעור הלב יש להתיר בפשיטות דאין עוף שלא יהיה ס' נגד לבו ועיין בשו"ת הר הכרמל סי' י"ג דאווזא שלאחר הסרת הנוצות הניחוה אצל תנור בית החורף ונגע בחרסית התנור עד דאסמיק הבשר מבחוץ ונצרר הדם מחום התנור עד שכמעט נצלה מקום הזה באווז וכ' שאין מועיל מליחה לאווז לבשל רק לצלי מותר ומכ"ש יש לחוש שנתחמם לב וכבד ודם שבעין בתוך הגוף ונבלע במקום אחר כיון דאפשר ששהה זמן רב ע"ש ולפמ"ש אם לא חם כולו רק במקום אחד לבד יש להתיר השאר בבישול ובענין שכ' לעיל ומ"ש שנתחמם לב וכבד כו' כל שלא שלט החום בכולו רק במקום נגיעתו לבד פשיטא שאין לחוש ששלט החום באברים הפנימים עד שנפלטו והוא פשוט לענ"ד ועיין בספר ח"ד שכתב ג"כ שאם הונח אצל תנור חם מותר לצלי ואסור לקדרה ונראה דמיירי שכל החתיכה הוחמה והורתחה מחום התנור ועכ"פ שמניחים בשר קרוש קרוב לתנור יש להזהר שלא לקרב אצל התנור ממש אף שאינו רוצה להשהות שם רק שעה מועטת דגם בזה איכא למיחש כמבואר בסי' ס"ח בענין חירוך והבהוב ומ"ש בח"ד שם שאם היה מונח במקום שאם ישפך מים לא יצאו מיד אסור אפילו בצלי גמור אם צולהו ע"ג כירה בכהאי גוונא אסור כיון שהדם מתכנס תחתיו הרי מתבשל' בדמה וכמו שהיה נאסר במליחה בכשא"מ משום דהוי כנכבש בצירו ודעת הרא"ש שם משום דהציר מתכנס תחתיו ולכן גם בצלי גמור צריך לצלותו ע"ג גחלים דדינו ככ"מ או במקום שאם ישפך מים יצאו מיד ע"ש ולענ"ד אין הנידון דומה דגבי מליחה אע"ג דהמלח יש לו כח למשוך אליו הדם שבחתיכה מכל מקום כשמתרבה כחו לפעול בחתיכ' מחמת הכביש' בציר כשיעור שיתן על האור ויתחיל להרתיח פועל בו שמתבשל ושוב אינו פולט מה שאין כן באש דנורא מישאב שאיב ואפילו דם בעין שעליו אמרינן שאש שואבו וכ"ז שכח האש שולט בו הוא שואב אליו הדם פליטה וטבע האש שלא יניח לבלוע רק לשאוב אליו ומעולם אין עליו תורת כבישה כלל שנאמר שיהיה כמבושל שהרי אין כאן מי מלח עזים שיהיה לו דין כבוש בתוך מעל"ע וכן מבואר לעיל סי' ס"ה לענין חוטים שיש בהן דם דמליחה בלא חתיכה לא מהני ולצלי לא בעי חתיכה רק להרשב"א בעינן שיהיו מגולים אל האש אבל כל שהם מגולים האש שואבו הדם הכנוס מה שאין כן במליחה והנה מצינו לעיל סי' ס"ח שמותר להטמין ברמץ שהוא אפר חם והוא מש"ס רישא בכבשא כו' ומשמע אפילו להניח העוף ע"ג כירה ולכסותו סביב באפר חם שרי ולא חיישינן לכינוס הדם וכן מוכח דאם לא כן למה ליה להתה"ד לדחוקי בטעם שאין נוהגין במליגה ברמץ שמא לא נפתח התרנגולת והביאו הש"ך טפי הול"ל שהוא מחשש שמא יניחנה ע"ג הכירה בלא אפר תיחוח למטה שיוכל לשאוב הדם אלא ע"כ דאין בזה חשש כלל וכן מוכח בתוס' בפסחים דף ע"ג ע"ב ד"ה טפל דבפשטיד"א אמרינן כבכ"פ דחזינן דלא פלטו שמקום מושבם יבש בתנור כו' והביאו הש"ך סי' ע"ח וכ"כ הג"א פ' כ"א בשם א"ז ועיין במשבצות ס"ק ב' בסימן ע"ח פשטידא הוא כו' ונותנים בתוך התנור גרוף או על המחבת כו' ומ"ש מחבת ז"א דזה בישול הוא ואפשר דאגב שיטפא נקט ור"ל טס של ברזל רותח עיין בא"ח סי' קס"ז משמע להדיא דאי הוי אמרינן כבכ"פ הוי שרי אף שפשיטא שאין צליית פשטידא בשפוד או ע"ג גחלים רק מושיבים אותה בתנור החם וא"כ אם תפלוט ותכנוס שם הדם אין איסור דכיון דמקום מושבם הוא יבש בתנור אין איסור שכח האש הוא שואב הדם ולכן כתבו דכיון דמקום מושבם יבש בתנור הא חזינן דלא פלטי מידי וכן מוכח בת"ח כלל ט' שכ' אם רוצה לצלות בקדירה כעין טיגון בעי מליחה גמורה דהוי כבישול ע"ש וטפי הו"ל לאשמועינן רבותא דאפילו לצלות בלא כלי במקום שאין מדרון אסור אלא ודאי דליתא ובינותי בספרים ומצאתי בכה"ג סי' ע"ו שכתב מתחילה דאותן הנוהגין לצלות בשר ע"ג התנור ממש מבלי שפוד כלל אחר שגורפין מהתנור כל הגחלים ולא נשאר רק חום התנור ואז צולין הבשר ע"פ התנור לא יפה הם עושים מאחר שנפלט הדם חוזר הבשר ובולע הדם כיון שאין בתנור אש שישרוף הדם ומיהו ממה דאמרינן פ' כ"צ תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח כו' ופירש"י אאש קפיד רחמנא וחום התנור תולדות האש הוא ואם תתן בו בגד תשרף ונעשה פחם ואש ע"כ דאף גרוף וקטום בלתי גחלים אלא חום לבד שורף בגד וה"ה דשורף דם ומצאתי בהג"ה כת"י למוה"ר עזריאל יהושע ז"ל שכתב שעמד בספק הזה וכתב לו אחד מיוחד מדברי התוס' פרק כ"צ על ההיא דאמר רבא מולייתא שרי ממה שהקשו התוס' על פרש"י ז"ל נראה דשרי כו' ע"ש ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולים בראיות אלו ומ"ש מדברי רש"י דשורף בגד כו' היה אפשר לדחות מ"מ מאן מודיע לן דטבע תולדות האור לשאוב דם ונראה דכוונתו דודאי מוכח דשואב הדם שהרי הפסח לא נמלח כלל לקדרה ואפילו הכי מהני ליה הצלייה להוציא דמו רק שיש לומר שהאש שורף הדם אבל תולדות אש יש לחוש שיחזור ויבלע ולזה מביא ראיה מרש"י ששורף כמו אש עצמו והנך רואה שאף אם צולה על התנור ממש לא דרך תלייה באויר הוא מתיר ואין חושש לדם המתכנס תחתיו אף שאין לזה ראיה מתנור שגרפו דהתם ע"י תלייה בשפוד הוא מ"מ מדברי רש"י נראה שהאש שואבו ושורפו ג"כ ואף שהמקום ההוא שהוא נצלה עליו מלוכלך אין זה דם רק לחלוחית מוהל בעלמא ואף אם תמצא לומר שהוא לחלוחית דם אין לחוש דטבע האש למשוך אליו דם ולא להבליע ואפילו אם מבליע כבכ"פ ומדברי התוס' פרק כ"צ גם כן ראיה דאפילו ע"ג התנור ממש שרי וכן נלענ"ד מדברי המרדכי בשם תשובת רש"י שהביאה בית יוסף סוף סימן ע"ג שכ' כבד שנמצא במולייתא שקורין פשטיד"א בס' כו' ואם לאו הכל אסור דקימחא דידן חיוורתא היא דאמרינן בפ' כיצד צולין שמחזקת דם שבתוכ' ואין האור שואב וכן נמצא בפיסקי רבינו יעב"ץ בשר שלא נמלח שנתנוה בטפילה אי ידע מקומו אסור דלא בקיאינן כולי האי בין זיג ללא זיג עד כאן לשונו וכן הוא בהגהת אשיר"י פרק כל הבשר ומבוא' מזה דמיירי שהפשטיד"א בתנור ולפי שהקמח מחזיק הדם שבתוכו חשבינן ליה כאלו נתבשל בחוך העיסה שסביב לה ולכן אם לא היה הקמח מחזיק הדם כגון בקמח סולת דמפריר היה מותר אף על גב דודאי אין דרך פשטידא לתתה על שפוד או על גבי גחלים הוא מותר ואם איתא דמנוקב מתחתיו בעיניה אפי' הוא דסמידא שאינו מעכבו מלצאת מ"מ הרי הוא מתכנס תחתיו בתנור אלא ודאי דאין חוששין לזה דהאור דרכו לשאב את הדם ואינו מניחו שיבלע בבשר כמ"ש לענין סכין וכ"כ הרא"ש שאנו רואים דם הפליטה מתגלגל סביב הצלי ואינו נבלע בו ואם היה מקום לומר שיבלע בו מחמת חום הצלי כיון שהאור שולט בו אין מקום לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט אלא ודאי דחום האש שואב ושורף ואינו מניח לבלעו בו כלל וכן מבואר בסה"ת וסמ"ג לענין סכין שחותכין בו הצלי על האש בעוד שלא הגיע לחצי צלייתו ולפעמים נעשה שם גומא והגומא מלאה דם דלא שייך מישרק שריק ונאסר הסכין ע"ש הא קמן דאע"ג דהסכין אסור שהאור מבליע בו מ"מ הבשר מותר אע"פ שהגומא מליאה דם כיון שטבע האור למשוך הדם מתוך הבשר ואין מבליע בו ואם מבליע כבכ"פ ויש מתירין אפי' בסכין בדיעבד כמבואר בסי' ע"ו וא"כ חזינן דלא חיישינן לדם שבגומא וצולין כך להבא ואין חוששין שיבלע בו או שיהיה הבשר שאצלו מתבשל בדם ומה לי הדם שבאמצע חתיכה ומה לי הדם שתחתיו נמי לא אמרינן שנבלע בבשר או נתבשל בו עיין בכה"ג סימן ס"ח ובתשובותיו בני חיי' חלק יו"ד סי' ק"ז שכ' לענין מה שאמרו בסמידא כבכ"פ אבל לא בחיוורתא כו' לא אמרו כן אלא בפשטידא הנאפת ע"ג תנור שאין שם רוטב אבל בפשטידא הללו הנאפת במרחשת כו' מבואר דאף שנאפית בתנור בלי גחלים בסמידא שרי ולא חיישינן מחמת שאין מקום לזוב ופשיטא שאין להתעקש ולפרש דמיירי בתנור משופע אמנם צ"ע דכנה"ג סי' ס"ח בהגהות הטור אות ה' כתב על מ"ש הרמב"ם אם תלוהו ובית שחיטתו למטה לאפוקי שלא יהיה נוגע בארץ כדמשמע ממקצת גרסאות שגורסין אותביה אבית השחיטה דא"כ אדרבה הארץ מעכב הדם מלצאת והו"ל כמולח בכלי שאינו מנוקב אלא צריך שיתלהו באויר ולא יהיה נוגע בארץ כדי שיהיה הדם זב ונופל למטה לארץ וכ"כ בדמש"א סי' ר"ל יראה שאין להקפיד בזה אלא להגורסים רישא בכבשן שנותנין הראש בקרקע קשה אבל להגורסים רישא בכבשא ופירושו ברמץ אין קפידא בזה דהרמץ הוא כעפר תיחוח ולא מקרי מולח בכלי שאינו מנוקב עכ"ל ומבואר מדבריו דגם בצלי יש קפידא בכשא"מ כמו במליחה וכבר כתבתי לעיל ראיה זו להתיר מרישא בכבשא דודאי דוחק לומר דמיירי דוקא שיש רמץ גם למטה שכ' בכה"ג שהוא כמו עפר תיחוח דפשיטא דכל כה"ג הו"ל להפוסקים לפרש שצריך לזהר שיהיה אפר למטה ולא יניחנו ע"ג כירה ויטמנו ברמץ בענין הטמנת הקדירה שאסרו בשבת ועוד שגם ברמץ חם פעמים אם הוא מושכב מהודק טובא ואין הדם זב אל תוכו כ"כ רק מתכנס תחתיו ואפ"ה שרי וגם בבישרא אגומרי כלום חלקנו בין אם הגחלת גדולה או קטנה ואם יצלה כבד על גחלת גדולה כשיעור כבד או יותר תהיה אסורה הא ליתא דאף ששואב ומתכנס אין חוזר ונבלע כלל רק כלה והולך בחום האש וה"ה בחומו של תנור וכן משמע שהיה דרכם ללבן רעפים לצלות בהם כדאיתא בביצה אף על פי שאין משם ראיה להתיר לצלות בשר שלא נמלח די"ל דמלבנין לצלות בשר שכבר הוכשר ע"י מליחה דסתם צלייה שבש"ס לא מולחין כלל כדמשמע בתוס' ודוחק לומר שהיו מניחין אותם בשעת צלייה דרך מדרון שיזוב הדם וההיא דרישא בכבשן להרמב"ם שכ' אם תלוה היינו משום דס"ל כפרש"י שם בפסחים דעיקר ההיתר היא לפי שתלוי באויר מידב דייב אבל אגומרי שהוא מונח על האש ואינו תלוי באויר מצמת צמית ליה ואסור והיינו בראש ואינך שיש שם דם בעין בפנים הרבה דאז אפילו באנחיה אגומרי פליגי די"ל דצמית ליה אבל בשאר צלי שאין בו רק דם פליטתו בזה ודאי כח האור שואבו ואין חשש למה שאינו זב כמים הנגרים במורד וגם מבואר ברשב"א שאין מוהל של הצלי הרבה כ"כ כמו מוהל של מליחה ואין עליו תורת בישול דהא כל צלי יש לו מוהל ולחלוחית ולא אמרינן שנתבשל בדם ולחלוחית שבו ושם בישול עליו ודוקא בטיגון בכלי בלא מים כלל והוא צלי קדר אסור שמתבשל בדם שבו אף בלא מים דהא אין האור שולט בו לשאבו אבל כל שהוא מגולה אצל האש והאש שואב אותו אין חשש בזה וההיא דתוס' בפסחים גבי פשטידא שכתבו שמקום מושבם יבש בתנור הוא הוכחה גמורה לפענ"ד ועיין בדמש"א ד' רי"ו שכ' על דברי התוס' כלומר כעין פשטידא המושבת בתנור בלא קדירה וכבר כתבתי שכן מוכח ג"כ מתשובת רש"י שהביא המרדכי דדוקא משום דקמחא דידן חיורתא הא הוי סמידא דמפריר היה מותר אף שהושבה בתנור חם דפשיטא שאין לך לדחוק ולומר שהתנור היה משופע ודרך מדרון היה דם יכול לצאת ולזוב חוצה וקדירה ומחבת שאני שאין דרך האור לשאב דרך כלי שמגין בעדו מן האור ונשאר הדם בתוכו ומתבשל בו ושוב לא יצא אף ע"י צלייה ועיין ברמ"א ס"ס ע"ח ופשטידא יש לו דין קדירה כו' והיינו בלא כלי דאל"כ פשיטא דהיא כבישול דקמ"ל דאף ע"י הבצק שסביבו הבשר שבתוכו יש לו דין בישול בלא מליחה וא"כ מוכח דאם לא היה הבצק עושה דין בישול היה לו דין צלייה והיה מותר אף שבמקום מושבו בתנור הוא ככשא"מ לא איכפת לן בהכי כלל כיון דנורא שאיב וכן מבואר באו"ה כלל י"ח שכתב אע"פ שאנו מחמירין בפשטידא להחזיק כבישול כו' הביא בח"י כלל כ"ח והעתיק אע"פ שאנו מחמירין בפשטידא אפילו בלא מחבת כו' והוא פשוט דודאי בלא מחבת מיירי וכמבואר שם בסי' ל"ב דמחמת טיחת הבצק חשיב ליה כבישול: ויש ללמוד מזה דאם לקח מחבת וליבן אותה הרבה עד שראוי לצלות עליה היה מותר לתת בתוכה בשר לצלות כיון שמכל צד חום האש שולט בה שהרי המחבת עצמה חום האש בה ונוחה לשאב את הדם אלא שמכ"מ י"ל דהתינח מה שהיא אצל דופני המחבת ובשולי' אבל הבשר שבאמצע חלל המחבת שאין כח האש שולט שם פשיטא דלא שאיב מכל מקום כל טס של ברזל מלובן הטיב יש היתר כמבואר לעיל ואף שאינו מונח דרך שיפועו לפי שכח האש מושך הדם הצלי ולפ"ז היה מקום להמציא היתר לאווזות ששהו ג' ימים בלא מליחה שהופשט עורם מעליהם ויש הפ"מ אפשר בתקנה ליקח אגנים שעושים בהם מעשה אופה שאין להם סביב רק אוגנים קצרים וילבן אותם היטב כדין ליבון האמור בסי' תנ"א ויתן השומן בתוכו מפוזר על פני כל האוגן בענין שכל חתיכה ישלוט בה האור לשאב ולשרוף את הדם והדם ששאב לתוך האגן אינו חוזר ומבליע בשומן שכיון שתולדות האור בו אינו מבליע רק מושך הדם אצלו ומכל שכן שאינו חוזר ומבליע בשומן ואפילו מבליע כבכ"פ לתוך האגן על ידי החמימות שבו ומה לי גחלים ומה לי ברזל המלובן גם כן דין גחלת של מתכות יש לו וכאילו צלויה על גחלת של מתכות גדולה שמה שהבשר פולט מה שהוא זב משם זב והשאר אש אכלו ומכליהו ובין כך אינו נכנס בבשר וגם אין מבשל הבשר כלל לומר שנתבשל בדם שתחתיו ששוב הדם שבתוך הבשר אינו יוצא אפי' ע"י צלייה פשיטא דז"א כמו שהוכחתי לעיל מדין חתיכת סכין בתחלת הצלי אף שנעשה גומא והגומא מתמלאת בדם אין בכך כלום ולא אמרינן דהבשר מתבשל בדם שבגומא וכן מבאר ג"כ מצליות עופות שלימות שכתבו דשרי ולא חיישינן מחמת דם חללים שבפנים על ידי פרישתו מדופן לדופן נאמר שנתבשל בדמו והנה בסמ"ג כ' בדף מ"ו על דרך טעם שצלי אין צריך מליחה שדם האברים מותר כל זמן שלא פירש ואותו שפירש נופל לארץ ואין ענין טעם זה באווז או בתרנגולת חלולים ופירש הדם מלמעלה למטה בתוך החלל והרי הוא כפירש מחתיכה לחתיכה ופעמים שהאווזים והתרנגולים נצלים יפה מצד אחד ופלטו דם כל אותה צד ואין נצלים יפה מצד אחר ולא פלטו כל דם שלו וכמו כן אינו פולט כל דם שבא לו מלמעלה ולכך אין לצלות עוף שלם אם לא שימלחנו כו' והמרדכי כתב להתיר מידי דהוי אב' חתיכות והב"י כתב דלא חשיב פירש וכל זה הוא כשאנו דנין מחמת בליעת הדם גופיה אבל אם היינו דנין עליו מצד דהוי כמתבשל הבשר בדם המתכנס בחלל אין מקום לטעמים אלו וא"ל דכיון שהדם שפירש מלמעלה למטה הוא מעט אין לתת עליו שם בישול אם לא ברוטב הרבה ז"א דמבואר שם בריש כ"צ שהיו צולין בשפוד של רמון ופריך וניתי של דקל או של תאינה כו' ומשני דמפקי מיא והו"ל כמבושל ע"ש אלמא דבמעט מים הו"ל כמבושל ואפשר דהתם לחומרא בעלמא עבדי הכי ובדיעבד לא הוי חיישי למלתא אכן לפענ"ד דאף שנאמר דגם במעט מים שייך בישול היינו בענין שהמים מקיפים את הבשר אבל בשביל שיש קצת משקה טופח תחת החתיכה ואינו מקיף את החתיכה כלל אין ע"ז תורת בישול כמו עוגות המשוחים בשומן שבשביל מעט השומן שבתחתיהם אין להוציאו מכלל אפייה להכניסו בכלל בישול וכן בחתיכה שחוץ לרוטב אף דמשכחת לה שאינה נוגעת בשוליה כלל ברוטב שהוא מונחת על חתיכה שמקצתה חוץ לרוטב כמ"ש הפוסקים מכל מקום אף אם מגיע לתחתית החתיכה ולא סביבה כלל כולה חוץ לרוטב מיקרי אלא שא"א לצמצם לכן כתבו כה"ג שמונחת על חתיכה אחרת וכאן נמי אף שע"י חום האור הוא זב תחתיו מ"מ פשיטא שא"א להתכנס שם הרבה יחד לפי שמחמת האור פולט מכל הצדדים ואדרבה למטה המקום דחוק לצאת ואף מה שיוצא הוא מתפשט להלן ויוצא חוץ לגבול מקום הבשר שמה ואינו מצטרף למה שתחת הבשר כמ"ש הט"ז סימן צ"ב בשם או"ה שאומדין מה שיש בעין חלב תחת הקדירה ע"ש דמשמע מזה דמה שהוא זב חוץ לקדירה אין צריך אומד שאינו מצטרף אל החלב שתחת הקדירה וכ"כ בחוות דעת שם ואם כן פשיטא שאין לתת עליו תורת בישול על ידי מעט ציר שנשאר תחתית הבשר המונח על גב הכירה ומכ"ש במ"ש לענין שומן הניתך באגן מלובן באש היטב שאין כאן חשש בישול כלל מחמת רטיבת הדם מעט שבתוך השומן שאינו מתאסף כלל יחד לומר שעושה כבישול וגם מצד שניתן לתוך כלי לטגן אין עליו תורת בישול דזה דוקא בכלי קר שהועמד על האש כיון שאין האש שולט בבשר ממש בלא הפסק לא אמרינן ביה דשאיב מה שאין כן כשהכלי מלובן והרי הוא כגחלי אש בוערות והוא גופו שואב הדם לתוכו פשיטא שאין מקום לומר שיש עליו תורת בישול רק תורת צלי והדם שבתוכו הכלי מתכות המלובן שואבו ושורפו ומכלהו ונשאר השומן בלבד ושרי ואין בזה משום מבטל איסור רק מוציא הדם מן השומן ומנקהו מן האיסור וכמו הגעלת כלים דשרי' רחמנא כנלע"ד ומ"מ בענין השומן ששהה ג' ימים בלא מליחה שכתב היתר להמציא לא מלאני לבי כי אם על ידי צירוף היתרים היינו שידיחנו וימלחנו תחילה כדינו לקדירה ושוב יתיך באגן מלובן שדפנותיו קצרים בענין שיהיה החתיכות של השומן מפוזרים ומפורדים ע"פ כולו ואחר כן יערב השומן בשומן אחר בחד בתרי ואע"ג דאין מבטלין כו' מ"מ באמת אין כאן בשומן זה איסור כלל דודאי כלה כל הדם שבו ולא חזר ובלע ואם בלע מעט הרי חזר ונתבטל אלא דלרווחא דמלתא עבדינן הכי לערבו חד בתרי ולא גרע מתרומת חו"ל דמערבו ברוב וכאן שדם שמלחו ושבישלו אינו אלא מדרבנן ולדעת קצת פוסקים לאחר מליחה מותר בבישול ודעת השבו"י שאין להחזיק דם בשומן מכל הלין טעמי נראה דמותר לערב בשאר שומן חד בתרי והכל מותר ואין כאן בית מיחוש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.