חידושי הרי"מ/כתובות/פג/ב

חידושי הרי"מ כתובות פג ב

דף פ"ג ע"ב

יד בעה"ש עה"ת. ואף דבכ"נ וע' ארוסה מיירי א"כ הספק אי זכה כלל ובחזקת מ"ק קאי וצ"ל דהוי כספ' קודם להלואה דמ"מ כיון שנשאת הזכי' ודאי והסלו' ספק. אך הא גם בס' פרעון כשהס' לפנינו דררא דממונא כזרק כו' במשנה גטין (ע"ח ע"א) מחצה על מחצה יחלוקו. וצ"ל משום דאיכא גם ברי דידי' אך משמעות הפ' דגם באינו טוען ברי רק סתם. והא ב' אומרים תנאי וב' אינו תנאי מוקמינן בח' מ"ק אף דהמכירה ודאית. ולרבא לעיל דידו עדיפא מידה י"ל דחשוב מוחזק וכמו בא' מאחין שנו"נ בבית דאף שהשטרו' על שמו חשוב בחזקת שאר היורשין (ע"ש ב"ב נ"ב ע"א) אולם אביי דמתרץ הכא יבעה"ש עה"ת והוא סבר רק ידו כידה כנ"ל. וא"כ אדרבא הוי כמו ספק ויבם בנכסי סבא דהיא ודאית בנכסים אף אי לא נסתלק והוא ס' ואין ספק מוציא מידי ודאי. ועוד דגם לרבא דידו עדיפא כו' מ"מ למ"ש תוס' ב"ב פ' חזקת הבתים (דף מ"ט) וגטין פ' הזורק (דף ע"ז) דמה"ט סגי שם דו"ד א"ל כו' דכיון שאם מכרה קיים שוב ליכא מה שקנתה כו' קנה בעלה אף דפירות שלו מ"מ ברשותה חשוב ע"ש. א"כ גם כאן כיון דעכ"פ מכרה קיים דמזה סילק שוב ברשותה ונימ' דמכל מילי סליק דשוב ידו כידה לענין פירות ירושה ושייך אין ס' מוציא מידי ודאי כנ"ל. ונ"מ להחולקים אמהרי"ק (בח"מ סי' מב ס' ח') דתמיד יד בעל השובר על העליונה בספ' דשייך גם כאן כיון דחשיבא מוחזק לענין הפירות. רק גם למהרי"ק וכמ"ש ש"ך שם דדוקא נגד שטר יד בעל השובר על העליונה דשוב יד בעל השטר עה"ת. משא"כ לענין זכות שבלא השטר חשיב בעל השובר בעל השטר וידו עה"ת וא"כ גם כאן לענין הזכותים שלו שבלי שטר שפיר יד בעל השובר היינו הסילוק עה"ת אבל מ"מ דוקא שם שכבר הי' זכות ובא לבטלו מספ' משא"כ כאן שהסילוק עודה ארוסה דספק אם התחיל זכותו כלל כנ"ל. ולכך לע"ד הטעם כיון דחזינן לרי"ף דמהני קנין בעודה ארוסה על הסילוק ואף דאם הי' חל רק בנשואין היה הדר סודר למארי' דלא מהני. וכן לרש"י ותוס' עכ"פ משמע דא"י לחזור בו אחר הסלוק ואם היה כמו לאחר ל' הוי מצי הדר ביה. ולכך ע"כ דחשיב הזכות מיד בשעת קדושין מעכשיו ולכשישאנה ואף דנגמר בנשואין מ"מ מתחיל עכשיו וכעין כשרגא דליבני בקדושין פ' האומר (ד' ס') ע"ש. ולכך מהני הסלוק מיד. וא"כ מה"ט חשיב דכבר יש לו הזכות בכל נכסים וספק אם נסתלק ופקע מוקמינן להיפוך בחזקת מ"ק דבעל לענין לכשישאנה כיון שכבר היה לו כנ"ל ושייך יד בעה"ש עה"ת כנ"ל. וא"כ אין ראי' למ"ש הר"ן דמדמוקי בכ' ועודה ארוסה דקודם אירוסין לא מהני הסלוק ע"ש. ולמ"ש י"ל דע"כ מוקי בעודה ארוסה דאדרבא אי כתב קודם אירוסין דו"ד לא היה שייך כלל יד בעה"ש עה"ת דהספק אם זכה והתחיל זכותו כלל וה"א דמהכל סליק נפשי' וע"כ רק אחר אירוסין כנ"ל ומיושב מנהג שלנו שכותבין שטר סלוק קודם קדושין שתמה החו"י והאחרונים ולהנ"ל א"ש. עוד אפשר לתוס' דמדמי לה לדבר שלב"ל וא"כ בארוסה הטעם רק דעבידי דאתי כמ"ש לעיל ואין הסלוק חל עד שנשאת וא"כ הס' אם נסתלק אחר שזכה ושוב לא מהני מספק להפקיע דיד בעה"ש עה"ת דע"כ התחיל זכותו דקודם לא היה מהני הסילוק. אולם אינו כן כמ"ש לעיל וע"כ כמ"ש מקודם:

עוד י"ל דהוי כמו מחילה ומתנה דא"נ בלי מיגו דאין דרך כן בספק אי נסתלק יותר דחשיב מחילה ומתנה כיון שחכמים תיקנו לו ושלו. ואף עודה ארוסה מ"מ הא מחייבת לינשא לו על אופני הזכיות שתיקנו חכמים ואם לא רצתה לינשא עד שיסלק א"ע כנ"ל א"כ לא היה מהני כלל דיכול לומר משטה כטול דינר והעבירני וחלוץ שתתן ר' זוז כיון שמחויבת כנ"ל וע"כ דבלא"ה היתה נשאת ושוב הוי מתנה דמספק אין מחזיקן כנ"ל:

ומיושב ג"כ דלא מוקי בכ' קודם אירוסין אי מהני דא"כ הי' כמכר דאפשר שלא רצתה להתקדש רק אם יסלק א"ע ולא היה שייך יד בעה"ש עה"ת כנ"ל. ואדרבא ס' אם זכה כנ"ל ודוקא אחר אירוסין כנ"ל:

ואימא פירא כו'. למאי דלא תני במשנה תק' אושא כדאמר לעיל. תמוה מה פריך הא אי סליק ופירי ממילא מכרה קיים בחיי' לפירות. וי"ל דאי מפירי מ"מ מפירי פירי לא סליק נפשיה גם לת"ק דר"י דדוקא במפורש פירות ס"ל גם פ"פ בכלל פירות משא"כ בנכסיך אלא דמשום יד בעה"ק עה"ת נימא דמפירי סליק א"כ ודאי פ"פ לא. ושוב יועיל מכירתה. משא"כ אי ממכירה דלגמרי מהני. גם י"ל כיון דהוא אף דאית לי' פירי מ"מ א"י למכור גוף לפירי משום רוח ביתא ממילא סילק א"ע ג"כ רק ממה שהיה לו שתוכל היא לעשות עם הפירות מה שתרצה אבל לא למכור בב"א גוף לפירי דג"כ יהיה רווח ביתא לו. ואף דאביי לטעמי' דא"י למכור רק משום שמא תכסוף ולגבי דידה לא שייך זה קודם תק' אושא דגוף בלא זה מהני מכירתה ולא יהי' לו גוף הקרקע לעולם מ"מ ע"כ מודה אביי דרווח ביתא חשיב הנאה רק דא"י לגרוע זכותו מש"ה דאין חיוב עליו שיהי' רווח כו' וצריך לטעם שמא תכסוף אבל מ"מ כיון דהוא א"י למכור שמא תכסוף שוב בסלוק דיד בעה"ש עה"ת לא סילק רק ממה שהיה לו בפירות לא שתוכל למכור דשייר כדי שיהיה רווח ביתא ולא סילק לענין מכיר' וממילא א"י למכור גם בחייה לפירות כנ"ל:

עוד י"ל למ"ש לעיל דלו ב' זכותים גוף לפירי וגם הפירי א"כ עכשיו דנימא דסילק רק מפירי הסלוק רק כשיבא לעולם כמוכר פירות דקל רק דנימא דמהני סלוק בדבר שלב"ל אבל מצי הדר ביה קודם שבא לעולם משא"כ אי ממכירה דע"כ סילק מגוף לפירי וזה חל מיד וא"י לחזור. ופריך ואימא מפירי ויהיה יכול לחזור בו לגמרי ומשני כיון דבוצינא טב אינו נכלל בהסילוק רק מכירה כיון דהיה סבור דמהני הסילוק מפירי בשעת מעשה. ויש לדחות דלמא באמת כדי שיוכל לחזור בו היה הכונה כנ"ל. אך י"ל דהב"ש הקשה דפירי הוי כנכסים שיפלו דלא מהני סלוק לתו' ע"ש. וי"ל דבאמת קאי על פירות שישנם בשעת נשואין מחוברין דג"כ זוכה בפירות גמורים כדקי"ל לעיל וכבר בעולם. וא"כ פריך שפיר אימא מפירי ולא מהני רק על אותן שכבר הם לא על שאר הפירות דהוי כנכסים שיפלו וממילא א"י למכור ג"כ ומשני בוצינ' כו' דכבר הן אלו הפירות כנ"ל:

עוד י"ל למ"ש לעיל דראוי להיות דמי המכירה שלו ורק משום דסילק א"ע מנכסיך לדמיהן ג"כ אבל אי מפרשינן לפירי לא סילק א"ע רק מנכסים לפירות לא לדמיהן כשתמכור ועדיין לזכות זה שלו ולא דמי לט"ה. ואינו מוכרח. עוד י"ל דלמ"ש רשב"ם דסילק א"ע מפירות אינו חייב לפדותה דפרקונה תחת פירות וכיון דעודה ארוסה נסתלק אינו מתחיל חיוב פרקונה דלטובתו נתקן א"כ הא ודאי דכשסילק רק ממכירה דעדיין חייב בפרקונ' כיון דפירות שלו א"כ פריך שפיר אימא מפירי וטוב לו לפטור מפרקונה כיון דעתה חייב וגם ספק מכירה ומשני בוצינא טב מקרא היינו דטוב לו שיהי' פירי שלו אף דיש ספק מכירה דלא שכיח מפרקונה שהוא אם יזדמן אח"כ:

וכל הנ"ל למ"ש אין הוכחה לדברי תוס' ב"ק דבסילק א"ע מפירות ג"כ שייך תק' אושא דמרש"י משמע שם דהיה תק' אושא שיהיה קנין פירות כק' הגוף אף דבכ"מ לאו כק' הגוף משא"כ כשאין לו ק"פ י"ל דגם תק' אושא לא שייך. וגם לתו' אינו מוכרח רק למ"ד ק"פ כקנין הגוף דע"כ תק' אושא רק בסילוק מפירות אבל למאי דקי"ל לא כקנין הגוף י"ל דהיה התקנה רק כנ"ל. אולם מש"ס דהכא הי' מוכח גם לדידן דא"כ מאי פריך אימא מפירי הא א"כ מהני מכירתה גם אחר תק' אושא אולם למ"ש אין הוכחה די"ל כנ"ל. אולם מרש"י ותוס' מוכח כן ע"ש בפי' לקוש' הש"ס כנ"ל:

תוס' ד"ה ר' אשי כו' דל"ל לר"א יבעה"ש כו' לכתחלה נמי תמכור ופי' מהרש"א גם דאית ליה מ"מ כאן כיון דבודאי כו' לכתחלה נמי משא"כ לטעמא דיד בעה"ש דמספק שפיר לכתחלה לא תמכור ע"ש. ולשון התוס' לא משמע כן דלא הול"ל משום דל"ל יבעה"ש עה"ת רק לר"א דמטעם ודאי ועוד קשה דלהנ"ל לטעם ספק למה מכרה קיים גם דיעבד הא כיון דמספק חשוב מוחזק רק דטוב מכירה מירושה משום דהא שכיח ומכירה לא שכיח אבל כשמכרה לא שייך ל"ש וא"כ יכול לבטל המכירה ולומר שסילק א"ע מירושה דב"כ וב"כ לא ירש. וצ"ל בלא מכרה הכל דאין נוח לו משום השאר ולא משמע כן במשנ' דסתמא קתני. וגם אין סברא כלל דיהיה הברירה בידו אי מכרה ואמר דמירושה סליק ואם לא מכרה ירשנה דיאמר דסליק ממכירה. אך י"ל דמה"ט האריך הש"ס בירושה הא שכיח כו' וכי מסלק אינש נפשי' כו' לא מסלק כו' הא סגי במה דאמר הא שכיח כמו בפירי דאמר בוצינא טב כו'. ולהנ"ל י"ל דזה אינו ספק כלל דלא מסלק אינש ממידי דשכיח כו' וא"י לומר אח"כ דמירוש) סליק רק לענין פירי. וזה צריך שיברר מיד כשהתחיל לאכול פירות ממילא הודאה דלא סליק מפירי רק ממכיר' ושוב אח"כ אם מכרה קיים. ואם קודם שהתחיל לאכול פירות אומר דלא סליק אלא מפירי וקרא טוב ליה. באמת א"י למכור וא"א פירות כנ"ל. ובזה היה מדויק לשון המשנה ה"ז אוכל פירות א"כ למה כתב כו' קיים והיה לו לכתוב הדין מיד דמכרה קיים ואוכל פירות שזה קודם הרבותא דמהני הסילוק. ולהנ"ל בדוקא נקיט דאוכ' פירות ואח"כ מכרה קיים כנ"ל דקודם דאוכל יכול לומר דלא סליק ממכירה כנ"ל:

אמנם עיקר נראה כמו שמבואר בח"מ (סי' מ"ב ס' י"ד) גבי סלעין דנרין בכ' בשטר לא מהני תפיסה על יותר דכיון שהוא להוציא היה לפרש יותר וזה ראיה שרק ב' משא"כ בשובר לא היה צריך לפרש כיון דידו על עליונה. ואם היה מחייב א"ע במה שאינו חייב סלעים אין החיוב רק ב' שמשמע לא יותר. ומה"ט לא מהני כאן תפיסה שלה בפירות שתאמר מכל מילי סליקת כיון שספק כמו בשטר הנ"ל כיון שהוא סילק ומחילה בדיבור זה של דו"ד אין לו אינו מסולק רק כפי משמעות של הדיבור וכיון דיד בעה"ש עה"ת אינו במשמע רק הפחות שוב אינו ספק ובאמת מסולק רק מהפחות שאין בדיבור הנ"ל יותר. ואף אם היה כונתו לדבר אחר חשיב דברי' שבלב שא"ד כנ"ל. ושוב נראה דגם נגדו לא מהני מה שיאמר אח"כ שטוב לו יותר סלוק מירושה או מפירות כיון דסתמא בוצינא טב כו' ומכירה לא שכיח כו' שוב ממילא משמעות הלשון דו"ד אין לי סילוק ממכירה ממילא נסתלק ממכירה בדיבור זה ולא מהני כונתו לדבר אחר דהוי דברים שבלב כנ"ל וכיון דיד בעה"ש עה"ת כנ"ל שוב לא חשיב ספק כנ"ל. וא"כ לכאורה קשה דברי תוס' הנ"ל דגם לטעמא דיד בעה"ש עה"ת למה לא תמכור לכתחלה כמו לר' אשי. אך הטעם פשוט כיון דמבואר לעיל פ' האשה בכמה דברים שלא תמכור ואם מכרה קיים א"כ שוב כיון דיד בעה"ש עה"ת שסילק מהפחות שוב אמרינן גם ע"ז שלא סילק א"ע רק לענין דיעבד אם תמכור לא יהיה לו דו"ד לערער ולא לענין שתוכל למכור לכתחלה כנ"ל:

ולכך הקשו ר' לר' אשי דל"ל יד בעה"ש עה"ת ולא אמרינן כלל שהסילוק מהפחות רק לשון בנכסיך א"כ תהי' רשאי למכור כו' והטעם דר"א ל"ל נראה דסבר כיון דסלק עודה ארוסה ספק אם התחיל זכותו כלל כמ"ש לעיל. ועוד י"ל דר"א על אביי קאי דשני יד בעה"ש עה"ת ופליג דלאביי לטעמי' דרק ידו כידה א"כ הוי כס' ויבם בנכסי סבא דאיהו ודאי אף אם לא נסתלק והוא ס' ואין ס' מוציא מ"ו. והי' מיושב מה דהשמיט הרי"ף כל הגמ' ושנוי' דר"א דהי' צריך להביאו דנ"מ לדינא בלא אמר בלשון בנכסיך רק בשדות אלו וכה"ג דלא ס"ל יד בעה"ש עה"ת. ולמ"ש א"ש דלמאי דקי"ל כרבא דידו עדיפא מידה מודה ר"א דיד בעה"ש עה"ת כנ"ל:

גם י"ל טעמא דר"א דספק בתקנה לא חשיב מוחזק כדאמר בירושלמי לקמן זו תורה כו' ע"ש. גם י"ל למ"ש תוס' ב"ב וגטין פ' הזורק דהיכא דאם מכרה קיים שוב לא שייך מה שקנתה אשה כו' וחשיב בחזקתה. א"כ כאן כיון דעכ"פ סילק ממכירה דאי מכרה קיים א"כ שוב נימא דמכל מילי סילק נפשי' דעכ"פ לא חשיב מוחזק ולא שייך יד בעה"ש עה"ת כנ"ל:

גם י"ל דסבר שיהי' הברירה בידו כנ"ל א"כ לא יהי' סילוק משום דבר דלא תוכל למכור שיאמר מירושה סילק וכשלא תמכור ירשנה דיאמר ממכירה. ושוב כיון שיהי' בטל לגמרי לא אמרינן כלל יד בעה"ש עה"ת כמו אחר הפסח בח"מ (סי' מ"ב) ע"ש. ושוב נימא דמכל מילי סילק וצריך לשנוי' כנ"ל:

וקושית תוס' על ר' אשי נראה לישב. דלר"א הפי' בנכסיך ולא פירותיהן. היינו מה שיש לו זכות בקרקעות לפירותיהן דזה בגוף הנכסים דמ"ה לא הוי דשלב"ל דקל לפירותיו מזה סילק א"ע. אבל גוף הפירות כשבאים לעולם זה שלו דמזה לא סילק וממילא מהני מכירתה דכשהיא של לוקח לא זכה בפירות של אחרים. וא"כ נהי דלא יחשב מזיק שיעבודו מה שמכרה שתתחייב לשלם לו כמ"ש לעיל מ"מ עכ"פ אסור לכתחלה ככל גרמא דקי"ל דאסור ושפיר לא תמכור דמזיקת זכות הפירות שלו דלרוב הפ' אף דמתכוין לטובתו כיורש מוחל דמ"מ אסור כנ"ל. והסילוק לא חשיב כאומר קרע כסותי דהוא רק סילוק כנ"ל:

עוד י"ל דהא מבואר לעיל פ' האשה דמן אירוסין לא תמכור ואי מכרה קיים. וא"כ כיון דלשון דו"ד אין לי לא מהני לזכות שיש לו כבר רק על מה שיזכה כמו שפירש"י לעיל וא"כ כיון שכ' לה בעודה ארוסה דו"ד אין לי א"כ לא מהני רק לענין לבטל המכירה בדיעבד שמכרה שזכות זה עדיין לא הי' לו בעודה ארוסה רק שיזכה בנשואין הועיל דו"ד כנ"ל. משא"כ לענין שלא תמכור לכתחלה זכות זה כבר היה לו גם בעודה ארוסה ולא מהני כלל לשון דו"ד ושפיר גם אח"כ לא תמכור אלא שמכרה קיים כנ"ל:

גמרא רא"א בנכסיך ולא לאחר מיתה כו'. לכאורה גם לענין מכירה דהא קי"ל ביתך שאני נכנס מת או מכרו מותר דלא חשיב ביתו. א"כ כמו דאמעיט מנכסיך לא לא"מ שאינו שלה כמו כן אם מכרה כנ"ל:

אך לא קשה דלענין ביטול המכירה היא רק מצד שא"י למכור דמשועבד לו א"כ הסילוק על שעת המכירה שיהי' שלה שתועיל מכירתה וכיון שמועיל ממילא אינו שלו דשל לוקח הוא. דבשלמא שם דמהני המכירה שוב אינו ביתו כמו מת משא"כ כאן דאחר המכירה א"צ לסילוקו רק שתועיל המכירה ושפיר בנכסיך קרינן כנ"ל. משא"כ לא"מ דעכ"פ אינו שנה כנ"ל:

לכאורה בכ' בנכסיך ובפירותיהן למה א"א פירות נימא דסילק מפירות דומיא דנכסיך שאם תמכור הפירות יהי' קיים. בשלמא לר"א א"ש דרק ממשמעות נכסיך לא בפירות אבל בפירותיהן הוא לגמרי משא"כ לאביי דמשום יד בעה"ש עה"ת מפרשינן בנכסיך לענין שמכרה קיים אף דהן שלו כן נפרש בפירותיהן אף שלא תמכור הנכסים והפירות שלו מ"מ אם תמכרם יהי' קיים. ולטעם א' שכ' לעיל דלא אמרינן תרתי דסתרי שיהי' שלו ושמ"מ תוכל למכור רק בגוף הנכסים ששלה מסתלק מזכות הגוף וממילא מהני מכירה א"ש דבפירות לא שייך זה כיון דשלו לגמרי לא שייך שיהי' מכרה קיים וע"כ נסתלק מהפירות. אבל לטעם הפשוט שכ' דהוי כאומר שבשעת שתמכור מסתלק שייך גם בפירות. וצ"ל כיון דבשלו לא מהני דו"ד וסילוק רק קנין אלא בשלה בעודה ארוסה מהני גם על שמכרה קיים דגם אז אחר נשואין גוף שלה מהני הסילוק אף דנשואה לא מהני כנ"ל. אבל הפירות דאז לגמרי שלו לא מהני הסילוק ודו"ד א"ל על כשכבר יהי' שלו יהי' מסולק בשעת מכירה כנ"ל. דבשלמא כשמסתלק מהפירות לגמרי מהני הסילוק שאינו מתחיל לזכות בהפירות כלל משא"כ כשיהי' מסולק בשעת מכירה ואז כבר שלו ובשלו לא מהני סילוק ודו"ד א"ל כנ"ל. וכמו באומר שדה שאני לוקח ממך כשאקחנה לא יהא לי דו"ד כנ"ל. ואינו מוכרח גם בהנ"ל. אך עכ"פ קנין לא הוי דו"ד אין לי במה ששלו רק הפקר וכיון שכ' לה חשיב ג"כ שיבטל ול"א יד בעה"ש עה"ת. ויש לדחות דלא מיקרי בטל כיון שמסולק ויכולה לזכות בהם ומהני מכירתה דבאין כא' זכייתה ומכירתה כמ"ש הר"ן ביאוש וש"ר. ויש לחלק:

ת"ר אלו הן פ' כו' מכר פירות ולקח קרקע כו'. למה שפי' הפ' דקאי הך ברייתא אר"י בסילק א"ע מפירות קשה למה תני מכר פירות כיון דא"א פירות א"י למכור והול"ל מכרה ולרמב"ם דהדין ימכרו וילקח בהן קרקע א"ש. משא"כ לשאר פ' ומסתמא דש"ס לקמן בדשיירא דוקא לא שייך מכר כנ"ל. ואפשר דבשיירא הדין ימכר ודוחק דלא חלקו הפ' כנ"ל וגם לרמב"ם הול"ל הדין ימכרו כו'. ויש לפרש דלא קאי אסילק כלל רק אעלמא קאי ומפרש מה פירות ומאי פ"פ ושייך שפיר מכר פירות דהן שלו. אך א"כ למה רק אוכל פירות מקרקע שקנה הלא גם גוף הקרקע שלו שקנאה בעד פירותיו. ולע"ד מוכח מזה כפי' הרי"ף לעיל פ' האשה וכפשטא דש"ס (ע"ט ע"ב) פ' תקינו לי' ופ"פ לא תיקנו דלעולם לא תיקנו לו רק חדא פירא ולכך כפל דולד מלוג לאשה רק הכא משום דמכר הפירות ולא אכלן ולקח בהן קרקע בזה פירי פירות במקום פירי קיימא ע"ש. מפורש ברי"ף ז"ל דבלא סילק א"ע הדין כן ג"כ דרשאי לאכול הפירות או כשמכרן ולוקח קרקע יש לו פירות השניים והגוף דאשה. ומ"ש הרא"ש כאן דלרבנן הקרקע שלקח בעד הפירות שלו ולא משכחת פ"פ היינו לשטתו לעיל משא"כ להרי"ף לא קשה כלל דמיד בהקרקע אין לו זכות רק לפירי אחת או לאוכלן ויהי' רוח ביתא או למכור הפירות וליקח קרקע דאין רוח ביתא מגוף הקרקע שוב יאכל פירות שניים והגוף שלה דלענין כשאין רוח ביתא אין לו זכות דמה"ט פסק הש"ס דמכר קרקע לפירות לא עשה כלום ואין אומרים ישלם לה הרוח ביתא בשומא דלענין כשאין רוח אינו שלו כלל. ולא קשה מה שתמה הרא"ש פ' האשה דלרי"ף ולד ולד לאשה וכ' ולא מסתבר כלל דכיון דולד דידי' וא"ב שחיט ואכיל לי' וולד ליהוי דידה ע"ש ולמ"ש א"ש דמיד יש לה זכותה בבהמה שהולד כשלא יאכל שלא יהא רוח ביתא לא יהי' שלו כלל רק לפירות יש לו שיאכלם לא לענין לגדל שיהי' מהפירות פירות ולא יהי' רוח ביתא מהפירות. וכשמגדל הולד שיהי' מהן ולדות שוב בזמן הגידול הולד שלה וממילא ולד ולד שלה שאותן פ"פ שמחמת שאינו אוכל פירות הראשונים הם באין משלה דלענין זה לא הי' לו פירות כלל. ועדיין הברירה בידו או שיהי' ולד ראשון שלו ויאכלם וממילא ולד ולד שלה או שיעשה מולד ראשון קרן ויהי' ולד ולד שלו רק כיון שהוא מטלטלין כבר זכה בא' ואם רוצה לפירות צריך ליקח קרקע כמו נפל מטלטלין. וא"ש הלשון פ' תיקנו פ"פ לא תיקנו ליה לרי"ף. והא מהצורך לתקן פ"פ כיון דתיקנו לי' פירי ממילא פ"פ שלו. רק כמ"ש דמיד בנכסים לא תיקנו לי' רק לפירי א' ולא לפ"פ דזה שלה כשלא יאכלם ויקנה קרקע יהי' הגוף שלה ויהי' לו רק חדא פירי ואינו יכול לגדל שיעשה לו מהפירות קרן לקנות בהן דבר קיים שיהי' שלו ושיהי' לו מהם פירות דהיינו פ"פ כנ"ל:

ומיושב ג"כ תמיהת הרא"ש ז"ל שם בהכניסה עז לחלבה דאחרים ופירות דקל כיון דאין לה יותר כלי' קרנא ע"ש. ולהנ"ל יש לה שיור דשלה הפירות לגמרי ושלו אינו רק לאוכלם ולענין לפירות הפירות שלה כנ"ל. וממילא לרי"ף ז"ל א"ש כאן לשון מכר פירות ולקח בהן קרקע ה"ז פ"פ וגוף הקרקע שלה אף דיכול לאכלן מכל מקום כשמכר הדין כנ"ל דחשיב רק פ"פ ומיירי בלא סילק כנ"ל:

ומיושב מה דתמוה לרא"ש ז"ל דבשלמא אי אין הסילוק דבנכסיך על נכסים שיפלו לה אחר הנשואין שייך לחלק בין פ' לפירי פ' דאותה קרקע שקנתה אח"כ בעד הפירות הוי כנכסים שנפלו אח"כ ומזה לא סילק מצד עצמם. רק אי נכללין בכלל פירות נכסי הראשונים שהי' לה ושפיר פליגי ר"י ורבנן אי פ"פ בכלל פירי או לא. משא"כ להפ' דבכלל בנכסיך גם הנכסים שיפלו אחר נשואין א"כ מה עדיפות דהך קרקע שקנתה בעד הפירות שסילק א"ע הא נכלל בכלל הסילוק נכסים ופירותיהן שהן פ' הראשונים מנכסים שקנתה ומה להם ללשון פירי פירות כשאר נכסים שנפלו לה שסילק א"ע מפירותיהן כנ"ל. ואדרבא הני נכסים שלה יותר שהי' בידה לאכלן לגמרי משאר נכסים שנפלו כנ"ל. ובשלמא לרמב"ם ז"ל דפ' דהדין ימכר א"ש דמיד לא נסתלק רק לענין שלא יהי' הפ' שלו לגמרי לאכלן אבל עדיין יהי' כמו שאר נכסי מלוג ליקח בהן קרקע ויאכל פירות א"כ שפיר עדיף משאר נכסים שנפלו אח"כ דשפיר סילק את עצמו מפירותיו משא"כ אלו שהי' שלו לפירות לא סילק רק לפ' ולפ"פ נשאר שלו היינו שימכרו וילקח קרקע ויאכל פ' כנ"ל. רק לכל הפוסקים וכדאמר בש"ס בדשיירא א"כ הוי כשאר נכסים ואדרבא כנ"ל:

ולרי"ף ז"ל מיושב דיש לו ב' זכותים בפירות לאכלן או למכרן וליקח קרקע שיהי' קרן שלה ופ"פ שלו דהו"ל חדא פירי כנ"ל. ושפיר בסלק א"ע לר"י אמרינן יד בעה"ש עה"ת שלא נסתלק רק מזכות זה לאכלן אבל לא מזכות זה למכרן ליקח ק' שיאכל פ' ויהי' הקרקע שלה דזה קרוי פ"פ אינו בכלל הסילוק דבנכסיך ופירותיהן דרק פירי ראשון בכלל דהיינו לאכלן זכות שיש לו בפירי מצד עצמם וכלשון בנכסיך לר' אשי לא לפירותיהן היינו ליקח קרקע ולרבנן דר"י גם פ"פ בכלל פירות וגם זה בכלל הסילוק דפירותיהן ואינו ספק כלל כנ"ל. או דטעמא דרבנן דהסילוק חשיב כאלו קיבל הפירות והריני כאלו התקבלתי וממילא ל"ל פ"פ כמו אם אכל פ' הראשונים דחדא פ' הוא דתקינו לי' כנ"ל:

בנכסיך ובפ"פ אי אוכל פירי והקשו על הרי"ף ז"ל הנ"ל אי א"ל פירי ממילא אין הפ"פ שלו. ולק"מ למ"ש דמיירי בלא סילק א"ע כמפורש בדבריו ויש לו זכותם כנ"ל א"כ אי לא סילק א"ע מפירי ויכול לאכלן מ"מ כשלא יאכלם ויקח בהם קרקע דהדין דגוף שלה ואוכל פ' דזה נקרא פ"פ מזה סילק א"ע דיהי' פ"פ אלו שלה כנ"ל. ומיושב שפיר כל לשון הש"ס דבעי למידק דע"כ מכל מילי סליק דאי אכיל פ' פ"פ מהיכא היינו דק' הש"ס דהא אי כנ"ל ודאי מסתמא יאכל הפירות דאם יקנה בהן קרקע יהי' הכל שלה דמפ"פ סילק א"כ כיון דמסתמא יאכל ולא יהי' פ"פ שוב ראוי להיות כאלו בטל לגמרי דלא אמר יד בעה"ש עה"ת. ודייק דא"כ גם לר"י דשייר לעצמו פ"פ ג"כ קשה כנ"ל דמסתמא תאכל הפ' דאם תקנה קרקע יהי' פ"פ שלו מ"מ אמרינן כיון דבדשיירא יהי' אפשר שיהי' פ"פ לא חשיב בטל לגמרי כן כאן כנ"ל:

הנה הרמב"ם פ' דהדין ימכרו ויקנה קרקע ויאכל פ"פ. והיינו דלר"י לא סילק א"ע מהפירות רק מלהיות שלו לגמרי אבל עכ"פ יהי' הפירות כשאר נכסים שנפלו לה ככספים ופירות תלושין דהדין ימכר וילקח קרקע ויאכל פירות ע"ש ותמוה דבש"ס להדיא בדשיירא דא"כ מה מדמי לה:

ונראה דהנה תמוה לענ"ד להרא"ש ז"ל וש"פ בסילק מפ"פ כיון דהפירות שלו וכשקונה קרקע בעד הפירות גוף הקרקע שלו כמו שכ' הרא"ש ז"ל בהדיא וא"כ מה שייך סילוק מהפ"פ הא ודאי דצריך קנין ככל דבר ששלו שמקנה לה הפירות מקרקע שלו וממילא לא מהני קנין ככל דבר שלב"ל דהוי לכשאקח קרקע קנוי לך הפירות דגם לר"מ לא מהני לרויה תוס' בכמה דוכתי דלכשאקחנה קני' מהני לר"מ אף דלא עבידא דאתי משום דהקרקע כבר בעולם ע"ש. ובפירות דקל משום דעבידא דאתי ע"ש בגמ' אבל לצרף שניהם שדה לכשאקחנה יהי' הפירות קנוים לך דלאו בעולם ולא עבידא דאתי שיקנה י"ל דגם לר"מ לא מהני ועכ"פ לדידן ודאי דלא מהני. וא"כ ע"כ גם מפירי סליק כנ"ל. ובדר"י דשייר פ"פ אף דג"כ לא מהני שיור דשלב"ל מ"מ בשייר פירא לעצמו קי"ל דמהני ע"ש. ובזה שייר לעצמו הפירי פירות י"ל דמהני:

אך באמת גם לר"י קשה דהטעם בשייר לעצמו ע"מ שהפ' שלו דאמרינן דשייר מקום פירי היינו הקרקע לפירות ע"ש אבל בבעל דאין לו רק הקרקע לפירות ממילא כיון שנסתלק מהפירות רק אם תקנה קרקע שייר שיאכל מקרקע שתקנה מהפ' שסילק עצמו והוי שייר לאחר כיון דמדפירי לא נשאר סילק כלום שלו. ולרמב"ם א"ש דהפ' כשאר נכסי מלוג דימכרו משא"כ להרא"ש כמ"ש לעיל. ובפרט כיון דסלק בעודה ארוסה לא התחיל זכותו בפירות כלל ולא שייך דשייר מקום פירי לעצמו כנ"ל. ונראה לענ"ד דנהי דכשכבר יש פירות ומקנה הפירות לא' לא יועיל כשמקנה לאחר שכשימכור זה הפירות ויקנה קרקע יקנה זה הפירות מקרקע שיקנה דגרע מדשלב"ל. מ"מ כשעדיין אין פירות רק דקי"ל דיכול להקנות דקל לפירותיו והיינו דזכותו שבקרקע עצמו יכול להקנות עכשיו לזכות מיוחד ולענין זכות זה הקרקע שלו ואפילו עבדו לקנס מהני לחד לישנא. ואף דזה מזיק עבדו של המוכר מ"מ לזכות זה לגמרי של הקונה. וא"כ י"ל דשפיר יכול להקנות לא' דקל לפירותיו ולשני הדקל לפירי פירות היינו כשימכור הראשון הפ' ויקנה קרקע יהי' הפירות מהקרקע של זה שני ולא חשיב דשלב"ל דמי שהדקל שלו וממילא הפ' וחלופי הפירות היינו קרקע שקונה בעדם ופירי דקרקע שני' הכל לבעל הדקל וא"כ גם זכות הפ"פ ישנו בהדקל ושוב שפיר יכול להקנות הקרקע גם לפ"פ כמו לפירי דלענין פ"פ יהי' הדקל שלו כמו חלופי חליפין וגדולי גדולין. וא"כ מהני אף שמקנה לא' קרקע לפ' ולשני הקרקע לפ"פ והדין כשבאים הפ' והראשון לא אכלם רק קנה בהן קרקע פ"פ של השני דכבר זכה בהקרקע לפ"פ כשיהי' כנ"ל כיון שגם הפירי לא הי' בעולם כשקנה רק הזכות בהקרקע הנ"ל. וא"כ מיושב הכל ב"ה דשפיר בעי בכ' בנכסיך ובפ"פ דלא סילק עצמו מפירות ומ"מ פ"פ שלה היינו דנשאר זכותה בקרקע לפ"פ והוא זוכה רק לפירות כיון שעדיין אין פירות וכ' עודה ארוסה סילק א"ע מזכות שבקרקע לפ"פ א"כ זה נשאר שלה אף דלפירות שלו מ"מ אם יקנה בהן קרקע הפ' שלה וא"צ קנין אחר כנ"ל:

אמנם פ' השולח גבי עבדו לקנס בעי' דלא איפשטא אי מהני דכיון דלא עבידי דאתי לא מהני ע"ש. וא"כ אי לא מהני שאין זה חשיב זכות בהדקל מה שאינו עבידא דאתי ע"ש. א"כ גם כאן לא יועיל כלל דבשלמא לענין הפירות מהני קרקע לפ' דעבידא דאתי משא"כ לענין הפ' אם יהי' הדין דלא כהרמב"ם רק בדשיירא א"כ אינו עבידא דאתי כלל שתקנה בעד הפ' קרקע ושיהי' מהן פ' א"כ א"א להקנות ולשייר כלל זכות זה בהנכסים לענין פ"פ כנ"ל. ושוב יתבטל לגמרי או דסילק עצמו מכל מילי כנ"ל. או דיהי' הדין כהרמב"ם דהי' כונתו לסלק רק שלא יהי' שלו אבל יהי' הדין ימכר וילקח בהן קרקע דהוי עבידא דאתי כנ"ל ומהני מעכשיו השיור והקנין נ"ל. אולם לאותו צד הבעי' דגטין דמהני עבדו לקנס אף דלא עבידא דאתי שפיר אמרינן כאן דסילק ושייר כנ"ל אם יהי' אף שלא יהי' הדין ימכר כנ"ל:

וא"כ בעי הש"ס הכא להך צד דמהני כנ"ל בסילק מפ"פ אי אוכל פ' ומ"מ מהני שיהי' פ"פ שלה אף שזוכה בקרקעותיו לפירות מ"מ כיון שסילק עודה ארוסה שעדיין אין פירות נשאר שלה הזכות בנכסי' לענין פ"פ כנ"ל. ופריך עלה כיון דאכלינהו לפ' כו' אף דידע דמשכחת בדשייר מ"מ שם לא עבידא דאתי ולא חשיב זכות בקרקע וממילא לא קנה פ' מקרקע שלו וצריך קנין ולא מהני ומשני בדשייר דגם דלא עבידא דאתי חשיב זכות כנ"ל. ודייק שפיר מר"י דג"כ בדשיירא ומ"מ חשיב זכות כנ"ל. אבל לצד הבעי' דגיטין דעבדו לקנס לא מהני א"א שיהי' בדשיירא דא"כ לא קני כלל ויבטל לגמרי וע"כ לר"י דלא סליק רק מפירות להיות שלו לגמרי אבל הוי כנ"מ שילקח בהן קרקע ויאכל פירות והוי עבידא דאתי כנ"ל דלא סילק כלל מזה כנ"ל. וא"כ למאי דלא איפשטא שם פ' הרמב"ם ז"ל שפיר דמוכרן כר"י דכיון דלצד דלא מהני ע"כ הדין ימכרו א"כ אף דלצד דמהני י"ל בדשיירא שוב יד בעה"ש עה"ת וממילא הדין ימכרו כנ"ל. ועוד דכיון דמס' א"י להוציא א"כ אם סילק מהפ' לגמרי רק בדשיירא יהי' שלו פ"פ שוב לא יוכל כלל להוציא גם בדשיירא דאז תהי' היא חשיבה מוחזקת דגוף ה ודאי שלה וס' אם זכה במה ששיירא דשמא לא מהני בלא עבידא דאתי. וממילא לר"י כיון דלא רצה להסתלק מפ"פ אמרינן דהסילוק רק שיהי' הדין ימכר דמהני כנ"ל. אך יש לדחות דאז כשתשייר יוכל ליקח פ"פ ממ"נ אי מהני עבדו לקנס א"כ מהני בדשיירא וקנתה ק' שיאכל פ' ואי לא מהני שוב הי' הסילוק שיהי' הדין ימכר וג"כ מהני. אך ז"א דעכ"פ לא יוכל לכוף מספק שימכר דשמא מהני בשיירא ושוב לא עבידא דאתי ולא יוכל ליקח בשיירא מספק. ולכך אמרינן שוב בוודאי דכוונתו שימכר ופ' הרמב"ם שפיר:

עוד י"ל דהא תמוה לר"י כמ"ש לעיל אי מהני ההסלוק על נכסים שיפלו א"כ לא שייך כלל ענין פ"פ דעכ"פ נסתלק מקרקע שתקנה בפ' הראשונים. וע"כ כהרמב"ם דהדין ימכר א"כ מיד לא נסתלק וגרע מנכסים שיפלו כמ"ש לעיל. וא"כ י"ל דדייק דאמר ר"י ר"י לעולם אוכל פ"פ מאי לעולם כדדייק לעיל (מ"ח) בגמ' ע"ש. וי"ל הפי' בין שיש לה נכסים עכשיו דאז סתם בנכסיך על שישנם לא על שיפלו וכתנאי דאמרו לו כמ"ש תוס' ובזה אוכל פ"פ בדשיירא כנ"ל דנקרא פ"פ כיון שהוא רק מצד סילוק הראשון כנ"ל. ובין דאין לה עתה דפי' בנכסיך רק על שיפלו ואז חשיבי פ' ראשונים מ"מ אוכל פ"פ בזה הדין ימכר כנ"ל. ודייק שפיר דבדשיירא אפשר ולא אמרינן כיון דאכלינהו כנ"ל. וא"כ לפי משמעות סתם גמ' לעיל (ע"ח ע"ב) דפריך ארב ושמואל כמאן דלא כר"י כו' דגם לר"י הלכה כר"ג. וה"א דרבותינו הי' תקנה בתר מתני' כמ"ש הר"ן וא"כ א"א אף בנכסיך סתם לומר דסילק רק מנכסים שישנם דבל"ז מכרה קיים א"כ ע"כ שיפלו כמ"ש הרא"ש. א"כ מוכח לר"י דימכר ופסק שפיר כנ"ל:

או י"ל דגמ' דייק למ"ד פ' החובל דט"ה בעל אכיל פירי ואף דבא לה מצד ספק שימות קודם וזה מה שאין לו זכות מ"מ כיון דהיא תחתיו אית לי' פירי שייך גם כאן לר"י דסילק לגמרי מהפירות מ"מ כשקונית קרקע בעד הפירות א"ל פירי אף שלא יהי' הדין ימכר כנ"ל בדשיירא כו'. אבל למאי דקי"ל שם ט"ה לאשה ואין אוכל פירי כו' והפ' פד"פ לא תיקנו היינו הפרי מדבר שאין לו זכות בו כנ"ל. א"כ אי סילק לגמרי מהפירות לא הי' לו פירי כלל כשקנתה ק' בעדם כמו בט"ה כיון שאין לו זכות כנ"ל. א"כ ע"כ הדין ימכר כו' ולא נסתלק לגמרי כנ"ל:

עוד י"ל דר' אשי דבנכסיך ולא בפירותיהן כו'. והא נהי דק"פ לאו כקנין הגוף מ"מ זכות חשיב בגוף הנכסים לפירותיו וע"כ כמ"ש לעיל דבאמת נסתלק גם מזכות זה שבנכסים לפירותיהן ומה"ט מכרה קיים גם לפירות. אלא דמ"מ זוכה בפירות כשבאים לעולם ע"ש. וא"כ בכ' בנכסי' ופירותיהן בשלמא לת"ק גם פ"פ בכלל פירותיהן ולא דמי לנכסיך שאין פ' בכלל אבל לר"י לטעמי' דאין פ"פ בכלל פירותיהן אבל עכ"פ מהפירות נסתלק לגמרי ואם יהי' הדין ימכר וילקח בהן ק' ויאכל פירותיהן א"כ יש לו זכות עדיין בפירות לפירותיה דע"כ קנין פירות חשיב זכות כנ"ל והא נסתלק מפירות דומי' דבנכסיך רק שם מהני דזוכה כנ"ל. משא"כ בהפ' אם הדין ימכר כו' וע"כ דבאמת נסתלק גם מהזכות שיהי' הדין ימכר רק אם תשייר וזה לא חשיב זכות בגוף הפירות הראשונים כנ"ל. וא"כ למ"ש לעיל דהא דר"א נד מיד בעה"ש עה"ת כמ"ש תוס' היינו דקאי לאביי דידו כידה לא אמרינן יבעה"ש עה"ת כנ"ל ורק מטעם ודאי משמעות נכסיך ולא בפ'. וא"כ לדידי' דייק הש"ס שפיר דע"כ לר"י רק בדשיירא דאין הדין ימכר דא"כ היה זכות בפ' ויד בעה"ש עה"ת לא אמר משא"כ לדידן לרבא דידו עדיפא מידה ושייך יד בעה"ש עה"ת ואף בלא משמעות כנ"ל. שפיר כהרמב"ם ז"ל לר"י נהי דסילק מפ' מלהיות שלו לגמרי מ"מ מלהיות כנ"מ לא סילק שימכר כו' ואף דחשיב זכות בהפירות מ"מ אמרינן יד בעה"ש עה"ת ולא סילק מזה אף שנכלל בפ' כמו לענין בנכסיך כנ"ל. עוד י"ל דלכאורה כיון דכ' בנכסיך ובפירותיהן ע"כ הדין ימכרו לר"י דאי כונתו בדשיירא א"כ למה כ' בנכסיך הי' סגי בפ' נכסיך דג"כ היה מכרה קיים בחיי' לפירות בודאי כיון דאין לו זכות בפירות רק אם שיירה וכשמכרה לא שיירה רק משום תק' אושא א"כ למ"ש לעיל דבסילק מפ' לגמרי להרבה פ' לא שייך תק' אושא דתיקנו רק שיהי' ק"פ כקנין הגוף ע"ש א"כ למה כ' בנכסיך בל"ז יועיל מכירתה בין בחיי' בין לגמרי להסוברים דלא כתוס' פ' החובל. וא"כ ע"כ שלא סילק א"ע רק מלהיות שלו אבל ימכרו ליקח בהן ק' כו' ושפיר לא הי' מהני מכירתה והוצרך בנכסיך. אך אימא מירושה דמשני לעיל רק דעדיף ממכירה דשכיח כנ"ל. אבל בזה כיון דמוכרח דמסתמא סילק מהפירות לגמרי רק בדשיירא וא"א לפרש בנכסיך למכירה מפרשין לירושה כנ"ל. ושפיר אמר הגמ' בדשיירא כו'. א"כ זה דוקא לאביי דנכסיך ספק לירושה ג"כ רק משום יד בעה"ש. וגם לר"י דוקא דמהני סליק מירושה. משא"כ לר' אשי דלשון בנכסיך לא לאחר מיתה א"כ אא"ל לירושה. וכן לרמב"ם שפ' דתנאי בטל מירושה. א"כ כשכ' בנכסיך ע"כ הדין ימכר כנ"ל:

עוד י"ל נהי דנימא בהך לישנא דגטין דבלא עבידא דאתי ג"כ חשיב זכות וא"כ לר"י בסילק מפירות מ"מ יש לו פ"פ אף דרק בדשיירא וע"כ כמ"ש לעיל דנשאר לו זכות זה בהנכסים לפ"פ אף ששלה לפ' דגם זה חשיב זכות בנכסים וא"כ זה שפיר ר"י לטעמיה אבל לדידן דקי"ל כר"ש לעיל דנכסים שאין ידועים לא זכה בהן בעל כלל אף דהספק ידוע ע"ש וא"כ כיון דרק בדשיירא הו"ל נכסים שאין ידועין אותן הפ' ולא שייך כלל מ"ש שנשאר זכותו בנכסים בשעת נשואין לפ"פ הא כיון דמסולק מפ' שוב אין לו זכות בפ"פ משום אין ידועים וע"כ הדין ימכר דשפיר ידועים כנ"ל. והש"ס אמר לר"י דאין מחלק לעיל ולדידי' רק בדשיירא דג"כ יהי' מהני אף שאין ידועים משא"כ לדידן דק"ל כר"י ולעיל כר"ש שוב ע"כ הדין ימכרו כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף