יד אפרים/יורה דעה/יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ יורה דעה יח

בתוך פגימת הצפורן. עבה"ט ומ"ש בשם ד"ש סי' ד' הוא ט"ס וצ"ל סי' רי"ש וע"ש שכתב שאין פקפוק לבדוק סכין זו של שחיטה באצבע אגודל אע"פ שהוא העב והכבד שבאצבעות והרשות נתונה לבדוק באותו יד ואצבע שמרגיש בה ביותר כפי הכרתו בעצמו ובחוש משישו ומעשה בכל יום שכמה שוחטים בודקים באצבע אמה או קמיצה כ"א כפי הרגשתו אף שלא ראינו מי שבודק באגודל אפשר שימצא איש שמרגיש בו יותר משאר אצבעות והרופאי' במשישות הדופק יוכיחו יש מהם מי שאינו ממשש באגודל משום וריד הדופק בו ויש מי שממשש ומרגיש בו ביותר. ועיין מ"ש אא"ז בת"ש שמה שכתב לה"פ לבדוק באמה דוקא אין לחוש לזה ואין נוהגין כן וכ' בשו"ת אבקת רוכל בשוחט שלא הרגיש בפגימה אוגרת שאין להעבירו בשביל זה כיון שיש לתלות שמחמת ביעתותא שציוו אותו לבדוק בפני רבים וגדולים אבל אם נתברר שאין לו הרגש כלל וכן בכל דוכתי דמעבירין אותו מדינא מטריפין הכל למפרע אבל אם אומר ברי לי ששחטתי בלא פגימה ע"ש. ונראה שטריפה למפרע עד שעה שנבדק בה לפני חכם וראה שהוא בר הרגשה אז אומרים דאח"כ איתרע. וכ' במאיר נתיבים ס"ס ל"ה שאין לסמוך על בדיקת טופרא לבד כשנרגש בבשרא אף ששוחט הקנה וכן להיפך כשנרגש בטופרא אף שאינו מרגיש בבשרא אסור אף ששוחט הוושט לבד וחלילה לעשות כן ודלא כמ"ש בס' גן המלך וגם הוא אפשר שלא אמר כן אלא לפלפולא ע"ש:

מפני שהוא רך. עבה"ט וכתב בשבו"י ח"ב סי' נ"ג בשוחט ששחט בסכין בדוק ונמצא פגום ובודאי שלא נגע בעצם המפרקת כי אפי' הסימנים לא נשחטו ובשר המפרקת שלם בכל הצדדים והעלה מדברי הטור וב"י בח"מ סי' ש"ו בשם הרשב"א דהרשב"א דפוטר מלשלם מיירי שהסכין של בעל הבהמה שאז אם בעור נפגמה אין הטבח פושע אם לא שלא בדק קודם השחיטה משא"כ בשהסכין של השוחט שאז פשע שלא היה לו סכין טוב שלא יפגום בעור הבהמה ומזה מיירי הטור ואין כאן מחלוקת ע"ש וכ' בשבו"י סי' נ"ג באם ידעינן שנגע הסכין במפרקת אם יש עוד ספק להקל כגון שאין פגימה גדולה כחגירת הצפורן ה"ל ס"ס שמא בעצם ואת"ל בעור שמא לא מיקרי פגימה עד שתחגור בו צפורן וזו שלא נפגם כ"כ יש להכשיר. גם בא מעשה לידי ששוחט אמר ששמע קול הסכין כשנגע במפרקת כמו שקורין בל' אשכנז קר"ק שנראה וניכר עי"ז שמשם בא הפגימה והכשרתי כי כה"ג כ"ע מודו דאמרינן בעצם נפגם כיון שיש רגלים לדבר ע"ש וכתב במקום שמואל סי' ל"ג בסכין שנמצא פגום אחר השחיטה פגימה שאין חוגרת הצפורן ובדקו המפרקת ונמצא חתך גדול במפרקת בעומק העצם יש להכשיר דתלינן במפרקת כדמשמע מתוס' דחולין דף י' ומרדכי והרא"ש והב"י במ"ש ליישב דברי הטור בשם בעה"ע וכן דעת שאר פוסקים וכ"כ בשחיטות מהר"א מפרא"ג שנמצא פגימה גדולה על הסכין וציוה הג' מ' גבריאל ז"ל לראות אחר המפרקת ומצאו חתך והכשיר ודוקא חתך בעצם עצמו אבל בלובן שסיבב העצם שהוא רך לא תלינן דשם איפגם הסכין עכ"ל. ומכ"ש בזה בנ"ד שלא היתה חוגרת הצפורן ע"ש.
ובספרי ב"א חלק שני בכת"י כתבתי בשוחט שבדק הסכין אחר שחיטת בהמה א' ונמצא הסכין פגום פגם גדול והשוחט אמר שאחר שחיטה הרגיש ביד ששחט עם הסכין בכח בעצם המפרקת שלא בדרך הולכה והבאה והשבתי שאם נמצא חתך בעצם המפרקת שאז יש רגלים לדבר שחתך שם וכיון שהיה בכח שלא בדרך הולכה והבאה יש לתלות בזה ולסמוך על שבו"י ח"ב בשמע קול קר"ק כו'. וגם בלא"ה דעת ריב"ץ להכשיר בנמצא חתך ואם לא נמצא חתך מחמת הנגיעה בכח לבד אין להכשיר. ועי' בשו"ת זקן אהרן סי' כ"ד במי שבדק הסכין ושחט תרנגול ואחר ששחט כראוי נשמטו אגפי תרנגול שהיה קצוותיה חתוכות והכה בכח בסכין בשעת פרכוס וכ' שאין ספק שהכה בחודו שהכנפיים שנכרתו הנוצות מהם ונשארו עצמות הקשות הכה בסכין מכל צדדים וידוע שפרכוס התרנגול חזק מאד שאם יגע בו יד האדם מכאיב כמכת ברזל והסכין שהי' חודו למטה כלפי השחיט' והתרנגול וכנפיו למטה והרי הוא כנפל בחודו ע"ג קרקע קשה ותולין להקל שעי"ז נפגמה וכשר:

וא"צ לנדותו. עבה"ט ועי' בתשובת נחלת שבעה סי' ט"ו בשוחט שהורה בבהמה שהית' מנענעת בראשה ונמצא מסמוס קצת בתוך המוח והראה השוחט שכשר שהקרום קיים כיון שהוא דבר הצריך שאלת חכם ולראות אם המוח מקיף החסרון ויש לחוש שמא אנשים שהיו שמה מאחר שאינם בני תורה אומרים בדדמי שהיה מקיף ואפשר שאם היה בא לפני המורה היה מטריף ואף אם באמת כשר מ"מ אין למחול הנדוי ועי"ש שכ' ומ"ש שחכמים מחלו כבודם בבדיקת הסכין היינו לצד השוחטים שמאמינים אותם על השחיטה והבדיקה אבל אסור השוחט ליתן הסכין לבדוק למי שאינו שוחט שלהם לא מחלו חכמים כבודם רק להממונים מפיהם על השחיטה:

כמו מן הכשרות. עבה"ט וכ' בשו"ת עין משפט סי' א' בישראל שמושכר לעובד כוכבים למכור לו כשרות וטרפות והישראל נוטל שכרו הריאות של הבהמות למוכרה והדמים לעצמו בכה"ג אסור שהרי בשכר טרחו קונה הריאות מרויח בדמי גופן ולא דמי לנזדמנו לו אף שמוסר לו הבהמות מחיים בזה שמטפל בהם לשוחטן ולהפשיטן מ"מ אין לישראל קנין בהם וברשות העובד כוכבים נמצאת טריפה ולעובד כוכבים נזדמנו וכשישראל לוקחם הוי כלוקח להרויח אלא ימכור הבשר והריאות על כיס העובד כוכבים ויקח שכרו מכל דמי המכירה ואפי' מדמי הריאות גופא יכול ליקח כל שאין מייחד לו הריאות וכה"ג שרי דשכר סחורה של איסור אכילה מותר ע"ש:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.