חידושי הרי"מ/קידושין/נ/ב
המקדש אשה ובתה כו' ופריך מה"מ אמר רב"ח דכ' אשה אל אחותה כוי' אפילו בשעה שנעשית צרה כו' ע"ש. ודחי רבא א"ה כו' אי קדושין לא תפסי כרת מי מיחייב אלא כדרבה והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות הביא טעמא דרמב"ח דלצור כו'. ותמוה דהא בש"ס אידחי' להאי טעמא אליבא דכ"ע. עוד קשה דמסיק הש"ס דפריך ארבא תיפוק ליה כו' ומשני לדבריו דרמב"ח קאמר. ואינו מובן דהא הוי טעם אחר לגמרי דלא כרב"ח ועיין פירש"י שנדחק ע"ש:
ונראה לישב דהנה פירכא דרבא אינו מובן לכאורה כמ"ש המפ' דמאי קושי' מונכרתה אטו איירי קרא דוקא בב"א הא קאי גם אזה אחר זה. וא"כ הא דכ' ונכרתה קאי אזא"ז דבל"ז הא קרא איירי בקדושין ונכרתה לא קאי רק אביאה כנ"ל:
ונראה דהנה התוס' הקשו איך דייק רב"ח מלא תקח דאין קדושין תופסין הא גם באלמנה לכ"ג כ' לא תקח ולא קאי רק לאיסורא דקדושין תופסין כו' ותירצו דמ"מ כיון דאיקרו כל א' אחות אשה ממילא ידעינן דאין תופסין קדושין בחייבי כריתות ע"ש. וא"כ יש לפרש קושי' דרבא בפשיטות אי קדושין לא תפסי כרת מי מיחייב דבשלמא בכל חייבי כריתות שפיר אין קדושין תופסין דאף אי לא תפסי קדושין מ"מ הוא חייבי כריתות כגון שלוקח אחות אשה בזא"ז דאף אי לא הוי קדושין הוא בכרת ולכך אין תופסין אבל כאן כשקידש בב"א איך נימא דלכך לא תפסי הקדושין דהוא ח"כ הא אי לא הוי קדושין אינו כלל חייבי כריתות דאינה אחות אשה כלל ושפיר תופסין הקדושין דאין ללמוד כלל משאר חייבי כריתות ואין קושית רבא כלל מהפסוק רק דדחי דלא מוכח דלא יתפסו הקדושין. דבשלמא אי הוי לימוד דרב"ח מלא תקח גופי' דאמרה תורה דאין תופסין אף בשעה שיעשו צרות לא הוי קשה כנ"ל דאינה חייבי כריתות דמאי בכך הא גזה"כ דאין תופסין בקידש בב"א אבל למ"ש תוס' דלא מוכח כלל מלא תקח דקאי רק לאיסורא רק דממילא כיון שהיא אחות אשה הוי ח"כ ולא תפסי וע"ז דחי שפיר דלא דמי כלל לשאר ח"כ דנימא אין קדושין תופסין דהא אי לא תפסי ליכא כרת כלל דע"כ קאי קרא דונכרתה רק אזא"ז ולא בב"א ממילא י"ל דתפסי קדושין כנ"ל:
אמנם לכאורה מאי הקשו תוס' דלמא קאי לא תקח אאסורא כמו באלמנה לכ"ג ע"ש. והא בש"ס ריש תמורה פריך לרבא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי אלמנה לכ"ג דכ' לא תקח ואעפ"כ קדושין תופסין ומשני דגלי קרא לא יקח ולא יחלל דאין עושין ממזרין ע"ש. וא"כ הכא נהי דבאמ' לא אתי קרא דלא תקח דאסור לקדש בב"א מ"מ ממילא לא הוי קדושין משום אי עביד לא מהני דכאן ליכא לימוד דיתפסו קדושין דבשלמא בשאר חייבי לאווין לא כ' לא תקח וליכא איסור בקדושין ולא שייך עביד לא מהני משא"כ כאן דכ' לא תקח לא מהני כנ"ל:
אך י"ל למ"ש הש"ך וט"ז ח"מ (ס' ר"ח) במקח שנעשה בשבת דלא שייך אי עביד לא מהני רק בדבר שלא הי' אפשר לו לעשות זה הדבר בהיתר כמו תמורה וכה"ג אבל מקח בשבת הי' אפשר לו לקנות בהיתר בחול רק שעשאו באיסור לא שייך לא מהני כנ"ל ע"ש. וא"כ דהקשו תוס' שפיר דכאן דהאיסור הוא מה שקידש בב"א שתיהם אבל מ"מ למה נימא דאין שום אחת מקודשת הא אחת הי' יכול לקדש בהיתר דאם לא הי' מקדש השני' הי' זו בהיתר ואיך נימא אי עביד לא מהני עכ"פ תהי' אחת מקודשת דעל א' לא שייך לא מהני שהי' יכול לקדש בהיתר רק שעשאו באופן האיסור והוי כמו מקח בשבת והקשו תוס' שפיר דלא מוכח מלא תקח שלא יהי' קדושין תופסין. והנה בקושיית הש"ס מנא ה"מ יש לפרש ב' פרושים או דפריך נהי דהוי אחת אחות אשה מ"מ עכ"פ תהי' א' מקודשת מהם ויהי' שניהם צריכות גט מספק. או י"ל דקושיית הש"ס הוא דיהי' שתיהם מקודשות בוודאי דהא בשעת קדושין עדיין אין שום א' אחות אשה רק ע"י הקדושין נעשה א"א ויהי' שפיר מקודשת דלא דמי לשאר עריות שהיא ערוה קודם הקדושין ולכך אין קדושין תופסין. משא"כ הכא דאינה ערוה קודם לכן כנ"ל:
והנה הריטב"א ז"ל כאן ותוס' מס' עירובין (ד' נ') כ' דהא דרבה דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו לא שייך רק היכא דאי אפשר לשתיהם לחול כמו קיים ומופר לכי בב"א דא"א שיתקיימו שתיהם רק דנימא שעכ"פ אחת יהי' מהני בזה אמרינן כל שאינו בזאח"ז כו' אבל בדבר שאפשר להתקיים שתיהם כמו תמורת עולה ושלמים ע"ש לא אמרינן כל שאינו כו' ע"ש. וא"כ אם נפרש כאן קושית הש"ס שיהי' קדושי שתיהם תופסין לא שייך תירוצא דרבא דכל שאינו בזא"ז דהא כאן נימא דשתיהן מקודשות וכמו בתמורת עולה כנ"ל. רק על הקושיא שתהי' עכ"פ א' מקודשת שייך תירוץ דרבה כו':
וממילא מיושב קושי' הנ"ל דרבא דחי קושית רב"ח אי קדושין לא תפסי כו' והיינו כנ"ל כקושית תוס' דלמא לא תקח רק לאיסורא ואף דהוי ח"כ הא לא דמי לשאר ח"כ כמ"ש לעיל. אך באמת משני אלא כדרבה דכל שאינו בזא"ז כו' והיינו דנשאר ילפותא דרב"ח ואי"ל כקושי' תוס' דרק לאיסורא כו' דמ"מ שייך אי עביד לא מהני כנ"ל. ואי"ל כנ"ל דהי' אפשר לקדש בהיתר מ"מ עכ"פ לא קשה שוב דנימא שיהי' שתיהן מקודשות דז"א דלענין שיהי' שתיהן מקודשות שייך אי עביד לא מהני דהא אמרה תורה שלא יקח שניהם בב"א דלצרור כו' וכאן לא הי' אפשר לעשות בהיתר שיהי' שתיהן מקודשות אינו אפשר בהיתר וא"כ מוכח שפיר דאין מקודשת. רק דנימא דאחת עכ"פ מקודשת דאפשר בהיתר. וע"ז משני שפיר כדרבה דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו דכיון שאי אפשר להתקיים שניהם משום עביד לא מהני ורק א' שייך כל שאינו כו'. ושפיר צריכין ב' הטעמים דטעמא דרב"ח לחוד לא סגי דעדיין קשה שתהי' א' מקודשת וטעמא דרבה לחוד לא סגי דקשה שיהי' שתיהן מקודשת ולא שייך כל שאינו רק אחר טעם רב"ח משני שפיר כדרבה והיינו כנ"ל. ומיושב הש"ס דאמר רבא לדבריו דרב"ח קאמר דשפיר קאי אטעמא דרב"ח כנ"ל:
וגם מיושב פי' המשניות להרמב"ם דמייתי שפיר גם למסקנא טעמא דרב"ח דלא תקח דשפיר גם למסקנא קאי כנ"ל. ולמ"ש מיושב ג"כ קושית מהרש"א תוס' ד"ה אי הכי שהקשו מר"ש דפוטר מחליצה וע"כ דיש כרת כיון שפוטר מחליצה והקשה למה לי' דפוטר הא הוי להו לאקשויי דהא כתיב ונכרתה ע"ש. ולמ"ש י"ל דתוס' מפרשים כנ"ל והקשו דגם שם קשה למה פוטר מחליצה הא אם הוי חייבי כריתות ופקעי הזיקה ממילא לא הוי כלל חייבי כריתות דאינם זקוקות כלל וכקושית רבא כאן כנ"ל בקדושין ותירצו דהתם לא שייך לומר אי פקע זיקה אינו ח"כ דז"א דהאי אי פקע הזיקה שוב הוי חייבי כריתות משום אשת אחיו שלא במקום מצוה ולכך שפיר פטורה מחליצה דאי אינה פטורה הוי ח"כ וכשפטורה ג"כ הוי ח"כ. משא"כ הכא דאי אינו קדושין אינו כלל ח"כ כנ"ל. אבל מקרא דונכרתה לא קשי' להו כלל די"ל דקאי אקדושין ולא אזיקה כנ"ל:
אין להקשות כאן לרבא דאי עביד לא מהני ואעפ"כ לקי דעבר אמימרא דרחמנא ע"ש. א"כ מאי פריך אי קדושין לא תפסי למה חייב כרת הא י"ל דחייב משום דעבר אמימרא דרחמנא אף דלא תפסי. אך זה טעות דבשלמא בדבר שהחיוב על מעשה זו עצמו כמו תמורה וכה"ג שייך דלקי משום דעבר משא"כ כאן דהחיוב על הביאה והתורה לא אסרה הביאה רק כשהיא אחות אשה וא"כ אי לא תפסי קדושין לא נעשית כלל אחות אשה וממילא בשעת הביאה לא עבר כלל על מימרא דרחמנא ואיך שייך לחייבו כרת על הביאה דאז אין איסור כלל כנ"ל:
מנא הני מילי כו'. פי' הראשונים דקושית הש"ס דעכ"פ תהי' א' מהם מקודשת דאין כאן אחות אשה אלא א' ע"ש בריטב"א. ולכאורה קשה למאי שפירש"י ז"ל במשנה דאמר להם הרי שתיכם מקודשות לי כו'. וא"כ הא אמר לקמן גבי נכריות ואחיות דאי אמר כולכם הוי קני את וחמור וגם הנכריות אינן מקודשות ע"ש. וא"כ מאי פריך כאן דלמא באמת רק א' אינה מקודשת אלא דממילא אין שום א' מקודשת דהוי קני את וחמור דהא רצה לקדש שתיהן דוקא שאמר שתיכן מקודשות ואחת הוי אחות אשה שודאי אינה מקודשת ממילא אינם מקודשות כלל כנ"ל:
וי"ל בדוחק למ"ש הרמב"ן וש"פ דלקמן פריך רק למ"ד את וחמור לא קני כלל ע"ש וי"ל דכאן פריך להיפך למ"ד קנה מחצה. אבל לשאר פוסקים דבכה"ג כ"ע מודים דלא קני כלל קשה כנ"ל:
ונראה די"ל דהא לכאורה קשה באמת למה לא יהי' שתיהן מקודשות הא לא מוכח כלל משאר עריות דלא תפסי קדושין כו' משא"כ כאן דקודם הקדושין אין שום א' ערוה עליו וע"י הקדושין הוא שנעשית ערוה ושפיר י"ל דתפסי קדושין דהא אז מקדשה ואיך לא יחול הקדושין. וי"ל למאי דאמר בש"ס תמורה כו' אמר על הבכור עם יציאת רובו הרי זה עולה אמרינן דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין כיון שבאים שניהם בב"א דבשעה שאומר הוא שיהי' עולה אמרה תורה שיהי' בכור לא עולה שומעין דברי הרב כיון שהוא בב"א וכן על הלקט עם נשמרת רובו והי' הפקר ע"ש. וא"כ י"ל גם כאן כיון דבשעה שהוא מקדשה נעשית אז אחות אשה שאמרה תורה שאינה מקודשת ואף שהיא בב"א ממילא אמרינן דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין ושפיר אינה מקודשת כיון שבא בב"א בשעת שמקדשה ואז אמרה תורה שאינה מקודשת כנ"ל:
אמנם י"ל דלא דמי דבשלמא התם אמרינן דשומעין לדברי הרב ולכך דברי התלמיד בטל כדי שיקוים דברי הרב והוא בכור משא"כ כאן הלא אי נימא דדברי התלמיד בטל ממילא אין כאן דברי הרב כלל דכיון שאינה מקודשת אינה אחות אשה כלל ואין כאן דברי הרב לא תהי' מקודשת כלל ולא שייך הנ"ל דברי מי שומעין וי"ל שפיר דמקודשת:
אך באמת למאי דקושית הש"ס כאן דתהי' אחת מהן מקודשת משום דאין כאן אחות אשה רק אחת וא"כ הדברי הרב אין כאן רק על אחת שלא תהי' מקודשת משום אחות אשה וא"כ שפיר ממילא לא אמרינן שיהי' שתיהן מקודשות דהא שייך שפיר דברי הרב כו' דברי מי שומעין והיינו דעכ"פ דברי הרב קיים שלא יהי' שתיהן מקודשת כיון שאחת נעשית אז אחות אשה דזהו דברי הרב. ולא שייך סברא הנ"ל דהא כאן אף שיהי' דברי התלמיד בטל והיינו שלא תתקדש רק א' מ"מ יהי' קיים דברי הרב דכיון שאחת נשארת מקודשת ממילא הוי השני' אחות אשה עדיין שאין קדושין תופסין ושפיר שייך דברי מי שומעין ולכך אין שתיהן מקודשות. ולא פריך רק על אחת שתהי' מקודשת דעל שתיהן לא קשה כנ"ל דאמרינן דברי הרב כו' כיון שהדברי הרב הוי רק על אחת כנ"ל:
וא"כ מיושב קושי' הנ"ל דנימא לכך אין גם א' מקודשת משום דהוי קני את וחמור די"ל שיהי' שתיהן מקודשות דהא בשעת הקדושין עדיין אינה ערוה עליו דאי"ל כנ"ל דברי הרב ודברי התלמיד כו'. דז"א דכאן אי בטל דברי התלמיד אין כאן דברי הרב דאי נימא דדברי הרב קיים עכ"פ אין שתיהן מקודשות א"כ שוב גם א' אינה מקודשת דהוי קני את וחמור ולא קנה כלל וממילא אין שום אחת אשה ושוב י"ל דשתיהן מקודשות ולא הוי את וחמור כלל. ופריך שפיר ממ"נ אי לא קנה כלל יהי' שתיהן מקודשות ואי קנה מחצה שוב תהי' א' מקודשת עכ"פ כנ"ל:
והי' אפשר לישב בזה קושי' תוס' מאי משני רב"ח מלא תקח הא לא משמע מזה דאין קדושין תופסין. והי' אפשר דפי' הש"ס הוא כך כנ"ל. דהא אמר רחמנא אשה אל אחותה התורה אמרה בשעה שנעשית צרה לא יהי' לך לקוחין והיינו דהא בשעה שנעשה כו' אז הוא מה שאמרה תורה שלא תהי' מקודשת ובאין שניהם בב"א ואמרינן דברי הרב כו' דברי מי שומעין ולכך אינן מקודשות. ודחי רבא אי קדושין לא תפסי כרת מי מיחייב והיינו כמ"ש דכאן אי בטלינן דברי התלמיד ליכא כרת ואין כאן דברי הרב כלל שאינה אחות אשה ותירץ משום דרבה וי"ל כמ"ש שאר פ' דכאן אף לענין שיהי' שתיהן מקודשות שייך כל שאינו בזא"ז כו' דאל"ה הי' עדיין קשה כיון דכל שאינו כו' ואי תהי' א' מקודשת שוב גם א' לא תתקדש ושוב יהי' שתיהן מקודשות ועל שתיהן לא שייך כל שאינו כו' לשטת תוס'. אך להמפ' דגם בשתיהן שייך כל שאינו בזה אחר זה ע"ש א"ש:
איתיבי' אביי כו'. והקשו המפ' למאי דמשמע דאביי פליג ארבה דכל שאינו כו' וסבר ג"כ לקמן דקדושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין א"כ היך מתרץ המשנה דאשה ואחותה כאחת אין מקודשות מאי טעמא דאין כאן טעמא אלא או כרבה דכל שאינו כו' או דקשאמ"ל לא הוי קדושין כנ"ל ואביי לא סבר ב' הטעמים וקשה כנ"ל:
ויש לישב דהנה רש"י ז"ל יבמות (ד' מ"ט) פי' דאמר הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה כו' דהא תפסי בהו קדושין ופירש"י מדאפילו אחר שזינתה לא פקעי קדושי' הראשונים דאי הוי אמרינן לא תפסי הי' נפקעים ג"כ ע"ש דמבואר מדבריו דאם היתה אשתו אף אחר הקדושין נעשית ערוה עליו שלא הי' תופסין בה קדושין פקעי קדושין הראשונים ואין צריכה גט כמו בזיקה כשקידש אחות יבמתו דפקעי זיקה ע"ש. רק דבאמת לא משכחת לה שתהי' נעשית ערוה עליו דהא לא תפסי קדושין של שני' ובסוטה ונדה תפסי קדושין ע"ש בתוס' וא"כ לכאורה הכא י"ל טעם בפשיטות דאין שתיהם מקודשות דכיון דקידש אשה ואחותה כאחת וא"כ דנימא ששתיהן מקודשות. וא"כ נהי דבשעת הקדושין עדיין לא היתה ערוה עליו. מ"מ הא מיד אחר הקדושין נעשית כל אחת ערוה עליו דכל א' נעשית אחות אשתו כיון ששתיהן מקודשות כנ"ל וא"כ נהי דמקודשות מ"מ מיד אחר הקדושין פקעי שוב הקדושין כיון שנעשית כל אחת אחות אשתו ערוה עליו שלא הי' תופסין בה קדושין ופקעו ג"כ קדושי כל א' כיון שנתקדשו שתיהן ונעשו שתיהן אחות אשה. וי"ל דמשום האי טעמא אינן מקודשות ולא צריכי גט כלל כנ"ל:
אמנם למ"ש לעיל דכל דחויי דרבא הוא דאינם חייבי כריתות ומלא תקח לא מוכח רק לאיסורא כנ"ל וא"כ שייך אי עביד לא מהני רק דא' הי' אפשר בהיתר אבל שיהי' שתיהן מקודשות שייך עביד לא מהני וא"כ כיון דשתיהן ודאי אינם מקודשות רק א' א"כ אחת שוב תהי' מקודשת דלא שייך טעם הנ"ל דפקעי הקדושין ז"א דהא אותה הא' שמקודשת לא נעשית כלל ערוה עליו אח"כ דשני' אינה מקודשת ופריך שפיר דאחת תהי' מקודשת והוצרך לטעמא דרבה דכל שאינו בזא"ז או מטעם קשאמ"ל:
ומיושב ממילא קושיא הנ"ל דאביי לטעמי' דסבר מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וא"כ שפיר שתיהן מקודשות כאן וממילא אין שום אחת מקודשת דשוב פקעי אח"כ מיד אחר הקדושין דנעשית כל א' אחות אשה כיון שנתפסו קדושי שתיהן ואין שום א' צריכה גט ומיושב דלאביי אין צריכין כלל לטעם הנ"ל או י"ל דהא לרבא פשיטא לי' היכא דודאי אין מסורין לביאה כמו אשה ואחותה כא' דאינה קדושין דהא קאמר נעשה כמו שקידש כא' וע"ש ברשב"א. וא"כ להיות שתיהן מקודשות הוי ודאי אין מסורין לביאה ולא מהני רק על א' ושוב לא פקעי אח"כ משא"כ לאביי דהוי קדושין אף בודאי יתפסו קדושי שתיהן ושוב שפיר פקעי אח"כ כנ"ל:
אך י"ל דלא אמרינן כאן פקעי דאי נימא דפקעי אינה ערוה כלל. אך י"ל דז"א דנראה אף שפקעי אח"כ הקדושין מ"מ אינם בטלין למפרע רק מכאן ואילך ולא עדיף מגט ועדיין כל א' אסורה משום אחות אשה כיון שהיתה אשתו רגע וקרינן ביה אשה אל אחותה דכל שבחיי' אסורה כמו לאחר גירושין כנ"ל. ובזה יש לדחות דלכך לא מפרש הטעם כנ"ל משום כיון דתני במתני' אינן מקודשות משמע דלא הוי קדושין ומותר בקרובותיהן וגם בכל א' מותר אח"כ ולטעם הנ"ל דפקע נהי שהם מותרות לעלמא בלא גט מ"מ הוא אסור ליקח קרובותיהן וגם כל אחת משום אחות אשה כיון שנתפסו הקדושין רק שנפקעו אח"כ והוי כמו נתגרשה כנ"ל:
אך י"ל למ"ש תוס' גיטין ריש פ' המגרש דאף דבמקדש חוץ לפלוני מבעי לי' אי הוי קדושין מ"מ אם מקדש' חוץ שתהי' מותרת לכל אדם לא הוי קדושין כיון דלא נאסרת לשום אחד דדוקא בגט איתרבי כשלא נתגרשה אלא מאישה דהוי ריח הגט משא"כ בקדושין ע"ש וא"כ כאן כיון דמיד אחר הקידושין פקעי ומותרת לכל אדם י"ל דשוב לא הוי כלל קדושין דלא נאסרת בקדושין אלו על שום אדם וכמו בחוץ לכל אדם כו' וממילא לא תפסי כלל ולא נאסר בקרובותיה ג"כ. ואפשר די"ל דשוב לא פקעי כיון דאי נימא דפקעי לא תפסי ואינה ערוה כלל אך יש לדחות כנ"ל. או י"ל לאביי דכל הקושי' הוא באמת רק למ"ד קני את וחמור קנה מחצה אבל אביי סבר דלא קנה כלל וממילא כיון שאין א' מקודשת ואמר הרי שתיכן מקודשות הוי את וחמור ולא קנה כלל כנ"ל ואינו צריך לטעמא דרבה דכל שאינו כו'. ובזה מיושב ג"כ מאי דאמר רבא לקמן ולטעמיך כו' אימא סיפא כו' אי דאמר כולכם את וחמור הוא ותמהו דהא קי"ל את וחמור קנה מחצה כו' ובאמת פ' הרי"ף ז"ל למסקנא דלא בעינן הראוי לביאה דאף בכולכם קני מחצה רק דפריך רבא למ"ד דלא קנה. ותמוה דמ"מ מאי פריך ולטעמיך כו' דלמא אביי סבר כמו דקי"ל קנה מחצה. ולמ"ש א"ש דאביי ע"כ סבר דאת וחמור לא קנה כלל דאל"ה מ"ט דמתני' כיון דפליג ארבה וקשאמ"ל הוי קדושין ופריך שפיר ולטעמיך כיון דע"כ סבר כנ"ל מושא"כ לדידן דקי"ל כרבה דכל שאינו בזא"ז כו' י"ל שפיר דאת וחמור קנה מחצה כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |