טורי אבן/ראש השנה/כג/ב

טורי אבן ראש השנה כג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף כ"ג ע"ב

ומכניסין את הגדול שבהן. משמע ששומעין דבריו של גדול לחוד ואח"כ של אידך כדתנ' סיפ' והיינו כד"נ דתני' בפ"ג דסנהדרין (דף ל) ואין עדותן מתקיימות עד שיעידו שניהם כאחת רנ"א שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו. וכה"ג דייק שם אהא דתנן התם גמרו את הדבר היו מכניסין אותם ואמר בגמרא למאן אלימא לבעל דינין התם קיימי אלא לעדי' פי' כדי שיעידו זה בפני זה בבת אחת מפני שבתחילה העידו זה שלא בפני זה כמאן דלא כר"נ. והכא גבי קידוש החדש דלא תנן שאח"כ מכניסין את העדים כדי שיעידו זה בפני זה ש"מ דבמה שהעידו זה שלא בפני זה סגי והיינו כר"נ. ול"ק סתמא אסתמא משום דבמסקנא מ"ל התם להאי היו מכניסין אבע"ד קאי ובהכי נ"ל דדחק התם לאוקמא מתניתין כר' נחמי' דאמר כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין שהיו מוציאין הבע"ד לחוץ לאחר ששמע דבריהם והיו מכניסין דתנן התם אבע"ד קאי אע"ג דמתניתין לא מיירי כלל מבע"ד ועוד דמביא התם ברייתא דקתני בהדי' היו מכניסין לעדים. א"ו ה"ט דדחק לאוקמא האי מכניסין אבע"ד דלא איירי בהו ולא אעדים ודלא כר' נחמי' כי היכא דלא תקשה סתמא אסתמא דכאן גבי קה"ח סתים לן סתמא כר"נ וכדפי' ול"ל דמתניתן דהכא אתיא נמי כרבנן דפליגי אדר"נ למאי דמפרש התם דבסברא פליגי דרבנן סברי ע"א כי אתי לשבועה אתי לממונא ל"א ותפרש הכי כיון דעדותו של ע"א היו לשבועה שוב אין חוזר ומצטרף לשני. להוציא ממון א"נ ה"ט כיון דאתי לשבועה מיגרע גרע משום דה"ל עדות שאי אתה יוכל להזימה שיכול לומר לשבועה באתי ולא לחייבו ממון וכדאמר התם בפ"ה (דף מ) עידי נערה מאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאסורה על בעלה באנו. ולה"ט לא שייך הא אלא בעדות ממון לחוד דמהני ע"א לשבועה ושוב אין מצטרף עם השני לממון כיון דכבר קאתי ואהני לשבועה א"נ משום דאין יכול להזימה אבל גבי קה"ח וכן בכל עידי עונש ועידי איסור דע"א לא מהני למידי דל"ש בהו שבועה. ע"כ ע"א קמא קאתי להעיד על עיקר גוף העדות ואפי' לרבנן מצטרפין אע"ג שלא העידו בב"א ומתניתן ככ"ע. דהא ליתא דהא התם איכא לישנא חד דמפרש דפליגי בקרא באקושי הגדה לראיי' ודכ"ע כרבנן דפליגי התם אר"י ב"ק דאמר אין עדותן מצטרף עד שיראו שניהם כאחת דת"ק מקיש ור' נתן לא מקיש ולפ"ז אין לחלק בין עדות ממון לשאר עדות כיון דגזי' הכתוב הוא.

עוד אני אומר אפי' להאי לישנא דקאמר דה"ט דת"ק עד אחד. מיותר כי אתא לשבועה לממונא ל"א. לאו למימרא כיון דמהני עדותו לשבועה מיגרע גרע דתו לא מצטרף לממונא א"נ דה"ל עדות שאא"י להזימה דא"כ להאי טעמא בכל עדיות דלאו ממון מודה ת"ק דלא בעי הגדה אחת. א"כ תקשה הא דתנן בפ"ב דכתובות [דף כ'] דרא"א אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד ורשב"ג משום ר"ש בן הסגן אמר מעלין ומוקי בגמר' כגון שהעידו עליו ב' עדים שהוא כהן אלא שהעידו בזה אחר זה רשב"ג כר"נ דאמ' מצטרפין ור"א כת"ק דאמר א"מ. והא בעדות זו ל"ש שבועה ואמאי אמ' דס"ל כת"ק. הא בהא כ"ע מודו. אע"כ הא דקאמר ע"א כי אתי לשבועה אתי לרבותא קאמ' מיבעי היכא דאין ע"א מועיל כלל דלא מהני לת"ק עד שיעידו כאח' כיון דע"י עדות ע"א ליכ' חיוב כלל ולא בא לחייב את הנידון שום דבר אלא אפי' דאיכ' תור' שבוע' ע"י ע"א ל"מ לצרף עדותן לחייב ממון וכ"נ מפי' רש"י שפי' לשבוע' אתי ע"א אינו מחייב' ממון אלא שבועה הלכך כשהעיד זה יחידי וזה יחידי ל"ש תורת ממון בעידותן דלא מצרפינן להו דהא לאו לחייבו ממונא אתי. ומדפי' ע"א אין מחייבו אלא שבועה משמע דלרבותא קאמר אע"ג דמחייבו אינו מחייבו ממון אלא שבועה גרידא כ"ש בשאר עדיות דע"א לא מחייבו כלל דבעי שיעידו כאחד דאי הא דקאמר ע"א לשבועה אתי דווקא הוא וטעמא יהיב למילת' דמש"ה אין מצטרף מאי אינו מחייבו אלא שבועה דקאמר, הכי הל"ל ע"א מחייבו שבועה דמשמע מש"ה אין מצטרפין משום דמהני עדותו לשבועה אלא ש"מ כדפי':

אם אמר לפני החמה ל"א כלום. והא דלא מפ' לאינך מן הבדיקות נמי משום דלא פסיק' לי' דבלצפונו או לדרומו פעמים לצפונו ל"א כלום פעמים לדרומו כדמפ' בגמר' וכן בכמה היה גבוה אין שיעור לדבר רק שלא יהא הכחשה בין העדים כל כך כמו מן ג' מרדעת לה' אבל אה כיוונו עדותן כאחת אין שיעור לגבוה למעלה או למטה וכן כמה היה רחב נמי אין שיעור לדבר. בלבד שלא יהא הכחשה בין העדים שיעור שאין דרך ב"א טועים בין זה לזה וכן לאין הי' נוטה הוא בכלל לפני החמה או לאחריה כמו שאפרש. אבל לפני החמה פסיקא לי' דלעולם לאו כלום הוא ואפילו שניהם כיוונו לומר לפני החמה לא כלום הוא משום דלא אפשר. לפיכך מיד שאמר הראשון לפני החמה אע"פ שעדיין לא העיד השני עדותו בטילה דוודאי משקר משא"כ באינך אין עדות הראשון בטלה עד לאחר שיעיד השני ויהא שיעור הכחשה ביניהם מש"ה תני בלפני החמה לחוד ל"א כלום מיד דהא אבתרה תני ואח"כ מכניסין השני. נ"ל:

ולאין היה נוטה. פרש"י ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין לצד צפון או לצד דרום. ק"ל כיון דכבר שאלו לפני החמה דהיינו אם פגימתה נוטה לפני החמה כדמפ' בגמ' ועלה מסיים אם אמר לפני החמה ל"א כלום ואח"כ שאלו לצפונו או לדרומו של חמה והרי אם אמרו לצפונו בע"כ השיב על שאלת לפני החמה או לאחריה שאם פגימתה נוטה לצפון היינו לאחר החמה דאלו לדרום ה"ל לפני החמה וכן אם אומ' לדרומו בע"כ השיב על שאלת לפני החמה או לאחריה כיון שהפגימה נוטה לדרום וא"כ ל"ל תו שאלת לאין היה נוטין ראשי הפגימה הא מתוך תשובת העד שהשיב כבר על שאלת הראשונות ממילא ש"מ הא. וכה"ג פריך בגמ' היינו לפני החמה היינו לצפונו כו' מש"ה מפ' לה דאפגימתה קאי. ושמא י"ל דאע"ג דממילא ש"מ הא הי' מרבים בבדיקות כל מה שאפשר כמו שמצינו שהיו בודקין בד"נ באיזה יום בשבוע אע"ג דכבר בדקו בכמה ימים בחודש ולא ק"ל להגמר' היינו לפני החמה היינו לצפנו אלא משו' דהא חדא מלתא הי' לגמרי מיהו בלא"ה אינו קושיא כ"כ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף